פסוק ט:הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט. הֲרֵי בְּאוֹתוֹ יוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וְלָמָּה הִתְרַעֲמוּ עָלָיו? וְהַנָּכוֹן הוּא כְּפֵרוּשׁ הַמְפָרְשִׁים בְּכֶפֶל לָשׁוֹן ״וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט״, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִשְׁפֹּט דָּבָר שָׁפוּט כְּבָר, כִּי כְּבָר שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט שֶׁאוֹרֵחַ בְּרַגְלָיו לֹא יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ שֶׁל שׁוּם אֶחָד, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַחֹק הַשָּׁפוּט כְּבָר? כִּי אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי לֹא קִבַּלְנוּךָ לַעֲשׂוֹת חֻקִּים חֲדָשִׁים. וּמַה שֶּׁתָּלוּ הַדָּבָר בְּ״אֶחָד בָּא לָגוּר״, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין לְךָ דִּין תּוֹשָׁב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְשַׁנּוֹת הַחֻקִּים כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, אֶלָּא גֵּר אַתָּה, וְאַדַּעְתָּא דְּהָכֵי קִבַּלְנוּךָ לְהִתְיַשֵּׁב עִמָּנוּ, כְּדֵי שֶׁתַּסְכִּים עַל כָּל הַחֻקִּים שֶׁלָּנוּ.
פסוק יד:וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. לְפִי שֶׁאָמַר לָהֶם ״כִּי מַשְׁחִית ה׳ אֶת הָעִיר״ (בראשית יט:יד), הִזְכִּיר שֵׁם שֶׁל רַחֲמִים, עַל כֵּן הָיָה כִּמְצַחֵק בְּעֵינֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ: וְכִי שֵׁם שֶׁל רַחֲמִים יַשְׁחִית וִיחַבֵּל? אֲבָל הָאֱמֶת כֵּן הוּא, כִּי רְשָׁעִים מְהַפְּכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין.
פסוק יז:אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ. לְפִי שֶׁלּוֹט וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ מִצְטַעֲרִים עַל שֶׁלֹּא הִצִּילוּ גַּם אֶת כָּל מָמוֹנָם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״ (בראשית יט:כו). ״מֵאַחֲרֶיהָ״ מִבָּעֵי לֵיה לְהַבִּיט. וְאִם כְּדִבְרֵי רז״ל (בר״ר נ ד) שֶׁנַּעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח לְפִי שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח שֶׁלֹּא נָתְנָה לֶעָנִי, קָשֶׁה, לָמָּה נֶעֶנְשָׁה דַּוְקָא בַּפַּעַם הַזֹּאת? אֶלָּא לְפִי שֶׁעַכְשָׁיו נִצְטַעֲרָה עַל אִבּוּד מָמוֹנָהּ וְהִבִּיטָה בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי מוֹת בַּעְלָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵאַחֲרָיו״, כִּי אָמְרָה שֶׁבַּעְלָהּ לֹא יַשְׁאִיר אַחֲרָיו מְאוּמָה וְלֹא יִהְיֶה לָהּ מָקוֹם לִגְבּוֹת כְּתוּבָּתָהּ מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן הָיְתָה הַבָּטָה זוֹ לָהּ לְמַזְכֶּרֶת עָוֹן, כִּי מִדַּת הַדִּין קִטְרְגָה לֵאמֹר: לֹא דַּי שֶׁלֹּא עָשְׂתָה מִן מָמוֹנָהּ צְדָקָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמֶּלַח עַל דֶּרֶךְ (כתובות סו:) ״מֶלַח מָמוֹן חָסֵר״, וְהָיְתָה עֵינָהּ צָרָה גַּם בָּאוֹרְחִים, כִּי ״מַצּוֹת אָפָה״ מַשְׁמָע הוּא וְלֹא הִיא, וְאִם כֵּן חֵטְא חָטְאָה אִשְׁתּוֹ, כִּי בְּתוֹךְ הַהֲפֵכָה הַגְּדוֹלָה הַהִיא נִצְטַעֲרָה עַל מָמוֹנָהּ לֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ צְדָקָה, כִּי לָאו בַּת הָכֵי הָיְתָה. עַל כֵּן נֶעֱנְשָׁה וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח, כִּי בְּ״מֶלַח מָמוֹן חָסֵר״ חָטְאָה וּבְמֶלַח נִדּוֹנָה. אֲבָל לְלוֹט אָמַר דֶּרֶךְ מוּסָר: דַּיְּךָ שֶׁהִצַּלְתָּ נַפְשְׁךָ, וְאַל תָּחוּשׁ עַל אֲבֵדַת הַמָּמוֹן שֶׁתַּעֲזֹב אַחֲרֶיךָ לַיּוֹרְשִׁים, כִּי לָמָּה תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֶיךָ וְתִדְאַג עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, כִּי סוֹף שֶׁתַּעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵילֶךָ. וּבְדֶרֶךְ זֶה נְפָרֵשׁ בְּעֶזְרַת ה׳ גַּם פָּסוּק ״לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ״ (דברים כד:כ). וְאִם עֲדַיִן תִּצְטַעֵר, סוֹף סוֹף הֲרֵי בְּחַיֶּיךָ מֵאַיִן תֹּאכַל, הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיֶּקֶב? עַל זֶה נֶאֱמַר ״הָהָרָה הִמָּלֵט״ אֵצֶל אַבְרָהָם הַיּוֹשֵׁב בָּהָר, כִּי סוֹפְךָ כִּתְחִלָּתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁבַּתְּחִלָּה מִי גָרַם לְלוֹט לִהְיוֹת לוֹ צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים – יְשִׁיבָתוֹ עִם אַבְרָהָם גָּרְמָה לּוֹ, כָּךְ גַּם עַתָּה הִמָּלֵט אֵלָיו וּקְרַב לְגַבֵּי דָּהִינָא וְאִדְהַן.
