א וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃ ב דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃ ג וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃ ה וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃ ו וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃ ז וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃ ט וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ י וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג ביאור המלות

רלב"ג

פסוק א:
ויאמר יי' אל משה. וכבר אמר יי' אל משה וזה כי זאת הנבואה לא באתהו לפני פרעה והנה הוא מבואר שהוא אמר לפרעה ענין זאת המכה קודם שיצא מלפניו כי בסוף ספרו ענין זאת המכה אמר ויצא מעם פרעה בחרי אף:
פסוק א:
כלה. בשלמות שלא ישאל מכם שתעזבו דבר:
פסוק ד:
כחצות הלילה. הוא כמו בחצות הלילה וכן כצאתי את העיר. הוא כמו בצאתי את העיר. ולרבותינו זכרונם לברכה זה בדרך אחרת היא הולכת מהלך הדרש:
פסוק ה:
היושב על כסאו. הראוי להיות יושב על כסאו כי בנו הבכור היה ראוי שימלוך תחתיו אחריו:
פסוק ה:
עד בכור השפחה אשר אחר הריחים. הוא בכור השבי אשר בית הבור והנה השפחה היא שבויה והיא אחר הריחים לטחון שם והיא עומדת שם בתוך הבור כדי שלא תברח והנה הרצון בזה כי ימותו אז כל הבכורו' מהיותר נכבד עד הבכור היותר פחות:
פסוק ו:
אשר כמוהו לא נהיתה וכמוה לא תוסיף. הוא כמו רוח גדולה וחזק שבא בענין זכר ונקבה וכן ארץ ימצא בלשון זכר ובלשון נקבה. והרצון בו שכמו ארץ מצרים לא נהיתה ארץ בעולם ר"ל שלא חלו בה כמו אלו הפגעים הרעים שחלו בארץ מצרים. וכן לא תוסיף ארץ להיות כמו ארץ מצרים שהכה יי' יתע' אותה באלו המכות העצומות:
פסוק ז:
לא יחרץ כלב לשונו. ר"ל שלא יזיקם ולא יפחדם דבר ואפי' הפחד החלוש שיהיה לאדם כשיחרץ הכלב לשונו להיות לו נוכח:
פסוק ט:
ויאמ' יי' אל משה לא ישמע אליכם פרעה. ר"ל שכבר אמר השם יתעלה למשה קודם שיבא למצרים שלא ישמע אליו פרעה כי הוא יסבב זה כדי שירבו מופתיו בארץ מצרים להקנות לישראל אמונה אמתית בשם יתע' ושם הודיע לו כי בזוף הענין יביא אליהם מכת בכורות והנה קיים השם יתעלה זה היעוד ר"ל שכבר עשו משה ואהרן כל המופתים האלה לפני פרעה ולא רצה לשלח ישראל כי השם יתע' חזק ואמץ לבבו: