פסוק א:וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. הַרְבֵּה מְפָרְשִׁים תָּמְהוּ, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים״ (בראשית יח:יא), וְהָיָה כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה בֵּין שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (מח טז) מַסִּיק שֶׁהֶחֱזִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁנֵיהֶם לִימֵי נַעֲרוּתָן, וְתֵרוּץ זֶה מַסְפִּיק, אַךְ שֶׁאֵין לוֹ סֶמֶךְ מִן הַמִּקְרָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״בָּאִים״ מוֹרֶה עַל הַזְּמַן הַהוּא, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״בָּאוּ״. אֶלָּא ״בָּאִים״ מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁאָז הָיוּ בָּאִים וְהוֹלְכִים בַּיָּמִים, אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״בָּא״, מַשְׁמָע שֶׁכְּבָר בָּא בַּיָּמִים, וְזֶה דִּקְדּוּק נָכוֹן.
פסוק א:וְכִפְשׁוּטוֹ נוּכַל לוֹמַר, שֶׁטּוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְזֶה כִּי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה מוֹסֶפֶת לְבַעְלָהּ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (קהלת ט, ט) ״רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה״, וְהַבֵּן הַטּוֹב מוֹסִיף גַּם כֵּן חַיִּים לְאָבִיו, כִּי כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלּוּ לֹא מֵת, קַל וָחֹמֶר בְּחַיָּיו. לְפִיכָךְ מִלֵּידַת יִצְחָק עַד מִיתַת שָׂרָה הָיָה הַחוּט מְשֻׁלָּשׁ, כִּי נִתּוֹסְפָה לְאַבְרָהָם חִיּוּת מִצַּד הָאִשָּׁה וּמִצַּד בְּנוֹ יִצְחָק. וּבְכָל הַיָּמִים הַלָּלוּ הָיָה עוֹמֵד בְּמַעֲמָד אֶחָד, לֹא נִתּוֹסְפָה בּוֹ חֻלְשָׁה כְּמִנְהַג הַזְּקֵנִים, כִּי הָיוּ לוֹ יְמֵי שִׂמְחָה וּבְרָכָה. אֲבָל קֹדֶם לֵידַת יִצְחָק לֹא הָיְתָה לוֹ שִׂמְחָה כִּי אִם מֵאִשְׁתּוֹ, וְאַחַר מִיתַת שָׂרָה לֹא הָיְתָה לוֹ שִׂמְחָה כִּי אִם בִּבְנוֹ. עַל כֵּן הָיוּ שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ שָׁוִים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְלֵידַת יִצְחָק כָּךְ נַעֲשָׂה אַחַר מִיתַת שָׂרָה. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לָשׁוֹן אֶחָד עַל שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מֶרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם. לְפִיכָךְ הָיָה מְהַדֵּר תֵּכֶף לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, כִּי חָשַׁב אוּלַי אִשְׁתּוֹ תְּמַלֵּא מְקוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בָּהּ כְּמוֹ בְּאִשְׁתּוֹ מַמָּשׁ. וְכָךְ הָיָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה זָרְחָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, וְנַעֲשֵׂית דּוּגְמַת שָׂרָה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּסָמוּךְ (בראשית כד, סז) ״וַיְבִאֶהָ הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״, וַהֲרֵי הִיא אִמּוֹ כוּ׳. וְזֶהוּ קִשּׁוּר נָכוֹן בִּסְמִיכוּת פָּסוּק זֶה אֶל הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק.
פסוק א:וּמַה שֶּׁכָּתַב ״בָּא בַּיָּמִים״, כִּי לְפִי הַנִּרְאֶה ״יָצָא מִן הַיָּמִים״ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּדָּה בָּרְשָׁעִים שֶׁיְּמֵי הַיַּלְדוּת הֵם לָהֶם יְמֵי אוֹר וְיוֹם בָּהִיר, כִּי טוֹבִים הֵמָּה לָהֶם אֶל הַשִּׁמּוּשִׁים הַגּוּפָנִיִּים, כִּי זֶה כָּל עִקַּר תַּכְלִיתָם. וִימֵי הַזִּקְנָה הֵם אֶצְלָם לַיְלָה וְלֹא יוֹם, כִּי הָעוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדָם, יַעַן כִּי לֹא יִטְעֲמוּ עוֹד מִן הַדְּבַשׁ אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמַּטֶּה. וְעַל כֵּן הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים טוֹבִים לָהֶם מֵאֵלֶּה, וּכְאִלּוּ יָצְאוּ מִיָּמִים אֶל הַלֵּילוֹת. אֲבָל בַּצַּדִּיקִים מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה, שֶׁבָּאִים מִן הַלֵּילוֹת אֶל הַיָּמִים, כִּי יְמֵי הַזִּקְנָה טוֹבִים לָהֶם אֶל קִנְיַת הַחָכְמָה. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז י) ״אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה״, כִּי הָאוֹמֵר כֵּן אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל הַחָכְמָה. לָכָךְ נֶאֱמַר בַּצַּדִּיקִים ״בָּא בַּיָּמִים״ לְזִקְנָתָם.
פסוק א:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לְכָךְ הִזְכִּיר ״בָּא בַּיָּמִים״ לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא מֵחֲמַת צַעַר קָפְצָה עָלָיו זִקְנָה, כִּי אִם מֵחֲמַת שֶׁבָּא בַּיָּמִים, שֶׁהֲרֵי בֵּרְכוֹ ה׳ בַּכֹּל וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם צַעַר. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ קָרָא אֶת אֱלִיעֶזֶר ״זְקַן בֵּיתוֹ״, שֶׁהָיָה זָקֵן מִצַּד שֶׁצָּרְכֵי הַבַּיִת הָיוּ מֻטָּלִים עָלָיו. וְהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁמִּצַּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם זָקֵן, לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לֵילֵךְ לְבַדּוֹ, גַּם אֶת יִצְחָק לֹא רָצָה לִשְׁלֹחַ, כִּי אָמַר ״פֶּן אָמוּת פִּתְאוֹם, וּמִי יָשִׂים יָדוֹ עַל עֵינָי״.
פסוק ב:הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ. כִּי רָאָה אוֹתוֹ נֶאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ הוּא, עַל כֵּן הֶאֱמִינוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח שֹׁחַד וְיִשָּׂא לִבְנוֹ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה לוֹ, כִּי לָמָּה יִקַּח מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וַהֲלֹא הוּא מוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״לוֹ״ שָׁב אֶל אֱלִיעֶזֶר, לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, הֲרֵי מָמוֹנוֹ שַׁלִּיט עָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ שַׁלִּיט עַל מָמוֹנוֹ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ו, ב) ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְגוֹ׳ וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ״ וְגוֹ׳. וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִישׁ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים״, כִּי ״יִתֵּן״ לְהַבָּא מַשְׁמָע, וְזֶה לְפִי שֶׁהַפָּסוּק מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְהוּא מְצַפֶּה תָּמִיד שֶׁיִּתֵּן לוֹ ה׳ עוֹד נוֹסָף עַל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ, כִּי תָּמִיד אֵין לוֹ דַי, וְזֶהוּ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, כִּי עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּוֹ. אָמְנָם לְמַעְלָה מִן פָּסוּק זֶה אָמַר (קהלת ה, יח) ״גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְגוֹ׳ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא״. הִזְכִּיר ״נָתַן״ לְשׁוֹן עָבָר, זֶה הַמִּסְתַּפֵּק וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, הוּא הָאִישׁ הַשַּׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְזֶה לֹא יִקַּח בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. וּמִזֶּה הַצַּד הֶאֱמִינוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי יָדַע בּוֹ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְאֵין מָמוֹנוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ, עַל כֵּן לֹא יַכְרִיחוֹ הַמָּמוֹן לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוּרוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי וְנָכוֹן, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק ב:שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. הִשְׁבִּיעוֹ בַּמִּילָה, כִּי מִצַּד הַמִּילָה נַעֲשָׂה הָאָדָם גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת, עַל כֵּן אָמַר ״לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי״ (בראשית כד:ג), כִּי הַזִּמָּה יְרֻשָּׁה אֶצְלָם מִן חָם אֲבִי כְנַעַן, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרְבָעוֹ לְנֹחַ (סנהדרין ע.). לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי שֶׁיִּזְדַּוֵּג הַנִּמּוֹל לְבַעֲלֵי הַזִּמָּה, כִּי מִצַּד הַמִּילָה בֵּרַךְ ה׳ אֶת אַבְרָהָם, וּמִצַּד שֶׁרָבַע חָם לְנֹחַ קָם לוֹ בְּ״אָרוּר כְּנָעַן״ (בראשית ט:כה), וְאֵין בָּרוּךְ מִדַּבֵּק בְּאָרוּר.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר, ״וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ״ – לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא מִילָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לג כה) ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״. לְכָךְ הִזְכִּיר בִּשְׁבוּעַת הַמִּילָה ״אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא, לְפִי שֶׁהַמִּילָה מַשְׁלֶמֶת שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי, וּבְאוֹתוֹ שֵׁם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, כְּשֶׁהָיוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מִתְפַּשְּׁטִין וּמַרְחִיבִים וְהוֹלְכִים, כִּדְאִיתָא פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (חגיגה יב.). וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁאָמְרוּ ״לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ – מַשְׁמַע אַחַר שֶׁנִּבְרְאוּ לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְקַיֵּם, וְהַפָּסוּק אוֹמֵר ״לֹא שָׂמְתִּי״ – מַשְׁמַע לְכַתְּחִלָּה. אֶלָּא לְפִי שֶׁקָּאֵי עַל ״חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, עַל הַחֹק הַנִּתָּן לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁטוּ לְאֵין תַּכְלִית, וְגָעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁם שַׁדַּי, כִּי בוֹ אָמַר לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְאִלְמָלֵא זֶה לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְקַיֵּם אִם הָיוּ מִתְפַּשְּׁטִין לְאֵין תַּכְלִית, וְכָל זֶה בָּא מִצַּד הַמִּילָה הַמַּשְׁלֶמֶת שֵׁם זֶה. אֲבָל ״כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי״ (בראשית כד:ז) – זֶהוּ קֹדֶם הַמִּילָה – הָיָה ״אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם״ לְבַד, כִּי לֹא הָיָה שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי מִתְפַּשֵּׁט בַּתַּחְתּוֹנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא ״אֱלֹהֵי הָאָרֶץ״ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, כִּי הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כוּ׳ (כתובות קי:), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) ״לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ״. לְכָךְ אָמַר עַל חוּצָה לָאָרֶץ ״ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי״ (בראשית כד:ז), אֲבָל כָּאן שֶׁעָמַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר ״בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ״ (בראשית כד:ג).
פסוק ג:לָא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, אֶלָּא שֶׁבָּא לְתָרֵץ בְּזֶה קֻשְׁיָא, וְזֶה כִּי מִסְתָּמָא צִוָּה שֶׁלֹּא יִתְחַתֵּן בִּבְנוֹת הַכְּנַעֲנִי פֶּן יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים ז ג) ״וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם״ וְגוֹ׳ ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ וְגוֹ׳. וְאִם כֵּן, מַה יַּרְוִיחַ אִם יִשָּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן וּבְתוּאֵל, כִּי גַם הֵמָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ הַכְּנַעֲנִי? עַל כֵּן אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״, וְאָמַר ״פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה״, כִּי אָמַר: פְּשִׁיטָא, אִם יִשָּׂא בְּנִי אִשָּׁה מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, מֵאַחַר שֶׁאָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, מִסְתָּמָא גַּם בְּנִי יָגוּר אֶצְלָם, וְאָז יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְאִם יִשָּׂא מִבְּנוֹת לָבָן וּבְתוּאֵל וְיָדוּר אֶצְלָם, אָז יֵשׁ גַּם כֵּן לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה מִשָּׁם וְיָדוּר כָּאן, אָז מִמַּה נַפְשָׁךְ אֵין כָּאן בֵּית מֵחוּשׁ, כִּי מִלָּבָן וּבְתוּאֵל לֹא יִלְמוֹד, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדוּר אֶצְלָם, וּמִן הַכְּנַעֲנִי לֹא יִלְמוֹד, כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, וְאַדְּרַבָּה יִשְׂטְמוּ אוֹתוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא רָצָה לְהִתְחַתֵּן בָּם. אָמְנָם יֵשׁ חֲשָׁשָׁא אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁטֶּבַע הָאָבוֹת נִמְשָׁךְ גַּם לַבָּנִים, וְזֶה דַּוְקָא בְּאוֹתָן עֲבֵרוֹת הַבָּאִים מִפְּאַת הַחוֹמֶר, כַּאֲכִילָה וְזִמָּה וְכִילוּת וְקִנְאָה וְכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַנִּתְלִין בַּחוֹמֶר, נְגָעִים אֵלּוּ מִתְפַּשְּׁטִים מֵהָאָבוֹת לַבָּנִים, וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָהֶם. אֲבָל הָעֲבוֹדָה זָרָה, דָּבָר הַתָּלוּי בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט מֵאָבוֹת לַבָּנִים, כִּי שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין בָּאָדָם: הַחוֹמֶר בָּא מִן אָב וָאֵם, לְפִיכָךְ כָּל מַעֲשֵׂה אָבוֹת הַתְּלוּיִין בַּחוֹמֶר יִירְשׁוּ בָּנִים. אֲבָל הָאֱמוּנָה הִיא תְּלוּיָה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ נְשָׁמָה וְשֵׂכֶל, לָמָּה יִתְפַּשֵּׁט זֶה מֵאָבוֹת לַבָּנִים? עַל כֵּן הָיָה מַרְחִיק הַכְּנַעֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה וְכַמָּה מִינֵי עֲבֵרוֹת הַנִּתְלִים בְּחוֹמֶר הָאָדָם זוּלַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא הִרְחִיק לָבָן וּבְתוּאֵל שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם פְּחִיתוּת הָעֲבוֹדָה זָרָה לְבַד.
פסוק ג:דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּתַבְנָא דְלִבָּא אֲנִי יְתִיב, וַאֲנִי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לְפָנַי בָּאָה, כִּי אוּלַי לְמַרְאֵה עֵינַיִם תִּשְׁפּוֹט, כִּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם צְבוּעִים הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִנְחָס, וְתַחְשׁוֹב כִּי כְּשֵׁרִים הֵמָּה וּרְאוּיִים לְהִתְחַתֵּן בָּם. עַל כֵּן אָמַר כִּי מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלַי, שֶׁאֵין בָּהֶם עוֹשֶׂה טוֹב גַּם אֶחָד, כִּי אָנֹכִי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּקֶרֶב לִבָּם וְיוֹדֵעַ תּוֹכָם כְּבָרָם. וְעַל כֵּן שִׁנָּה אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לָבָן וּבְתוּאֵל: ״אִם כֵּן הוּא שֶׁנָּבִיא הוּא וּבוֹחֵן לְבָבוֹת, וַאֲנַחְנוּ רַמָּאִים, אֲבָל לֹא יוֹעִיל לָנוּ רַמָּאוּת שֶׁלָּנוּ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁבְּלִבֵּנוּ״, וְאוּלַי מֵחֲמַת זֶה יִמָּנְעוּ מִלְּהִתְחַתֵּן בּוֹ. עַל כֵּן שִׁנָּה וְאָמַר שֶׁאַבְרָהָם אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״.
פסוק ג:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״ לְמַעֵט גַּם בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם הוּא יוֹשֵׁב, כִּי סוֹף סוֹף הֵם מִזֶּרַע אָרוּר. וֶאֱלִיעֶזֶר חָשַׁב שֶׁאִם אוֹמֵר כֵּן תָּזוּחַ דַּעְתָּם, כִּי יֹאמְרוּ ״מֻכְרָח הוּא לְהִתְחַתֵּן בָּנוּ, כִּי אֵין לוֹ דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״, וְיַכְרִיחוּהוּ לָבֹא אֶצְלָם. עַל כֵּן אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״, דְּהַיְנוּ סְתָם כְּנַעֲנִים, אֲבָל אוֹתָן אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם הוּא יוֹשֵׁב מֻתָּר לוֹ לְהִתְחַתֵּן בָּם, עַל יְדֵי כָךְ לֹא תָּזוּחַ דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל״ (בראשית כד:מט), לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ יָמִין וּשְׂמֹאל לְפָנָיו. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא הִתִּיר לוֹ מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן.
פסוק י:וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ. מִדְּלָא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מַה הָיָה בְּיָדוֹ, עַל כֵּן קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁלָּקַח בְּיָדוֹ, וְהַיְינוּ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם (בראשית כד:כב), וְקָרָאָם ״כָּל טוּב אֲדֹנָיו״ לְפִי שֶׁאַבְרָהָם עָשָׂה מֵהֶם סִימָן עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה. עַל כֵּן קְרָאָם ״כָּל טוּב אֲדֹנָיו״, כִּי זֶהוּ הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״כָּל רְכוּשׁ אֲדֹנָיו״. וְיִתְבָּאֲרוּ כָּל הָרְמָזִים בָּהֶם בְּעֶזְרַת ה׳ בְּסָמוּךְ.
פסוק יב:הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר שֶׁיַּזְמִין לוֹ ה׳ נַעֲרָה חֲשׁוּבָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לָצֵאת כְּלָל, וּלְפִי שָׁעָה בְּמִקְרֶה תֵּצֵא עַכְשָׁיו לְפָנָיו דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה מִן הַיַּצְאָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה ״וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ״ (בראשית כד, טז), שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם אָדָם מַכִּירָהּ, כִּי לֹא יָצְאָה מֵעוֹלָם כִּי אִם בַּפַּעַם הַזֶּה. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל אֶת פִּיהָ ״בַּת מִי אַתְּ״ (בראשית כד, כג), וְלָמָּה לֹא שָׁאַל לִשְׁאָר נְעָרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁמָּה, כִּי בְּלִי סָפֵק לֹא הָלְכָה לְבַדָּהּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁ״אִישׁ לֹא יְדָעָהּ״, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא הִכִּירָהּ.
פסוק יד:אֹתָהּ הוֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים. סָמַךְ פָּרָשָה זוֹ לְפָרָשַׁת עֶפְרוֹן הַחִתִּי, כִּי גַם הוּא הָיָה מִזֶּרַע כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת״ (בראשית י:טו), וְעֶפְרוֹן הָיָה רַע עַיִן. עַל כֵּן צִוָּה לְהַרְחִיק הַכְּנַעֲנִים שֶׁהֵם בַּעֲלֵי עַיִן הָרָע, כִּי הַכֶּסֶף יַעֲנֶה וְיָעִיד עַל הַכֹּל, וְכָל אָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ אִם זַךְ וְיָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְאֵין לְךָ מַצְרֵף וְכוּר הַבְּחִינָה עַל הָאָדָם כִּי אִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי יז ג) ״מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב״, כִּי הָרוֹצֶה לִצְרֹף הָאָדָם וּלְבָחֳנוֹ יֵלֵךְ אֶל הַכֶּסֶף וְיִרְאֶה מַה טִּיבוֹ, וְכֵן הָרוֹצֶה כּוּר לְהַבְחִין בּוֹ הָאָדָם, יֵלֵךְ לַזָּהָב וְיִרְאֶה אֵיךְ הָאָדָם מִתְנַהֵג בּוֹ. כִּי אִם יַעֲמֹד בְּצִדְקָתוֹ בְּעֵסֶק מָמוֹן, בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלֶּה כִּי שָׁלֵם הוּא, וְכֵן לְהֶפֶךְ. וּמִכָּאן לָמַד אֱלִיעֶזֶר שֶׁלֹּא בָּדַק אֶת רִבְקָה כִּי אִם בְּמִדָּה זוֹ, אִם יֵשׁ לָהּ עַיִן טוֹבָה וְגוֹמֶלֶת חֲסָדִים. לְכָךְ אָמַר: אֲנִי לֹא אֶתְבַּע מִמֶּנָּה כִּי אִם שֶׁתִּתֵּן לִי לִשְׁתּוֹת, וְהָיָה אִם תָּשִׁיב לִי ״שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה״ (בראשית כד:יד), אָז בְּוַדַּאי הִיא בַּעֲלַת גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁתִּתֵּן לִי יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל. וְאִם כֵּן, ״אֹתָהּ הוֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק״, כִּי כָל בֵּיתוֹ לָבוּשׁ בִּגְדֵי יֶשַׁע לַבְּרִיּוֹת.
פסוק יד:וְעַל צַד הָרֶמֶז הִזְכִּיר ״גְּמַלֶּיךָ״, לְשׁוֹן גְּמִילוּת חֶסֶד קָרוֹב לִלְשׁוֹן ״גְּמַלֶּיךָ״, וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא שמיני ח) ״אֶת הַגָּמָל״ – זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז ח) ״אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ״. וְרָצָה בָּזֶה: אִם הִיא תּוֹסִיף לוֹמַר ״וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה״, סִימָנָא מִלְּתָא הִיא, שֶׁכָּל כָּךְ הִיא אוֹהֶבֶת מִדַּת הַגְּמִילוּת חֶסֶד עַד אֲשֶׁר הִיא אוֹהֶבֶת כָּל הַנִּקְרָא בְּשֵׁם מִדָּה זוֹ, כִּי זֶה דָּבָר טִבְעִי. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (חולין סג.) ״אֶת הַחֲסִידָה״ – שֶׁעוֹשָׂה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ, עַל כֵּן אֵין רָחוֹק לְפָרֵשׁ גַּם כֵּן מִלַּת ״גָּמָל״, כִּי אוּלַי טִבְעוֹ לִגְמֹל חֶסֶד זֶה לָזֶה, עַל כֵּן תּוֹסִיף בָּהֶם אַהֲבָה בְּאָמְרָהּ ״וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה״, כִּי כָל זֶה סִימָן שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת מִדַּת הַגְּמִילוּת חֶסֶד. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תענית כד.) ״כָּל כַּלָּה שֶׁעֵינֶיהָ יָפוֹת, כָּל גּוּפָהּ אֵין צְרִיכָה בְּדִיקָה״. וְזֶה דָּבָר שֶׁהַחוּשׁ מַכְחִישׁ, כִּי כַּמָּה מְכוֹעָרוֹת בָּעוֹלָם שֶׁעֵינֵיהֶן יָפוֹת. וְעוֹד קָשֶׁה: מָה רָאוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כָּכָה לִתֵּן עֵצָה לִבְדֹּק אַחַר יֹפִי חִיצוֹנִי זֶה, וַהֲלֹא ״שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי״ (משלי לא ל)? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנָּתְנוּ עֵצָה לִבְדֹּק אַחַר מַעֲשֶׂיהָ, וְזֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה: שֶׁיִּבְדֹּק אִם הִיא בַּעֲלַת עַיִן יָפָה וְגוֹמֶלֶת חֲסָדִים, כִּי אִם עֵינֶיהָ יָפוֹת בַּבְּרִיּוֹת, אָז הִיא בְּלִי סָפֵק שְׁלֵמָה בְּכָל הַמִּדּוֹת. וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִן אֱלִיעֶזֶר, שֶׁלֹּא בָּדַק אֶת רִבְקָה כִּי אִם בְּמִדָּה זוֹ, כִּי מִדָּה זוֹ בִּנְיַן אָב עַל כָּל הַמִּדּוֹת.
פסוק יד:וּבְדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ נִרְאֶה, שֶׁלָּקַח לוֹ אֱלִיעֶזֶר סִימָן זֶה לוֹמַר: אֲנִי אֶשְׁאַל מִמֶּנָּה כִּי אִם ״הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה״ (בראשית כד:יד), וְלֹא אַזְכִּיר לָהּ הַגְּמַלִּים וְלֹא אֲבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם, וְאִם הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ וְתֹאמַר ״שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה״ (בראשית כד:יד) וְתִהְיֶה חָסָה עַל הַגְּמַלִּים יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וַדַּאי רוּחַ אֱלֹהִים דִּבֵּר בָּהּ שֶׁהַגְּמַלִּים יִהְיוּ שֶׁלָּהּ כְּשֶׁיִּשָּׂא אוֹתָהּ יִצְחָק, וְעַל כֵּן הִיא חָסָה עַל הַגְּמַלִּים יוֹתֵר מִמֶּנִּי, כִּי אֵינָם שֶׁלִּי וּלְסוֹף יִהְיוּ שֶׁלָּהּ וְחָסָה עֲלֵיהֶם כִּי יִהְיוּ מָמוֹנָהּ. וּמַה שֶּׁאָמַר ״מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה׳ דַּרְכּוֹ אִם לֹא״ (בראשית כד:כא), כִּי יֵשׁ לְךָ אָדָם מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה וּמִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר (משלי כה:יד), עַל כֵּן לֹא הָיָה בָּטוּחַ בְּסִימָן זֶה עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת, אָז סָמַךְ עַל הַסִּימָן וְנָתַן לָהּ הַנֶּזֶם וְהַצְּמִידִים.
פסוק כב:וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: בֶּקַע רֶמֶז לְשִׁקְלֵי יִשְׂרָאֵל בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, וּשְׁנֵי צְמִידִים רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶם. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים צְרִיכִין בֵּאוּר מַסְפִּיק: מָה עִנְיַן הַשְּׁקָלִים וְהַלּוּחוֹת זֶה לָזֶה? וְאוּלַי צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין הַלּוּחוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר עַל יְדֵי שֶׁשָּׁלְטָה בְּלוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת עַיִן הָרַע, לְפִי שֶׁנִּתְּנוּ בְּפוּמְבֵּי וּבְקוֹלֵי קוֹלוֹת. וְאוּלַי נוֹתְנֵי עַיִן הָרַע בַּלּוּחוֹת יֵעָנְשׁוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְהַיְינוּ בְּעַיִן הָרַע. עַל כֵּן נִרְמַז לָהּ הַשְּׁקָלִים הַמְּגִינִים בְּעַד עַיִן הָרַע. וּלְפִי שֶׁאֱלִיעֶזֶר בָּדַק אֶת רִבְקָה אִם הִיא בַּעֲלַת עַיִן טוֹבָה וּמְצָאָהּ כֵּן, עַל כֵּן נָתַן לָהּ הַבֶּקַע הַמְּכַפֵּר עַל עַיִן הָרַע וּמֵגִין עָלָיו. כִּי כָל בַּעַל עַיִן יָפָה נִצּוֹל מֵעַיִן הָרַע, רְאָיָה מִיּוֹסֵף שֶׁהָיָה בַּעַל עַיִן יָפָה, וּמִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן נִתְבָּרֵךְ בְּבִרְכַת ״בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״ (בראשית מט, כב), קְרֵי בֵּיהּ ״עוֹלֵי עָיִן״, שֶׁהֵם עוֹלִים לְמַעְלָה מִן הָעַיִן, דְּלָא שָׁלְטָה עֵינָא בִּישָׁא בְּכָל מִי שֶׁבָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְכֵן רִבְקָה, בִּזְכוּת שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת עַיִן טוֹבָה, תִּזְכֶּה לְמִצְוַת הַשְּׁקָלִים שֶׁטַּעֲמָם לְהַצִּיל מִן עַיִן הָרַע בִּשְׁעַת הַמִּסְפָּר.
פסוק כב:וְעוֹד הִיא רְאוּיָה לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּסֵּד הַפַּיָּט שֶׁל שָׁבוּעוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״אֵלֶּה הַדִּבְּרוֹת בְּלֹא תַחְמֹד כְּלוּלִים״, כִּי כָל בַּעַל עַיִן טוֹבָה הַנּוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ, פְּשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ חוֹמֵד לִקַּח מִשֶּׁל אֲחֵרִים. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע אֵיךְ כְּלוּלִים כָּל הַדִּבְּרוֹת בְּלֹא תַחְמֹד, כִּי תֵּנַח דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מִן ״לֹא תִרְצָח״ וָהָלְאָה, שֶׁהֲרֵי אַחְאָב עַל יְדֵי נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי חָמַד, וְגַם רָצַח, וְשָׂכַר עֵדֵי שֶׁקֶר, וְגָנַב דַּעַת בֵּית דִּין, וְ״לֹא תִנְאָף״ הַיְינוּ ״לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ״. אֲבָל דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת מַה עִנְיָנָם אֶל ״לֹא תַחְמֹד״? וְנִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁמִּצְוַת ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ״ חוֹתֶמֶת כָּל חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְכוֹלֶלֶת אוֹתָם יַחַד, כִּי כֻלָּם מְדַבְּרִים בִּכְבוֹד שָׁמַיִם, וּמִסּוֹף דְּבָרוֹ נִכָּר שֶׁרֹאשׁ דְּבָרוֹ אֱמֶת, כִּי כְבוֹד שָׁמַיִם בָּא בְּקַל וָחֹמֶר מִכְּבוֹד אָב וָאֵם, וְהַלּוּחוֹת הָיוּ חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה, וְאִם כֵּן כְּשֵׁם שֶׁחֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת כְּלוּלוֹת בְּ״לֹא תַחְמֹד״, כָּךְ כֻּלָּם כְּלוּלוֹת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַדִּבְּרוֹת כֻּלָּם זֶה לְעֻמַּת זֶה הָיוּ. וְאִם כֵּן לְהַנָּחָה זוֹ אֵין דִּבּוּר ״לֹא תַחְמֹד״ כּוֹלֵל אוֹתָם יַחַד כִּי אִם עַל יְדֵי חִבּוּר שְׁנֵי הַלּוּחוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ״, רוֹצֶה לוֹמַר מְצוּמָּדִים דַּוְקָא, כִּי עַל יְדֵי חִבּוּר הַלּוּחוֹת חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה כְּלוּלִים כָּל הַדִּבְּרוֹת בְּ״לֹא תַחְמֹד״.
פסוק כב:ואִם תְּדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן צְמִידִים וּבִלְשׁוֹן בֶּקַע, תִּמְצָא שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, כִּי בֶּקַע הוּא דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּבְקַע לִשְׁנַיִם, וּשְׁנֵי צְמִידִים הַיְינוּ שְׁנֵי דְבָרִים נִפְרָדִים יִהְיוּ צְמוּדִים וּמְחֻבָּרִים. רָמַז בָּזֶה שֶׁטּוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וְנֶחְמָדִים, כִּי קִנְיַן הַכֶּסֶף תָּמִיד בָּקוּעַ לַחֲצָאִין, כִּי אֵין אָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה לְמָאתַיִם, כִּי עַל כֵּן נִקְרָא מָמוֹן, כִּי הַנִּגְלֶה חֲצִי מִן הַנִּסְתָּר, כְּשֶׁתִּכְתּוֹב מ״ם מ״ם ו״ו נו״ן, רֶמֶז: אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מ׳ זוּז, הוּא מִתְאַוֶּה עוֹד מ׳, וְכֵן כֻּלָּם. אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה כֻּלּוֹ צָמוּד וּמְחֻבָּר וּמַרְבֶּה הַשָּׁלוֹם לְחַבֵּר שְׁנַיִם הַנִּפְרָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט קסה) ״שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ״. וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמְלַוִּין הַיְינוּ לְשׁוֹן חִבּוּר וְצָמִיד. וְאִם כֵּן הַמָּמוֹן נִרְמָז בְּבֶקַע, כִּי לְעוֹלָם אֵין בְּיַד הָאָדָם אֶלָּא הַחֲצִי, וְהַמִּצְוָה שְׁנֵי צְמִידִים, כִּי אַדְרַבָּה, מִצְוָה גוֹרֶרֶת עוֹד מִצְוָה שְׁלֵמָה. וְהַמָּמוֹן עַל פִּיו יִהְיֶה כָל רִיב וְכָל נֶגַע וּבֵין אַחִים יַפְרִיד, וְהַתּוֹרָה כָּל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, וְהַמָּמוֹן נִפְרָד וּבָקוּעַ מִן הָאָדָם וְאֵינוֹ מְלַוֶּה אוֹתוֹ, וְקִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא יִלְוֶנּוּ בְּכָל עֲמָלוֹ.
פסוק לט:וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אוּלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּה אַחֲרָי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵלַי חָסֵר כְּתִיב, לְפִי שֶׁבַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר כוּ׳. וּמַקְשִׁים עַל זֶה לָמָּה לֹא נִכְתַּב ״אוּלַי״ חָסֵר הַנֶּאֱמָר אֵצֶל סִפּוּר אֱלִיעֶזֶר עִם אַבְרָהָם. וְאוֹמֵר אֲנִי: אִלּוּ כָּתַב שָׁם, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלְּכָךְ נִכְתַּב חָסֵר, כִּי אָמַר אֱלִיעֶזֶר ״אֵלַי לֹא תֹאבֶה״, וְ״אֵלַי״ הַיְינוּ בִּשְׁבִילִי, כִּי לֹא תִרְצֶה לֵילֵךְ עִם עֶבֶד כָּמוֹנִי אֶלָּא עִם שָׂרִים וְנִכְבָּדִים. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנִּכְתַּב חָסֵר בְּסִפּוּר אֱלִיעֶזֶר עִם לָבָן וּבְתוּאֵל, אֵין לְפָרֵשׁ כָּךְ, כִּי אֵיךְ יַזְכִּיר גְּנוּתוֹ לִפְנֵיהֶם וְיִתֵּן לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה בָּזֶה, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא תִּתְרַצֶּה לֵילֵךְ עִם שְׁפַל אֲנָשִׁים כָּמוֹהוּ? וְעוֹד, לָמָּה יַזְכִּיר בִּפְנֵיהֶם שֶׁאָמַר כָּךְ לְאַבְרָהָם? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאָמַר כִּי בַּת יֵשׁ לוֹ, וְהִזְכִּיר זֶה כְּדֵי לְאַיֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁאִם לֹא תִּרְצֶה לָלֶכֶת עִמּוֹ יִתְרַצֶּה אַבְרָהָם לְבִתּוֹ אַחַר שֶׁלֹּא יִמְצָא מִשָּׁם כִּרְצוֹנוֹ. וּמַה שֶּׁהֵשִׁיב לֶאֱלִיעֶזֶר עַל זֶה ״הִשָּׁמֶר לְךָ״ (בראשית כד, ו) עַל כָּל פָּנִים, מַשְׁמָע שֶׁאַף אִם לֹא תֵּלֵךְ אַחֲרָיו, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מַסְכִּים לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאָמַר כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַשֵּׁל אֱלִיעֶזֶר בַּדָּבָר וְיִסְמוֹךְ עַל זֶה, וְקַל לְהָבִין.
פסוק ס:וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. גַּם לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה ״וְיִירַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו״, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּכָל גּוֹמְלֵי חֶסֶד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוֹהֲבִים רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יט ו) ״רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן״. וְאַבְרָהָם הָיָה גּוֹמֵל חֶסֶד לַכֹּל, לַקְּרוֹבִים וְלָרְחוֹקִים, וְכֵן רִבְקָה. עַל כֵּן בְּדֶרֶךְ טֶבַע יִירְשׁוּ שַׁעַר אוֹיְבֵיהֶם, כִּי יֵשׁ לָהֶם רֵעִים רַבִּים הָעוֹמְדִים לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא יז.) ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים זוֹכֶה לְנַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים״ כוּ׳. וּמַסִּיק שָׁם ״אִכָּא דְּאָמְרֵי אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו חֲלָלִים כְּיוֹסֵף״, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג יז) ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״ וְגוֹ׳. כִּי גַם יוֹסֵף הָיָה גּוֹמֵל חֶסֶד עִם כָּל בֵּית אָבִיו וְעִם הָרְחוֹקִים בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קיב ה) ״טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה״ וְגוֹ׳ ״סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו, פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד״, כִּי בְּקַרְנוֹ יְנַגַּח עַמִּים כְּיוֹסֵף. לְפִיכָךְ אָמְרוּ לָהּ ״הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה״, וְכִי נָתְנוּ קִצְבָּה לְבִרְכָתָהּ? וּמַאי רְבוּתָא, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים בִּרְבוֹת הַיָּמִים יֵצֵא מִמֶּנּוּ מִסְפָּר זֶה וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא דִּבְּרוּ בְּיוֹצְאֵי חֲלָצֶיהָ, כִּי הָיוּ בְּטוּחִים עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן זֶה אַבְרָהָם שֶׁנִּתְבָּרֵךְ כְּבָר שֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ כְּחוֹל הַיָּם. וּמַהוּ שֶׁאָמְרוּ ״לְאַלְפֵי רְבָבָה״? לָמֶ״ד שֶׁל ״לְאַלְפֵי״ מַה טִּיבָהּ? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לְהֵיטִיב וְלִגְמֹל חֶסֶד לְאַלְפֵי רְבָבָה, כִּי יִהְיֶה רַב חֵילֵךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ לָךְ אוֹהֲבִים רַבִּים, וּבְסִבָּה זוֹ יִירַשׁ זַרְעֵךְ אֶת שַׁעַר אוֹיְבָיו, כִּי רַבִּים יַעַמְדוּ בְּעֶזְרָתֵךְ כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדֶּרֶךְ עֵצָה אָמְרוּ לָהּ כֵּן, וּבָזֶה מְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן ״הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה״. וּמִדְּנָקַט לְשׁוֹן ״וְיִירַשׁ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאָמְרוּ לָהּ אַל תִּדְאֲגִי עַל הַהוֹצָאָה, אֶלָּא ״שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם״ לְאַלְפֵי רְבָבָה אֲנָשִׁים, וְסוֹף תְּקַבֵּל יְרֻשָּׁה בְּשַׁעַר שׂוֹנְאַיִךְ פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם, כִּי יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד.
פסוק סג:וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב. רַז״ל (ברכות כו:) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁיִּצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁהוּא לִפְנוֹת עֶרֶב סָמוּךְ לְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וּמִכָּאן סֶמֶךְ לְמָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ברכות ו:) לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה כִּי אִם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב תִּקְּנוּ גַּם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִכָּל מָקוֹם לֹא מָצִינוּ שֶׁנַּעֲנוּ מִיָּד וְתֵכֶף, אֲבָל בִּתְפִלַּת מִנְחָה מָצִינוּ שֶׁיִּצְחָק נַעֲנָה מִיָּד. כִּי מִסְתָּמָא הִתְפַּלֵּל יִצְחָק עַל הַזִּוּוּג בְּעוֹד הֱיוֹת אֱלִיעֶזֶר בַּדֶּרֶךְ, כִּי ״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד לְעֵת מְצֹא״ — זוֹ אִשָּׁה (ברכות ח.). וּלְכָךְ הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ בַּשָּׂדֶה, שֶׁאִם נָתַן לוֹ ה׳ הַשָּׂדֶה הַמּוּכָן לִזְרִיעָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל שְׁאָר כָּל הַשָּׂדוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כו יב) ״וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא מֵאָה שְׁעָרִים״, קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּתֵּן לוֹ אִשָּׁה קַרְקַע עוֹלָם, אֲשֶׁר תּוֹצִיא זֶרַע טוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ כְּתִיב: ״וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים״, כִּי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה, וּמִיָּד אַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וַיַּרְא כִּי הָיָה נַעֲנֶה מִיָּד, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים נוֹשְׂאִים אֶת בַּת זוּגוֹ. וּמִזֶּה לָמְדוּ שֶׁיּוֹתֵר הָאָדָם נַעֲנֶה בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֵג דַּוְקָא בַּלַּיְלָה, וְעַל כֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית הַסְּמוּכָה לַלַּיְלָה, וְכֵן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית גַּם כֵּן סְמוּכָה לַלַּיְלָה שֶׁעָבְרָה, אֲבָל מִנְחָה רָחוֹק מִשְּׁנֵי לֵילוֹת, עַל כֵּן אֵין בִּתְפִלָּה זוֹ שׁוּם קַטֵּיגוֹר.
פסוק סג:טַעַם אַחֵר. לְכָךְ הָיְתָה תְּפִלָּה זוֹ סָמוּךְ לְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, לְפִי שֶׁעַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה זָרְחָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, עַל כֵּן הוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁבָּאָה רִבְקָה סָמוּךְ לְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, לְהוֹדִיעַ שֶׁקֹּדֶם הַעֲרֵב שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה כְּבָר זָרְחָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחְסַר הָעוֹלָם מִן נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם לָעוֹלָם כְּגַלְגַּל חַמָּה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֶחְסַר נֵר דָּלוּק בָּאֹהֶל וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו וּבִרְכַּת הָעִסָּה, וְקַל לְהָבִין.
