פסוק א:וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרוּשׁ הָיָה מִמֶּנָּה כוּ׳. וְנִרְאֶה שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ״, וְלֹא פֵּרֵשׁ מֵאַיִן הָלַךְ וּלְהֵיכָן הָלַךְ, גַּם ״מִבֵּית לֵוִי״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ לֵוִי״. אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן הֲלִיכָה בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, ב) ״וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. וְהָאִשָּׁה נִקְרֵאת ״בַּיִת״, וְ״לֵוִי״ לְשׁוֹן חִבּוּר אִישׁ לְאִשָּׁה, כְּמוֹ ״הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי״ (בראשית כט, לד). לְכָךְ אָמַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי״, שֶׁהָלַךְ לוֹ מִן בֵּיתוֹ דְּהַיְינוּ אִשְׁתּוֹ, וּמִן הַחִבּוּר אֲשֶׁר נִתְלַוָּה לָהּ. וְאַחַר כָּךְ חָזַר ״וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי״, עָשָׂה בָּהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּם, כִּי בָּזֶה הַפַּעַם יִלָּוֶה אֵלֶיהָ אִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אֶת בַּת לֵוִי״.
פסוק ב:וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא. שֶׁנִּתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א ד) ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב״. וּמִטַּעַם זֶה הִצְפִּינָה אוֹתוֹ, כִּי יָרְאָה שֶׁמָּא יִרְאוּ הַמִּצְרִים הָאוֹר הַהוּא, וְעַל יְדֵי הָאוֹר יִרְאוּ גַּם אֶת הַיֶּלֶד, וּלְכָךְ הִצְפִּינָה אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַיְלָדִים. וְעוֹד, שֶׁמָּא יַרְגִּישׁוּ בְּיִתְרוֹן הָאוֹר כִּי הוּא הַגּוֹאֵל הַמּוֹצִיאָם מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְאוּלַי חָשְׁבָה שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא הָאוֹר עִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּלְמַד מִמֶּנּוּ לְהַצְפִּינוֹ, כְּמוֹ הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּגְנַז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
פסוק ב:וּמִסְפַּר שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. רֶמֶז שֶׁאוֹר הַתּוֹרָה הָיָה גָּנוּז עַד הַיֶּרַח הַשְּׁלִישִׁי הוּא סִיוָן, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִפָּסוּק ״יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה״ (משלי ב ז), לְפִיכָךְ ״לֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ״. וְעַיֵּן עוֹד לְקַמָּן (שמות ג:ה) בְּפָסוּק ״שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ״, שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מְשֻׁלָּל מִן הַחָמְרִיּוּת מִכֹּל וָכֹל וְהָיָה מֵאִיר מִכָּל שְׁנֵי חֲלָקָיו, וְהָיָה הַבַּיִת הָאֱנוֹשִׁי שֶׁלּוֹ מָלֵא אוֹרָה, וְנֵס זֶה יוֹכִיחַ עַל מַהוּתוֹ לֶעָתִיד. וְנִרְאֶה שֶׁעַל מְצִיאוּת אוֹר זֶה שֶׁנּוֹלַד עִמּוֹ כְּתִיב ״וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד״, מַהוּ ״וַתִּרְאֵהוּ״? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יב:) שֶׁרָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ, וּשְׁכִינָה מָאן דְּכַר שְׁמַהּ? אֶלָּא ״וַתִּרְאֵהוּ״ קָאֵי עַל מְצִיאַת הָאוֹרָה אֲשֶׁר הִזְכִּיר לְפָנִים בְּאָמְרוֹ ״כִּי טוֹב הוּא״, וְאוֹתוֹ אוֹר רָאֲתָה עִם הַיֶּלֶד, כִּי ״אֶת״ מְשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם ״עִם״, וּבָזֶה הָיָה נִרְאֶה כְּנַעַר גָּדוֹל, כִּי נִתְחַבְּרוּ יַחַד הַיֶּלֶד וְהָאוֹר, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַתִּרְאֵהוּ״ – רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָאוֹר, אֶת הַיֶּלֶד, עִם הַיֶּלֶד.
פסוק ו:וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה. שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּנַעַר גָּדוֹל, וּבְכִיָּה זוֹ עַל שֵׁם ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהלים צא:טו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו״ (שמות ג:ז), רוֹצֶה לוֹמַר אֲנִי מַרְגִּישׁ מַכְאוֹבָיו כִּבְיָכוֹל, וְזֶהוּ כֶּפֶל ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ (שמות ג:יד), כִּי בְּצָרָתָם גַּם לוֹ צָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נִשְׁמַע קוֹלוֹ כְּנַעַר, כְּדֵי שֶׁתַּחְשׁוֹב בַּת פַּרְעֹה שֶׁנּוֹלַד מִזְּמַן רַב, דְּאִם לֹא כֵן לֹא תַּצִּיל אוֹתוֹ מִסָּפֵק, כִּי שֶׁמָּא הוּא הַגּוֹאֵל וְנוֹלַד בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁאָמְרוּ הָאִצְטַגְנִינִים.
פסוק ז:וַתֹּאמֶר אֲחוֹתוֹ וְגוֹ׳ הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ מֵינֶקֶת כו׳. מִכָּאן רְאָיָה שֶׁמִּרְיָם נְבִיאָה הָיְתָה, דְּאִלְמָלֵא כֵן בַּמֶּה יָדְעָה שֶׁתַּחְמוֹל עָלָיו בַּת פַּרְעֹה, כִּי מַאֲמַר ״וַתַּחְמוֹל עָלָיו״ (שמות ב:ו) מַאֲמַר הַפָּסוּק, אֲבָל הִיא מְנָא יָדְעָה.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, בַּהֲרָמַת יָד נִקְרָא רָשָׁע. ״רֵעֶךָ״ רָשָׁע כָּמוֹךָ. וְקָשֶׁה, מִי הִגִּיד לְמֹשֶׁה כִּי זֶה רָשָׁע כְּמוֹתוֹ? וְעוֹד, הֵיכָן כְּתִיב שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וַיָּרֶם יָדוֹ לְהַכּוֹתוֹ״? וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּשׁוֹן הַכָּאָה שַׁיָּךְ גַּם בַּלָּשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יב יח) ״יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב״, וּכְתִיב (דברים כז כד) ״אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר״, כִּי הַמַּטִּיל מוּם בַּחֲבֵרוֹ, אֵין לְךָ מַכָּה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (קידושין ע.) ״כָּל הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל״. וּמֹשֶׁה רָאָה שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, וְאִם כֵּן שְׁנֵיהֶם רְשָׁעִים, כִּי מִדַּת הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָן עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים קוֹל מְחָרֵף וְאֵינָן מְשִׁיבִין. וּקְרָאוֹ ״רֵעֶךָ״, רָשָׁע כָּמוֹךָ מַמָּשׁ, כִּי בְּאוֹתוֹ מוּם שֶׁאַתָּה פּוֹסְלוֹ וּמַכֵּהוּ בְּשׁוֹט לְשׁוֹנְךָ, וַדַּאי אוֹתוֹ מוּם נִמְצָא גַּם בְּךָ, כִּי ״הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל״. עַל כֵּן אָמַר ״לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?״, כִּי הוּא רֵעֲךָ בְּמוּם זֶה.
פסוק יג:וְהָרְאָיָה עַל זֶה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּאן הַכָּאָה בַּיָּד כִּי אִם בַּפֶּה, מִמַּה שֶּׁאָמַר ״הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר״, וְכִי אַתָּה חוֹשֵׁב לְהָרְגֵנִי בְּאִמְרֵי פִּיךָ לְשַׁלֵּם לִי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? הֲלֹא עֲדַיִן לֹא הֲרַגְתִּיו מַמָּשׁ, שֶׁתַּחְשֹׁב לְהָרְגֵנִי, כִּי כָּךְ דַּרְכְּךָ לְהוֹסִיף בָּעֹנֶשׁ יָתֵר עַל הַחֵטְא, כִּי הַמִּצְרִי הָיָה גַּם כֵּן מַכֶּה אִיש עִבְרִי וְאַתָּה הֲרַגְתּוֹ, כָּךְ תַּחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת גַּם לִי.
פסוק יד:וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. חֵטְא הַדִּבּוּר אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצָרָה יוֹתֵר מִכָּל הָאוּמּוֹת, כִּי חֵטְא לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, שֶׁאַדְרַבָּה יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ בִּזְכוּת שֶׁלֹּא הָיָה בָּכֶם לָשׁוֹן הָרָע, וְרַק שְׁנַיִם אֵלּוּ הָיוּ בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע וּפִרְסְמָם הַכָּתוּב, דּוּגְמַת שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי (ויקרא כד:יא) שֶׁפִּרְסְמָהּ הַכָּתוּב.
פסוק כג:וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ. קְצָת קָשֶׁה, לְעָרְבִינְהוּ וְלִתְנִינְהוּ ״וַיֵּאָנְחוּ וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה״, וְנִרְאֶה שֶׁאֲנָחָה הִיא בַּלֵּב וְהָיְתָה מֵחֲמַת הָעֲבוֹדָה. אָמְנָם הַזְּעָקָה לֹא תָּלוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֲבוֹדָה, כִּי הֵמָּה חָשְׁבוּ שֶׁרְאוּיִין הֵמָּה לְהִגָּאֵל מִצַּד מַעֲשֵׂיהֶם, אַף אִם לֹא הָיוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה זוֹ. אָמְנָם בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים וּבִלְתִּי רְאוּיִין לְהִגָּאֵל, כִּי אִם מִצַּד הָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זְכַרְיָה א׳ ט״ו) ״כִּי קֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה״, שֶׁעָזְרוּ לְרָעָה כָּאָמוּר.
פסוק כג:גַּם יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי כִּתּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם צָעֲקוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל אֱלֹהִים שֶׁיַּצִּילֵם מִן כֹּבֶד הָעֲבוֹדָה, אֲבָל הַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם לֹא הִתְפַּלְּלוּ אֶל ה׳, אַךְ שֶׁזָּעֲקוּ כְּקוֹרְאֵי תִּגָּר עַל ה׳, וּכְנֶגְדָּם אָמַר ״וַיִּזְעָקוּ״ (שמות ב, כג), וּלְכָךְ לֹא כְּלָלָם יַחַד. כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה״ (שמות ב, כג) הֵם הַטּוֹבִים שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֶל ה׳, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה בַּלֵּב, וְ״וַיִּזְעָקוּ״ מְדַבֵּר בַּפְּחוּתִים שֶׁזָּעֲקוּ כְּקוֹרְאֵי תִּגָּר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים״ (שמות ב, כג) – מִן הַכִּתּוֹת אֲשֶׁר שִׁוְּעוּ אֶל אֱלֹהִים מֵחֲמַת הָעֲבוֹדָה עָלְתָה שַׁוְעָה, אֲבָל לֹא מִן כַּת הַזּוֹעֲקִים בְּלֹא תְּפִלָּה.
פסוק כג:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁזְּעָקָה זוֹ בְּנִגְלֶה אָמְרוּ בִּפְנֵי הַמִּצְרִים שֶׁהִיא עַל מִיתַת הַמֶּלֶךְ כְּמִתְאַבְּלִים עָלָיו, אֲבָל הָאֲנָחָה בַּלֵּב מִן הָעֲבוֹדָה, כִּי מִיִּרְאָה לֹא הָיוּ רַשָּׁאִים לוֹמַר בִּפְנֵי הַמִּצְרִים שֶׁהֵם זוֹעֲקִים מֵחֲמַת הָעֲבוֹדָה, וּלְכָךְ לֹא עָרְבִינְהוּ.
