פסוק א:כל שבט לוי. כל – לרבות בעלי מומין [ספרי].
פסוק א:חלק ונחלה. חלק זו ביזה, ונחלה זו נחלת הארץ .
(שם)
פסוק א:אשי ה' ונחלתו. מה בין קרקעות למטלטלין בחרמים, שהקרקעות נתנין לכהני המשמר והמטלטלין לכל כהן, דאמר קרא אשי ה' ונחלתו יאכלון, מה אשים לאנשי משמר אף נחלה לאנשי משמר .
(ירושלמי חלה פ"ד ה"ד)
פסוק א:אשי ה' ונחלתו. אשי ה' אלו קדשי מקדש, ונחלתו – זו קדשי הגבול [ספרי].
פסוק ג:וזה. אמר רב חסדא, המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם, מאי טעמא, דכתיב וזה .
(חולין ק"ל ב')
פסוק ג:וזה יהיה משפט. משפט – מלמד שהמתנות דין, למאי נ"מ – להוציאן בדיינים, יכול אפילו חזה ושוק דין ת"ל וזה .
(שם שם)
פסוק ג:מאת העם. דרש רבא, מאת העם ולא מאת הכהנים, כשהוא אומר מאת זובחי הזבח הוי אומר אפילו טבח כהן במשמע .
(חולין קל"ב ב')
פסוק ג:מאת זבחי הזבח. אמר רבא, מלמד שדינו של כהן עם הטבח .
(שם קל"ו א')
פסוק ג:מאת זבחי הזבח. ואפילו של שותפים .
(שם שם)
פסוק ג:מאת זבחי הזבח. פרט לטריפה [ספרי].
פסוק ג:מאת זבחי הזבח. פרט גנר שנתגייר והיה לו פרה שחוטה עד שלא נתגייר דפטור .
(שם)
פסוק ג:אם שור אם שה. אם שור – לרבות את הכלאים, אם שה – לרבות את הכוי .
(חולין קל"ב ב')
פסוק ג:אם שור אם שה. מלמד שמתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה נוהגים בבקר ובצאן .
(שם קל"ה א' ברש"י)
פסוק ג:אם שה. שה ואפילו מקצת שה .
(שם קל"ב א')
פסוק ג:ונתן לכהן. ונתן – ולא שיטול מעצמו .
(חולין קל"ג ב')
פסוק ג:ונתן לכהן. לכהן עצמו [ספרי].
פסוק ג:הזרע. המיומן שבזרוע .
(חולין קל"ד ב')
פסוק ג:הזרע וגו'. הובא לפנינו ס"פ בלק בפסוק ויקח רמח בידו, יעו"ש וצרף לכאן.
פסוק ג:והלחיים. הלחיים – להביא צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים .
(חולין קל"ד ב')
פסוק ג:והלחיים. זה לחי התחתון [ספרי].
פסוק ג:והקבה. והקבה – להביא חֵלֶב שעל גבי הקבה וחָלָב שבתוך הקבה .
(חולין קל"ד ב')
פסוק ד:ראשית. תניא, המפריש תרומת חמץ בפסח אינה קדושה, דאמר קרא ראשית, ששיריה ניכרין לישראל, יצא תרומת חמץ בפסח שאין שיריה ניכרין .
(פסחים ל"ג ב')
פסוק ד:ראשית. שיהיו שיריה ניכרים, מלמד שהאומר כל גרני תרומה לא אמר כלום .
(חולין קל"ו ב')
פסוק ד:ראשית. אפלו כל שהוא [ירושלטי תרומות פ"ד ה"ב].
פסוק ד:ראשית. מלמד שאין תורמין אלא מן המובחר [ספרי].
פסוק ד:דגנך. למעוטי שותפות עובדי כוכבים .
(חולין קל"ה ב')
פסוק ד:דגנך. דגנך ולא של הפקר ולא של הקדש .
(ירושלמי מעשרות פ"א ה"א)
פסוק ד:וראשית. יכול נשוינהו לתרומה, מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת , ת"ל וראשית גז צאנך תתן לו, אין לך בו אלא מראשיתו ואילך .
(חולין קל"ו א')
פסוק ד:וראשית. יכול נשוינהו לתרומה מה תרומה ראשון ושני אחריה אף ראשית הגז ראשון ושני אחריה, ת"ל וראשית, אין לך בו אלא ראשית בלבד .
(שם שם)
פסוק ד:וראשית. [ומראשית לא נאמר אלא וראשית] מלמד שהאומר כל גיזתי ראשית דבריו קיימין .
(שם שם ב')
פסוק ד:וראשית גז. ראשית גז ולא ראשית שטף [ספרי].
פסוק ד:גז צאנך. כתיב הכא גז צאנך וכתיב התם (איוב ל"א) ומגז כבשי יתחמם, מכאן לכבשים שצמרן קשה שפטורין מראשית הגז .
(חולין קל"ז א')
פסוק ד:גז צאנך. גז צאנך ולא גז צאן הקדש, מכאן לראשית הגז שנוהג בחולין ולא במוקדשין .
(שם קל"ה א')
פסוק ד:גז צאנך. צאנך – למעוטי שותפות עובדי כוכבים .
(שם שם)
פסוק ד:גז צאנך. צאנך ולא גיזותיך, מכאן ללוקח גז צאן עובדי כוכבים פטור מראשית הגז .
(חולין קל"ו א' ברש"י)
פסוק ד:גז צאנך תתן. המקדיש גיזה עצמה פטורה מראשית הגז, דאמר קרא וראשית גז צאנך תתן, מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדיה ונתינה .
(שם שם)
פסוק ד:תתן. כמה הוא נותן, משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר סלעים בגליל, שנאמר תתן – שיהא בו כדי מתנה .
(שם שם)
פסוק ד:תתן. רבי אלעאי אומר, ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, מ"ט, אמר רבא יליף נתינת נתינה כתרומה, מה תרומה בארץ ולא בחו"ל אף רה"ג בארץ ולא בחו"ל .
(שם שם)
פסוק ד:תתן לו. מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ומותר ליהנות ממנה בשעת ביעורה דאמר קרא תתן לו – ולא לאורו, מכלל דבת אורו היא .
(שבת כ"ד ב')
פסוק ד:תתן לו. המפריש תרומת חמץ בפסה אינה קדושה, שנא' תתן לו – ולא לאורו .
(פסחים ל"ג א')
פסוק ד:תתן לו. מלמד שאם הפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן .
(תוספתא חולין פי"א)
פסוק ד:תתן לו. לו ולא לכלבו, מכאן לטריפה שפטורה ממתנות כהונה [רש"י חולין קל"ו ב'].
פסוק ה:לעמד לשרת. ת"ר, לעמוד לשרת, מצוה בעמידה, כשהוא אומר (פ' ז') ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה', שנה עליו הכתוב לעכב .
(זבחים כ"ג ב')
פסוק ה:לעמד לשרת. כל הזבחים שקיבל דמן מיושב פסול, דאמר קרא לעמוד לשרת, לעמידה בחרתיו ולא לישיבה .
(זבחים כ"ג ב')
פסוק ה:לעמד לשרת. ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים, דאמר קרא לעמוד לשרת, דבר הראוי לשירות .
(חולין קל"ז א')
פסוק ה:לעמד לשרת. ראשית הגז נותן לכהן כדי לעשות ממנו בגד קטן, דאמר קרא לעמוד לשרת, דבר הראוי לשירות, ומאי ניהו – אבנט .
(שם קל"ח א')
פסוק ה:כל הימים. בין בארץ בין בחו"ל [ספרי].
פסוק ו:וכי יבא הלוי. יכול בבן לוי הכתוב מדבר, ת"ל ושרת, בראוי לשרת הכתוב מדבר, יצאו לוים שאינם ראוים לשרת .
(שם)
פסוק ו:בכל אות נפשו. תניא, מניין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת שירצה, ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת .
(ב"ק ק"ט ב')
פסוק ז:ושרת. ת"ר, מניין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים, ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת יכול אף בשאר ימות השנה כן, ת"ל מאחד שעריך, לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד .
(סוכה נ"ה ב')
פסוק ז:בשם ה'. אמר רב יהודה אמר שמואל, מניין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר ושרת בשם ה', איזו היא שירות שבשם הוי אומר זו שירה .
(ערכין י"א א')
פסוק ח:חלק נחלק. ת"ר, מניין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, ת"ל חלק כחלק יאכלו, כחלק עבודה כך חלק אכילה , ואכילה דמאי, אילימא דקרבנות, מהתם נפקא, לכהן המקריב אותה לו תהיה (פ' צו), אלא לחם הפנים , יכול אף בחובות הבאות ברגל שלא מחמת הרגל, ת"ל לבד ממכריו על האבות, מה מכרו האבות זה לזה – אני בשבתי ואתה בשבתך .
(סוכה נ"ו א')
פסוק ט:לא תלמד לעשות. לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות .
(שבת ע"ה א')
פסוק י:מעביר בנו ובתו, נאמר כאן לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש ונאמר להלן (פ' אחרי) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, מה להא מלך אף כאן מולך (סנהדרין ס"ד ב')
פסוק י:בנו ובתו. אין לי אלא בנו ובתו, בן בנו ובן בתו מניין, ת"ל (פ' קדושים) כי מזרעו נתן למולך .
(שם שם)
פסוק יא:וחבר חבר. ת"ר, וחבר חבר, אחד חבר גדול ואחד חבר קטן ואפילו נחשים ועקרבים .
(שם ס"ה א')
פסוק יא:ושאל אוב וידעני. בעל אוב – זה פיתם המדבר משחיו , וידעני – זה המדבר בפיו , הם בסקילה והנשאל בהם – באזהרה .
(שם שם)
פסוק יא:אוב וידעני. ת"ר, בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעני – זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו .
(שם שם ב')
פסוק יא:ודרש אל המתים. זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה .
(שם שם)
פסוק יג:תמים תהיה. אמר רב משום ר' יוסי איש הוצל, מניין שאין שואלים בכלדיים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך .
(פסחים קי"ג ב')
פסוק יג:תמים תהיה. תניא, מניין שאין שואלים בגורלות, ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך [ספרי].
פסוק טו:מקרבך מאחיך. מקרבך ולא מחוץ לארץ, מאחיך ולא מאחרים .
(שם)
פסוק טו:יקים לך. לך ולא לעובדי כוכבים, ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך (ירמיהו א׳:ה׳) לנוהגים מנהג עובדי כוכבים .
(שם)
פסוק טו:אליו תשמעון. ואפילו אומר לך עבור על אחת ממצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו .
(יבמות צ' ב')
פסוק יט:אשר לא ישמע. הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, קרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע אל דברי, וכתיב אנכי אדרוש מעמו – בידי שמים .
(סנהדרין פ"ט א')
פסוק כ:אך הנביא וגו'. המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודת כוכבים, מיתתן בידי אדם, דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, זה המתנבא מה שלא שמע, ואשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, זה המתנבא בשם עבודת כוכבים וכתיב ומת הנביא ההוא .
(שם שם)
פסוק כ:לדבר דבר. אין דנין את נביא השקר אלא בב"ד של שבעים ואחד, דגמרינן דבר דבר מזקן ממרא .
(שם ט"ז א')
פסוק כ:ומת. נביא השקר מיתתו בחנק, דכתיב ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק .
(סנהדרין פ"ט א')
פסוק כב:לא תגור ממנו. אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה [ספרי].