פסוק א:ויוסף כו'. ויקם וילך כו'. ראוי לשים לב מה נשתנה מקום זה מכל שאר מקומות שמזכיר ארון אלהים שאינו אומר בו כל התוארים הללו אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו. ב' אומרו וישאהו מבית אבינדב שני פעמי'. ג' אומרו ואחיו הולך לפני הארון ואת עוזא אינו מזכיר. ה' אמרו וישלח עוזא אל ארון האלהים והל"ל וישלח עוזא את ידו וגם מה היתה אחיזתו. ו' שינוי השמות ויחר אף ה' ויכהו שם האלהים. ז' אומרו שם שם שני פעמים ולא היה צריך אפילו פעם אחת. ח' אומרו וימת שם עם ארון האלהים מי לא ידע כי עם ארון האלהים היה במותו כי שם הוכה ושם מת.
פסוק א:אמנם לבא אל הענין נשים לב כי הנה באגדת שמואל על פסוק ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים כו' אמרו כי העשרים שנה שהיה הארון בקרית יערים נשלמו אחר ז' שנים שמלך דוד בחברון כאש' הלך ולקחו משם וכן מפורש בדברי הימים ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים כו' וא"כ איך יאמר פה שלקחוהו מבית אבינדב אשר בגבעה. ועוד שהקושי הלז הוא בד"ה מניה וביה כי שם אומר אחר פסיק זה שהלך להביאו מקרית יערים אומר פסוק שאחריו וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה מבית אבינדב ואיך העלהו מקרית יערים ומהגבעה כאחד.
פסוק ב:ועוד כי גם פה בספר שמואל אומ' ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעל יהודה להעלות משם את ארון האלהים הרי כי משם מיהודה העלו אותו ואיך יאמר פסוק שאחריו וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה שהוא מבנימין ואם הוא שהעלוהו מקרית יערים אל בית אבינדב ומשם לבית עבד אדום למה מזכיר ועושה עיקר הלקיחה ממקו' שלא היה רק מלון לנוח בו בדרך. ועוד למה לא נזכר כשהעלוהו מיהודה לבית אבינדב באיזה דבר היה נושא כאשר אמר שמבית אבינדב נשא בעגלה חדשה. ועוד נשים לב כי ארז"ל שאח"כ ביטל דוד מלינשא בעגלה של בקר וישאהו וירכיבהו על כהנים והיה רוח האלהים מעלה את הכהנים למעלה וחובטן עד שאמר דוד לאחיתופל שיאמ' אם ידע דבר ולא היה רוצה לומר עד שקלל ואמר מאן דידע ולא קאמר יהא סופיה מחנק אז אמר אחיתופל האי מילתא מינוקייא דבי רב ידעין לה ומשא בני קהת הארון כו' כי זה היא עבודת הלויים והלא יפלא מה זה היה לדוד גדול הדור וראש הקבל' במה נתלה שלא שת לב אל מקרא מלא שדברה תורה.
פסוק ב:ועוד כי בשלשה מקומות מצינו תוארין אלו בארון א' כשהוליכוהו אל המחנה בימי עלי שאומר וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים שנית פה שאומר ויקם וילך כו' מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו שלישית בד"ה ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אש' ליהודה להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם ועוד בפ' ההוא אומ' אשר נקרא שם בס"פ בלי גיזרא מעין השם הא' שבב' הסמוכים פה שהראשון אין לו גיזרא וטעם אך הנה בירושלמי על ענין הארון שהוליכוהו למחנ' בימי עלי מביא מחלוקת רז"ל תני ר' יהודה בר ריש לקיש שתי ארונות היו עם ישר' במדבר אחד שהיתה תורה נתונה בתוכו וא' שהיו שברי לוחות נתוני' בתוכו זה שהיתה תורה בתוכו היה באהל מועד שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה וזה שהיו בו שברי לוחות היה נכנס ויוצא עמהם ורבנין אמרין ארון א' היה כו' ומביא שני פסוקים דמסייעו לר' יהודה חדא ויאמ' שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא ארון בקרית יערים היה אלא ש"מ שברי לוחות היה עם שאול במחנה ואמרו שרבנין יפרשו שקרא את הציץ ארון האלהים וקרא אחרינא מסייעא לר' יהודה הארון וישראל יושבים בסוכות והלא הארון בציון מאי עבדו ליה רבנין אמרי סכך שהוא כקרוי ע"כ. הנה ששני כתובים מוכיחים דעת רבי יהודה כי מה שמתרצים רבנן הם דחוקים גדולים ואפילו מה שאמרו שם דאית חד קרא דמסייעא לרבנין אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה מילא דלא חמון מן יומיהון והנה אדרבא משם ארז"ל במדרש שהיא ראיה לר' יהודה כי אותה הפעם הוציאו את הארון שהלוחות שלמות היו בתוכו ובאותו עון נשבה ועל כן נפל עליהם חתיתו לומר אוי לנו כו' הנה כי הדעת מקרבת יותר דעת ר' יהודה דמוכחי קראי הכי בפירו'.
פסוק ב:ואני בעניי אחשבה שגם כתובים אלו ושבד"ה מורי' באצבע דעת זו והוא כי הנה אשר נשבה הוא לר' יהודה הארון אשר היתה התורה נתונה בתוכו בלוחות שלמות והוא הניתן בקרית יערים אחר שהחזירוהו פלשתים ולפי זה אשר נשאר בשילה היה של שברי לוחות ואותו יהיה אשר הובא בית אבינדב בגבעה הקרוב' לשילה ואשר בקרית יערים הוא ביהודה כמפורש בד"ה והנה אין ספק שאותו הארון הוא אשר עליו שני הכרובים בבית המקדש ולא אשר בו השברי לוחות ובכן בדבר עליו הכתוב יאמר בו אלו התוארים ועל כן להיות זה לר' יהודה אותו שהוליכו למחנה בימי עלי נאמר שם וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים ובכן נאמר כי דוד במולכו על כל ישראל את שניהם רצה להביא את האחד שבו הלוחות השלמות מקרית יערים שביהודה.
פסוק ג:והשני שבו שברי הלוחות מבית אבינדב ולא טעה דוד במאמר הכתוב שמשא הארון הוא על כתפי הלוים בראשי הבדים אלא שחשב שלא יהיה זה אלא בארון שבו הלוחות שלמות שבו שני הכרובים אך השני העגלה בבקר די להם וזה מפרש למבינים בדברי הימים ויקהל דוד את כל ישראל כו' להביא את ארון האלהים מקרית יערים ויעל דוד בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים ובזה לא נזכר עגלה כי אם סתם כמשפטי ולבאר על איזה יבאר בעצם ומזכיר יתרונו אמר אשר נקרא שם והוא כאומרו את אשר בו הלוחות שלמות שבהן נקרא שם ה' והוא מקרא שכתוב ויקח בידו שני לוחות אבנים וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' וזה היה בשלמו' וזהו תדע על איזה ארון אני מדבר על אותו שנקרא שם שהוא בלוחות שבו ובזה אין המקרא חסר גיזרה אך על הארון השני שבו שברי לוחות אמר וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה אותו שהיה בית אבינדב ובו נאמ' שם ועוזא ואחיו נוהגים בעגלה והנה הדברים האלה הן הם הנאמרים באמת פה בספר שמואל ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם שהוא מקרית יערים אשר ליהודה את ארון האלהים אותו אשר נקרא שם שהוא אשר בלוחותיו נקרא שם ה' כדבר שנאמר ויקח בידו שני לוחות אבנים ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' וגם שם ה' צבאו' יושב הכרובים עליו מש"כ אשר בו השברי לוחות שאין הכרובים עליו כמדובר ועל השני שבו השברי לוחות שהוא בית אבינדב אמר וירכיבו את ארון האלהים אשר אין בו כל התוארים הנז' אל עגלה חדשה וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה אשר זה לא היה בקרית יערים ביהודה ועוזא ואחיו בזה היו נוהגים העגלה כי בראשון לא היתה העגלה כי אם על הלוים כפשט התורה ובכן אמר וישאוהו מבית אבינדב את ארון זה עם ארון האלהים הנז' למעלה שהעלו מיהודה שהוא מקרית יערים ואמר שאחיו היה הולך לפני הארון כלומר ועוזא אחריו ושניהם נוהגי' כל א' במקומו.
פסוק ו:ויבאו עד גורן נכון ורצה ית' להורות כי גם גדולה קדושת שברי לוחות ראשונות כי מעשה אלהים המה וגם הארון ההוא לא ינשא בבקרים בעגלה על כן הארון עצמו דחה הבקר ושמט אותם והיה מהלך לבדו להורות כי לא הבקר היו מוליכים אותו כי אדרבא הוא נושא את נושאיו ובראות עוזא ששמטו הבקר והיה הארון מהלך חשב לאחוז בארון לעכבו מלהלך עד יחזיר הבקר למקומה כי לא שת לבו אל הענין ודמה כי היה צריך להחזירן והנה בדברי הימים אומר וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון ופה נאמר ויאחז בו ויתכן שהכל א' כי שלח ידו לאחוז אך לא אחז כי מיד נתן אל לבו כי אחר שהיה הארון מהלך בלעדם כי אין חפצו בפרות חלילה והשיב אחור ימינו ושמא תאמר א"כ למה נענש על כן בספר הזה לא הזכיר וישלח ידו כי אם וישלח סתם ואמר ויאחז בו לומר כי גם שלא פעל בידו דבר מעלה עליו כאלו אחז אחר ששלח יד עם שהחזיר' מיד ועל כן השמיט היד מהכתוב לרמוז כי כך עשה עוזא ששלחה והשמיטה כי אם שהעלה עליו כאלו אחז כי צדיק היה והוא ית' מדקדק עם חסידיו וזהו ויחר אף ה' בעוזא הוא אחד ממלאכי' רעים חצוני' גרדיני נמוסים הנקראים אף ובקש לפגוע בו אך ה' לא רצה כי אם ויכהו שם האלהים בעצמו היא שכינה שבארון והטעם הוא כי לא במזיד היה שיניחהו למות ביד חצונים כי שגגה היתה וזהו תדע למה ויכהו שם האלהים על כי שגגה היתה וזהו על, השל שהוא תרגום שגגה ועוד טעם שני והוא כי הנה וימת שם עם ארון האלהים סמוך בעצם ועל כן לא רצה ית' יתקרב עם ארון האלהים כח חצוני. עוד יתכן יכוין כי במותו נדבקה נפשו עם ארון האלהים כי צדיק היה ועם ששגג לטובה כיון אלא שלסביביו נשער' מאד:
פסוק ח:ויחר לדוד כו'. ראוי להעיר היתכן שלא חרה לכל ישראל כי אם לדוד וגם מי לא ידע שחרה לו אך יתכן שמה סחרה לו בעצם זולת על מיתת הצדיק שיחוייב יצר לכל הוא על הטעם והסיבה וזהו על אשר פרץ ה' והוא כי הסיב' היתה על גרמת דוד שאלו מתחלה היה מצוה ללויים בכתף לא היה נארע ענין עוזא כי בזה טעה עוזא שחשב שהארון היה צריך אל הבקר:
פסוק ח:או יאמר כמ"ש ז"ל כי אחיתופל מתחלה ראה הטעות ורא' כי שמטו הבקר ולא אמ' ונתן אותו על כהנים והיה מצערן מגביהם ומשליכם עד שאמ' דוד לאחיתופל אם ידע ולא היה רוצה להגיד עד שאמר מי שיודע ואינו אומ' יהא סופו בחנק אז אמר תנוקות של בית רבן יודעים זה על הלוים שבכתף ישאו ואפשר שבראות דוד מיתת עוזא ואח"כ שבא לנסות בכהנים שלא שוה לו והיו מיד מסתכני' עד שאמר לו אחיתופל אחר מיתת עוזא וצער הכהנים אז ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא כלומר לא באחר שהיה אשם יותר הוא אחיתופל כי לולא נמנע מלאומרו מתחלה לא היה נפקד איש:
פסוק טז:והיה ארון ה' כו'. הנה יותר היה צודק לומר ויהי שהוא כמספר מה שעבר ולא והיה שהוא כמספר העתיד. אך יאמר כי הנה מתחלה נאמר ודוד מכרכר בכל עז ובפסוק זה הוא אומר מפזז ומכרכר לז"א כי עתה רבתה השמחה בהגיע הארון אל עיר דוד וז"א והיה כי והיה הוא שמחה הפך ויהי שהו' צרה ואמר כי גם שעד עתה היה מכרכר בלבד עתה והיה כי היתה שמחה נוספת כי בא ארון ה' אל עיר דוד ראתה אותו מיכל בת שאול מפזז ומכרכר אז ותבז לו בלבה והנה מלת לו בלתי צודקת והל"ל ותבזהו בלבה אז ותבז אותו בלבה אך יאמר כי לב האחד כשליח אל לב רעהו וכאשר לב האחד רע גם לב האחר גם הוא כמנחש מה שבלבו של זה ומה שבזתה אותו בלבה עשה רושם גם לו שהרגיש בלבו כי אין לבה שלם עמו וז"א ותבז לו:
פסוק כא:ויאמר דוד אל מיכל כו'. אמר הנה באומרך מה נכבד היום מלך ישראל תפיסתך עלי על שני דברים א' כי תורת ה' לא לי לבדי ולא אעשה כל כך הרעשות יותר מכל שאר אישי ישראל עם שלכל אחד ניתנה התורה. שנית כי הפיזוז וכרכור ושמחה יתירה מרגילין לאדם לקלות ראש ולצאת אל שחוק וליצנו' וסילוק מורא שמים. שלישי שמתבזה לעיני העם וגם שגדולי הערך שבישראל היודעים מעלת התורה אדרבה יפארו את המלך באומרם כי יקרה התורה בעיניו אך קלי הערך והנשים לא יאמרו כי אם שכא' הריקים הוא גם המלך וזהו סוף מאמר מיכל באומרה כי נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים על שלש אלה השיב ואמר על הראשון לפני ה' אשר בחר בי מאביך לצוות אותי לנגיד תחלה על עם ה' ביהודה ואחר כך על ישראל על כן אני חייב לו יתברך מכל שאר ישראל וראוי להורות יותר שמחה בתורתו מכל שאר ישראל עם היות שהתורה לכל איש ישראל היה ועל השנית אמר ושחקתי לפני ה' לומר איני כזולתי שהפזוז וכרכור מוציאין אותו אל קלות ראש אשר העושה כן אין ה' לפניו כי אם אני כי גם ושחקתי לפני ה' אני ועל השלישית אמר ונקלותי עוד מזאת כו' לומר כי הנה רצונו ית' הוא יהיה האדם שפל ונבזה בעיניו נמאס ויצרו של אדם אינו מניחו ומה גם לגבר כדוד המולך על כל ישראל על כן צריך האדם לעשות בעצמו פעולות שפלות למען ע"י כן יהיה שפל בעיני עצמו כי ירגיל עצמו בכך וזה מאמר דוד מי יתן ונקלותי עוד מזאת שהייתי עושה פעולות הוראת קלות הערך והייתי שפל בעיני שהייתי קונה בעצמי מדת שפלות כי ע"י היותי מכוין לכך לא בלבד בעיני גדולי ישראל היודעים מעלת התורה לא תקל כבודי במה שעשיתי כי אם גם עם האמהות אשר אמרת שהן אמהו' עבדי עמם אכבדה כי על טוב הכוונה לא בלבד לא אתבזה בעיניהן כ"א אדרבה עמהם אכבדה ע"י השגחתו ית':
