פסוק כג:ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. אמרו חז"ל אף א ע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במע"ט אינן מבקשים מאת המקום רק מתנת חנם הרצון בזה שיכולים לומר שרוצים לחיות כדי לעשות מע"ט ולעסוק במצות וזה היה טעמו של משה לכנוס לא"י כדי לקיים המצות כמבואר בגמרא מ"מ אין תולים בזה כי אולי יחטאו ומבקשים מתנת חנם. או י"ל כי בודאי בלי סיוע מן השמים א"א לאדם לעבוד ה' רק אם סיועת ה' בא תחלה א"כ אין זה מעשה אדם רק מעשה ה' אמנם אם הסיוע בא אח"כ א"כ העיקר הוא עבודת האדם אמנם הקב"ה ברוב חסדו אע"פ שמקדים העזר וממנו המעשה הנרצה מ"מ גומל לצדיקים כאלו מאתם היה העבודה והמעשה כולו וזהו לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הרצון כאילו המעשה כולו מבן אדם לבדו היה נעשה ולא פעל ה' את זאת וזהו הכוונה וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי ובודאי צ"ל שעכ"פ פעל טוב כי אין הקב"ה ותרן אבל הפירוש הוא אינו כדאי לולי עזר אלקים שקדמו וזהו בצדיקים אף שיש בידם מע"ט אין תולין עצמם בהם כי עזר אלהי קדמו והרי זו מתנת חנם ולכך אמר אתה החילות להראות את עבדך וגו':
פסוק כג:בעת ההיא לאמר. היינו לאחר שכבש סיחון ועוג כי כתב מגלה עמוקות דמלחמות סיחון ועוג היה בסוף אלול וא"כ היה בעת ההיא בתשרי ימים שתפלת האדם נשמעת ולכך התחנן בעת ההיא או י"ל דודאי הקב"ה נשבע שלא יביאו את הקהל היינו שנים לא יביאו יחד אבל אחד יכול להביא וכבר מת אהרן וגם אמר הקהל הזה לא תביאו ואח"כ מתו דור המדבר לסוף מ' שנה ולא נשארו רק בניהם ואינם בכלל הקהל הזה ויכול להתיר נדרו ולכך התפלל בעת ההיא היינו לאחר מיתת אהרן ומיתת דור המדבר:
פסוק כג:לאמר. הנה אמרו חז"ל וזה אחד מג' מקומות שאמר משה להקב"ה הודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו נראה פירושו כי ודאי אם דרך משל האדם מתפלל לעושר ואין תפלתו מועלת לו אין זה ראיה שהקב"ה אינו משגיח בתפלתו רק האדם המבקשו חשב את העושר לטובה וה' חשבהו לו לרעה ולכך לא מילא שאלתו אבל אם אינו משגיח כלל בתפלתו מבלי שומע לו זהו לאות שאינו כדאי שישמע תפלתו ולכך משה ביקש שיכבדו נגד ישראל ולכך אמר אין אני רוצה דווקא למלאות שאלתי כי אולי לטובתי הוא מבלי שומע כי לה' נתכנו עלילות רק ענני הן או לאו ובזה יובחן ששמעת והשגחת בתפלתי ואם כי לא נעשה כמבוקשי הוא מפאת כי אתה יודע כי לטובתי הוא זה אבל אם לא תענני כלל ישפטו ישראל מזה כי אינני כדאי לשמוע בקולי:
פסוק כד:אדני ה' אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. הנה פתח בשם אדני שהוא דין ואח"כ שם הויה שהוא רחמים וענין מאמרו יובן כי ידוע כי מי באר היו רומזים על מתנות שניתנו לישראל כדכתיב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם וגו' וממדבר מתנה כי מים מורה על ריבוי הענין ומתנות נדיב ואמרו דהתורה מתנה היא ולא ניתן רק ע"י יסורין ולכך בצור נאמר והכית בצור ויזובו מים כי היה קודם מ"ת והיה מרמז כי ע"י יסורין יזכו לתורה והראה לו הקב"ה כי מן דין יוציא רחמים מעז מתוק כי ע"י הכאה יזובו מים חסד וידוע כי אין מלאך אחד עושה שני שליחות הרצון אין מלאך דין עושה רחמים אכל הקב"ה מהפך דין לרחמי' ולכך נאמר באור הנ"ל על נסותם היש ה' בקרבנו אם אין כי היו מסופקים כי ראו מלאך ה' הולך לפניהם ולא ידעו אם השכינה שורה בקרבו כדרך השכינה ששורה בתוך המלאך או. אם הוא רק מלאך נבדל וזהו שאלתם אם יש ה' בקרבנו אם אין וע"י הנ"ל שמוציא מדין רחמים הכירו כי ה' בקרבם ולא מלאך שאין מלאך עושה ב' שליחות והנה לסוף ארבעים שנה הגיעו למחנה שניה הוא ירושת א"י והוא ג"כ נקרא מים כמו התורה דנאמר בה הוי כל צמא לכו למים כן א"י נאמר בו שולח מים על פני חוצות וחשב משה ג"כ שא"י צריכין יסורים ודור החדש הזה לא סבלו עדיין יסורין ולכך הכה עלי סלע ואמר שמעו נא המורים כי צריכין יסורין אבל הקב"ה כעס עליו כי יניא לב ישראל שעדיין צריכין יסורין וכבר סבלו מכח אבותם במדבר ולכך היה מדה כנגד מדה שלא יביאו הקהל לא"י בדבר אשר חטאו כי לא ינתן רק ע"י יסורים צריך הכאה ובזה היה טענת משה להתנצל על חטאו שהכה בסלע ואמר אתה החילות כך בתחילת ביאה במדבר על ידי צור להראות חסד ודין את גדלך וידך החזקה והיינו ע"י הכאה יצאו מים ולכך הקדים אדנ"י להויה כמ"ש הרמב"ן דין לרחמים כי כך היה תחלה הכאה דין ואח"כ רחמים וזה היה למקדשי שמך ולהבדיל בינך ובין מלאך כי מי אל היינו מלאך שיעשה כמעשיך וכגבורותיך היינו דין ורחמים כאחד ואין מלאך אחד עושה שתי שליחות וע"י הצור והכאה הראית כי לך נתכנו עלילות ואם כן עשית מאז כן עשית בסלע ג"כ לקדש שמך ולהראות ההבדל בינך ובין מלאך ולהודיע כי מאתך נעשו הנפלאות ולא ע"י מלאך דאלו היה נעשה בדבור היו חושבים שהוא ע"י מלאך הרחמים כי אין כאן פעולת דין ולכך אין החטא כדאי להענישני שלא לראות הארץ רק להעבירני מנשיאותי ויהושע מכניס לא"י וביקש רק להיות עובר לראות הארץ:
פסוק כד:או יובן כי ידוע דמיתת משה בח"ל היה שלא יאמרו המתים בח"ל אינם חיים לע"ל ולכך מת שם משה לראיה שבלי ספק חיה יחיה ויש להבין מה זה ספק אם המתים בח"ל חיים ונראה כי ידוע בח"ל ההנהגה היא ע"י שר ובא"י הוא ע"י הקב"ה וג' דברים לא נמסרו לשליח וא' מהם הוא תה"מ וא"כ יש ח"ו מקום לומר דבח"ל אינם חיים דשם הכל ע"י שר ולהחיות צריך הקב"ה בעצמו רק דאמרינן דמפתח אחד נמסר לשליח אמנם לתה"מ צריך ג"כ גשמים כדכתיב גשם נדבות וגו' דאמרינן דהוריד טל של תחיה וא"כ צריך שנים ושנים אין מוסרין לשליח ולכך יש מקום לספק אמנם כבר היה כן במתן תורה שהחיה הקב"ה מתים דנאמר גשם נדבות תניף וכו' וכן פרנסה ג"כ אינו נמסר לשליח והיה במדבר וירד להם מן וזהו ראיה שאף בח"ל אם הוא לצורך הקב"ה הוא מנהיג ומשתמש בעצמו וזהו טענת משה שאינו צריך למות בח"ל לתת מופת על תה"מ בח"ל ואומר אתה הראית את גדלך שהיא תה"מ וידך החזקה גשם ופרנסה שהיא גבורות גשמים אשר מי אל שיעשה כמעשיך וכגבורתיך כי שנים לא נמסרו ביד שליח וזהו מעשיך שהיא תה"מ וגבורתך שהיא גשמים ופרנסה וא"כ שכבר החלות להראות כזאת אין אני צריך להעיד על זה:
פסוק כה:אעברה נא וגו' ההר הטוב הזה והלבנון. פירש רש"י והלבנון זה בית המקדש ונקרא לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל ולכך ביקש משה לשם שיכופר כל סיג וכל שגגה שחטא ולכך נתאוה לא"י כי כיפר אדמתו עמו ומכ"ש לבנון שהוא בהמ"ק:
פסוק כו:ויתעבר ה' בי למענכם. יש לפרש כי אלו בא משה לא"י לא היה בהמ"ק נחרב כי היה בונה אותו משה ומשה לא מת ולא נתבטלה מעשה ידיו בחייו ולכך אמרו במדרש דהמשכן לא נרקב ולא נתבטל רק נגנז וה' היה שופך ח"ו חמתו על ישראל ולא על עצים ואבנים ולכך לטובת ישראל לא שמע ה' בקול משה וזהו ויתעבר ה' בי למענכם גם נראה מה שביקש משה לכנוס לא"י כמאמר חז"ל לקיים המצות התלויות בארץ ודאי אם מחשבתו לקיים מצות ואינו יכול לקיימם פשיטא דיש לו שכר דאל"כ מה יעשה העני שאין לו בית למזוזה ושדה לפאה וכדומה רק כל מגמת משה היה לזכות ישראל להרגילם לקיימם ואם הוא יזרזם יקיימו ביותר וזהו פירוש מה דאמרו במדרש הרבה מצות שנצטוו ישראל אכנס כדי שיתקיימו על ידי דייקא אמנם לפני הקב"ה היה גלוי וידוע דאף דיוכיחם משה מ"מ לא יעשו כראוי ולא יהיה להם תירוץ ויהי' חטאם ביותר אם יסרבו דברי משה וזהו ויתעבר ה' בי למענכם:
פסוק כו:גם ידוע כי ענין משה היה שהכה לסלע כדי שלא יהיה קטרוג על ישראל שהסלע שומע בקול דברי משה וישראל ממרים ולכך הכה שגם ישראל על ידי יסורין ישובו אל ה' וזהו מאמרו שמעו נא המורים המן הסלע נוציא מים הלא יהיה עליכם קטרוג ולכך לא חס משה על עצמו רק בשביל ישראל והקדוש ב"ה כעס על אשר לא האמין כי אדרבה על ידי כן היו ישראל לוקחין מוסר וחוזרין בתשובה וזהו מאמרו להקדישני כי יאבו לשמוע ויאמרו אם הסלע נכנע לקול דבריך איך לא נשמע אנו וזהו ויתעבר ה' בי למענכם:
פסוק כו:ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. רמזו כי משה ביקש שיהושע יהיה נגיד ומצוה רק הוא יעבור אבל באמת אמרו מאה מיתות ולא קנאה אחת כאשר יראה כי נסתמה ממנו מעינות החכמה וזה אמרו הואיל ולא אוכל עוד לצאת ולבוא פירש רש"י שנסתמה ממנו מעינות החכמה ע"כ אמר לו ה' לא תעבור את הירדן הזה כי ענין סתימת מעין היינו שזזה שכינה מגרונו שדבר בזה ואז כאשר פסקה מעין חכמה שהיא שכינה פסק ממנו הדבור וזהו שרמז לו אל תוסף דבר אלי בדבר הזה ויסתלקו ממך מעלה זו וא"כ מה לך לתאוה לכנוס אם נפסק ממך מדרגה זו ומאה מיתות וכו' ולכן רב לך טוב לך שתמות ותעלה מעלה מעלה משתכנס לארץ ותרד מדרגה שתפסק מאתך הדיבור הזה:
פסוק כז:עלה ראש הפסגה וגו'. כי משה ביקש לכנוס לא"י לשני טעמים ותועלות אחד כי אויר א"י מחכים והשני שמכפר עון והיינו עבירות שבין אדם למקום כי בין אדם לחבירו לא יועיל כלום ולכך השיב אל תוסף דבר אלי דייקא היינו עבירות שבינך לביני כי אינך צריך כפרה אבל בשביל האויר שיהיה מחכים עלה ראש הפסגה וראה ויהיה האויר מחכים כמו בואך לא"י וקאמר ונשב בגיא מול בית פעור כי לכך לא בא לא"י בשביל לשתק עון פעור ונקבר שם: