פסוק א:לא תוסף עליו ולא תגרע. תניא, מניין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ואין פוחתין מהן, ת"ל לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו [ספרי].
פסוק ב:ונתן אליך אות. בנביא אתה מבקש אות ואי אתה מבקש אות בתורה דכתיב בה (ר"פ שופטים) על פי התורה אשר יורוך .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ד)
פסוק ג:ובא האות. תניא, רבי יוסי הגלילי אומר, הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים לפיכך נתנה ממשלה בה, שאפילו מעמיד חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו .
(סנהדרין צ' א')
פסוק ה:אחרי ה' אלהיכם תלכו. א"ר חמא בר חנינא, מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה והלא כבר נאמר (ואתחנן) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים, מה הוא בקר חולים אף אתה בקר חולים, מה הוא ניחם אבלים אף אתה נחם אבלים, מה הוא קבר מתים אף אתה קבור מתים .
(סוטה י"ד א')
פסוק ה:אחרי ה' אלהיכם תלכו. א"ר תנחום א"ר יהושע בן לוי, אין הצבור רשאין לצאת מביהכנ"ס עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, אמר רבא, בר אהינא אסברה לי, אחרי ה' אלהיכם תלכו .
(סוטה ל"ט ב')
פסוק ה:אחרי ה' אלהיכם תלכו. תלכו – זו מצות עשה, ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם, ואת מצותיו תשמרו – זו מצות ל"ת , ובקולו תשמעו – בקול נביאיו, ואותו תעבודו – במקדש, ובו תדבקון – הפרישו עצמכם מעבודת כוכבים ודבקו במקום [ספרי].
פסוק ו:והנביא ההוא. ההוא ולא אנוס, או חולם החלום ההוא – ולא מוטעה .
(שם)
פסוק ו:להדיחך. ת"ר, נביא שהדיח מיתתו בסקילה, מאי טעמא, אתיא הדחה הדחה ממסית (פ' י"א) מה מסית בסקילה אף נביא שהדיח בסקילה .
(סנהדרין פ"ט ב')
פסוק ו:מן הדרך. ואפילו ממקצת הדרך .
(שם א')
פסוק ו:ללכת בה. ללכת – זו מצות עשה, בה – זו מצות ל"ת .
(סנהדרין צ' א')
פסוק ו:ובערת הרע מקרבך. רוצח שלא נגמר דינו שברח מצוה לאתויי לבי דינא ולקיומא ביה ובערת הרע מקרבך .
(חולין קמ"א א')
פסוק ז:כי יסיתך. סתם הסתה באכילה ובשתיה .
(שם ד ב')
פסוק ז:אחיך בן אמך. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, רמז לאיסור יחוד מן התורה, דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מתיחד עם אמו ואסור להתיחד עם כל העריות שבתורה .
(קדושין פ' ב')
פסוק ז:אחיך בן אמך. וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית אמר אביי, לא מבעי קאמר, לא מבעי בן אב דסני ליה ומייעץ לו עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא יציית ליה, קמ"ל .
(שם שם)
פסוק ז:בסתר. מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז׳:ט׳) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה [ספרי].
פסוק ח:הקרבים אליך. וכי מה לי קרובים מה לי רחוקים, אלא הכי קאמר, מטיבותן של קרובים אתה למד טיבותן של רחוקים .
(סנהדרין ס"א ב')
פסוק ח:מקצה הארץ וגו'. מקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חטה ולבנה [ספרי].
פסוק ט:לא תאבה וגו'. לא תאבה לו ולא תשמע אליו – הא אם אבה ושמע חייב .
(סנהדרין ס"א ב')
פסוק ט:לא תאבה לו וגו'. יכול מדכתיב (פ' קדושים) ואהבת לרעך כמוך אתה אוהב לזה, ת"ל לא תאבה לו, או יכול מדכתיב (פ' משפטים) עזב תעזב עמו אתה עוזב עמו ת"ל ולא תשמע אליו [ספרי].
פסוק ט:ולא תחוס עינך. מה ת"ל, שיכול הואיל דכתיב (פ' קדושים) ולא תעמוד על דם רעך אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, ת"ל ולא תחוס עינך עליו .
(שם)
פסוק ט:ולא תחמל וגו'. א"ר חמא בר חנינא, מפרקיה דר' חייא בר אבא שמיע לי, מניין שאין טוענין למסית, דכתיב ולא תחמול ולא תכסה עליו .
(סנהדרין כ"ט א')
פסוק ט:ולא תחמל וגו'. ת"ר, מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו ת"ל (פ' משפטים) ונקי אל תהרג, ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת"ל (שם) צדיק אל תהרג , אמר רב שימי בר אשי, וחלופא למסית, דכתיב ולא תחמול ולא תכסה עליו, ורב כהנא מתני דכתיב (פ' י') כי הרג תהרגנו .
(שם ל"ג ב')
פסוק ט:ולא תחמל וגו'. תניא, אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים, רבי יהודה מוסיף אף אכזרי, וחלופיהן במסית, דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו .
(שם ל"ו ב')
פסוק ט:ולא תחמל וגו'. אמר רבה בר רב הונא, לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית, דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו .
(שם פ"ה ב')
פסוק י:כי הרג תהרגנו. הובא בדרשה בפסוק הקודם.
פסוק י:כל העם באחרונה. מלמד שמצוה ביד הניסת להמיתו ואחר כך ביד כל אדם [ספרי].
פסוק יב:וכל ישראל ישמעו. ת"ר, המסית צריך הכרזה, דכתיב ביה וכל ישראל ישמעו ויראון .
(סנהדרין פ"ט א')
פסוק יג:כי תשמע. ולא החיזור מן המצוה, יכול יהיה רטוש, ת"ל ודרשת וחקרת ושאלת היטב [ספרי].
פסוק יג:באחת עריך. תניא, ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת, דכתיב עריך, וירושלים לא נתחלקה לשבטים .
(ב"ק פ"ב א')
פסוק יג:באחת עריך. תניא, אין עושין שלש ערי נדחת, דכתיב באחת, אבל עושין אחת או שתים, דכתיב עריך .
(סנהדרין ט"ז ב')
פסוק יג:אשר ה' אלהיך נותן לך. פרט לחוץ לארץ [ספרי].
פסוק יד:יצאו. הן ולא שלוחם .
(סנהדרין קי"א ב')
פסוק יד:אנשים. ולא נשים ולא קטנים. ואין אנשים פחותים משנים .
(שם שם)
פסוק יד:בני בליעל. בנים שפרקו עול שמים מצואריהם .
(שם שם)
פסוק יד:מקרבך. ולא מן הספר .
(שם שם)
פסוק יד:מקרבך. מלמד שאין נהרגים עד שיהיו המדיחים מאותו השבט .
(סנהדרין קי"א ב')
פסוק יד:וידיחו. מדיחי עיר הנדחת בסקילה, דגמרינן הדחה הדחה או ממסית (פ' י"א) או מנביא שהדיח (פ' ו') ..
(שם פ"ט ב')
פסוק יד:וידיחו. אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב, שנא' וידיחו את יושבי עירם .
(שם קי"א ב')
פסוק יד:וידיחו. ולא שהודחו מאליהן .
(שם קי"ב א')
פסוק יד:את ישבי עירם. עד כמה עושין עיר הנדחת – ממאה ועד רובו של שבט .
(שם ט"ו ב')
פסוק יד:את ישבי עירם. את יושבי עירם ולא את יושבי עיר אחרת .
(שם קי"א ב')
פסוק יד:את ישבי עירם. מלמד שאין נהרגים עד שיהיו המדיחים מאותה העיר ועד שיודח רובה .
(שם שם)
פסוק יד:לאמר. מלמד שצריכים עדים והתראה לכל אחד ואחד .
(שם שם)
פסוק טו:ודרשת וגו'. מנלן דעבדינן ז' חקירות בעדים, דכתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב, וכתיב (פ' שופטים) ודרשת היטב, וכתיב (שם) ודרשו השופטים היטב .
(סנהדרין מ' א')
פסוק טו:והנה אמת נכון. מלמד דעבדינן בדיקות בעדים [ספרי].
פסוק טו:בקרבך. לרבות גרים ועבדים משוחררים .
(שם)
פסוק טז:הכה תכה. אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן, מניין שאם אין אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בבל הכאה שאתה יכול, ת"ל הכה תכה מכל מקום .
(ב"מ ל"א א')
פסוק טז:את ישבי העיר. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ששהו בעיר שלשים יום הרי הם כיושבי העיר ומצילין אותה .
(סנהדרין קי"א ב')
פסוק טז:כל אשר בה. אשר בה – פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה, כל אשר בה – לרבות נכסי צדיקים שבתוכה .
(סנהדרין קי"ב א')
פסוק טז:בהמתה לפי חרב. בעי רב חסדא, שחטה מהו לטהרה מידי נבילה, מי אמרי' לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה לא שנא קטלה או דלמא קטלה דוקא, תיקו .
(שם שם)
פסוק יז:ואת כל שללה. שללה ולא שלל שמים, מכאן אמרו, ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו .
(שם קי"א ב')
פסוק יז:ואת כל שללה. לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה, ואימתי, א"ר חסדא, בנקבצים לתוכה .
(שם קי"ב א')
פסוק יז:ואת כל שללה. אמר רב חסדא, פקדונות של בני עיירות אחרות המופקדין אצל אנשי עיר הנדחת, אע"פ שקבלו עליהן אחריות מותרין, דלאו שללה הוא .
(שם שם)
פסוק יז:תקבוץ וגו' ושרפת. שער הראש מותר, דכתיב תקבוץ ושרפת, מי שאינו מחוסר
פסוק יז:אלא קביצה ושריפה. יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה .
(סנהדרין קי"ב א')
פסוק יז:אל תוך רחבה. מלמד שאם אין לה רחוב עושין לה רחוב, ואם היתה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה .
(שם קי"א ב')
פסוק יז:כליל לה' אלהיך. א"ר שמעון, אמר הקב"ה, אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאלו אתם מעלים עולה כליל לפני .
(שם שם)
פסוק יז:לא תבנה עוד. ר' עקיבא אומר, לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים .
(שם שם)
פסוק יח:ולא ידבק וגו'. שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם .
(שם שם)
פסוק יח:ולא ידבק וגו'. אמר רב אחדבויי בר אמי, המקדש בפרש עגלי עבודת כוכבים אינה מקודשת, דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם .
(ע"ז ל"ד ב')
פסוק יח:ולא ידבק וגו'. שאל פריקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, והא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, אמר לו אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבול .
(שם מ"ד ב')
פסוק יח:ולא ידבק וגו'. החורש או המבשל בעצי אשירה לוקה, ואזהרתיה מהכא, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם .
(מכות כ"ב א')
פסוק יח:בידך מאומה. מכאן לעבודת כוכבים שאוסרת בכל שהוא .
(ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב)
פסוק יח:מן החרם. אבל היכי דאיסור והיתר גורמים מותר .
(ע"ז מ"ח ב')
פסוק יח:ונתן לך רחמים וגו'. תניא, רבן גמליאל ברבי אומר ונתן לך רחמים ורחמך, מלמד שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים .
(שבת קנ"א ב')
פסוק יח:ונתן לך רחמים וגו'. תניא, ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו .
(ביצה ל"ב ב')
פסוק יח:ונתן לך רחמים וגו'. תניא, שלשה סימנים יש באומה הישראלית, רחמנים, בישנים, גומלי חסדים, רחמנים – דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך .
(יבמות ע"ט א')
פסוק יח:ונתן לך רחמים וגו'. רבי אבהו אזל ליה חד ינוקא, עלו ר' יונה ור' יוסי לנחמו, אמר להו ומה רשות של מטה שיש בה משא פנים ומקח שוחד וכו' נאמר בה הקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים לומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם, רשות של מעלה שאין בה כל אלה, על אחת כמה וכמה שחייבין אנו לקבל עלינו מדת הדין, ואומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו' .
(ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"י)
פסוק יח:ונתן לך רחמים וגו'. קטני בני אנשי עיר הנדחת, ר"א אומר נהרגין, ומה אני מקיים ונתן לך רחמים, שמא יאמרו ב"ד, הרי אנו עושין עיר הנדחת ולמחר יהיו הקרובים קושרים שנאה עלינו, אמר הקב"ה, הרי אני ממלא אותם רחמים ומטיל אני אהבתם בלבם, שיאמרו שאין בלבנו עליכם ודין אמת דנתם .
(תוספתא פי"ד דסנהדרין)