פסוק א:וילך. בערים רבות היו ישראל יושבים, כי רבים היו וכלם יקראו ארץ רעמסס, אולי בעיר אחרת היתה זאת:
פסוק א:בת לוי. בן ישראל, והיא אחות אביו, ולא דבר נכונה האומר כי תבואות השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח, רק באותו שדה עצמו לא תצליח כראוי, כי עיקר איסור ערוה להיות ישראל קדושים:
פסוק ב:ותהר. אין ספק כמו שהזכרנו כי אהרן גדול בשנים ממשה וככה קבלו אבותינו שפועה היתה מרים וכתיב "ותתצב אחותו מרחוק" (למטה פ' ד) והנה ידענו כי תחלת קץ ד' מאות שנה היו מיום שנולד יצחק, כי הוא לבדו יקרא זרע, והנה בן ששים שנה הוליד את יעקב (ברא' כה כו), ויעקב הוליד את ראובן בן שמונים וחמש, והיה ברדתו אל מצרים בן מאה ושלשים שנה (שם מז ט), חברנו עליהם ששים של יצחק עלו ק"צ והנה נשארו ר"י, נוציא מהם ע' שנה שחיה יוסף אחרי כן והנה נשארו ק"מ, ושנות לוי ברדתו אל מצרים מ"ג והנה חיה כ"ב שנה אחרי יוסף והנה נשארו קי"ח כי כתוב הוא, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים (שם נ כו) ומתי מלך המלך החדש, וכמה שנים בנו ערי מסכנות, והנה קרוב מלדת משה נגזר על הזכרים, ובן זוטא אמר כל המספר דבר מעשה לא ישא פנים לנכבד להזכירו תחלה, וכתוב ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם (במד' כו נט) והנה היא קטנה, והנה זה המוכה בסנורים שכח שם חם ויפת, וכתיב "ויולד נח" (ברא' ה לב), ויפת הוא הגדול, ועוד "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (שם מט לא)", והיא נקברה במערה קודם אברהם ל"ח שנה, ודע כי הנו"ן תמצא חסירה, או מובלעת בדגשות בתחלת המפעל, כנו"ן "גש הלאה" (ברא' יט ט) "ויגש אליו" (שם מד יח), ובאמצע, כמו וגם אף עלה בישראל (תה' עח כא) או ויחר אף (שם קו מ), והנה הנו"ן מובלעת באמצע, על כן נדגש פ"א "ויחר אפו" (ברא' לט יט) ישוב אַפְךָ (ישעי' יב א), וככה נו"ן נתן, במלת תִּתִּי (ברא' כט יט) כי הוא כמו תנתי, כי תי"ו האחרון איננו שרש, רק הוא כמו שבתי (תה' קלט ב) לכתי (מ"א ב ה) לדתי, גם בסוף, תת פחדך (דבר' ב כה), טוב תתי אותה לך (ברא' כט יט), וככה בשמות, כי בת היתה ראויה להיות לשון נקבה כמו מן בֵן בָנָה, והיא תתערב עם "אשר בנה בית" (דבר' כה) והנה החליפו הה"א בתי"ו, כמו גבירה גברת, עטרה עטרת, פעם סמוך ופעם איננו סמוך, כמו עטרת תפארת (משלי ד ט), והנה חסרו הנו"ן להקל על הלשון ויאמרו בת, ומלת רחל בתו (ברא' כט ו), כמלת אמת חסדו ואמתו, והנה התי"ו לשון נקבה, והנה הנו"ן מובלעת, ולשון רבות אמונות ולא אמתות ולא אמיתיות כמו בנות, ולא בתות ולא בתים:
פסוק ב:ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלדתם, ומלת טוב כאשר תמצא באיש מלא דעת יתכן היותו בנשמה כמו "טוב עם ד'" וטוב עם אנשים או טוב עין (משלי כב ט) או בגוף או בצורה טוב תואר או מראה בעבור שמצאנו בילד כי טוב הוא, אין לפרשו, כי אם בצורתו טוב מכל הילודים:
פסוק ב:שלשה ירחים. י"א כי בחודש השביעי מתחלת ההריון נולד גם זה דרש כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה, ולפי דעתי כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד, כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחלת ההריון כי הנולדים ככה הם קצרי קומה ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים, והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים, וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום והאמצעי רע"ג והגדול שהוא הארוך רפ"ז, וחכמי המולדות יודו כן, ואין טענה מהשבטים, כי להיותם על הסדר איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלדת שמעון, גם נולד יששכר קודם אשר, ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן מלת "ואחר ילדה בת" (ברא' ל כא) כמו ואחרי כן יצא אחיו (שם כה), שלא זכר ותהר לכל אחד, גם לתקפות הימים (ש"א א כ) שלש הי':
פסוק ג:ונדגש צדי"ק הצּפינו כדגשות קו"ף אם יִקְּרֵךְ עון (ש"א כח י) לדבר בם צחות ובעבור היות הצדי"ק בשו"א נע, נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש, והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף, ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס, וכתב ושאלה אשה משכנתה (למטה ג כב):
פסוק ג:ובאה מלת "תיבת גומא" מלעיל בעבור היות הניגון בתחלת מלת גומא:
פסוק ג:ותחמרה. נחה ה"א כה"א ויקרא לה נובח בשמו (במד' לב מב), וזאת המלה נגזרת מן בחמר והוא טיט אדום מדבק, ימצא בארץ ישראל, וכמהו, בארות בארות חמר (ברא' יד י) ובלשון ישמעאל יקרא אל חמר, ויוכבד עשתה כן כי אמרה אל אראה במות הילד, אולי אחותו נתנבאה לעשות כן, ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו ועוד דבר אחר כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יריאים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם:
פסוק ג:בסוף. כמו "קנה וסוף קמלו" (ישעי יט ו), והוא צמח מן היאור:
פסוק ד:ותתצב. מלה זרה, כי שמו נח נעלם בין שתי התוי"ן תחת היו"ד, אמר ר' משה הכהן כי תי"ו לרדת, ולגשת, נוסף בעבור חסרון הפ"א מן פעל וככה לדעת, כי בעבור אות הגרון נפתח, ועתה החליפו התי"ו לה"א במלה לדעה כמו אשר תנה הודך (תה' ה):
פסוק ה:לרחוץ. מנהג המצריות היה והזכיר דבר נערותיה שהולכות על מקום היאור כמו ויד תהיה לך (דבר' כג יג) בעבור ששלחה אמתה, והיא אחת הנערות לקחת התיבה כי בת המלך לא תכנס אל מקום הסוף, כי במקום רחוק מן היבשה הושמה התיבה שלא יגיע אליה כל עובר, ועוד כי אין מדרך הדקדוק להיות זרועה, כי המ"ם רפה, ומ"ם אמה ארכו (למטה ל, ב) דגוש, ועוד כי אמה ארכו מדה לא זרוע:
פסוק ו:ותפתח ותראהו. אחר שאמר ותראהו, הוסיף לבאר כמו ובית דוד כאלהים כמלאך ד' (זכרי' יב ח):
פסוק ו:והנה נער בוכה. היו איבריו גדולים כאילו הוא נער. וראתהו מהול, ובעבור יפיו חמלה עליו, וזה טעם "כי טוב הוא":
פסוק ז:ותאמר. ותינק. בעלי היו"ד בראשונה יש מתחלף היו"ד, כי מן ידע בוי"ו תודיע, ויש שיושם נח נעלם בין האות המשרת והעי"ן תחת יו"ד, ופעם נכתב, ופעם לא נכתב וככה ותניק לך את הילד:
פסוק ח:ותאמר לֵכִי. כמו שֵבִי, וילך, וישב,:
פסוק ט:היליכי. כמו היניקי כי שנים שרשים הם, ילך, גם הלך, והטעם אחד, כי אין הה"א מאותיות המשך על כן ה"א אחרת כמוה ועוד כי האל"ף גם היו"ד הוי"ו ימצאו בתוך המלה, פעם נכתבים, ופעם נחים נמצאים במבטא לא במכתב, ופעם נעדרים והה"א לעולם באמצע היא נראית ומלת בלטיהם (למטה ז כב) איננה כמו בלהטיהם (שם שם יא) כאשר אפרש:
פסוק ט:ותאמר. אמר הגאון כי היליכי הם שתי מלות ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי, כמו שאמרתי, והוא מהבנין הכבד הנוסף, גם אמר שהוא כמו "הא לך", והנה הא, כמו וגם אני הא (יחז' טז מג), ואנחנו לא מצאנו בכל המקרא לנקבה ליכי כ"א לך רק היא מלה אחת:
פסוק ט:ותניקהו. מעלומי העי"ן מן הפעלים השניים הנראים, והנה בפ' אחד שנים שרשים והטעם אחד, וככה היטיבי נגן (ישעי' כג טז) צווי, כמו הליכי, אך הטיבו כל אשר דברו (דבר' ה כד) כמו "והם הביאו אליו" (שמות לו ג) מעלומי העי"ן:
פסוק י:ויהי לה לבן. כמו ואלה בני מיכל זרובבל בן שאלתיאל (עזרא ג ב, חגי א א) והוא בן פדיה אחי שאלתיאל ובעבור שגדלו נקרא בנו:
פסוק י:שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים גם ככה בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה ואל תתמה בעבור שאיננו משוי כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים:
פסוק יא:ויצא אל אחיו. המצרים כי בארמון המלך היה, וטעם מאחיו, אחר הזכיר עברי ממשפחתו כמו אנשים אחים (ברא' יג):
פסוק יג:נִצִּים. שם התאר מבנין נפעל והשלם ננצים כמו נראים:
פסוק יד:הלהרגני אתה אומר. בלבך:
פסוק טו:וישמע. ארץ מדין סרים היו אל משמעת פרעה, על כן הוצרך להיות רועה צאן שלא יעמוד בישוב אולי יכירוהו, וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מפניהם, ונולד לו בימים ההם בנו הקטן אז אמר ויצילני מחרב פרעה (למטה יח ד) כי כל ימי חייו היה ירא ממנו, ואחר שהזכיר וישב בארץ מדין שב לפרש למה ישב, כי בתחלה ישב לפני הבאר הידועה, כדרך "ויצא יעקב וגו' וילך" (ברא' כח י) ושב למר "ויפגע במקום" (שם פ' יא):
פסוק טז:ולכהן. הוא יתרו ולא רעואל וכל כהן שבמקרא משרת הוא לשם או לעכו"ם, והעד וכהנו לי (למטה כח מא) וכהני ד' (ישעי' סא ו) ויתרו היה כהן לשם כאשר אפרש עוד:
פסוק יז:ויבאו. מ"ם ויגרשום כמו נו"ן שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף לעתיד, וככה צאנם במ"ם שלא להתחבר שני נונין:
פסוק יח:ותבאנה אל רעואל. אבי אביהן היה כי יתרו היה חותנו, והוא חובב, וכתיב מבני חובב חותן משה (שופ' ד יא) וכתיב לחובב בן רעואל המדיני (במד' י כט):
פסוק יט:ותאמרנה. חן הוסיפו או לא הספיקו המים שדלו הם לצאן:
פסוק כ:ויאמר אל בנותיו. אבי האב יקרא אב כמו אלהי אבי אברהם (ברא' לב י) גם נבוכדנצר אבוך (דניאל ה יה) ובן הבן יקרא בן, וככה הבנות בנותי והבנים בני (ברא' לא מג), "ואנת בְרֵה בלשצר" (דניאל ה כב):
פסוק כ:ויאמר, הנה תפס הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר ותקראנה לו, כי ידוע הוא מדרך הסברא:
פסוק כ:קִרֶאן לו. מלה זרה בעבור שאין על משקלה:
פסוק כא:ויואל. אולי לא היה שם יתרו בן רעואל, ע"כ לא הזכירו הכתוב:
פסוק כב:ותלד. כי אמר, משה, וזאת צפורה היא האשה הכושית אשר אמר, ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמין, וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה וככה ספר זרובבל, וגם ס' אלדד הדני והדומה להם:
פסוק כג:וימת מלך מצרים. עתה יוכל משה לשוב אל מצרים, וישראל עשו תשובה, כי יחזקאל הזכיר שהיו ישראל עובדים גלולי מצרים, על כן עִנָם השם, ותחת אשר לא עבדוהו עבדו אכזרים:
פסוק כד:וישמע. טעם ויזכור שהגיע הקץ:
פסוק כה:וירא. החמס שהיו המצרים עושים בגלוי:
פסוק כה:וידע. העשוי בסתר: