פסוק א:לא תתגודדו וכו׳ על מת וכו׳. עיין מ״ש בס״ד בפרשת קדושים על פירוש ושרט לנפש:
פסוק א:בין עיניכם וכו׳ ובמקום אחר וכו׳. עיין מ״ש בפרשת אמור על פ׳ זה דלא יקרחו קרחה בס״ד:
פסוק ד:זאת הבהמה וכו׳ למדנו שהחיה וכו׳. דאילו מקרא דבפרשת שמיני זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה לא למדנו אלא דבהמה בכלל חיה וכמ״ש רש״י שם והכא אצטריך לאשמועינן דחיה בכלל בהמה לסימנין וההיא דבהמה בכלל חיה הוא ליצירה עיין בפ׳ בהמה המקש׳ דע״א:
פסוק ו:בבהמה משמע וכו׳ מכאן אמרו וכו׳. משמע מדבריו ז״ל דממשמעות בבהמה לחוד דיתיר הוא משמע הכי אבל בפ׳ בהמה המקשה דס״ט דרשי׳ בהמה בבהמה פי׳ שדית בהמה דברישיה דקרא אבבהמ׳ דסיפיה ודרשי׳ בהמה הנמצא׳ בבהמה תאכלו. ומיהו י״ל דרש״י לא נקט הכי משום דלבתר הכי פריך הש״ס על דרשה זו אלא מעתה דעובר איקרי בהמה ימירו בו אלמא תנן אין ממירין עוברין וכו׳ ומסיק הא תני דבי ר״י בי רשב״י פרסה בבהמה תאכלו כלומר דאפילו קלוט במעי פרה מותר. ואפשר דרש״י מקצר וה״פ דבריו בבהמה משמע מה שנמצא בבהמה תאכלו יהיה מה שיהיה ומסיים מכאן אמרו וכו׳ דמ״מ דבעי׳ שיהא שליל דהיינו שיהיה לו פרסה דבהמה לאפוקי מצא בה דמות יונה ולא חש רבינו לבאר זה דהכא לא בא לפסוק כל חלוקי הדינים רק לבאר פי׳ הכתובים וכיון דקושטא הוא דממשמעות בבהמה נדרש יפה כדאיתא במתניתא להתיר השליל הנמצא בו אע״ג דאצטריך נמי פרסה למעט דמות יונה לא חש רבינו להביא זה כאן:
פסוק יא:כל צפור וכו׳ להתיר וכו׳. דאיפכא לא מצית אמרת שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה מסקנא דרבא בש״ס קדושין דנ״ו:
פסוק יג:הראה וכו׳ היא ראה וכו׳. היינו כר׳ אבהו בפ׳ אלו טריפות רס״ג דסבר שיש לה ארבעה שמות ראה איה דיה הכתובים כאן ודאה שנכתב בפרשת שמיני אבל רב חסדא פליג התם וסבר דתרתי נינהו חד ראה וראה וחד איה ודיה ולדידיה איכא כ״ד עופות טמאין ע״ש בסוגיא. וכתבו שם התו׳ בד״ה ל״ל למכתב וכו׳ צריך לדקדק מ״ש דכתיב בויקרא ראה ובמשנה תורה ראה ולא כתיבי תרווייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמ״ת כתיבי תרווייהו. ותירצו אילו כתיבי תרווייהו ראה וראה ה״א דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי במ״ה אבל באיה ודיה אין לטעות אע״פ שנכתבו שניהן דמדכתיב התם למינהו אאיה וכאן אדיה ש״מ חד נינהו ע״כ ועם היות כי דבריהם ז״ל אמורים אליביה דר״ח שייך נמי כה״ג אליבא דרבי אבהו. ומ״מ לא ידענא טעמו של רבינו שהכריע כר׳ אבהו. ואפ׳ דפשט הכתוב מורה קצת הכי דמדלא כתיב את גבי ראה אלא והראה ואת האיה וגם אין טעם אתנחתא בראה ש״מ שהיא נמשכת עם איה ודיה הבאות אחריה. ועוד מוכח כוותיה מלשון הברייתא דקתני למה נשנו בעופות מפני הראה ואילו אליביה דר״ח הול״ל מפני הראה והדיה דבשלמא לרבי אבהו נקט חד מהב׳ שמות הנוספות במ״ה וה״ה לאידך אבל לר״ח דתרתי מיני נינהו הו״ל למיתני תרווייהו ומ״ש רבינו שנקר׳ שמה ראה לפי שרואה ביותר הכי אמר ר׳ אבהו התם ומייתי תו הש״ס תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בא״י. ואיברא דברו חכמי׳ בלשון הבאי ונר׳ לומר שרז״ל רמזו בזה דבר גדול והיינו דאי׳ בכתבי הקדש של רבינו הקדוש האר״י זלה״ה כי המסתכל בעריות פוגם בעיינין עילאין וענשו להתגלגל בעוף זה דהיינו ראה ע״כ. ואח׳ שבהיותו שם לתוספת עונש יודע הוא מאיזה גוף יצא וזימנין שנפשו המגולגלת בעוף עומדת בבבל ורואה נבלה דהיינו נבלת גופו שהוא בא״י קבור וקמ״ל דאפי׳ זכות א״י לא מהני להציל הפושעי׳ מענשן:
פסוק כא:כי עם קדוש וכו׳ קדש עצמך וכו׳. ואף על גב דכתיבא במקום אחר על כל המצות והתקדשתם והייתם קדושים דדרשי׳ הכי קדש עצמך במותר לך אצטריך למהדר ולמכתביה הכא גבי מאכלות אסורות דהללו צריכין אזהרה ביותר כי כל עמל אדם לפיהו:
פסוק כא:לא תבשל גדי ג״פ וכו׳ פירוש הזכיר הכתוב גדי בכל הג׳ פעמי׳ שהוצרך לכתוב איסור זה לאוסרו באכילה ובבשול ובהנאה להוציא חיה ועוף וכו׳:
פסוק כב:עשר תעשר וסמיך ליה וכו׳. אף על גב דאין דרכו של רבינו למדרש סמוכין אלא היכא דמוכח ה״נ איכא הוכחה דבקרא דלעיל הפסיק באמרו כי עם קדוש אתה וכו׳ ואחר כך מסיים לא תבשל וכו׳ וכיון דהך כי עם קדוש וכו׳ שייך בכל מלתא אף בבשר בחלב כגון בשר עוף דלא אסיר אלא מדרבנן ושייך ביה קדש עצמך וכו׳ וכן בכמה דברים כיוצא בזה א״כ הו״ל להקדים לא תבשל עם אידך לאו דנבלה ולבתר הכי ליכתוב כי עם קדוש א״ו מש״ה כתב באחרונה לא תבשל וכו׳ לסמכו לעשר תעשר ומוכרח לומר דאתא לדרשה:
פסוק כב:שנה שנה וכו׳ מן החדש וכו׳. ה״ה מן הישן על החדש והא דנקט הכי כתב הרא״ם ז״ל דלרבותא נקט דהשתא הוי מן היפה על הרע ואחר המחילה אינו נר׳ דלא מיבעיא בתירוש ויצהר דפשיטא דיין ישן מעלי טפי וכן השמן אלא בדגן נמי הכי הוא כדפרש״י גופיה במתני׳ דחמרין בפ״ד דדמאי גבי שלי חדש והביא ראיה מההיא דפ׳ איזהו נשך היו חדשות מארבע וישנות משלש ע״ש אלא נר׳ לומר דאדרבא הא דנקט רש״י הכי משום דאורחא דמלתא נקט דלאו בשופטני עסיקי׳ דלמה יפסיד לתרום מן הישן על החדש אלא אם בא לשנות עושה כדי להרויח ונקט בהווה ולעולם ה״ה איפכא דמ״ש הא בהדיא כתיב שנה שנה:
