פסוק כג:וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, מִכָּל מָקוֹם אֵינָן מְבַקְשִׁים כִּי אִם מַתְּנַת חִנָּם (ספרי ואתחנן כג). וְקָשֶׁה עַל זֶה: מֵהֵיכָא תֵּיסַק אַדַּעְתִּין שֶׁיִּתְלוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁכְּבָר עָשׂוּ? הֲלֹא לְעוֹלָם אֵין לָאָדָם שׁוּם חוֹב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵין בָּהֶם דֵּי לְהָשִׁיב כְּעַל גְּמוּלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם (ישעיה נט יח), כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עֲלוֹהִי בְּמָה שֶׁכְּבָר עָשָׂה לוֹ ה׳, כִּי גָבַר עָלָיו חַסְדּוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ מִזֶּה בְּחוֹבַת הַלְּבָבוֹת (שער הבטחון פרק ד). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות י:) הֶאֱשִׁימוּ אֶת חִזְקִיָּהוּ שֶׁתָּלָה בְּמַעֲשָׂיו וְאָמַר: ״זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת״ (מלכים ב׳ כ ג), וְתָלוּ לוֹ בִּזְכוּת אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדִּי״ (שם כ ו), כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הֶרְאוּ לוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת, כִּי כְּבָר אֲכָלוֹ חִזְקִיָּהוּ, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ מַאֲמַר ״קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים״, כִּי הוֹדָה וְאָמַר שֶׁקָּטֹן יַעֲקֹב וְדַל בְּמִצְווֹת מִצַּד כָּל הַחֲסָדִים שֶׁכְּבָר קִבֵּל. וְאֵיךְ אָמְרוּ ״אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים״? וְהָרְאָיָה שֶׁמֵּבִיא מִן פָּסוּק ״וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן״ אֵינָהּ רְאָיָה לְכָאן, כִּי פָּסוּק זֶה אֵין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ כִּי אִם שֶׁאַף מִי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ עַל צַד הַחֲנִינָה. אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁנֶּעֱנַשׁ בְּחֶטְאוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ, מָה עִנְיָנוֹ לְפָסוּק זֶה? כִּי הוּא וַדַּאי גָרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵין לוֹ לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה.
פסוק כג:וְהַתְּשׁוּבָה לְכָל זֶה, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין הַפֵּרוּשׁ בְּאוֹתָן מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁכְּבָר עָשׂוּ, אֶלָּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת. כִּי מִסְּתָמָא כָּל צַדִּיק אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ שׁוּם הֲנָאָה גוּפָנִית כִּי אִם כְּדֵי שֶׁעַל יָדָהּ יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם לְקַיֵּם אֵיזוֹ מִצְוָה. וְזֶה הַדָּבָר שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי (סוטה יד): וְכִי לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה? אֶלָּא אָמַר: הַרְבֵּה מִצְווֹת תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִתְלוֹת בַּקָּשָׁתוֹ בְּאוֹתָן מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָתִיד הוּא לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי בַּקָּשָׁה זוֹ. וְזֶה דָּבָר אֲמִתִּי שֶׁשּׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיְּמַלֵּא ה׳ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, יַעַן כִּי אֵינוֹ חָפֵץ כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ בּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּחֶטְאוֹ נִקְנַס עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם אֵין מַעֲנִישִׁין הַחוֹטֵא לֵאמֹר: לֵךְ עֲבוֹד עֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה אֶצְלְךָ, לְהוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע. אֶלָּא שֶׁמֵּרֹב עֲנָוָה שֶׁבּוֹ לֹא רָצָה לִתְלוֹת הַשְּׁאֵלָה בְּאוֹתָן מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָתִיד הוּא לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי הַכְּנִיסָה לָאָרֶץ, כִּי אוּלַי יִכָּנֵס וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת, וְרַק הַהֲנָאָה הַגּוּפָנִית יְקַבֵּל וְאֶת הַטּוֹב לֹא יְקַבֵּל. לְכָךְ בִּקֵּשׁ בִּלְשׁוֹן חֲנִינָה, מַתְּנַת חִנָּם בְּעָלְמָא. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, כִּי עָשָׂה שְׁאֵלָתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם עַל דַּעַת הַהֹוֶה, שֶׁעֲדַיִן אֵין שׁוּם זְכוּת בְּיָדוֹ, מִבְּלִי שֶׁיַּשְׁקִיף עַל הֶעָתִיד לָבֹא שֶׁסּוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְווֹת, כִּי שֶׁמָּא יָבֹא אוֹ לֹא יָבֹא. לְכָךְ אָמַר בִּלְשׁוֹן ״וָאֶתְחַנַּן״, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם עַל הָעֵת הַהִיא כָּאָמוּר.
פסוק כג:בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. כְּבָר כָּתַבְנוּ שֶׁהַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הָיְתָה עַל הָעֵת הַהִיא, מִבְּלִי שֶׁיִּתְלֶה שְׁאֵלָתוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁסּוֹפָם לָבוֹא. וְאָמַר ״לֵאמֹר״ לְדוֹרוֹת, שֶׁכָּל צַדִּיק יְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים מַתְּנַת חִנָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר: אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי הֵן אוֹ לָאו, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״ – רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיֹּאמַר לוֹ תְּשׁוּבָה תֵּכֶף בָּעֵת הַהִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ וְגוֹ׳ (תהלים נא יז), שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִתֵּן לוֹ מָקוֹם לֵאמֹר דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה״ (שם כא ג).
פסוק כג:וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: ״בָּעֵת הַהִיא״, אַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֶּדֶר. וְנִרְאֶה שֶׁחָשַׁב מֹשֶׁה כִּי טַעַם הַנֶּדֶר הוּא ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״ – לֹא גְּרַמְתֶּם לְיִשְׂרָאֵל לְהַאֲמִין בִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ נֵס מְפֻרְסָם זֶה. וּבְמִלְחֶמֶת סִיחוֹן הֶעֱמִיד מֹשֶׁה הַחַמָּה, וְעַל יְדֵי נֵס מְפֻרְסָם זֶה בְּלִי סָפֵק שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּנִים אֵמוּן בָּם וְתִקֵּן מָה שֶׁקִּלְקֵל. וְכָל שֶׁכֵּן לְדַעַת הָעִקָּרִים שֶׁכָּתַב בְּטַעַם חֵטְא מֵי מְרִיבָה, כִּי הָיָה לוֹ לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ אֶל הַסֶּלַע קֹדֶם שֶׁיְּצַוֶּה לוֹ ה׳, כִּי כָּל נָבִיא גּוֹזֵר וְאוֹמֵר וְיָקוּם לוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע כוּ׳, וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ (יהושע י יב) – כָּל זֶה תּוֹרֶף דִּבְרֵי הָרַב. וְהִנֵּה עַכְשָׁיו עָשָׂה מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ וְהֶעֱמִיד הַחַמָּה, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּלְפִינַן בִּגְזֵרָה שָׁוָה דְּ״אָחֵל״ ״אָחֵל״ שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה הַחַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ, אֵין הֶקֵּשׁ לַחֲצָאִין: כְּמוֹ שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ עָשָׂה כֵן מֵעַצְמוֹ, כָּךְ מֹשֶׁה עָשָׂה כֵן מֵעַצְמוֹ. וּבָזֶה נִתְקַדַּשׁ הַשֵּׁם וְתִקֵּן מָה שֶׁקִּלְקֵל וְחִזֵּק הָאֱמוּנָה, עַל כֵּן חָשַׁב שֶׁהֻתַּר הַנֶּדֶר. וְלֹא שֶׁתָּלָה בְּכִבּוּשׁ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, כִּי לְכַתְּחִלָּה לֹא הָיָה בִּכְלַל הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (במדבר כ יב): ״לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם״ – וְהַיְנוּ אַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת שֶׁכְּבָר נָתַן לַאֲבוֹתָם, אֲבָל אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג לֹא הָיָה מֵעוֹלָם בִּכְלַל הַבְטָחָה זוֹ.
פסוק כד:אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: פֶּתַח לִהְיוֹת עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. פֵּ״א שֶׁל פֶּתַח נְקוּדָה בְּסֶגּוֹל, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת – מָה הֶרְאָה לוֹ? פֶּתַח, כְּמִי שֶׁפּוֹתֵחַ פֶּתַח לְאֵיזֶה דָּבָר. וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ עַל מָה הֶרְאָה לוֹ פֶּתַח – לִהְיוֹת עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. אֲבָל הַקּוֹרְאִים פָּתַח, הַפֵּ״א בְּקָמָץ, טָעוּת בְּיָדָם, כִּי מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? כִּי וַדַּאי לֹא סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם שֶׁפָּתַח. לָמָּה נָקַט לְשׁוֹן ״פָּתַח״? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל״.
פסוק כד:וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ברכות לב.): לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כִּי כֵן עָשָׂה מֹשֶׁה, שֶׁהִתְחִיל בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״אֶעְבְּרָה נָּא״. בֵּאוּר הַדָּבָר, שֶׁכָּל צַדִּיק יְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם, וִישַׁעֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּל מָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמִיד הַמַּתְחִיל בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹבוֹת לָאָדָם מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, וְהָאָדָם כָּל מָה שֶׁמְּסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים – הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ תַּשְׁלוּמִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַחֶנְוָנִי הַגָּדוֹל מַקִּיף וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן בְּהַקָּפָה לְמִי שֶׁשִּׁלֵּם חוֹב רִאשׁוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב מא ג): ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״, הוֹרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּקְדִים וְהַמַּתְחִיל בְּכָל הַטּוֹבוֹת. וְזֶה שִׁבְחוֹ וּתְהִלָּתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁצָּרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁבְּכָל הַתְּפִלָּה וְהַתַּחֲנוּנִים לֹא יְבַקֵּשׁ כִּי אִם מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה, שֶׁקֹּדֶם שֶׁאָמַר: ״אֶעְבְּרָה נָּא״, אָמַר: ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״ וְגוֹ׳, הוֹרָה כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּתְחִיל בְּכָל טוֹבוֹת, וְאֵין לוֹ שׁוּם חוֹב עָלָיו, וּבִקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם. וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: ״אֶת גׇּדְלְךָ״ – זוֹ מִדַּת טוּבְךָ, ״וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה״ – הַכּוֹבֶשֶׁת מִדַּת הַדִּין, כִּי כְּפִי שׁוּרַת הַדִּין אֵינוֹ חַיָּב לוֹ כְּלוּם, וּבְרֹב טוּבוֹ הוּא גּוֹמֵל חֶסֶד לְמִי שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו כְּלוּם. וְזֶה בֵּאוּר יָקָר.
פסוק כה:אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְגוֹ׳. לָמָּה הִפְסִיק בְּמִלַּת ״נָא״ בֵּין ״אֶעְבְּרָה וְאֶרְאֶה״, וְלָמָּה עָשָׂה שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת וְהִזְכִּיר ״הָאָרֶץ״ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״ בִּפְנֵי עַצְמָם? וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא, שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד בַּעֲבוּר עַצְמוֹ. וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה: ״וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם״ – כִּי בַּדָּבָר הַנּוֹגֵעַ בָּכֶם לֹא נֶעֱתַר לִי ה׳, אֲבָל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ בִּי נֶעֱתַר לִי וְאָמַר: ״רַב לָךְ״, דַּי בַּדָּבָר שֶׁהוּא יִהְיֶה לְךָ לְבַד, וְעוֹד תִּרְצֶה לְבַקֵּשׁ בַּעֲבוּרָם? וּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם שְׁנֵי מִינֵי שְׁלֵמוּת אֲשֶׁר הִקְנָה ה׳ לְאַבְרָהָם, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם: ״שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְגוֹ׳, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם״ (בראשית יג יד-טו), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבִּרְאִיָּה לְבַד קָנֵי לֵיהּ. וְאַחַר כָּךְ חָזַר מִזֶּה וְאָמַר: ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״ (שם יג יז), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבִּרְאִיָּה לְחוּד לֹא רָצָה שֶׁיִּקְנֶה, כִּי אִם מִכִּי דַּיֵשׁ אַמֵצְרֵי וְיַחְזִיק בָּהּ חֲזָקָה מְעַלְיוּתָא. וְעוֹד, שֶׁלֹּא אָמַר: ״וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם״, כִּי אִם לְךָ לְבַד. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: ״וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם״, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּרְאֶה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם? וְעוֹד, כִּי שָׁם נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״נָא״: ״שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה״ – דַּוְקָא בַּדָּבָר הַנִּקְנֶה בִּרְאִיָּה, וְלֹא בַּדָּבָר הַנִּקְנֶה בַּחֲזָקָה גְּמוּרָה. וְכָאן נֶאֱמַר: ״אֶעְבְּרָה נָּא״, הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״נָא״ דַּוְקָא בַּדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ הַעֲבָרָה בְּרַגְלַיִם מַמָּשׁ, הֲלֹא דָּבָר הוּא.
פסוק כה:וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה, כִּי מִן הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ תּוֹעֶלֶת גַּשְׁמִי וְרוּחָנִי. הַגַּשְׁמִי הוּא הַתָּלוּי בְּכָל שֶׁטַח הָאָרֶץ כֻּלָּהּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ, כִּי אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא. וְהוּא הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִקְנֶה כִּי אִם בַּחֲזָקָה מַמָּשׁ, מִכִּי דַּיֵשׁ אַמֵצְרֵי, כְּדִין כָּל קוֹנֶה שָׂדֶה (ב״ק ט), וְעָלָיו נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם: ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ״, וְלֹא הִזְכִּיר בָּזֶה לְשׁוֹן ״נָא״, כִּי אֵין ״נָא״ אֶלָּא בַּקָּשָׁה. וְיַעַן כִּי הַחֹמֶר שֶׁל הָאָדָם בְּטִבְעוֹ הוּא נִכְסָף אֶל אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים, כִּי כָּל אִישׁ חָפֵץ חַיִּים אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, עַל כֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן ״נָא״, לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כִּי אַדְּרַבָּה, הָאָדָם מְבַקְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן ״נָא״, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה אָמַר עַל קִנְיָן זֶה שֶׁצָּרִיךְ הַעֲבָרָה לְשׁוֹן ״נָא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶעְבְּרָה נָּא״. וּכְשֶׁהָאָדָם מְבַקְשׁוֹ מֵאֵת ה׳, וַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרִיךְ לְבַקְשׁוֹ מִן הָאָדָם, וְהָא בְּהָא תַּלְיָא. וְלֹא הִזְכִּיר בְּקִנְיָן זֶה: ״לְךָ וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם״, כִּי אֵין הָאָרֶץ נִקְנֵית לְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם עַל כָּל פָּנִים, שֶׁהֲרֵי עַל תְּנַאי הִיא נְתוּנָה – אִם יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצֹרוּ.
פסוק כה:וְתוֹעֶלֶת הָרוּחָנִי אֵינוֹ בָּא מִכְּלַל שֶׁטַח הָאָרֶץ, כִּי אִם מִן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן שֶׁלְּמַטָּה, הַמְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, וְשָׁם חֶבְיוֹן עֹז הַשְּׁכִינָה, וְנִקְרָא הַמָּקוֹם: ״ה׳ יִרְאֶה״ (שם כב יד), עַל שֵׁם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא בִּרְאִיָּה לְחוּד – קָנֵי שְׁלֵמוּת נַפְשׁוֹ, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּרוּחַ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, כִּי מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶנָה עֵינָיו, כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת שָׁמָּה, כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת. וְעַל קִנְיָן זֶה אָמַר לוֹ: ״שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם״ וְגוֹ׳, כִּי בַּזְּמַן הַהוּא הָיָה אַבְרָהָם בְּבֵית אֵל, וּבֵית אֵל – הַיְנוּ הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מִן הַמִּקְדָּשׁ יָצָא הַשֶּׁפַע אֶל כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כִּי מִן הַבְּאֵר הַהוּא יַשְׁקוּ כָּל הָרוּחוֹת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (יג יז). וּלְפִי שֶׁתּוֹעֶלֶת הָרוּחָנִי כְּפִי הַטֶּבַע אֵין הָאָדָם נִכְסָף אֵלָיו, עַל כֵּן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״שָׂא נָא״, לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן: פִּתָּהוּ לִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ פִּתּוּי עַל קַבָּלַת אֵיזֶה דָּבָר רוּחָנִי שֶׁאֵין הַהֲנָאָה מוּרְגֶּשֶׁת לְאַלְתַּר. וּלְעֻמַּת זֶה אָמַר מֹשֶׁה: ״וְאֶרְאֶה״, וְלֹא אָמַר: ״וְאֶרְאֶה נָּא״, לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כִּי הָאָדָם כְּפִי טִבְעוֹ אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עַל זֶה כָּל כָּךְ, וְאַדְּרַבָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרִיךְ לְבַקְשׁוֹ מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל הַשְּׁלֵמִים כְּמֹשֶׁה וְאַבְרָהָם אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, מִכָּל מָקוֹם דִּבְּרוּ בִּלְשׁוֹן סְתָם בְּנֵי אָדָם. וְעַל קִנְיָן זֶה אָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם: ״וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם״, כִּי הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא לְעוֹלָם הוּא בַּהֲוָיַת קְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. וְאִם זֶה שֶׁלְּמַטָּה חָרֵב, מִכָּל מָקוֹם הַמָּקוֹם הַהוּא נִשְׁאַר מְכֻוָּן נֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, הַשּׁוֹפֵעַ עַל הַמָּקוֹם הַהוּא הַקְּדֻשָּׁה, וּלְעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר קְדֻשָּׁה זוֹ לֹא סָרָה, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי הָאָבוֹת שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה הַקְּדֻשָּׁה שָׁם. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עב.): ״עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים״ – שֶׁעוֹמְדִים לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וּבְמַסֶּכֶת מְגִלָּה (כח.) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִן פָּסוּק: ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ (ויקרא כו לא), שֶׁאֲפִלּוּ בְּשׁוֹמְמוֹתָם, מִכָּל מָקוֹם בִּקְדֻשָּׁתָם הֵם עוֹמְדִים, רָצָה לוֹמַר בִּקְדֻשָּׁתָהּ הָרִאשׁוֹנָה לֹא חָסֵר דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה״ (תהלים פז ג), וּמִלַּת ״סֶלָה״ מוֹרָה עַל הַנִּצְחִיּוּת.
פסוק כה:וּבְהַצָּעָה זוֹ יְתוֹרַץ הַכֹּל, כִּי מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ עַל שְׁנֵיהֶם, כִּי בְּאָמְרוֹ ״אֶעְבְּרָה נָּא״, בִּקֵּשׁ עַל קִנְיַן הָאָרֶץ מַמָּשׁ לְהַקְנוֹתוֹ לְיִשְׂרָאֵל בַּחֲזָקָה גְּמוּרָה, וְהִזְכִּיר בָּזֶה לְשׁוֹן ״נָא״ כִּי כָל מַה שֶׁנִּתַּן לְאָדָם בְּקִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם הוּא, וְלֹא עַל עַצְמוֹ בִּקֵּשׁ הַעֲבָרָה זוֹ כִּי אִם בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל בְּחַסְדּוֹ, שֶׁאִם הוּא יַנְחִילֵם אֶת הָאָרֶץ תִּהְיֶה לָהֶם לַחֲלוּטִין. וְאַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ גַּם עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: ״וְאֶרְאֶה״, כִּי עַל עַצְמוֹ לֹא בִּקֵּשׁ כִּי אִם הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִי הַנִּקְנֶה בִּרְאִיָּה. וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״אֶעְבְּרָה נָּא״ הַיְינוּ ״אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, לְצֹרֶךְ הַקְנָאַת כָּל הָאָרֶץ בִּכְלָלָהּ אֶל יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״וְאֶרְאֶה״ הַיְינוּ ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״, כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִי שֶׁבּוֹ נִקְנֶה בִּרְאִיָּה. וְהִפְסִיק בְּמִלַּת ״נָא״ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר לְשׁוֹן ״נָא״ כִּי אִם עַל הַהַעֲבָרָה, מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.
פסוק כה:וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם. עַל הַדָּבָר שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְמַעַנְכֶם לְהַקְנוֹת לָכֶם הָאָרֶץ לֹא נֶעֱתַר לִי ה׳, וְאָמַר ה׳ אֵלַי ״רַב לָךְ״, דַּי בָּזֶה כְּשֶׁאֶתֵּן שְׁאֵלָתְךָ שֶׁהִיא לְךָ לְבַד וְהִיא הָרְאִיָּה. וְעַל זֶה אָמַר: ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה״ וְגוֹ׳. וְתַשְׂכִּיל וְתֵדַע כִּי בְּאַבְרָהָם הִתְחִיל בְּרוּחַ צָפוֹנָה, וְכָאן הִתְחִיל בְּיָמָּה, לְפִי שֶׁעִקַּר רְאִיָּה זוֹ הַנּוֹתֶנֶת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה הוּא עַל יְדֵי רְאִיַּת הַשְּׁכִינָה שֶׁבְּכֹתֶל מַעֲרָבִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נט יט) ״וְיִרְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם ה׳״. אֲבָל אַבְרָהָם שֶׁעָמַד בַּמָּקוֹם הַהוּא וּמְדַבֵּר בַּשֶּׁפַע הַיּוֹצֵא מִשָּׁם לְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת, הִתְחִיל בְּרוּחַ צָפוֹן הֶחָשׁוּךְ וְצָרִיךְ בְּיוֹתֵר לְקַבָּלַת הַשֶּׁפַע.
פסוק כה:וּמַה שֶּׁלֹּא רָצָה ה׳ בָּזֶה שֶׁמֹּשֶׁה יַנְחִילֵם אֶת הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁכָּךְ מַסִּיק (בדב״ר ח א) שֶׁהַתְּפִלָּה אִם אֵינָהּ עוֹשָׂה כֻּלָּהּ הִיא עוֹשָׂה חֶצְיָהּ. וְכֵן תְּפִלַּת מֹשֶׁה עַל אַהֲרֹן הוֹעִילָה לַחֲצָאִין, כָּךְ כָּאן נֶעֱתַר לוֹ עַל חֲצִי שְׁאֵלָתוֹ, וְנִדְחָה הַמְּבֻקָּשׁ הַגַּשְׁמִי מִפְּנֵי הָרוּחָנִי. וּמִדְּקָאָמַר ״לְמַעַנְכֶם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ זַכָּאִין שֶׁמֹּשֶׁה יַנְחִילֵם, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, כְּחַמָּה זוֹ שֶׁאוֹרָהּ תְּמִידִי בְּלֹא הֶפְסֵק, כָּךְ כָּל מַתְּנוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה נִצְחִיִּים, וְקִנְיַן הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדוֹ יוֹכִיחַ. אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה שֶׁאֵין אוֹרָהּ תְּמִידִי, כָּךְ הָאָרֶץ שֶׁהִנְחִילָם, לִפְעָמִים כְּשֶׁזּוֹכִין לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם, וּכְשֶׁאֵינָן זוֹכִין – רָאִיתִי הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ (ירמיה ד כג), צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ (ישעיה ה ל).
פסוק כה:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֹּשֶׁה בִּקֵּשׁ רְאִיַּת הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל ״וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ״ (במדבר יד כג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״רַב לָךְ״, מִלַּת ״לָךְ״ עוֹלָה חֲמִשִּׁים, כִּי מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ אָמַר ״יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה״, וּכְבָר חָיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, דְּהַיְינוּ חֲמִשִּׁים יוֹתֵר מֵהָרָאוּי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וְעַתָּה בִּקֵּשׁ לִחְיוֹת יוֹתֵר, עַל כֵּן אָמַר לוֹ רַב לָךְ אוֹתָן חֲמִשִּׁים שָׁנָה שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לְךָ.
פסוק כה:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר שֶׁהַגְּזֵרָה לֹא הָיְתָה כִּי אִם שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַקָּהָל וְגוֹ׳, וּמֵאַחַר שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ מַנְהִיגָם, אִם כֵּן יִכָּנֵס הוּא לָאָרֶץ כְּאֶחָד הָעָם. וְהֵשִׁיב לוֹ ״רַב לָךְ״ בִּתְמִיהָה, וְכִי הָגוּן לְךָ שֶׁיְּהֵא תַּלְמִידְךָ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאַתָּה יוֹשֵׁב וְרוֹאֶה?
