פסוק א:וידבר. אחז דרך קצרה כי משה כנגד כל ישראל. ויפת אמר כי המצוה על משה לקדשם בפה הפך וטמאו הכהן (ויקרא יג ה) כי הכהן קדוש הוא ולא יטמאנו רק בדבור, שיאמר בפה שהוא טמא:
פסוק ב:פטר. פתיחת, כמו, ופטורי ציצים (מ"א ו יח) והטעם הבן שפתח תחלה הרחם, ומלת רחם זרה כי משפט לשון הקדש שיפתח האות שהוא לפני אות הגרון:
פסוק ג:ויאמר משה. ביום ט"ו יום אמר זכור, כמו והיה היום הזה לכם לזכרון (למעלה יב יד):
פסוק ג:וטעם מבית עבדים, שהיו מעבידים אותם כאילו היו עבדיהם, ובמקום אחר אמר מכור הברזל (דבר' ד כ) כי המצריים חזקו עליהם, והשם הוציאם בחזק יד מהחזקים:
פסוק ד:היום. הזכיר בתחלה ולא יאכל חמץ, וככה תעשו לדורות, כמו שעשיתם ביום שיצאתם, וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא ככה תעשו בכל שנה בעת המצא האביב בארץ ישראל, זהו האביב שעורה ופי' אביב כמו בִכּור, כי הוא מגזרת אב, שהוא כמו ראשון לאשר הוליד, או חכם לתלמיד שלמד, וכתוב כי השעורה אביב (למעלה ט לא), והעד שאמר בחג שבועות בכורי קציר חטים (למטה לד כב):
פסוק ה:והיה. לא הזכיר כל השבעה, כי כבר הזכיר זה במקום אחר:
פסוק ו:שבעת. זאת היא העבודה:
פסוק ז:מצות. הנה השבת הזהיר על גרך אשר בשעריך כי על זה התנאי יגור בשעריך שלא יעשה מלאכה לפני בשבת, וככה ביום הכפורים כי כן כתוב, וככה בפסח שלא יאכל חמץ במקום שהוא רשותו, וזהו טעם בכל גבולך:
פסוק ח:בעבור זה. אמר רבי מרינוס פי' בעבור זה, היה ראוי להיותו הפוך זה בעבור שעשה ה' לי, והביא רבים כמוהו לדעתו, ולפי דעתי, אין אחד מהם נכון, כי איך נהפוך דברי אלהים חיים, וטעם הפסוק הפך מחשבתו, כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה, רק פי' בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה, ולא יאכל חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם, עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים, והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו ככתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (למעלה ג יב) וכתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים (במד' טו מא):
פסוק ט:והיה לך. יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמר כי לאות ולזכרון, על דרך "כי לוית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" (משלי א ט), גם וקשרתם לאות על ידיך (דבר' ו ח) כמו "קשרם על לוח לבך תמיד" (משלי ו כא) גם, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ו ט) כמו כתבם על לוח לבך (משלי ג ג) ומהו שיהיה לאות ולזכרון שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ואין זה דרך נכונה כי בתחלת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מיד פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת:
פסוק ט:וא"ר משה הכהן, כי יד ברוב המקרא היד השמאלית, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעי' מה יג), ידה ליתד תשלחנה (שופ' ה כו) ודברי קבלה חזקים ואין צריכין חזוק:
פסוק י:מימים ימימה. כמו, ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה כט) והטעם משנה לשנה ותחלת השנה על פי קריאת ב"ד:
פסוק יא:והיה. הזכיר הכנעני לבדו כי הוא אב לכולם:
פסוק יא:וטעם נשבע לך. כמו "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האלה" (ברא' כו ג:
פסוק יב:והעברת. תעביר לשם שלא יתערב עם אחר, והנה אלה שתי מצות צוו ביום ט"ו:
פסוק יב:שֶׁגֶר. על משקל אֶרֶץ שלא ישתנה בסמיכה רק נמצאו מלות זרות ואלה הם, שְׁגַר אלפיך (דבר' ז יג) ובחֲדַר משכבך (למעלה ז כח), הֲבל הבלים (קהלת א ב), מספח חֲמָתְךְ (חבקוק ב טו) וסגור דְלְתךָ (ישעי' כו כ) לא מצאתי יותר:
פסוק יג:וכל פטר חמור. שהוא טמא תפדה בשה:
פסוק יג:וערפתו. י"א תכתוב על ערפו קדש והאומר כזה, אומר אני שהוא חמור קשה עורף, כי הנה כתוב הוא יערוף מזבחותם (הושע י ב), וערפו שם את העגלה בנחל (דבר' כא ד) שהפירוש לכרות העורף כאשר פי' מעתיקי הדת, כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח או לא יפדה חייב מיתה כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו, כי ה' לא מלטם מן הגזרה שגזר על בכורי מצרים, רק שיהיו מוכנים לעבודתו, ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם ע"כ לא יפדה בכור מין אחר:
פסוק יד:והיה. אמר ר' יהודה הלוי ז"ל, כי מחר חסר אלף והטעם מה שהוא אחר היום:
פסוק טו:ויהי. החל לומר בחוזק יד הוציאנו, ושב לפרש מה היתה היד החזקה, והיא מכת הבכורים, כי על יד זה יצאו ממצרים, ולא על יד מכות הראשונות, וככה אמר המשורר, למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו (תה' קלו י), ומשה תפס דרך קצרה, כי ידוע היה באמרו, ויהרוג ה' כל בכור והציל בכורינו ובכור בהמתינו, ועם זה ידבק על כן אני זובח ולא עם הריגת בכורים:
פסוק טו:כל פטר רחם הזכרים. מהמין הראוי לזבוח לפני השם:
פסוק טז:והיה. הזכיר על שתי המצוות והיה לאות על ידכה, ומה שהעתיקו חז"ל לכתוב הפרשיות הוא האמת:
פסוק טז:ולטוטפת. כמו זכרון, ויש אומרים כי הטי"ת כפול ופי' כמו דבר, מגזרת והטף אל דרום (יחז' כא ב) והוא רחוק בעיני:
פסוק יז:אויל מורד בעושהו היצלח? בשלותו כבדו חץ יפלח ראה שובב ושים אל לבך כל דבר פרעה בפ' בשלח
פסוק יז:ויהי בשלח. וי"ו ולא נחם כפ"א רפה בלשון ישמעאל וידוע כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים אינו מרחק רב, והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה, ולולי זה איך היו באים השבטים בחמוריהם עד מצרים אם היה הדרך רחוק' מאוד מה היה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם, ובעלותם מביאים שבר לבתיהם:
פסוק יז:כי קרוב הוא. א"ר משה אעפ"י שהוא קרוב וכמוהו לפי דעתי, כי עם קשה עורף הוא (למטה לד ט) רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא ה) כי רכב ברזל לו (יהושע יז יה) ולפי דעתי אין צורך, כי טעמו למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים בעבור שהוא קרוב, והנה נחם דרך רחוקה שלא יראו מלחמה, ויאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה:
פסוק יז:וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק, וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים, ואמר פן ינחם העם כי דברה תורה כלשון בני אדם שיבינו הלומדים:
פסוק יח:וַיסב. מפעלי כפל סבב, גם יבוא על משקל אחר וַיָסֶךְ בדלתים (איוב לח ה) וַיָגֶל את האבן (ברא' כט י) ולא תשמע לדברי האומרים ששרשו נסב:
פסוק יח:ומלת המדבר. מושך עצמו ואחר עמו והוא דרך המדבר מדבר ים סוף, וכמוהו הארון הברית (יהושע ג יד) הארון ארון הברית, ועץ הדעת (ברא' ב ט) דעת טוב ורע, הספר המקנה (ירמיה לב יב) היין החמה (שם כה טו) וכמוהו רבים:
פסוק יח:וסוף הוא שם מקום, וי"א שהוא מגזרת סוף דבר (קהלת יב יג), כי הוא סוף העולם, והוא ים אוקינוס כאשר כבר זכרתי וזאת טעות גדולה, כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים וים ספרד גדול ממנו:
פסוק יח:וחמושים. י"א מלאים הון שיש להם כל צרכיהם והנה כתוב וגם צדה לא עשו להם (למעלה יב) ומה טעם להזכיר זה עתה. רק פירושו חגורי חומש למלחמה כמו חלוצים תעברו (דבר' ג יח) שפי' חגורי חלצים, והעד הנאמן ואתם תעברו חמושים (יהושע א יד) ובמקום אחר קראם חלוצים, כי מה טעם להוליך צדה לפני אחיהם, וטעם להזכיר הכתוב וחמושים במקום הזה, כי למעלה כתוב בראותם מלחמה כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה ולא כמו עבדים בורחים:
פסוק יט:ויקח. הזכיר למעלה עלו בני ישראל החיים בדור ההוא, גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם, שעל ידו ירדו מצרימה, והוא השביעם לפני מותו שיאמרו כן לבניהם ובניהם לבניהם והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבוא אשמה על ישראל, כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים, והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים כמו שאמרו, ואחר שנמצאו קרובים, היה נכון שלא ישמרו שבועתם, ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה (דבר' כ טז) רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים שהיו בנוב עיר הכהנים:
פסוק יט:והזכיר עצמות כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש, ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות:
פסוק כ:ויסעו. באיתם הוא מדבר שור כאשר אפרש:
פסוק כא:וה' הולך לפניהם יומם. ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו (ישעי' נז טו) וישב קדם סלה (תה' נה כ), והכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל כדרך מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעי' סג יב):
פסוק כא:וטעם בעמוד ענן, שלא היה כדמות העבים, רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ ונקרא העמוד כן, בעבור שמעמד הבית עליו:
פסוק כא:וטעם ללכת יומם ולילה, בעבור כי המחנה היה גדול, ולא יכלו ללכת רק מסע מעט, על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת לילה, ואלה השנים עמודים היו לפניהם עד שבאו אל הים כאשר אפרש:
פסוק כב:לא ימיש. פועל יוצא, כי השם הנזכר למעלה לא המיש העמודים לפני העם:
פסוק כב:ומלת יומם לא תמצא בכל המקרא רק על עת היות השמש על הארץ, כי יום ימצא בתורה ובנביאים ובכתובים והוא לילה כי כתוב ביום הכותי כל בכור (במד' ה יז) וזה היה לילה, וכתוב היום הזה יום בשורה הוא (מ"ב ז ט) והוא היה לילה, כי שם כתוב, וחכינו עד אור הבקר (שם) וכתוב יום צעקתי בלילה נגדך (תה' פה ב):
