א וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃ ב וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃ ג וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃ ד נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃ ה מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ ו כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃ ז יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃ ח אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃ ט כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃ י וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ יא וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃ יב וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃ יג אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃ יד וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ טו וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃ טז נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃ יז אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃ יח וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃ יט וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃ כ וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃ כא וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃ כב כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃ כג וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃ כד וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃ כה וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

הדר זקנים

תוספות

פסוק א:
ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. כמו שפירשתי לפי שידע שלא יועילו כמ"ש הוא עצמו כי לא נחש ביעקב ונתכוון לברכם ובא הקב"ה והסכים על ידו כדכתיב ותהי עליו רוח אלהים. אי נמי רצה לקללם ושכינה שרתה עליו והכריחו לברכם:
פסוק א:
ויודע דעת עליון. שאין דעתו לקלל את ישראל:
פסוק א:
וגלוי עינים. כלומר גם בשעה שהוא נופל ושוכב בין ביום בין בלילה הוא גלוי עינים הוא רואה מראות:
פסוק א:
כנחלים נטיו. כנחלים שנוטים ומתפשטים לכאן ולכאן כך יתפשטו אהליו שיפרו ברבוי וצריכים לפשט אהליהם להרחיבם כדכתיב הרחיבי מקום אהלך:
פסוק א:
כאהלים נטע. שנטע ה' בגן עדן שגדלים ומתברכים:
פסוק א:
יזל מים מדליו. פי' יטפו מים ממקום שדולים כלומר ירבה חיל מזרעו כי חיל נמשל למים ונהר כמו המים העצומים והרבים את מלך אשור. כלומר יצא חיל מזרעו ויהיה כמים רבים שיגדל מאד:
פסוק א:
וירם מאגג מלכו. ירום מלכו של ישראל יותר מאגג כל מלכי עמלק נקראים אגג כל מלכי מצרים נקראים פרעה כל מלכי פלשתים נקראו אבימלך:
פסוק א:
ותנשא מלכותו. של מלך ישראל:
פסוק א:
יאכל גוים צריו. כלומר ישראל יכלה אותם הגוים שהם צריו:
פסוק א:
ועצמותיהם יגרם. כמו לא גרמו לבקר כאדם שאוכל בשר ואוכל אחרי כן העצמות ואינו משייר כלום:
פסוק א:
וחציו ימחץ. כמו ובחציו ימחץ והוא כמו ויבא יעקב שלם כמו לשלם:
פסוק א:
לכה איעצך. על אותו דבר שהיה ירא וחרד מפני קהל זה היושב ממולך דע שאם לא תתגרה בם אין לך לירא מפניהם: אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים כמו שפירשנו:
פסוק ג:
נאם בלעם בנו בעור. לכך כתיב בנו בעור ולא כתיב בן בעור. לפי שלא היה אביו כבנו בנבואה דבלעם היה נביא ואביו לא היה. וכן כתיב האזינה עדי בנו צפור ולא כתי' בן צפור לפי שלא היה אביו מלך כמוהו:
פסוק ג:
שתום העין. פ"ה עינו נקורה ויוצאת חוץ. ויש במדרש דלפי' היתה עינו נקורה לפי שהטיח דברים כלפי מעלה דכתיב מי מנה עפר יעקב פי' שהקב"ה מונה רביעיותם של ישראל ואמר מתי יבא טפה של צדיק ואמר אותו רשע הקב"ה שהוא טהור מביט ומציץ בדבר מזוהם ומטונף זה לפי' סמא עינו. ותימא דהא כתיב בסמוך וישא בלעם את עיניו ועוד כתיב וגלוי עינים. ולפי תרגומו ניחא דתרגם ושפיר חזי:
פסוק יז:
אראנו ולא עתה. אני רואה הדבר ולא יהיה עתה:
פסוק יז:
אשורנו ולא קרוב. אני שר ורואה ולא אל קרוב. וכפל מלה היא:
פסוק יז:
דרך כוכב. נתחזק הכוכב והמזל של יעקב לשון חוזק. כלומר עוד יעמוד מלך חזק על ישראל שימחץ פאתי מואב. השרים שלהם שהם פאות כמו לראש פנה ועל דוד נתנבא שנא' ויך את מואב ומדדם בחבלים:
פסוק יז:
וקם שבט. לשון מקל ורצועה וממשלה:
פסוק יז:
וקרקר כל בני שת. תרגם אנקלוס ושיצי כל בני אינשא ופשוטו כתרגומו שהרי משת יצא כל העולם. וקשה דאם כן ישראל בכלל האומות ובתחלה בקרא הוא תולה הממשלה על ישראל ובסוף הפסוק כולל כל האומות שבעולם יחד לפורענות. ונראה לריב"א דשת היינו בני עמון ולפי שהם בני ערוה קראו שת דשת לשון ערוה. כדכתיב וחשופי שת. ופירש"י מגלה ערוה. ולפי שדבר בבני עמון שבאו מבנות לוט שילדו מאביהן מואב ועמון:
פסוק יח:
והיה אדום ירשה. שיהיו עבדים לדוד ונושאי מנחה:
פסוק יח:
והיה ירשה שעיר אויביו. כלומר ירושה תהיה לשעיר אויביו:
פסוק כ:
וירא את עמלק וירא את הקני. אלו שני אומות לקח ביחד. שעמלק היה ראשית לאויביו וקני שעש"ח עמהם שעל ידו העמידו שרי אלפים ושרי מאות. ועתה מפרש מה בין הנלחם לעושה חסד. עמלק עדי אובד. וקני איתן מושביך ושים בסלע קנך. שם דבר הוא כלומר שימת מושבך איתן בסלע חזק:
פסוק כב:
כי אם יהיה לבער קין. כשיהיה קין לבער שילכו בגלות:
פסוק כב:
עד מה. כלומר עד מתי יהיה דבר זה לזמן ארוך ולא תהיה כי אם בשביה שאשור תשבך ולא נבער ואבד מן העולם כמו עמלק לפיכך הנשלם עמהם חכם. והמתגרה שוטה:
פסוק כב:
אוי מי יחיה. כאדם המקונן ואומר מי יוכל לחיות מאותה אומה שישים הקב"ה בעולם ועל מלך משיח נתנבא:
פסוק כד:
וצים מיד כתים. צים ספינות גדולות כמו וצי אדיר:
פסוק כד:
מיד כתים. מיד רומיים ואותם רומיים ענו אשור ואע"פ שאשור יגדל כמ"ש למעלה עד מה אשור תשבך. וענו עבר כל בני עבר הנהר ישראל ובני יפת וגם הוא רומי שיגדל וימשול בכל העולם: עדי אובד. מלך המשיח היה מקונן עליהם ואומר אוי מי יחיה: