א וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃ ב דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃ ג וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃ ה וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃ ו וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃ ז וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃ ט וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ י וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

הדר זקנים

תוספות

פסוק א:
עוד נגע אחד. פ"ה בעומדו לפני פרעה נאמרה לו פרשה זו והזהירו הקב"ה על מכת בכורות שהרי משהלך מלפניו לא יסף עוד ראות פניו. ומקשים היאך דבר הקב"ה עמו במצרים שהיתה מלאה גלולים והלא כשנתפלל משה אמר כצאתי את העיר וגו'. ויש מדרש שהגביה הקב"ה למשה עשרה טפחים מן הארץ:
פסוק א:
כשלחו כלה. כלומר כשישלח אתכם אז יהיה כלה. וי"מ כלה כמו כולה. כלומר לא יעכב משלכם כלל.
פסוק ב:
וישאלו איש מאת רעהו. פי' ולא היה גזל לפי שהמצרים נותנין להם כדי למהרם לשלחם כדכתיב קומו צאו. וא"ת היאך שאלו להם כליהם והלא שונאים אותם. וי"ל דמשום הכי וה' נתן את חן העם. עוד י"ל דהאיש משה גדול מאד והיו יודעים שלא יניחם לעשות שום עול:
פסוק ב:
עוד נגע אחד אביא על פרעה. מה שלא התרה במכה זו כמו באחרות. לפי שכבר פירשה בתחלתה הנה אנכי הורג את בנך בכורך:
פסוק ה:
מבכור פרעה עד בכור השבי. וא"ת והלא לא הזכיר מתחלה בכור השבי. וי"ל דבכור השפחה ובכור השבי אחד הוא. כשראו בכור השפחה שאמר משה ומת כל בכור ברחו להם ונתפשו בשבי. והיינו דכתיב בכור השפחה אשר בבית הבור והוא בכור השפחה:
פסוק ה:
מבכור פרעה. למד על פרעה שנשאר בבכורות הוא לבדו. כדכתיב ואולם בעבור זאת העמדתיך. והאי דקאמר מבכור פרעה משמע ממנו והלאה:
פסוק ז:
לא יחרץ כלב לשונו. אעפ"י שמלאך המות בעיר. כדכתיב כי אין בית אשר אין שם מת ואמרו מלאך המות בא לעיר כלבים צועקים אפ"ה לא חרצו לשונם. וכשאליהו הנביא בא לעיר שוחקים. לפי שנתן להם הנבלה מד' מאות נביאי הבעל שנהרגו בימיו בגלל כן סבורים הכלבים שמביא להם נבלה כשבא לעיר. ורבינו מנחם מיאו"ני פי' לא יחרץ כלב לשונו אע"ג דדרכו לצעוק בלילה לא חרצו כלל. ואף כי מקלות ישראל בידם. ומצרים שדרכם לישן בלילה צעקו. כדכתיב ותהי צעקה גדולה במצרים וזו היתה הרבותא:
פסוק ח:
ויצא מעם פרעה בחרי אף. כל מקום שנאמר חרון. עושה רושם. ואף זו עשה רושם שמשה סטרו לפרעה בלועו ויצא: