פסוק ב:וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. מַה דִּבֶּר אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, דִּבֶּר אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ אֵיזֶה דָּבָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא פֵּרֵשׁ עֲדַיִן מָה יֹאמְרוּ רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁהִגִּיד לָהֶם פָּרָשַׁת נְדָרִים, שֶׁחַיָּב רֹאשׁ הַמַּטֶּה לֵאמֹר אֶל הַנּוֹדֵר ״מֻתָּר לְךָ״. וְזוֹ הִיא הָאֲמִירָה שֶׁצִּוָּה לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, הוּא עַצְמוֹ לֹא יַחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מְחִלִּין אֶת דְּבָרוֹ. וְעַל זֶה אָמַר: ״כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו״ שֶׁל הֶחָכָם הַמַּתִּיר לוֹ, כֵּן ״יַעֲשֶׂה״, אִם לְקַיֵּם, אוֹ לְהַתִּיר.
פסוק ג:אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳. שְׁנֵי מִינֵי נְדָרִים הֵם, כִּי הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ לֶאֱסוֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזוֹ דָּבָר, נֶדֶר זֶה אֵינוֹ לַה׳, וְדַוְקָא ״אִישׁ כִּי יִדֹּר״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ, קָרֵינָן בֵּיהּ ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ (שבועות כו.), וְהוּא הַנּוֹדֵר לַה׳. אֲבָל הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, מֵאַחַר שֶׁכַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ (קהלת ז ט) אִם כֵּן אֵינוֹ אִישׁ וְנִמְשָׁל כַּבְּהֵמָה. וְרז״ל (נדרים כב.) סִפְּרוּ בִּגְנוּת הַנּוֹדֵר וְאָמְרוּ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ. וְכִדְמוּת רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ ״זֶה הַדָּבָר״ כוּ׳. וְאוֹמֵר אֲנִי דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה, כִּי שְׁחוּטֵי חוּץ הַיְינוּ הַמַּקְרִיב בְּבָמָה, אַף ״זֶה הַדָּבָר״ הַנֶּאֱמָר כָּאן בְּנוֹדֵר מְדַבֵּר בְּמַקְרִיב בְּבָמָה, כִּי הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁיָּרְדָה הַתּוֹרָה לְסוֹף דַּעַת הַנּוֹדֵר, כִּי הוּא אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ מַה שֶׁכָּל הָעוֹלָם נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, מִסְּתָמָא רוּם לְבָבוֹ הִשִּׁיאוֹ שֶׁמִּכָּל הָעֵדָה יִבָּדֵל וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.
פסוק ג:וּבְדֶרֶךְ זֶה מָצִינוּ בִּלְשׁוֹן רז״ל (חגיגה כב.): שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, כִּי כָל זֶה דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב כב): ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, אַל תִּקְרֵי ״בַּמֶּה״ אֶלָּא ״בָּמָה״, מַה עִנְיָן הַגַּס רוּחַ אֶל הַבּוֹנֶה בָּמָה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמִּצַּד גַּסּוּת רוּחוֹ הוּא בּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ כָּאָמוּר. וְכֵן בָּמָה לְשׁוֹן גָּבוֹהַּ, וְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן הַמָּצוּי בְּבוֹנֶה בָּמָה מָצוּי גַּם בְּנוֹדֵר, כִּי מִסְּתָמָא כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻחְזָק בְּחָסִיד וּפָרוּשׁ. אַךְ יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר נוֹדֵר בְּכַעְסוֹ יוֹכִיחַ, כִּי מִסְּתָמָא בְּכַעְסוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם יוּהֲרָא, וְצָרִיךְ אַתָּה לְחַלֵּק בֵּין נוֹדֵר מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת וּבֵין הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, וּבַמֶּה תֵּדַע אֵיפֹה אִם זֶה הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה לְבוֹנֶה בָּמָה אוֹ לֹא, כִּי אִם נָדַר בְּכַעְסוֹ וַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה לְבוֹנֶה בָּמָה. עַל זֶה אָמְרוּ: וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ, נָתַן סִימָן מֻבְהָק עַל זֶה, כִּי כָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִתּוֹךְ כַּעַס, מִסְּתָמָא כְּשֹׁךְ חֲמָתוֹ הוּא בָּא לִידֵי חֲרָטָה וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ אֶל הֶחָכָם שֶׁיַּתִּיר לוֹ. עַל כֵּן אָמַר: אִם הוּא נוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ אֶלָּא נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ, וַדַּאי בְּכַעְסוֹ נָדַר וּמִתְחָרֵט, וְאָז אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּכְאָמְרוּ רז״ל (חגיגה י.): ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״ וְגוֹ׳, בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי כְּשֹׁךְ הָאַף וְהַחֵמָה.
פסוק ג:אֲבָל הַמְקַיְּמוֹ וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֲרָטָה וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, סוֹפוֹ מוֹכִיחַ שֶׁמִּתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר, וְחָשְׁדָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁרוּם לְבָבוֹ הֱבִיאוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ שֶׁלָּקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, עַל כֵּן הוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ, כִּי הַקִּיּוּם הוּא גְּמַר דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַהַקְרָבָה תַּכְלִית בִּנְיַן הַבָּמָה. וְזֶהוּ שֶׁמַּסִּיק שָׁם (נדרים כב): אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַנּוֹדֵר נִקְרָא רָשָׁע. מַאי קְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כג): ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״. וְיַלְפִינַן חֲדָלָה חֲדָלָה, כְּתִיב: ״וְכִי תֶחְדַּל״, וּכְתִיב הָתָם (איוב ג טז): ״שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז״. וְנִרְאֶה לוֹמַר דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בַּחֲדָלַת הָרֹגֶז מִשְׁתָּעֵי, אַף כָּאן בַּחֲדָלַת הָרֹגֶז. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע כִּי אִם בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁכְּבָר חָדַל רָגְזוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד בְּנִדְרוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, אִגְּלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ כַּעַס נָדַר, כִּי כְּבָר נִשְׁתַּהָה כְּשִׁעוּר זְמַן חֲדָלַת הָרֹגֶז. וְעַל זֶה אָמַר: ״שָׁם רְשָׁעִים״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הוּא נִקְרָא רָשָׁע כְּשֶׁחָדַל הָרֹגֶז וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, וְאִם כֵּן וַדַּאי מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר כְּדֵי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ, עַל כֵּן הַמְקַיְּמוֹ נִקְרָא רָשָׁע כִּי דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן לוֹ. וַאֲנִי מוֹסִיף עוֹד גְּזֵרָה שָׁוָה, לִילַף חֲדָלָה זוֹ מִן ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב״, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה. וְזֶה שֶׁאָמַר כָּאן: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ בְּנִדְרוֹ וְשָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ וּמִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר, עָלָיו אָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָעָה: ״כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״, כִּי אֵין סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי חֲרָטָה. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִתּוֹךְ כַּעַס, הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, כִּי סוֹפוֹ לִהְיוֹת נִשְׁאָל עָלָיו כְּשֹׁךְ חֲמָתוֹ. וְאוֹמֵר ״נֶדֶר לַה׳״ לְמַעֵט שֶׁלֹּא יִדֹּר לְשׁוּם יוּהֲרָא לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא לְשֵׁם ה׳ יִדֹּר.
פסוק ג:לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. אֲבָל אֲחֵרִים מְחִלִּין דְּבָרוֹ. טַעַם לְהֶתֵּר נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בֵּית דִּין, אָנוּ לְמֵדִין מִן הֲפָרַת הָאָב וְהַבַּעַל, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאָב וְהַבַּעַל לְכָךְ יֵשׁ בְּיָדָם לְהָפֵר מִטַּעַם שֶׁכָּל אִשָּׁה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ אוֹ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וְאֵין כֹּחַ בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה בִּלְתִּי הַסְכָּמָתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנוּ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר עַל מְנָת שֶׁיַּסְכִּימוּ הַבַּעַל אוֹ הָאָב, וּכְשֶׁאֵינָן מַסְכִּימִים אָז לְמַפְרֵעַ בָּטֵל הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, כִּי מִסְּתָמָא עַל דַּעְתָּם נָדְרָה אוֹ כְּאִלּוּ נָדְרָה עַל דַּעְתָּם, כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין וּמְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ לוֹ הַבֵּית דִּין, וְכָל נוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנָה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר עַל מְנָת שֶׁיַּסְכִּימוּ הַבֵּית דִּין עִמּוֹ, וּכְשֶׁאֵינָן מַסְכִּימִין נֶעֱקָר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ. וְכָל יָחִיד מֻמְחֶה נִקְרָא בֵּית דִּין, וְכָל שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, עַל כֵּן בְּיָדָם לְהַתִּיר נִדְרוֹ לְמָנְעוֹ מִן הַחֵטְא, כִּי כָל נוֹדֵר נִקְרָא חוֹטֵא, מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים כג כג): ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״. וּמַה שֶּׁהַבַּעַל וְהָאָב בִּלְשׁוֹן הֲפָרָה וְחָכָם בִּלְשׁוֹן הַתָּרָה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה יוֹתֵר רְשׁוּת בַּעְלָהּ וְאָבִיהָ עָלֶיהָ מִמַּה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, עַל כֵּן הֵמָּה בְּלָשׁוֹן הַמּוֹרָה עַל בִּטּוּל הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה שָׁם נֶדֶר כְּלָל. אֲבָל לְשׁוֹן הַתָּרָה מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהָיָה נֶאֱסָר בּוֹ מִתְּחִלָּה זְמַן מָה, וְאוֹתוֹ אִסּוּר הֻתַּר, כִּי אֵינוֹ מוּפָר מִכָּל וָכֹל, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר תָּלוּי בַּחֲרָטָה (עיין רמב״ם הל׳ נדרים פי״ג טו, וברדב״ז שם).
