פסוק א:ולא יכול ע' רש"י ובמדרש לא עשה יוסף כשורה שאולי בעט בו אחד מיד הי' מת, ותמוה ובס' ישועות מלכו כ' כי אולי יענשו אותו ע"י שגילה דבר מכירתו לבנימין שבעמדו הגיד אשר מכרתם אותי הנה ועבר על החרם שהחרימו בל לגלות, ואולי החרימו בעונש חיתה, וערמב"ן סוף בחקותי מ"ש בחרמי מלך וצבור, ומאדמו"ר מגור שליט"א שמעתי שעד עתה לא רצה יוסף להתודע להם כיון דלא רצו להכניע את עצמם ולקבל חרות של יוסף כמ"ש המלוך תמלוך עלינו אבל עתה שאמר יהודה ידבר נא עבדך. וכיון שקיבל מרות ואמר עבדך יותר לא רצה יוסף ותיכף לא יכול יוסף להתאפק ואמר אני יוסף אחיכם, ופח"ח:
ומזה יש ללמוד מוסר השכל לאנשים שמביאים דיני ישראל לעכו"ם. ולאו דוקא ד"ת אלא אם נצים זע"ז אז תיכף יבואו לערכאות וגורם חלול השם, וחרב ביד שונאי ישראל ומראים על פירוד לבבות השורר בנו ואל איר האחוה ושלום, ואף אם יקרה שנצים ב' אנשים, יכולים לעשות שלום ביניהם בלי להשמיע בין העכו"ם והם צריכים לשמוע תמיד שיש שלום בישראל, וידע יוסף שבעת שיתודע אל אחיו יתגלו כל המעשים וכל אחד ירצה להצדיק עצמו ולתלות המעשה בחבירו, ולזה אמר הוציאו כל איש מעלי כדי שלא ישמעו, ורק פרעה שמע כי באו אחי יוסף אחים הי' ואוהבים זא"ו:
פסוק ג:העוד אבי חי, עי' כנסת ישראל מאבי התפא"י על משניות שכ' דאף דכבר ידע שחי ורק הפשט מדאבי חי לא הי' בידכם להרגני כרש"י וישב (ל"ז ל"ה) ועי' בכתב סופר, ובקרבן שבת פ"ח סי' א' דרוש יקר פ"ז ומהאריכות לא העתקתי:
פסוק ד:גשו. רש"י הראה שמהול, עי' ס' לשון הזהב דצ"ב בשלמא לקמן בפ' והנה עיניכם הרואות פרש"י שמהול א"ש שהוא לראיה שהוא אחיהם, אבל כאן קי, וי"ל עפ"ד הרא"ם דיוסף ס"ל דלהם דין ב"נ ושבטים ס"ל דדין ישראל להם, ובמדרש בנימוס שלנו כ' ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם, והק' היפ"ת הא ב"נ נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון, ותי' דשבטים ס"ל דלהם דין ישראל, וי"ל משו"ה נבהלו מפניו שראו שיוסף ביקש לדין את בנימין כדין ב"נ וסברו שעודנו עומד בדעתו בדיבה על אבמה"ח. לפיכך הראה המילה, להורות שמעת שנבדלו במילה יש להם דין ישראל ובזה פייסם:
פסוק ה:ועתה אל תעצבו. עי' באוה"ח ומ"ש בדבריו בקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"ד באריכות. ועי' בס' תולדות אפרים בקונ' דרך אפרת, מ"ש בגנות מדת עצבות ומזקת אפי' להצלחה גשמיות, ובישעי' (נ' י"א) תרגמי' תקלה, ועי' הוריות י"ב חלשא דעתי' ומיתרע מזלי', וצריכין לשמור מזה כברכות נ"ה וחגיגה ה', ויו"ד קע"ט ס"ב. ורש"י שבת ל"ב ד"ה נפל תורא, וגם מניעה גדולה לעבודת ה' כמ"ש בזה"ק פקודי רס"ד ב'. ולא לחנם הזהיר יוסף לאחיו אל תעצבו ורק ללמד הנהגה לדורות, ושימשה תורה לקללה בבראשית (ג' י"ג) בעצבון תאכלנה, ובמצ"ד ורד"ק (מ"ב ג' ט"ו) שעצבות גורם כעס והפליגו חז"ל בגנותה ועי' פסחים ס"ו ב' ונדרים כ"ב, ועי' בהה"מ פ"ח הט"ו מלולב, ואע"ג שצריך להיות בצער על חורבן ביהמ"ק, עי' בש"ע או"ח סי' א' ס"ג ותק"ס, אבל כבר כ' בבאה"ט שם אבל תפלה ותורה יהי' בשמחה, ועי' סו"פ ח"ה נטפל להם ר"י ובזה"ק ריש אחרי, ורמב"ם פ"ט ה"א מתשובה ובאוה"ח ריש ויחי, והוא עצת היצה"ר למנוע עי"ז מתורה דשמעתא בעי צלותא מגילה כ"ח ב', ועירובין ס"ה א' ופסחים קי"ז ובפ' קנין תורה קחשיב שמחה א' ממ"ח דברים שתורה נקנית בהם, וערש"י שבת ל' ע"ב ד"ה בדחי רבנן, ובתהלים י"ט, פקודי ה' (כשהם) ישרים (הם) משמחי לב, וכשאינם משמחים סי' הוא שאינם ישרים, ועי' בתפארת ישראל פ"ג, ובס' בעל הנפש להראב"ד שער הקדושה כ' ואל יתענה כו', ואם ילמוד לא תהי' תורתו מיושבת ולא יסכים להלכה שאין תורה נקנית רק בשמחה עכ"ל, וע"ע זה"ק ויקרא ד"ח פתח ר"י עבדו את ה' בשמחה, ובתדב"א רבא רפ"ג, ולכן בתענית כ"ב א'. הנהו דמבדחי עציבי נטלו שכר גדול, ועי' רמב"ם פ"א ה"ד מדעות ולא יהי' מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח וכו':
פסוק ו:זה שנתיים הרעב. רש"י עברו משני הרעב, עי' שו"ת איתן האזרחי בקו"א דמשמע מכאן שיעקב בא אחר שנתיים משני רעב, ואח"כ פרש"י על פ' ולחם אין (מ"ז י"ג) חוזר לענין ראשון, גם בשנה השנית לשני הרעב (פי"ח) וע"פ תן זרע לזרוע האדמה (פי"ט) מכיון שבא יעקב למצרים כו', א"כ משמע שבא בשנה השנית מיד ולא אח"כ וצ"ע, וברש"י דפוס וויניציאה כ' בשנה השנית ג' לשני הרעב, והיינו שבא יעקב בשנה השלישית, וע"ש בפסוק בשנה השנית אינו ר"ל התחלת שני הרעב אלא ר"ל במ"ש השנית היינו לאחר שתתם השנה ההוא שקאי אשנה שני', דאל"כ הוא כפול בפסוק שכבר אמר השנה ההוא, אלא ר"ל ותתם השנה ההוא כלומר השנה השנית ויבואו אליו אח"כ בשנה השנית שהוא ג' לשנות הרעב, וזולת זה קשה להולמו דברי רש"י שלא יסתרו אהדדי הגם כי הוא דוחק גם את הלחץ זה הדחק לפרש דמ"ש רש"י זה שנתיים עברו משני רעב ר"ל דלאו דוקא כולו אלא ר"ל מקצתו זה בודאי דוחק גמור וצ"ע:
פסוק ט:ועלו אל אבי. רש"י ארץ ישראל גבוה מכל הארצות עשו"ת איתן המזרחי בק"א מקשין העולם למה לא פרש"י כן לעיל בפ' מקץ (מ"ד י"ז) שאמר ואתם עלו לשלום אל אביכם, וי"ל דשם אמר האיש אשר נמצא אתו הגביע יהי' עבד ואתם עלו לשלום. י"ל דא"ל דבר והפוכו הוא יהי' עבד ואתם עצו מלשון עליי' שיהי' לכם עליי', ולא כדבריכם שכלכם תהי' עבדים, משא"כ כאן שאמר מהרו ועלו שתיבת ועלו מיותר, ומה גם שאחר אח"כ רדה כו' שהורה בזה שא"י גבוה מכל הארצות, ויתורץ ג"כ שלא פי' רש"י ג"כ בסדר זו שאמר ועתה ישב כו' והנער יעל עם אחיו שגם שם אפ"ל שהוא דבר והפוכו שהוא ישב עבד לאדוניו והנער יפל שיהי' לו עליי' במה שילך עם אחיו משא"כ כאן, ועי' ג"כ בבנין אריאל מ"ש דבר נכון:
ועי' ג"כ בפ' שופטים (י"ז ח') שהביא רש"י כן והוא מקידושין ס"ט א', וקמת ועלית אל המקום מלמד שביהמ"ק גבוה מכל א"י. וא"י גבוה מכל הארצות. וכ"ה בזבחים נ"ד א' וכ' המהרש"א שהעולם הוא כתפוח ומקום ביהמ"ק הוא מרכז העולם וכן א"י ולכך אמרו בא"י כיון דהוא מקום הממוצע אוירו מזוג ומחכים. ויותר מקום המקדש והי' שם בלשכת הגזית חכמי הסנהדרין, ובס' זרע יצחק על משניות קידושין שם כ' הא דיליף א"י גבוה מועלית ובסוף מסיק בש"ס מקרא דירמי' חי ה' אשר העלה מכל ארצות, ק"ק דרש"י בפ' ויגש כ' א"י גבוה, ולמה לא יליף כאן מהאי קרא דהוא מתורה, וי"ל דמהרו ועלו לא מוכח רק דאי גבוה מארץ מצרים אבל לא מכל הארצות, אבל מפ' אשר העלה מכל הארצות מוכח דגבוה מכל הארצות, ומ"ש רש"י בחומש לא כוונתו דיליף ממהרו ועלו רק דכ' הכי משום דהאמת כן הוא דילפי' מקרא דחי ה', ולאו דילפותא כ' רש"י רק לפירוש על הקרא. ועשו"ת הרדב"ז סי' תרל"ט שאלת ממני דמקראי משמע דהר הבית והמקדש גבוה מירושלים, והכי אמרי' נמי כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו, והכי אמרי' בזבחים דסבר למבניי' בעין עיטם שהוא המקום הגבוה מכל א"י אלא משום דכ' ובין כתפיו שכן נחותי פורתא, מכל הני משמע שהר הבית גבוה מכל ירושלים, ועתה אני רואה שהוא גבוה מהר הבית מכל סביבות הבית חוץ מצד הדרום אשר שם עמק יהושפט, ושם לא הי' בנין, תשובה דע כי ב' דברים גרמו והוא כי בהיות עכו"ם כבשו את הארץ והבית כמה פעמים ומשנאתם אותו ערו ערו עד היסוד בה, ועוד כדי שלא יהי' גבוה ממקום שלהם, ולפי שהמקום מדרון הגשמים הי' שוטפין מדי שנה בשנה את העפר שהי' תיחוח ומוליכין אותו עד שישפיל קרקעות הר הבית, וגם מלכי עכו"ם הי' חופרין כדי לגלות יסודות הבית כדי לבנות עליהן חומות הבית, תדע דתנן ביומא משניטל הארון אבן הי' שם מימות הנביאים ושתי' שמה גבוה מקרקע ג' אצבעות ועלי' הי' נותן פי המחתה של הקטרת, ועתה שאלתי את פי העכו"ם ואמרו לי שגבוה ב' קומות ויותר וזה ראי' גמורה שנאכל קרקעית הבית, גם ירושלים נחרבה כמה פעמים ומפולת הבית נעשה תל וברוב הימים נכבש המקום ההוא ונעשה קרקע ובנו עליו בתים וכן הרבה פעמים עד שנעשה גבוה וכן תמצא עד היום בנינים תחת הבתים ואפי' אם יחפרו בעומק לא יגיעו לקרקע בתולה, ועד היום מהבתים הסמוכים לפתחי המקדש פולים במדרגת למקדש, וכן הי' כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש, ואפי' בב"ה אמרו אסור לבנות בנין גבוה ממנה כ"ש ביהמ"ק דכ' לרומם בים אלהינו. עוד משמע דציון הי' בהר דכ' הר ציון ועתה אנו רואים בתים גבוהים מציון, אלא מה אית לך למימר שגבוה מקום הבנין הבתים, ואמרו לי שנמצא בתים בסיף הבנין קרוב לציון בנוים בסלע צ"ל שהם מכלל הר ציון, וכן אמרו העכו"ם ששכונת היהודים הוא מכלל ציון עכ"ל:
ומצאתי עוד בס' מאורי אור סנהדרין דפ"ז להגאון ר' אהרן ווירמיש ממיץ שג"כ נתקשה בזה, ורמז בפסוק ישעי' (כ"ו ה') השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה עד עפר עי' ש"ה, וע"ע בשו"ת חוט השני סי' ל"ה על תוס' בכורות מ"ד ב ד"ה לא. בענין א"י גבוה מכל ארצות ונהר פרת ובבל העמוקה ע"ש היטב וזה י"ל פשט בפסוק בראותי כל עיר על תלה בנויה ועיר ה' משפלת עד שאול תחתיה, היינו שאו"ה בנו עלי' מגדלים ועיר ה' הושפלה כמ"ש הרדב"ז הנ"ל, ועי' בפמ"ג באשל או"ח סי' תקס"א סק"ו בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז"ל שבא לירושלים וראה עמים יושבים בה בשלוה, ובכה ואמר שזה שאומרים בראותי כל עיר וירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה' משפלת ירושלים של מטה כו' שם ניכר החורבן ודוממים כו', ועשו"ת חתם סופר יו"ד סי' רל"ד שישיבת ירושלים יש בה מצוה יותר מישיבת שארי ערי א"י, והביא בשם התשב"ץ ח"ג סוס"י ר"א דבזמנו נראה נס בבית הכנסת שבירושלים בבואם שם בחג שבועות כל הסביבות ולא צר להם ע"ש, וה' יודע כי עיני ראו בחו"ל דבר זה ולא אוכל לפרש מפני פריצי עמנו ע"ש, והביא בשם חסד לאברהם נהר י"ג דמעלת צפת נגד כל ערי א"י היינו חוץ מירושלים וחלילה להעלות על הדעת שקדושת שום עיר יותר מירושלים ע"ש אריכות מענינים הללו, ובסי':
רל"ה רל"ו:
וע"ע בס' נחמד ונעים שער ג' סימן צ' להג' התוכן בעל צמח צדק שהאריך בזה ויען שהס' יקר במציאות אעתיק לשונו, גם יש לתמוה על מאמרם בפ' וקמת ועלית מכאן שב"ה גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל ארצות אשר בתחלת ההשקפה מוכח זה מכמה פנים, א', שלא יתכן לומר גבוה בכדור כי לכל אדם בכל מקום אשר הוא יושב שם, שם הוא גבהו כמבואר בסמוך, שנית שאף אם נלך בדרך המחקרים שכל הנוטים מקו השוה לקוטב הצפוני להם להגובה לערך המרחיקים ממנו מפני שכפי המרחק האדם מקו השוה לצד צפון ככה יגבה לו ציר הצפוני ממעל לאופקו כנ"ל בסי' מ"ח, וכמ"ש הראב"ע בפסוק וירד יהודה (וישב ל"ח ב') וז"ל הבא מצפון העולם לדרומו הוא יורד. וחכמי המחקרים יבינו שזה אמת ותאמר לפ"ז מאחר שירושלים רחוקה השוה לצד ציר הצפוני נקראת גבוה גם זה לא יתכן שהרי מאקלים הרביעי להלאה נמצאו עוד שלשה אקלימים שהם יותר קרובים אל ציר הצפוני ונראה שאין כוונת רז"ל שלא יהי' נמצאים הרים או מדינות שהם יותר גבוהים במעלה מכל ארצות, ויפה דבר בעל מאור עינים שדרך הכתוב לקרא מהלך אדם שפל אל החשוב עלי' כדבר דתן ואבירם לא נעלה, וכן ויעלו את ארון ה', כי מצינו ירידה שהוא עלי' כמו וירדתי על ההרים שופטים וכן מצינו עלי' שהוא ירידה שנאמר בצדקיהו ויעלו אותו אל מלך בבל, וכבר ידענו שבבל הוא ארץ מצולה ונמוכה שנא' בפ' נח וימצאו בקעה, מ"מ אמר הכ' ויעלו לגדולת המלך בבל אשר הוא שם, וכן ביהושע סי' ז' אמר הכ' ויעלו אותו עמק עכור לגדולות וכבוד יהושע וישראל שהי' שם בעמק, כן אמרו רז"ל א"י גבוה ר"ל במעלה וכבוד יותר מכל ארצות עכ"ל, וע"ע בחת"ס או"ח סי' ר"ח, ויו"ד סי' רל"ג רל"ד בשם הג"ר נתן אדלר ז"ל והביאותיו בפ' וירא (כ"ב ב'), ובס' המקנה ר"פ עשרה יוחסין דה כדקתני מ"ש במהרש"א הנ"ל, ואח"כ הביא מזבחים קי"ג דלא ירד המבול לא"י ומשמע אף שגברו המים בשאר ארצות, אפ"ה לא ירדו לא"י, ומשמע שהי' גבוהים בטבע יותר מהרי אררט, אך רחוק הדבר שהי' גבוהים מהרי אררט שכסה המים ט"ו אמות, וצ"ל כיון שכ' אשר לא גושמה ביום זעם ע"כ הי' בדרך נם שלא ירד המים משאר ארצות לא"י דאל"כ מה הי' התועלת בזה שלא ירד בה הגשם ע"ש דברים המתוקים מדבש. ועמ"ש בפ' נח (ז' כ"ג):
פסוק יב:והנה עיניכם הרואות. ערש"י (מגילה ט"ז ב') ומהרש"א. ובס' מיני תרגומא בלקוטים דל"ז, להציל רש"י מג' קו' מהרש"א א' למה לא כלל בנימין עמהם. ב' הרבה גוים יש שנימולים, ג' לה"ק נמי הרבה מאוה"ע מבינים, רק רש"י בחומש כ' שאני מהול, ועי' פענח רזא סו"פ לך פע"ג דלא ניתנה פריטה לאברהם מ"מ קיים בעצמו, כיומא כ"ח, ומסתמא שבטי יה פרעו עצמם ג"כ, משא"כ אוה"ע וז"פ שאני מהול ככם, וא"ש קו' ב', וי"ל דאחים חשדו ליוסף מתחלה, דאחד מחבורת מדיינים סיפר לו אכזריותם, ומשו"ה קצף רוגזו עליהם כ"כ, ולמען שלא יכחשו לו יעשה בחכמה ואמר כי אחיהם הוא, ואם יענו אחינו אתה ויודו לו על הכל, אז יחרוץ עליהם מיתה מחמת הודאתם, ולפיכך סרבו ולא רצו להאמין כי אחיהם הוא, וכ"ז ראה יוסף בחכמתו ולהוציא מלבם הפחד השכיל לדבר בלה"ק ובסיפור (מ"ב כ"א) אבל אשמים כו' ולא ידעו כי שומע יוסף וכו' ואמר יוסף, הלא אני איני צריך להודאתכם, כי כבר שמעתי הודאתכם אז בעת המליץ הי' בינינו, א"ו כפי כו לבי וא"ש קו' ג'. והנה ק' הא האחים הי' יכולים להביא אחר במקום בנימין ולומר שהוא בנימין, א"ו דיראו שמא המושל יערב אותו עם עוד אנשים אחרים ויקרא לשמעון מן המאסר ויאמר לו אמור מי מהם בנימין, וא"כ יתחייבו כל האחים ראשם דשקרו למלך וכמש"ל בפ' מקץ (מ"ב י"ט) וז"ש עתה יוסף, מאחר שאני לא עשיתי התחבולה ע"י שמעון רק האמנתי שהוא בנימין מזה ראיה שאני אחיכם ותיכף הכרתי אותו, וז"פ ועיני אחי בנימין וא"ש קו' א' עכת"ד. וע"ע באוצר בלום בעין יעקב דפוס וילנא באריכות, ובבינה לעתים דרוש ע"ב כ' הפשט על כי פי המדבר אליכם כי יקשה מאד לזקן לצאת מהארץ אם לא שיאלצהו החשק לראות הפלגת גדולתו ועוצם כבודו כשתספרו לו, והי' צריך לזה שאודיע לכם בפרטית כל מעלות רק לא אעשה כזאת אלא די שעיניכם רואות מהגדולה שלי ואשר תראו כן תספרו אבל לא יאות לי בעצמי כיון שפי הוא המדבר אליכם ויהללך זר ולא פיך, וא"כ מה שאבקש שתגידו לאבי אינו אלא בעבור שיבא אצלי:
ובהקדמה לס' אהבת אברהם הביא מה שנודע מסה"ק מגיד משרים, אשר לגודל קדושתו של הב"י ז"ל והשקדתו בלימוד משניות זכה שמגיד קדוש הי' מדבר עמו בתוך פיו הקדוש של ב"י. ועי' של"ה מס' שבועות שהחברי' קדישא הי' שומעים קול המדבר בפי הב"י בחיתוך אותיות והי' שומעים ולא מבינים ונפלו על פניהם וכו' וזה"פ ברכות י"ז א' מרגלא בפומא דר"מ כו' לא ר"מ הוא המדבר אלא שהי' מדבר כן מתוך פי' הקדוש של ר"מ, וכן יוסף בהתוודע אל אחי' הקדושים וחזרו כל הי"ב שבטי יה להיות בצוותא חדא שלא הי' כ"ב שנה בודאי שנעשה ביניהם תיקונים גדולים, וכמו שפרש"י ויפול על צוארי בנימין על שתי מקדשות, וע"כ לאמת דברי' שהוא יוסף הצדיק הראה להם גם זה איך שהוא ל"ה מדבר כלל ורק שפיו הי' מדבר מאליו בבחי' קדושה מדברת מתוך פיו, וז"ש עוד ועיני אחי בנימין וק' דהוא בכלל אחי', ורק לזה"ק דיוסף הי' צדיק שבשבטים ולאחר מכירתו בנימין ממלא מקומו וכמ"ש בב"ב דבנימין הי' מאלו שמתו בעטי' של נחש, וע"כ בנימין פרט לעצמו כי הוא הבין ביותר איך שפי יוסף מדבר מאלי', וז"ש חז"ל פי המדבר בלה"ק שהדיבורים ממקום קדוש יהלכון עש"ה. ועי' בתו"מ להח"ס דסגולת לה"ק שלא יתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה, שפלא בגלות בבל ע' שנה נשתכח לה"ק והעם מדברים כשדית יען שלא שמרו עצמם בקדושה ולזה נתן יוסף אות במה שלה"ק שגור בפיו ראי' ששמר עצמו בקדושה ע"ש, ועי' רמב"ן תשא (ל' י"ג) דמה שקוראים לה"ק דקדושה יש בה הואיל שכל דברי הקב"ה אל נביאי', לא הי' רק בלה"ק ועי' מה שכתבתי שם בזה ובפ' בראשית (ב' כ"ג):
והנה רש"י כ' ועיני אחי בנימין כשם שאין לי שנאה על בנימין כו'. וק' שמזה אין ראיה שאין לו שנאה עליהם שמכרוהו, ורק י"ל דמשפט בין אוהבים אם אחד אוהב לחבירו אוהב ג"כ לאוהבו, ואנכי ובנימין אוהבים, ואתם ג"כ אוהבים אותו שמסרתם נפשכם עליו מזה ראי' שאנכי ג"כ אוהבכם וד"ל. ועפי"ז אמר בני היקר הרה"ח ובקי מו"ה דוד נ"י שהק' המפו' אמאי לא השוה אותם לראובן שהרי גם הוא לא הי' במכירתו כמ"ש ברש"י וישב, ועוד אמר אל תשפכו דם, ולהנ"ל א"ש דעל ראובן ליכא ראי' דמנין ידע שהם אוהבים לראובן, דבשלמא על בנימין מסרו עצמם. וליכא ראי' דיוסף ע"כ אוהב אותם מדאוהבים הם לראובן וכמובן:
ואי' בסה"ק דכל אחד קודם שיתפלל צריך לקבל עלי' מ"ע ואהבת לרעך כמוך, וכ"א בשבת ל"א דזה כלל כל התורה, וק' ג"כ זה ניחא מ"ע שבין אדם לחבירו אבל איך נכלל בזה מ"ע שבין אדם למקום, ולהנ"ל, דאם א' אוהב רעהו אוהב ג"כ אוהבי' ושונא את שונאיו, (ובזה נתגלה שקר של המן שאחשורוש חשב שהמן אוהבו באמת. ומרדכי הוא שונא להמן שלא קם ולא זע ממנו, ממילא הוא שונא ג"כ למלך, אך אח"כ שנמצא בס' הזכרונות, שהציל נפש המלך ממות, ואיש לא ידע מזה נתגלה לו שהוא אוהבו באמת ובסתר, ומי שהוא שונא לאוהב המלך ג"כ שונא למלך והמן הי' שונא למרדכי הבין המלך שהמן שונאו באמת, לכן הוצא עליו משפט מות). וכש"כ אם אחד יאהב את האב אוהב ג"כ בני', שנפש של אב קשורה בבנו, ואם שונא להבן ג"כ אינו אוהב לאב, וישראל הם בנים לה' שנ' בנים אתם לה', ואם איש אוהב ה' באחת צריך לאהוב גם את רעהו ישראל, ומשו"ה כשבא לייחד שמו בק"ש צ"ל מ"ע ואהבת לרעך כמוך דזה כלל גדול בתורה, ושייך שפיר בה ג"כ מ"ע בינו לקונו, וזה נחמד ואמת:
פסוק יג:והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים, בס' מאיר עיני הגולה אות קס"ג מנפלאות החי' הרי"מ ז"ל, הביא שכ' מכתב לרבו הרר"ב מפשיסחא ז"ל מהחתונה הידועה באוססילא. וכתב על עצמו שעשו לו כבוד גדול, והרר"ב הראה המכתב להחברי' קדישא שלו ונתפעל מאד ואמר כמה רחוק הנהו מגיאית, וראו מה שכתב האברך הזה, כבר הנהו בבחינת שיכול לקבל גם כבוד, וזה ענין יוסף שאמר והגדתם כו', ועי' בס' שפתי צדיק ויגש אות ט"ז. ובס' התנהגות הדרך:
פסוק יד:ויפל ערש"י ושפ"ח ומהרש"א מגילה ט"ז ובס' איי הים אריכות ע"פ דקדוק:
פסוק כב:לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות, ובמגילה י"ז א' אפשר דבר שנצטער בו יעקב יכשל זרעו, דבשביל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ירדו למצרים, ורק רמז שעתיד בן לצאת ממנו שיצא בה' לבושי מלכות ובלקוטים סו"ס שנות אליהו על זרעים הק' דהדק"ל דאעפ"כ הטיל קנאה בין האחים, ותי' דיש להקשות מה פריך דבר שנצטער כו' דילמא חמש חליפות של בנימין הי' גרועים משל האחים והי' שווים בדמים לשלהם, ורק דז"א, דאם הי' גרועים, לענין מה עשה יוסף זה. וע"כ שהי' בגדים חשובים כמו בגדי אחי', ופריך שפיר דבר שנצטער כו' ומשני רמז כו' ולפי"ז יכול לומר דה' בגדי בנימין גרועות מאחי' ושווים הי' בדמים, ומה שעשה יוסף כן רק משום דרמז כו'. ובני יקירי האברך החו"ב מו"ה דד נ"י אמר עפמ"ש הרמב"ם שהבעל תשובה צריך להטות עצמו לקצה האחרון באותו המדה שחטא, ויוסף רצה לנסות אותם בזה אם עשו תשובה שלימה על חטא המכירה שבא ע"י קנאה, ועשה במכוון להטיל קנאה על בנימין ויראה אם לא יקנאו עוד ראי' שעשו תשובה והטו עצמם לקצה האחרון באותו עון עצמו. ואין להקשות דילמא לא יעמדו בנסיון וא"כ עבר בלפני עור וי"ל דבב"נ ל"ש לפ"ע ערש"י חולין ד"ג ע"ב ותוס' ע"ז ט"ו ב' ד"ה לעכו"ם. ויוסף לשיטתי' דהי' להם דין ב"נ ולכן הי' סבר דאסור להם מפרכסת וכמ"ש הרא"ם וישב ופר"ד דרוש מ', ועמש"ל בפ' וישב, ובפ' נח (ט' ה') בדרך פלפול. אך לתוס' שבת ד"ג פ"א ד"ה בבא, דאפי' אי בעכו"ם ל"ש לפ"ע איסור דרבנן איכא, (וע' בלימודי ה' סי' נ"ב) ואבות קיימו אפי' ע"ת. אך ע"ז ג"כ כ' המפו' דרק קיימו גופי מצות התורה ולא התקנות, ונכונים דבריו בזה בפ' תולדות (כ"ו ח') וישב (ל"ז ב') ויחי (מ"ט ל"א):
והמהרש"א במגילה הק' ג"כ כנ"ל דלמה הי' ג' מאות כסף והגמ' לא משני מחומה ועוד דלא דמי בשלמא יעקה הי' אב לכולם שוה ולכך אין לשנות, אבל בנימין הי' ליוסף קרוב יותר דהי' אחיו גם מאמו, ובחת"ס כ' עפמ"ש בגיטין מ"ד א' המוכר עבדו לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמים, וג"כ אמרו דגנב מזלזל בשליש הדמים, ומחיר עבד ל' כסף ומכרו ליוסף בכ' כסף ולפי"ז הי' מגיע לכאו"א ג' כסף וא"כ ראוי לקנסן פד ק' בדמים היינו ג' מאות ולכך נתן לבנימין ג' מאות ולהם לא נתן, וא"כ ל"ק מה שנתן רק לבנימין ג' מאות, רק הקו' מה' חליפות ומשני דרמז רמזו למרדכי, ועי' בנח"ק מ"ש בזה והובא בשם הג"ר הירש מברלין ז"ל ח"ש לכלם נתן חליפות בוי"ו ולבנימין חלפת חסר, עפמ"ש חז"ל שני לוחות העדות חסר כ' מלמד שהי' שתיהם שוות, וכמ"ש רש"י עקב (ט' י"א) נשמע דחסר וי"ו מראה על השיווי ולכן באחי יוסף דלא הי' כולם שווים בקומה א"כ השחלות שנתן להם ל"ה שווים באורך ורוחב כ' חליפות, אבל שמלות שנתן לבנימין שהי' שווים כ' חליפת. וז"ש בשופטים (י"ד י"ב) ושלשים חליפת בגדים ובפ' י"ג חליפות, ובפי"ט ויתן החליפות למגידי החידה, כי אם הי' מצאו הפתרון אז הי' נתן מבגדי' והם שווים כ' חליפת, ואם לא יגידו הפתרון יתנו לו מבגדיהם חליפות דהי' אנשים שונים, וכאשר הגידו ושמשון אמר לולא החרשתם בעגלתי הכה ל' איש ויקח חליפות ויתן למגידי חידות, והי' אנשים שונים כ' חליפות מלא:
פסוק כג:כזאת. רש"י כחשבון הזה, וכ' בס' עדות ביוסף משום דלבנימין נתן ג' מאות שלח לאבי' ג"כ כן דכסף הוא דינר וד' דינרין בסלע (וערש"י במדבר (ג' מ"ו), ובמד"ר פ"ד, וקידושין י"ז, ובכורות ד"נ) נמצא דשלח לו פ"ה סלעים, ומשא של חמור לתך ולתך ט"ו סאין כמ"ש בב"מ ד"פ ע"א דשוכר חמור והוסיף על שיעור זה חייב, וא"כ משא של י' חמרין ק"נ סאין, ובזה הודיע לאבי' החשבון שמותר לו לילך מא"י לחו"ל כי סאתים בסלע וכמ"ש בב"ב צ"א א' שאין לצאת מא"י לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע, וערמב"ם פ"ה ה"ט ממלכים. ועי' קובץ דרושים חוברת ששית סי' כ"ד שכ' ג"כ בדרך זה דהי' ראוים לצאת מיוסף י"ב שבטים ורק מסיבת אשת פוטיפר לא יצא ממנו רק ב' כמ"ש בסוטה ל"ו ב', ולפשרה אחי' השיב כספיהם פעמים ומשא חמור לתך שהוא ט"ו סאה, ובעירובין פ"ב ב' ד' סאין בסלע ובב"ב צ"א א' בזמן רעב ב' סאין בסלע, וכ' מלא אמתחות האנשים כאשר יוכלון לשאת היינו חמור ט"ו סאין ויותר אסור משום צער בע"ח, וא"כ הי' תבואתם ק"נ סאה י' פעמים ט"ו ובב' פעמים ש' סאה, ויוסף לא הוקיר השער דזה הי' עיקר עצתו לפרעה, ונמצא דכחו שנתן לי' אחי' בב' פעמים כן נתן לבנימין שעתידין לצאת ממנו י' בנים, או שכבר הי' לו כמ"ש במדרש, אשר הי' ראוים לצאת מיוסף וליכא קנאה בזה שהבינו שבנימין לוקח כנגד כולם בעד י' בני', ולאבי' ג"כ שלח כזאת כחשבון שנתן לאחי' בב"פ ע"ש אריכות:
פסוק כג:ברש"י שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, ומ"א גריסין של פיל עי' בס' מטפחת ספרים לדו"ז הג"ר יעקב עמדין ז"ל בח"ב דף כ"ו, וז"ל י"ל דבר נאה כי רמז לו יוסף כזה שלא יירא מרדת מצרימה. ולא יתעכב בארץ כנען כי אלקים חשבה לטובה שעי"כ ינוכה החצי מת"ל שנים שנגזר עליהם גלות זה ששלח לו יין ישן גי' ת"ל שדעת זקנים נוחה הימנו אברהם ושרה זקנים, שכך אחז"ל אברהם בירר לו מלכות כדי להציל לזרעו מדינה של גיהנם. וגריס ידיע שהוא חצי הפיל ונקרא פיל המצרי הוא גזירת נפילה וירידה למצרים, שנחלק לחצאין כמ"ש בפר"א שלא ישבו במצרים רק רט"ו שנה, לכן החוב על ישראל לתת מחצית השקל כמ"ש בס"ד בברכות הורי פלג ח', וראה כחה מדויקים השמות שקראו לו בחכמה גדולה עקת נפש שהוא עקא ודאי לנפש, אך יש בו נחמה ג"כ ע"כ קראוהו גם חלוקת נפש, נפש גימ' ת"ל שנחלק ע"י זה עכ"ל. וע' בקובץ הבאר ח"ג סי' נ"א ע"פ גמ' סוטה ל"ד ורש"י שלח (י"ג כ"ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול, אלא שהיתה מבונה מכל טוב על א' מז' בצוען ע"ש, וא"כ איפוא דבר טוב הנמצא במצרים מה שהי' חסר בא"י, וע"כ לא מצא לנחוץ לשלוח לו חן יין ישן דצוען מצרים נבנתה מקודם כי הגדול הי' מצרים, והיין ישן מיושן ביותר מבחברון והחשיבות מצד זקנה לא מצינו בשום דבר חוץ מיין:
ובס' מצודת דוד הביא דאי' במפו', דפעם א' לע' שנה יורדין גשמים ומכלן כל היינות שבעולם ויעקב הי' אז ק"ל שנה וא"כ ל"ה ליעקב יין ישן ממנו, ובאחשורוש כ' והשתי' כדת שנתן לכל אחד יין שישן ממנו, אבל במצרים אין יורדין גשמים לעולם, ויוכל להיות יין שיהי' ישן ממנו וזה לא יוכל להיות בכנען רק במצרים, וז"ש מטוב מצרים. ועי' בעיון יעקב מגילה ט"ז, דמצרים נמשלו לדגים שביאור כדאי' ביחזקאל ר"ם כ"ט, ודגים כ"ז שמזקינים כחן מתוספות עליהן כדאי' בשבת דע"ז, ובע"ז פ' אין מעמידין, והם המצרים אינם טובים אבל היין ישן הוא מטיב מצרים ורמז לו ג"כ יין ישן גי' ת"ל שיהי' השיעבוד ת"ל שנה ע"ש:
פסוק כד:אל תרגזו. רש"י אל תתעסקו בהלכה ועי' בלבוש, ובבאר שבע בסוף הספר שכ' דאישתמיט לי' גמ' סוטה ד"י ע"ש, וע"ש במהרש"א. והק' המפו' אמאי לא ציום כן יעקב בשלחו מאתו הבנים למצרים, וכ' דבקידושין אי' לעולם ישליש אדם שנותי' שליש במקרא שליש במשנה ובתלמוד, ופריך מי ידע כמה חיי ומשני ליומא, וכ' תוס' דבכל יום ישליש, וא"כ בעת ששלחם יעקב הי' סבר שמת יוסף וההבטחה שלא ימותו בני' בחיי' סבר דנתבטלה א"כ לא יוכל לצוות לבני' שלא יתעסקו בהלכה דמוכרחים הם בכל יום להתעסק בהלכה. דלא ידעו כמה חיי, אכן בהתוודע יוסף לאחיו דהוברר דעדיין הבטחת ה' אמת שלא ימותו בניו בחיי' לזה ציום שלא יתעסקו בהלכה, דיכולין אח"כ להתעסק בשעה שיגיעו לישוב ועמ"ש בזה בחנה"ת, וקד"ל, וקהלת משה, ויע"ד, ואמרי בינה עה"ת. ובתענית ד"י ע"ב פריך והא אר"א שני ת"ח המהלכים בדרך ואין ביניהם ד"ת ראוים לשרוף ומשני הא למיגרס הא לעיונא נראה מזה דלימוד פשוט חיוב הוא, ורק עיון אסור ואל תתעסקו כפי' טו"ז או"ח סי' מ"ז על ברכות לעסוק בד"ת, וז"ש בחגינה ד"ה, על ג' השי"ת בוכה על מי שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ומי שא"א לעסוק ועוסק ועל הפרנס המתגאה, והק' מהרש"א, למה בוכה על מי שא"א לעסוק ועוסק, ולהנ"ל א"ש על מי שא"א לעסוק שאין שכלו לזה לדמות מילתא למילתא ובעקמומית שכלו יעקש הדברים ע"ז בוכה. ועל הקו' למה יעקב לא הזהירם שלא יתעסקו בהלכה בדרך, הביא הכתב סופר בשם ס' החיים. דאחז"ל אם אין קמח אין תורה דשמעתתא בעי צלותא, לכן כשהלכו למצרים בשביל חסרון תבואה ידע יעקב שלא יעסקו בתורה בדרך אך כשהלכו בחזרה ממצרים טם רב תבואה לכן הוצרך יוסף להזהירם ע"ז:
פסוק כד:בבעה"ט אל תלכו על שדה זרועה, עי' קובץ דרושים חוב' יו"ד סי' כ"א בזה ומהאריכות לא העתקתי:
פסוק כו:עוד יוסף חי ויפג לבו. רש"י לא האמין עי' ס' תולדות נח דרוש י' שהק' מ"ש כי לא האמין הרי זה בעצמו שכ' ויפג הוא שפג לבו מלהאמין ול"ש לומר שפג לבו מלהאמין מפני שלא האמין, גם הראי' מל' מפיגין טעמן אינו דומה ששם פלט הטעם שהי' תחלה אבל כאן לא בא לעולם אל לבו עד שיצטרך לפליטה, וי"ל דכל הימים אשר נעלם יוסף לא בא ליעקב שום התעוררת שמחה, אך בהתוודע יוסף אל אחי' שהגדיל שמחת יוסף ואחי' נשפע ג"כ רוח שמחה גם בלב יעקב ולא ידע שמחה מה זה עושה וחשב אולי מצאו בני' מציאה גדולה, ובשובם ויגידו לו עוד יוסף חי וכי הוא מושל אז פג ויצאה השמחה שהי' בו בלבו שלא האמין וחשב שהמה טועים, ומצאו איש אחד שמתחפש עצמו ביוסף עד שהראו לו העגלות אז ותחי רוחו, ע"ש, שכן הוא לענין צער הלב מרגיש גם טרם היותו וזה שאחז"ל בהלל ששמע קול צוחה ואמר מובטח אני שאין זה בביתי שלא הי' מעורר בלבו שום יגן ועצב. ובאמת כ"כ בשל"ה דהחל לבצבץ החיות של יעקב בעת שמחת יוסף ואחיו ע"ש. וגם י"ל דתיבת "חי" נאמר רק על איש שומר אמונה ותורה, ורשעים אף בחייהם קרוים מתים. וז"ש עוד יוסף "חי" וכי הוא מושל לא כמו שאנו רואים כאשר יתעלה אחד לאיזה משרה אז יבוש באחי' ולא יזכור עוד מה שהיה מקודם. וכששמע יעקב שהוא מושל ועוד חי' ושומר אמונתו אז לא האמין שזה יוכל להיות, אך כשראה העגלות שלא שכח עוד מה שלמד אצלו אחר כ"ב שנה אז ותחי רוחו ובמאסף הבאר ח"ג סי' ס"ה כ' מה שבתחלה לא האמין ואח"כ האמין דמדתו של יעקב הי' להיות שם שמים שגור בפיו, כמ"ש (תולדות כ"ז ב') כי הקרה ה' לפני וכשאמר יצחק גשה פרש"י שאין דרך עשו בכה ולמד זה משם (לך י"ד י"ח) ומלכי צדק וגי' עליון אשר מגן צריך, וזה מסר שם לאברהם ואח"כ ליעקב כפרש"י (תולדות כ"ה כ"ז) ויעקב איש תם יושב אהלים אהלו של שם, וזה ג"כ מסר יעקב ליוסף כמ"ש רש"י (וישב ל"ז ג') וכ' כי ה' אתו (וישב ל"ט ג), הלא לאלקים פתרונים (שם מ' ח'), אלקים יענה את שלום פרעה (מקץ מ"א ט"ז), כי נשני אלקים (שם מ"א נ"א), שלחני אלקים (ויגש מ"ה ח') ועתה חשש יוסף שאביו לא יאמין מסר להם סימן מובהק שיאמרו, כה אמר בנך יוסף שמני אלקים, שלכאו' כה אמר יוסף מיותר, רק כוונתו שיאמרו ליעקב בלשון הזה שמני אלקים להודיע ששם שמים שגור בפיו. אבל הם אמרו עוד יוסף חי וכי הוא מושל ולא אמרו הסימן, ע"כ לא האמין להם, אבל אח"כ כ' בפכ"ז וידברו אלי' את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם. ר"ל מה שאמר שמני אלקים אז ראה ששומר הכלל שמסר לו ששם שמים שגור בפיו, אז ותחי רוחו שחי ועומד בצדקתו, ובכת"א כ' ע"פ זה"ק בראשית נ"ו א' דכד איסתלק שכינתא מיעקב חשוב דבבנוהי' הוי פסול, והטעם י"ל דיעקב סבר דחי' אכלתו ואי' בגמ' אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, וזה בשביל חטא שהלך הצלם והדמות ממנו, ועי' בזהר נח דע"א בפ' ומוראכם וחתכם, ובמדרש הנעלם וירא ק"ל ב' ובאמרו לו עוד יוסף חי שהוא צדיק והוא מושל, שע"י שלא חטא באשת אדונו זכה להיות מושל, ויספרו לו שהראה שהוא מהול ולא נחשך ערלתו כמו מי שבא על ישמעאלית ותחי רוח יעקב, וכ"כ בזה"ק לך צ"ג ב' שיוסף זכה למלוכה בשביל שלא חטא וכמו כן בועז זכה שימלוך יהודה:
פסוק כז:העגלות רש"י סימן מסר להם, עמ"ש בפ' ויחי (נ' כ') בשם בית יצחק, וערמב"ן שלא נודע ליעקב ממכירת יוסף, ומשו"ת ריב"ש סי' קע"ח שהביא ראשונים דבחרמי צבור איך ניתרים כיון דאין אדם מתיר נדר עצמו, וז"ל ועתה שעברה הסכנה אשר בעבורה נעשית ההסכמה, ודומה לחרם השבטים על מכירת יוסף שהתירוהו הם עצמם כשמצאו חי כו', וע' משנה למלך פ"ז ה"ג משבועות וז"ל ולא ידעתי מנ"ל להרב דהשבטים התירו השבועה, דמה שאמרו לאביהם שיוסף חי לא הי' בכלל השבועה שהם לא נשבעו אלא שלא יגידו עיקר המכירה, וזה אפשר שלא נתגלה ליעקב, וכ"כ רמב"ן עה"ת, ועוק"ל איך דימה נידן דידי' לחרם השבטים, דבנ"ד סרה הסכנה אשר בעבורה נשבעו אבל בחרם השבטים אף שנמצא יוסף חי עדיין לא סרה הסבה אשר בעבורה החרימו שהרי עדיין יש תלונת יעקב עליהם על שמכרוהו על לא חמס בכפיו וצ"ע. וע"ע במיני תרגומא וכת"א, ובס' שער שמעון על מסכתות בחלק הדרושים דרוש ט"ז וי"ח, ומהאריכות לא העתקתי:
ועי' במת"כ בב"ר פצ"ה בשם מד' מסר לו סימן כשפירש ממנו למד אתו עגלות שיביאו הנשיאים למשכן, והוא פליאה, וע"ס ארץ חמדה בזה, ובמדבר קדמות הביא בשם הר"ר העשיל ז"ל דבשבת ח"ט, ל"ט מלאכות כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה ומספקא אי והמלאכה הי' דים הוא מן המנין, ויבא הביתה לעשות מלאכתו אינו מן המנין ורק לעשות צרכי' נכנס או דהוא ממנין ומלאכתו חמש, ומלאכה הי' דים אינו מן המנין והפי' דשלים עבידתא, ואי' במד' דנשיאים ראו דשלים עבידתא התנדבו עגלות ע"ש, וא"ש כאשר ראה יעקב שנשיאים יביאו עגלות וא"כ והמלאכה הי' דים פי' שלים עבידתי' ואינו ממנין, וע"כ ויבא יוסף לעשות מלאכתו ממנין ומלאכה ממש וא"כ הוא צדיק ואמר עוד יוסף חי ועומד בצדקתו וע"ע בקד"ל, ועל מ"ש דסימן מסר לו עגלה ערופה. ראיתי בזה דיעקב הי' צריך לבוא למצרים לשמוח יחד או שישוב יוסף לארץ כנען אל אביו לשמוח, ויוסף בחר דרך הראשון, וירא יוסף שישאל אביו על זה הלא טוב שתבוא אתה אצלי דבכל מקום הראש עיקר ושאר אברים נגררים אחרי' ויעקב הראש לשבטי יה, אך (בסוטה מ"ה ב') מצינן במשנה אם נמצא ראשו במקום א' וגופו במקום אחר מוליכין הראש אל הגוף, ואף שר"ע חולק דגוף אל הראש, אך מידי ספיקא לא נפיק לכן שלח לו הסימן שלמד פ' ע"ע, להזכירו שאנו רואים פעם שמוליכין הראש אל הגוף, לכן יבוא יעקב אצלו, שעליו עול המדינה לפרנס ולא יוכל לעזוב ארצו:
פסוק כז:ותחי. עי' ת"א ובפרקי דר"א הביא הת"א, ועי' בדברי שאול פ' ותצא מ"ת דהק' דהא אונקלס מפי ר"א ור"י תרגם ואיך הוא בפדר"א, מיהו ר"ע תלמידו מובא ג"כ וגם ריב"ז ואולי נתחבר ע"י תלמודי' שהרי מזכיר בראשונה במעשה דר"א איך נתגדל אצל ריב"ז וע"כ שתלמידי' כתבוהו: