רש"י אין חנון בכל מקום אלא מלשון מתנת חנם אף על פי כו' ד"א זה אחד מעשרה לשונות שנקראו תפילה כו' פירש ובעשרה לשונות של תפילה אחד מהם הוא לשון תחינה ונ"ל דה"פ דלפי' הראשון דאין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם תהיה התי"ו של ואתחנן תי"ו המתפעל ועיקר התפילה היתה בלשון חנם כאלו אמר ואתחנם כלומר הייתי מכניס עצמי להתפלל תפלה לתת לי מתנת חנם ולפי הד"א תהיה התי"ו של ואתחנן תי"ו הנוספת בלשון תחנה כמו תי"ו דלשון תפלה כשאומר ואתפלל שהיא ג"כ נוספת כמו תי"ו דתרומה תנופה תקומה וכיוצא בהן הרבה תוי"ן הנוספים בתחלת התיבה בלשון הקדש ויהיה פי' ואתחנן שהתפללתי בלשון תחנה שהוא אחת מלשונות התפלה ומ"מ נ"ל יש קצת הפרש ביניהם דתחינ' אינה נופל' אלא כשמתפלל האדם בכל לבו ומבקש ומתחנן מאת הש"י בהכנעה גדולה מתוך שברון לב ובדמע ובכי שיצילהו מצרה או יכפר לו על עונותיו שלא להענישהו עליהם או אם הוא בתוך צרה גדולה או חולי עליו שיושיענו מצרותיו או ירפאנו מחוליו וכה"ג שהוא צורך לו מאד להנצל מעונש רב זהו הנקרא דווקא תחנה שבכיוצא בזה היתה גם כן תפילתו של משה רבינו ע"ה בזו הפרשה שהתפלל והתחנן מאד לעבור את הירדן לראות את ההר הטוב והלבנון וגו' שמפני שידע שמה שלא יעבור את הירדן ולא יראה את הארץ לא היה מפני שהגיעו זמנו למות שאי אפשר לו (לחיות) להחיות יותר אלא מפני גזירת העונש שנשבע השם ית' מחמת חטאו בחטא מי מריבה וגו' שלא יבא לארץ לכך התפלל בלשון זה של תחנה בהכנעה ובכי רב שיכפר לו הקב"ה על עונו ולא יענישנו ויתיר לו את נדרו וכן הוא משמעות מזמור ה' אל באפך תוכיחני כו' שאנו קורין אותו סתם תחנון וכן הוא בפי' במזמור קמ"ב שאמר קולי אל ה' אתחנן אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד וגו' שאמר על לשון אתחנן צרתי לפניו אגיד וגו' ומטעם זה נראה לי אמרו חכמים ז"ל שאין אומרים תחנה בשבת וי"ט ור"ח וכה"ג מפני שהם ימי משתה ושמחה ותענוג ואסור לעורר עצמו בענייני התחנה השוברת לבו של אדם כי הטבע כן נותן שדברים כאלו כשמתפלל עליהם הוא מתפלל בהכנעה ושברון לב מאד שישמע הש"י תפילתו אבל תפלה ובקשה נופלת גם כן על דברים שמתפלל האדם ומבקש מלפניו ית' שיתן לו מתנות רבות מאד יותר מכדי צרכו שאף אם לא היה נותנם לו לא היה מצד העונש אלא שלא זכה למדרגה גדולה כזו שמתפלל עליה ואף על פי כן הוא מתפלל ומבקש ומפציר בתפילה עד שישמע הש"י תפילתו ובקשתו ומתפתה לו לתת לו בקשתו אף על פי שהיא גדולה עד מאד יותר מכדי זכותו ותפילה כזו אין טבע האדם נותן להתפלל אותו בהכנעה ובשברון לב אלא בהפצרה בעלמא דרך בקשה וזה מותר להתפלל אפי' בשבת וי"ט וזו נ"ל היתה כוונת מסדרי סדר המעמדות שסדרו לומר בכל יום וסדרו וסיים בבקשות ובבקשה של שבת סדרו בקשות כזו שכל ענייניה בקשה על היות טוב כמו שהתחיל ותנני לחן ולחסד כו' ותספיק על ידי לעשות מצות וצדקות כו' וכל הבקשות בעניין כזה וכל זה מותר לבקש בשבת שאיני מעורר שברון לב בבקשה זו לאפוקי שאר הבקשות של שאר הימים הם כולם מעורבים בדברי תחנונים ממש עם קצת בקשות כאלו אותם אין לאומר' ביום טוב ור"ח:
פסוק כד:
רש"י ואת ידך זו ימינך כו' אע"ג דבעלמא אמרינן סתם יד הנאמר בשי"ת פירושו יד שמאל דכתיב ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים מ"מ ס"ל לרש"י דיד שם כולל הוא וכולל שתיהם הימין והשמאל והתם דכתיב אחריו ימיני על כרחך פירוש יד סתם ר"ל השמאל אבל ידי דהכא דכתיב אחריו החזקה שפירושו שכובש ברחמיו את מדת הדין שזה היה צריך משה לתפילתו זו על כרחך פירושו דיד דהכא ר"ל הימין: