פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס22 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל22 פסוקים📜
רש"ירש״י38 פסוקים📜
רבינו חננאלרבנו חננאל2 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר1 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות2 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם18 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא39 פסוקים📜
חזקוניחזקוני36 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן12 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות15 פסוקים📜
רא"שרא"ש2 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר18 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר17 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג37 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג13 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע53 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע29 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע3 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי24 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו3 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל18 פסוקים📜
ספורנוספורנו18 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי21 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה6 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל3 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע5 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך18 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל19 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל7 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ22 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס31 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ7 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר23 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו17 פסוקים📜
נחלת יעקביעקב בן יעקב משה מליסא2 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי8 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר6 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג18 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין33 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין2 פסוקים📜
פירושי רד"צ הופמןדוד צבי הופמן61 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם31 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין71 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין8 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל34 פסוקיםמאמרים על הפרק
כלי יקר
שלמה אפרים מלונטשיץ
פסוק יד:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת. בַּעַל הַהַגָּדָה אָמַר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּבֵן תָּם, וְהִקְשָה מַהֲרִי״א בְּסֵפֶר זֶבַח פֶּסַח, מְנָא לָן שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּבֵן תָּם, שֶׁמָּא הוּא אוֹמֵר דֶּרֶךְ לַעַג ״מַה זֹּאת״ כְּמוֹ בֵּן הָרָשָׁע? וְתֵרֵץ שֶׁלָּמַדְנוּ מִתְּשׁוּבָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְהָשִׁיב לוֹ ״בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם״ (שמות יג, יד), מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לְהָשִׁיב לוֹ כַּהֹגֶן, וַדַּאי שֶׁאָל כַּהֹגֶן. אֲבָל תֵּרוּץ זֶה אֵינוֹ כַּהֹגֶן, וְכָל רוֹאָיו יֹאמְרוּ ״מַה זֹּאת״, כִּי מִלְּתָא דִּפְסִיקָא הוּא שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹמֵר ״מַה זֹּאת״ תָּם הוּא. וְאִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ גָּלוּי דַּעְתּוֹ, לְפָנֵינוּ מִי גָּלוּי? וּבַמָּה אֵדַע מַה בְּלֵב הַשּׁוֹאֵל? גַּם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מַגֶּדֶת עֲתִידוֹת כָּזֶה.
פסוק יד:
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁקָּשֶׁה לְבַעַל הַהַגָּדָה לָמָּה הִזְכִּיר בִּשְׁנֵי בָּנִים לְשׁוֹן מָחָר, אֶחָד בְּפָסוּק זֶה, שֵׁנִי בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו כ) ״כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר״, וּבִשְׁנֵי בָּנִים לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן מָחָר, וְאַדְרַבָּה אָמַר ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא״ מַמָּשׁ, וְהוּא הֵפֶךְ הַמָּחָר. וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא הִזְכִּיר בְּכֻלָּם לְשׁוֹן מָחָר, אוֹ בְּכֻלָּם בַּיּוֹם הַהוּא. וְעוֹד קָשֶׁה לָמָּה זָכְרָה הַתּוֹרָה שְׁאֵלַת ״מַה זֹּאת״ אֵצֶל פִּדְיוֹן הַבְּכוֹרִים, וְלָמָּה לֹא זָכְרָה שְׁאֵלָה זוֹ עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, כְּמוֹ שֶׁזָּכְרָה בַּבֵּן הָרָשָע וּבְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
פסוק יד:
מֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ, רָאָה בַּעַל הַהַגָּדָה לוֹמַר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּתָם וְשֶׁבְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו:כ) מְדַבֵּר בְּחָכָם, וּ״מָחָר״ הַנֶּאֱמַר בִּשְׁנֵיהֶם אֵינוֹ מָחָר שֶׁלְּאַחַר זְמַן אֶלָּא מָחָר מַמָּשׁ. כִּי הַתָּם כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו נוֹתֵן לוֹ פֶּסַח וּמַצָּה וּמָרוֹר, אֵינוֹ שׁוֹאֵל כְּלוּם, כִּי וַדַּאי אֵינוֹ מַלְעִיג עַל הָעֲבוֹדָה וּמִצְווֹת ה׳, וְטַעַם עַל הַמִּצְוָה גַּם כֵּן אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, כִּי הַלְוַאי שֶׁיַּאֲכִילוֹ כָּל הַיּוֹם פְּטוּמוֹת צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת סֹלֶת נְקִיָּה עַל מְרוֹרִים שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱכוֹל לְסַבֵּב תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל, וְלָמָּה יְבַקֵּשׁ הַתָּם טַעַם לְכָל אֵלּוּ כִּי אֵינוֹ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מְאוּמָה. אֲבָל בְּפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁאֵין נוֹתְנִים לוֹ כְּלוּם אֶלָּא מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן הוּא דְּמֵי פִּדְיוֹן, אָז הוּא שׁוֹאֵל ״מַה זֹּאת״, כִּי אֲפִלּוּ תָּם וּפֶתִי גָּמוּר הֲרֵי הוּא חָכָם לְעִנְיַן זֶה לְהַחֲזִיק מָמוֹן שֶׁלֹּא לִתֵּן מָמוֹן לְשׁוּם אָדָם כְּלוּם בְּחִנָּם. אָמְנָם מִן מִלַּת ״מָחָר״ אָנוּ לְמֵדִין שֶׁזֶּהוּ תָּם וְיָשָׁר וְאֵינוֹ מַלְעִיג עַל הַנְּתִינָה וְאֵינוֹ מְמָאֵן בָּהּ, כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ דְּמֵי פִּדְיוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם וְנוֹתֵן דָּמָיו וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לָדַעַת טַעַם הַדָּבָר לוֹמַר ״עַל מַה זֶּה״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֵרָצוֹן טוֹב וְיֹאמְרוּ שֶׁהוּא קוֹרֵא תִּגָּר עַל מִצְווֹת ה׳ לֵאמֹר ״לָמָּה זֶה אֶתֵּן דָּמַי בְּחִנָּם״, עַל כֵּן הוּא שׁוֹתֵק בְּיוֹם הַנְּתִינָה וְנוֹתֵן דָּמָיו לְקַיֵּם מִצְוַת ה׳. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הוּא שׁוֹאֵל ״מַה זֹּאת״, כִּי הוּא חָפֵץ לָדַעַת טַעַם עַל מָה צִוָּה לָנוּ ה׳ לִתֵּן דְּמֵי פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר.
פסוק יד:
וְסִימָן זֶה מָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ מָחָר ״מַה זֹּאת״ לְמָחֳרַת יוֹם הַנְּתִינָה, וּבְיוֹם הַנְּתִינָה אֵינוֹ שׁוֹאֵל כְּלוּם, אָז וַדַּאי בְּתָם לְבָבוֹ וּבְנִקְיוֹן כַּפָּיו הוּא שׁוֹאֵל ״מַה זֹּאת״. שֶׁאִלּוּ הָיָה מַלְעִיג אוֹ קוֹרֵא תִּגָּר עַל מִצְוֹת ה׳ אָז הָיָה אוֹמֵר דְּבָרָיו בְּיוֹם הַנְּתִינָה כְּדֵי לְבַטֵּל הַנְּתִינָה, וּמֵאַחַר שֶׁשָּׁתַק בְּיוֹם הַנְּתִינָה וְשׁוֹאֵל לְיוֹם הַמָּחֳרָת וַדַּאי תָּם וְיָשָׁר הוּא וְשׁוֹאֵל כַּהֹגֶן, עַל כֵּן תָּשִׁיב לוֹ כַּהֹגֶן כִּי ״בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם וַיַּהֲרֹג ה׳ כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳. אוֹ אִם הַבֵּן רוֹאֶה אֶת אָבִיו שֶׁנּוֹתֵן פִּדְיוֹן דְּמֵי בְּכוֹר בְּהֵמָה וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל לוֹ כְּלוּם בְּיוֹם הַנְּתִינָה שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ פֶּן רְצוֹנוֹ לִמְנוֹעַ אֶת אָבִיו מִן הַמִּצְוָה, וְשׁוֹאֵל לוֹ בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, גַּם הוּא תָּם יֵחָשֵׁב. וּלְפִי שֶׁשּׁוֹאֵל בִּקְצָרָה ״מַה זֹּאת״ וְאֵין בּוֹ דַעַת לְפָרֵט כָּל הָעִנְיָנִים, מִזֶּה שָׁפַט שֶׁהוּא תָּם וְאֵינוֹ חָרִיף לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵי הָעִנְיָן, אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹאֵל לָשׁוֹן זֶה בְּיוֹם הַנְּתִינָה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵינוֹ תָּם.
פסוק יד:
וְכֵן פָּסוּק ״כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר״, הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו:כ) הַנִּדְרָשׁ עַל שְׁאֵלַת בֵּן הֶחָכָם, נָקַט גַּם כֵּן שָׁם ״מָחָר״ לְמָחֳרַת יוֹם הָעֲבוֹדָה, כִּי הֶחָכָם מִתְיָרֵא לִשְׁאוֹל בְּיוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה פֶּן יַחְשְׁדוּהוּ שׁוֹמֵעַ לוֹמַר שֶׁהוּא מַלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָם כְּדֵי לְהַשְׁבִּית הָעָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּלָאו הָכֵי רַבִּים מַקְשִׁים מַה בֵּין דִּבְרֵי הָרָשָׁע לְדִבְרֵי הֶחָכָם, וְלֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ לְהָבִיא מִתּוֹךְ דִּקְדּוּקֵי הַלָּשׁוֹן לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם, וְאוּלַי יַחְשְׁדוּהוּ כְּמַלְעִיג. וְלָצֵאת מִידֵי חֲשָׁד זֶה, הוּא שׁוֹאֵל גַּם כֵּן בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לַעֲשִׂיָּה. אֲבָל הָרָשָׁע שֶׁכָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁבִּית הָעָם מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר דְּבָרָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּמַלְעִיג עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ״בַּמֶּה אַתֶּם עֲסוּקִים? וּזְקֵנִים כְּמוֹתְכֶם יִתְעַסְּקוּ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ?״ עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״מָחָר״ בִּדְבָרָיו. וְעַל כֵּן אָמְרָה הַתּוֹרָה ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא״, כְּשֵׁם שֶׁהוּא אוֹמֵר דְּבָרָיו בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁל הָעֲשִׂיָּה, כָּךְ תַּגִּיד לוֹ גַּם אַתָּה דְּבָרֶיךָ תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁבְּפָסוּק זֶה יֵשׁ הַגָּדָה לִשְׁנֵי בָּנִים. אִם לַבֵּן הָרָשָׁע, פְּשִׁיטָא שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְהָשִׁיב לוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו לוֹמַר שֶׁאֵין מַעֲנֶה בְּפִיךָ, עַל כֵּן דָּחִיתָ אוֹתוֹ בְּקַשׁ לֵאמֹר, לֵךְ וְשׁוּב מָחָר אֶתֵּן לְךָ תְּשׁוּבָה. עַל כֵּן ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ״ (משלי כו:ה) תֵּכֶף בַּיּוֹם הַהוּא. וְאִם לַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, לָמָּה תֹּאמַר לוֹ דְּבָרֶיךָ לְמָחָר? וַהֲלֹא יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁתַּגִּיד לוֹ דְּבָרֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳.
פסוק יד:
וְאַגַּב גְּרָרָא אֲפָרֵשׁ גַּם דִּבְרֵי הֶחָכָם הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל הַמַּגִּיד שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, לָמָּה לֹא זָכַר הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ הַכְּתוּבָה בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו כא)? וְאוֹמֵר אֲנִי כִּי הֶחָכָם שׁוֹאֵל טַעַם עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר כְּסֵדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ח) ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים״, וְעַל שָׁלֹשׁ אֵלֶּה הוּא שׁוֹאֵל וְאוֹמֵר ״מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים״. עַל ״צְלִי אֵשׁ״ שֶׁל הַפֶּסַח אָמַר ״מָה הָעֵדֹת״, כִּי זְבִיחַת הַפֶּסַח יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל עַל הַמַּעֲרָכָה, אֲפִלּוּ עַל מַזַּל טָלֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר וְרֹאשׁ לְכָל הַמַּזָּלוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר הַמַּזָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת״, כִּי כָל אוֹת הוּא עֵדוּת וּמוֹפֵת עַל אֵיזוֹ דָּבָר, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ (שמות יב ב). ״וְהַחֻקִּים״ הַיְינוּ הַמַּצָּה, שֶׁעִנְיָנָהּ הַהַכְנָעָה כְּעִסָּה זוֹ שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה לְמַעְלָה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב בְּחִבּוּרִי הַקָּטָן ״אֹרַח לְחַיִּים״ מַאֲמָר כ״ה, כִּי כָל חֹק מוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹק וּגְבוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל הַיָּם (איוב לח י) ״וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי״ וְאוֹמֵר ״עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף״. כָּךְ נִתַּן חֹק וּגְבוּל לְעִסַּת הַמַּצָּה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה, כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לִמּוּד עַל הַהַכְנָעָה. וְעַל כֵּן הַמַּצָּה סִימָן חֵרוּת, כִּי בִּזְכוּת הַהַכְנָעָה נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז ז) ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט״, בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְמַעֲטִים אֶתְכֶם לְפָנַי. וְעַל כֵּן דִּין הֶחָמֵץ בִּשְׂרֵפָה, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ, כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט (פרשת צו תק״פ) בַּפָּסוּק ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״, כִּי טֶבַע הָאֵשׁ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, עַל כֵּן נִדּוֹן בּוֹ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה. וְדִינוֹ שֶׁל חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי כָּךְ הִיא הַמִּדָּה בְּגַסּוּת הָרוּחַ, שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת צָרִיךְ הָאָדָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע, חוּץ מִן גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁעָלָיו אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.) ״לֹא מִנָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ״, הֲרֵי שֶׁאָסְרוּ אֲפִלּוּ הַמַּשֶּׁהוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד ד) ״מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ״, לְהַפְלָגַת הָעִנְיָן וּלְהַרְחָקָתוֹ מִכָּל וָכֹל. ״וְהַמִּשְׁפָּטִים״ רֶמֶז לְ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם״, כִּי מַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ שְׁפָטִים בְּמִצְרַיִם הַיְינוּ בַּעֲבוּר שֶׁמֵּרְרוּ חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ, וְהַיִּסּוּרִין נִקְרָאִים מִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כח כו) ״וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט״.
פסוק יד:
וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר שְׁאֵלַת הֶחָכָם עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, אָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁתַּהֲפוֹךְ לוֹ הַסֵּדֶר וְתָשִׁיב לוֹ טַעַם תְּחִלָּה עַל הַמָּרוֹר וְאַחַר כָּךְ עַל הַמַּצָּה וְאַחַר כָּךְ עַל הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד הֶחָכָם סֵדֶר קִנְיַן הַשְּׁלֵמוּת. וְזֶה סִדְרוֹ: כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִיא אֶת חָמְרוֹ בְּכוּר עֹנִי לְזַקְּקוֹ וּלְצָרְפוֹ מֵחֲלוּדָתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי הַכְנָעָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, וְעַל יְדֵי הַהַכְנָעָה יָבֹא לִידֵי הַכָּרַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עַל כֵּן הֵבִיא ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכוּר עֳנִי מִצְרַיִם כְּדֵי לְמָרֵק חָמְרָם לַהֲבִיאָם לִידֵי הַכְנָעָה, וּמִתּוֹכָהּ יָבוֹאוּ לִידֵי הַכָּרַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּשְׁנַיִם אֵלּוּ הַקּוֹדְמִים הֵם כְּמוֹ הֲכָנָה לָבֹא אֶל הָעִנְיָן הַשְּׁלִישִׁי, וְהוּא לִידֵי יְדִיעַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה הַנִּרְצֶה וְהַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מִכֻּלָּם, לַהֲבִיאָם לִידֵי אֱמוּנָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב:כא) ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן״, מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה נִזְכַּר הַפֶּסַח רִאשׁוֹנָה לְפִי שֶׁהוּא הַתַּכְלִית וְרִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה, מִכָּל מָקוֹם אַתָּה תָּשִׁיב לוֹ עַל הַפֶּסַח בָּאַחֲרוֹנָה כְּסֵדֶר הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּזְכְּרָה שָׁם כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
פסוק יד:
וְאַל תִּטְעֶה לוֹמַר, שֶׁלְּכָךְ הָפְכָה הַתּוֹרָה סֵדֶר הַתְּשׁוּבָה עַל דֶּרֶךְ ״בְּמַאי דִּסְלִיק פָּתַח״, אֶלָּא בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה הָפְכָה הַתּוֹרָה הַסֵּדֶר וְאָמְרָה שֶׁתָּשִׁיב לוֹ תְּחִלָּה עַל הַמָּרוֹר וְאַחַר כָּךְ עַל הַמַּצָּה וְעַל הַפֶּסַח לְבַסּוֹף, כְּסֵדֶר קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּלְמוֹד מִזֶּה שֶׁהַפֶּסַח הַבָּא בָּאַחֲרוֹנָה עִקָּר, כִּי מִטַּעַם זֶה יֵשׁ בְּבִטּוּל הַפֶּסַח כָּרֵת מַה שֶּׁאֵין בְּמַצָּה וּמָרוֹר, כִּי אַף מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מַצָּה וּמָרוֹר אֵינוֹ בְּכָרֵת. וְצִוָּה בַּעַל הַהַגָּדָה לְהָבִיא לוֹ רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה מֵהִלְכוֹת הַפֶּסַח שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיט:) ״אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, וְהַטַּעַם כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעַם הַפֶּסַח בְּפִיו בָּאַחֲרוֹנָה. וְלָמָּה לֹא הִקְפִּידוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעַם הַמַּצָּה אוֹ הַמָּרוֹר בְּפִיו בָּאַחֲרוֹנָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁהַפֶּסַח הִיא הָעִקָּר וְסוֹף הַתַּכְלִית הַנִּרְצֶה מִן אֲכִילַת מַצָּה וּמָרוֹר, וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁהַפֶּסַח מוֹפֵת עַל אֱמוּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
פסוק יד:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁהָפְכָה הַתּוֹרָה הַסֵּדֶר, כָּךְ תָּשִׁיב לוֹ גַּם אַתָּה, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״אַף״. וְאִם יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ לָמָּה זֶה הָפְכָה הַתּוֹרָה הַסֵּדֶר, תָּבִיא לוֹ רְאָיָה מֵהִלְכוֹת הַפֶּסַח שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, וּמִכָּאן תָּבִיא לוֹ רְאָיָה שֶׁכְּשֵׁם שֶׁטַּעַם הַפֶּסַח רָאוּי לִשָּׁאֵר בְּפִיו בָּאַחֲרוֹנָה, כָּךְ בַּתְּשׁוּבָה לַבֵּן הַשּׁוֹאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּאַחֲרוֹנָה כַּסֵּדֶר שֶׁהוּא נֶאֱמָר בַּתּוֹרָה. וְכַוָּנָתוֹ לְהָשִׁיב לוֹ כָּל הַפְּסוּקִים הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה עַל שְׁאֵלַת בֵּן הֶחָכָם, וְזֶה סִדְרָן: מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר שָׁם (דברים ו, כא) ״וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ״ וְגוֹ׳ עַד ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳״, כִּי כָל זֶה טַעַם עַל הַמָּרוֹר הַבָּא זֵכֶר לָעַבְדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, יד) ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה״. וְאַחַר כָּךְ אָמַר (דברים ו, כד) ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים״ וְגוֹ׳ עַד ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ״. וְכָל זֶה טַעַם עַל הַמַּצָּה שֶׁנִּקְרֵאת חֹק כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁהִיא הוֹרָאָה עַל הַהַכְנָעָה וְהָעֲנָוָה, וּכְתִיב (משלי כב, ד) ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״, וְכֵן נֶאֱמַר כָּאן ״לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳״, כִּי הַהַכְנָעָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאָה. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ״ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, הַכֹּל תְּשׁוּבָה עַל הַפֶּסַח הַבָּאָה לְעֵדוּת עַל מֶמְשַׁלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּמִצְוַת הַפֶּסַח נֶאֱמַר (שמות יב, יג) ״וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״וְחָמַלְתִּי״, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי עַכְשָׁיו תֵּצְאוּ מֵרְשׁוּת הַמַּזָּלוֹת אֲשֶׁר כָּל פְּעֻלָּתָם הֶכְרֵחִיּוֹת וְטִבְעִיּוֹת וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ לִפְעוֹל שׁוּם פְּעֻלָּה עַל צַד הַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה וְהַצְּדָקָה, וְתִכָּנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר פְּעֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרָצוֹן הַמֻּחְלָט וּפוֹעֵל יְשׁוּעוֹת וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת עַל צַד הַחֶמְלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת״. כִּי הַרְבֵּה מִצְווֹת תְּלוּיִין בְּמִצְוַת הַפֶּסַח, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כָּל הַמִּצְוָה״, דְּהַיְנוּ מִצְוָה פְּרָטִית שֶׁהַרְבֵּה מִצְווֹת תְּלוּיִין בָּהּ, ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ נֵצֵא מִתַּחַת יַד הַמַּעֲרָכָה וְנַעֲמוֹד לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ לְהִכָּנֵס בְּצֵל כְּנָפָיו, וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת הַפֶּסַח, וְהַמַּשְׂכִּיל יוֹסִיף לֶקַח.
פסוק טז:
וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה. אָמְרוּ רז״ל (מנחות לז) ״יָד כֵּהָה״ לְהוֹרוֹת שֶׁהַנָּחַת תְּפִלִּין בְּיָד שְׂמֹאל, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר כִּי הַשֵּׂכֶל וְהַחֹמֶר הֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֶת הַחֹמֶר כֵּן יִרְבֶּה הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי. וְטַעַם עִנּוּי מִצְרַיִם הוּא כְּדֵי לְהָבִיא אֶת חֹמֶר יִשְׂרָאֵל בְּכוּר הַבַּרְזֶל, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְקוֹמֵם וְיִתְגַּבֵּר הַשֵּׂכֶל. וְיָעִידוּ עַל זֶה זְקֵנִים עִם נְעָרִים, כִּי בְּעוֹד הֱיוֹת הָאָדָם נַעַר וּבַעַר וְכֹחַ חָמְרוֹ בְּתָקְפּוֹ, אָז כֹּחַ שִׂכְלוֹ חַלָּשׁ, וְכַאֲשֶׁר יָבֹא בַּיָּמִים וְכֹחַ חָמְרוֹ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, יִתְגַּבֵּר שִׂכְלוֹ. וּלְפִיכָךְ הָאוֹמֵר שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה (קהלת ז:י), לֹא בַּעֲבוּר הַחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה, שֶׁהֲרֵי ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״ (איוב יב:יב).
פסוק טז:
וְכֵן הוּא בִּשְׁנֵי יְדוֹת הָאָדָם, כִּי יַד שְׂמֹאל הַחֲלוּשָׁה וְהִיא כֵּהָה כְּנֶגֶד הַלֵּב שֶׁבּוֹ מִשְׁכַּן הַחָכְמָה, כִּי הַמָּקוֹם הַשִּׂכְלִי שֶׁבַּלֵּב גּוֹרֵם שֶׁיָּדוֹ כֵּהָה, כִּי הַיָּד עַסְקָנִית בְּתַשְׁמִישֵׁי הַחוֹמֶר. אֲבָל יַד יָמִין בִּמְקוֹם הַכָּבֵד, כִּי בוֹ מִשְׁכַּן הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה וְאֵינוֹ מִתְנַגֵּד אֶל הַיָּד, כִּי שָׁם עִקַּר כֹּחָהּ. אֲבָל בִּמְקוֹם מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל שָׁם הַיָּד כֵּהָה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר כָּאן ״וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה״ (שמות יג, טז), כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹת עַל לִבְּךָ, כִּי הַלֵּב סִבָּה לְכֵהוּת הַיָּד. כִּי טַעַם הַתְּפִלִּין הוּא לִהְיוֹת לָאָדָם לְזִכָּרוֹן בִּמְקוֹם מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּמֹּחַ וְשֶׁבַּלֵּב. וְאָמַר בְּשֶׁל רֹאשׁ שֶׁיִּהְיוּ ״בֵּין עֵינֶיךָ״ (שמות יג, טז), כִּי ״עֵינָא וְלִבָּא תְּרֵי סַרְסוּרֵי דְּחִטְאָה נִינְהוּ״ (ירושלמי ברכות פ״א הל״ה). עַל כֵּן שְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ צְרִיכִין לְדָבָר הַמַּזְכִּיר אוֹתָם עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיכָלְתּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יָשׁוּבוּ מֵעָוֹן.
פסוק טז:
דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ הִזְכִּיר ״יָד כֵּהָה״ לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, כִּי אִם לַה׳ הַמִּלְחָמָה. לְפִי שֶׁיַּד הָאָדָם כֵּהָה וַחֲלוּשָׁה מִלַּעֲשׂוֹת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, אִם לֹא כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים טז ח) ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ וְגוֹ׳, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה דָּוִד מִצְטַעֵר עַל הֲנָחַת הַלֵּב בְּיַד שְׂמֹאל וְהַכָּבֵד בְּצַד יָמִין, כְּאִלּוּ הָיָה רְצוֹן הָאֵל שֶׁכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה יִהְיֶה עִקָּר וְהַשֵּׂכֶל שֶׁבַּלֵּב טָפֵל, כְּמוֹ שֶׁיַּד יָמִין עִקָּר וְהַשְּׂמֹאל טָפֵל. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, וְאָז יַד שְׂמֹאלִי כְּנֶגֶד יְמִין ה׳, וּבָזֶה אֲנִי בּוֹטֵחַ ״כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ בַּתַּאֲוָה שֶׁבַּיָּמִין לְמוֹטֵט אוֹתִי מִן דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. לְפִי שֶׁ״יְּמִין ה׳ רוֹמֵמָה״ לָתֵת עֹז וְתַעֲצוּמוֹת אֶל הַלֵּב הַשִּׂכְלִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּשֶׁפָּנַי לְנֶגֶד ה׳. לָכֵן ״שָׂמַח לִבִּי״ בִּרְאוֹתִי כִּי ה׳ סוֹמֵךְ יָדִי, וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם וְאוֹמֵר ״נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח״, מַשְׁמָע וְלֹא בִּימִינִי, לְפִי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּימִין ה׳, כִּי הִיא כְּנֶגֶד יָד כֵּהָה שֶׁלִּי. וְעַל כֵּן צִוָּה ה׳ לְהָנִיחַ הַתְּפִלִּין אֲשֶׁר שֵׁם ה׳ חָקוּק בָּהֶם עַל יָד כֵּהָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיַּד ה׳ הַחֲזָקָה הַיְמָנִית הִיא הַנּוֹתֶנֶת כֹּחַ לְיָד כֵּהָה זוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם״, הַיְינוּ יַד ה׳ הַיְמָנִית הַחֲזָקָה אֲשֶׁר הִיא כְּנֶגֶד יַד שְׂמֹאל שֶׁבָּאָדָם, וּבָהּ הוֹצִיאָנוּ ה׳. וּבִהְיוֹת פָּנַי כְּנֶגֶד ה׳, אָז יְמִינוֹ כְּנֶגֶד יָד כֵּהָה. וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁאֵין שׁוּם מַעֲשֶׂה תָּלוּי בִּפְעֻלַּת הָאָדָם, כִּי אִם בְּעֶזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
פסוק טז:
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״. וּבְשֶׁל רֹאשׁ לֹא הִזְכִּיר ״לְךָ״, לְפִי שֶׁהֵם אוֹת גַּם לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח י) ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, וְאָמַר מָר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ (ברכות ו.). וּמַה שֶּׁמַּנִּיחִין שֶׁל יָד תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל הָרֹאשׁ, וּבַהֲסָרָתָן מְסִירִים שֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁשְּׁלֹשָׁה סַרְסוּרֵי עֲבֵרָה הֵם: הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִים (רש״י במדבר טו לט), וְאִם כֵּן בְּשֶׁל יָד הָרֹב, כִּי שָׁם הַלֵּב וְהַיָּד, וְעַל כֵּן הַמָּקוֹם הַהוּא צָרִיךְ שְׁמִירָה מִן הַחֵטְא בְּיוֹתֵר מִבְּשֶׁל רֹאשׁ, עַל כֵּן יַקְדִּים לְתַקֵּן הַמָּקוֹם הַהוּא, וְכֵן בַּהֲסָרָה יִהְיוּ עַל הַיָּד תָּמִיד.
פסוק יז:
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם. וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״פֶּן יִנָּחֵם הָעָם״ (שמות יג:יז), ״וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם״ (שמות יג:יח), וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יג:יח). וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן לָמָּה קְרָאָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״הָעָם״, וּבָרְבִיעִי קְרָאָם ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ אֵצֶל ״וַחֲמֻשִׁים״, דְּהַיְנוּ כְּלֵי זַיִן. וּכְפִי הַנִּרְאֶה, שֶׁמִּצַּד הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִכְלֵי זַיִן, וְשִׁלּוּחוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה מִצַּד הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן אִיפְּכָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.
פסוק יז:
וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״ – אֵין חֲמֻשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים בַּחֲמִשָּׁה כְּלֵי זַיִן. וְקָשֶׁה עַל זֶה, וְכִי מִלְחַמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיָה בְּרִבּוּי כְּלֵי זַיִן, וַהֲלֹא כְּתִיב (שופטים ה ח) ״מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל״? כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָגֵן בַּעֲדָם, וְהַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה כְּלֵי זֵינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמט ו) ״וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם״ – שְׁנֵי פִּיּוֹת, כִּי שְׁנֵיהֶם תְּלוּיִין בַּפֶּה. וְאִם כֵּן, מָה תִּפְאֶרֶת זֶה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָלוּ חֲמֻשִׁים מְזֻיָּנִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בִּטְחוֹנָם בַּה׳ חָלִילָה? וְאַף אִם נֹאמַר שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמַה שֶּׁיְּחַסֵּר הַטֶּבַע יַשְׁלִים הַנֵּס, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, עַל מָה זֶה הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיָה לְכָל אֶחָד חֲמִשָּׁה כְּלֵי זַיִן? וּמִנְיָנָא לָמָּה לִי? וְעוֹד, כִּי קָרָה בְּדֶרֶךְ נֵס אוֹ בְּמִקְרֶה שֶׁהָיָה לְכָל אֶחָד חֲמִשָּׁה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, הֲלֹא דָּבָר הוּא? וְעוֹד, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה כְּלָל, כִּי הָיוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ כָּל הַיָּמִים, וּכְלֵי זַיִן אֵלּוּ לָמָּה לָהֶם, כִּי לֹא נִסּוּ בָּאֵלֶּה, וְהָיָה לָהֶם לֵילֵךְ בְּמַקְלוֹת וּבְאַבְנֵי קֶלַע?
פסוק יז:
עַל כֵּן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁבָּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם שׁוּם כְּלִי זַיִן, כִּי אִם חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה הַחֲלוּקִים לְשִׁבְעָה סְפָרִים לְמַאן דְּאָמַר שֶׁפָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״ סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַחֲמֻשִׁים״, הַיְינוּ מְזֻיָּנִים, הַכֹּל רֶמֶז לַתּוֹרָה. וְנָקַט לְשׁוֹן ״חֲמֻשִׁים״ שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְכֵן ״מְזֻיָּנִים״, כִּי לְשׁוֹן חֲמִישָׁה וְזַיִן שְׁמוֹת כְּלֵי מִלְחָמָה הֵמָּה, וְאֵצֶל יִשְׂרָאֵל יְרַמְּזוּ גַּם עַל הַתּוֹרָה. אוֹ ״חֲמֻשִׁים״ הַיְינוּ חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה כָּאָמוּר, וּ״מְזֻיָּנִים״ הַיְינוּ הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט קסד) ״שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ״.
פסוק יז:
וְהִנֵּה מֵהַיָּדוּעַ שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כִּי אִם אַחַר שֶׁעָבְרוּ בְּיַם סוּף וְאַחַר שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי בְּיַם סוּף בָּאוּ לִידֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה׳ וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״ (שמות יד:לא). וְקֹדֶם שֶׁבָּאוּ לִידֵי אֱמוּנָה זוֹ, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ מְסֻפָּקִים בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה וּבָאֱמוּנָה בַּה׳. וְאַחַר שֶׁבָּאוּ עַל יַם סוּף לִידֵי אֱמוּנָה זוֹ, מֵאָז הָיוּ רְאוּיִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְהָיוּ צְרִיכִין עוֹד לֵילֵךְ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה לִקְנוֹת שָׁמָּה מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: ״פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל״ כוּ׳ (אבות ו:ד), וְלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח (ויסע) ב), כִּי מִן יְרִידַת הַמָּן לָמְדוּ דֶּרֶךְ הַהִסְתַּפְּקוּת אֲשֶׁר מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה צְרִיכִין לָזֶה. נוֹסָף עַל זֶה נִשְׁתָּרְשׁוּ בָּאֱמוּנָה עַל יְדֵי נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר כְּמוֹ נִסֵּי הַיָּם סוּף, וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם עוֹד שֶׁלְּפִי שֶׁשְּׁנֵי אֲלָפִים תֹּהוּ הָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם כַּמִּדְבָּר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּלֹא תּוֹרָה, עַל כֵּן הָיוּ צְרִיכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הָעוֹלָם. וְהִנֵּה קֹדֶם שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה הָיוּ בִּכְלַל שְׁאָר הָעָם וְלֹא נִבְדְּלוּ עֲדַיִן בַּשְּׁלֵמוּת הַמְיוּחָד לָהֶם מִן שְׁאָר הָאֻמּוֹת, עַל כֵּן לֹא נִקְרְאוּ בְּשֵׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אָז הִבְדִּילָם ה׳ מִכָּל הָעַמִּים לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה.
פסוק יז:
וּבְזֶה יִהְיֶה בֵּאוּר הַפְּסוּקִים עַל זֶה הָאֹפֶן, ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״ – בִּשְׁעַת שִׁלּוּחַ נִקְרְאוּ עֲדַיִן בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא נִבְדְּלוּ עֲדַיִן מִן שְׁאָר עַמֵּי הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה כְּלֵי זֵינָם עֲלֵיהֶם. לֹא כְּלִי זַיִן הַטִּבְעִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, וְלֹא כְּלִי זַיִן שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבְּלוּ עֲדַיִן הַתּוֹרָה, וְלֹא הָיוּ אֲפִלּוּ מוּכָנִים לְקַבְּלָהּ, כִּי לֹא נִשְׁתָּרְשׁוּ בָּאֱמוּנָה עֲדַיִן. לְפִיכָךְ ״לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אַף כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה״, לְפִי שֶׁעֲדַיִן הֵמָּה בִּכְלַל יֶתֶר עַמֵּי הָאָרֶץ, עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יָשׁוּבוּ מִצְרָיְמָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדָם שׁוּם כְּלִי זַיִן, פְּשִׁיטָא שֶׁיִּהְיוּ מְנֻצָּחִים אִם לֹא יָשׁוּבוּ. עַל כֵּן ״וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף״, כִּי עַל יְדֵי נִסֵּי הַיָּם וְהַמִּדְבָּר יִקְנוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יִהְיוּ מוּכָנִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וּמִשָּׁעָה הַהִיא יִהְיֶה כְּלֵי זֵינָם עֲלֵיהֶם, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כְּבָר קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְיִהְיוּ נִקְרָאִים אָז בְּשֵׁם ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְהַבְדִּילָם מִן שְׁאָר עַמֵּי הָאֲרָצוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ – אֵין ״חֲמֻשִׁים״ אֶלָּא מְזֻיָּנִים בַּחֲמִשָּׁה כְּלֵי זַיִן, הַיְינוּ חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה וְשִׁבְעָה סְפָרִים אוֹ שֶׁבַע תְּפִלּוֹת כָּאָמוּר. וּמַסְכִּים לָזֶה מַה שֶּׁמָּצִינוּ (פסיקתא רבתי לד, ו) שֶׁבְּמַתַּן תּוֹרָה חָגַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי זֵינָאוֹת כוּ׳. וְעַיֵּן בָּרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא בְּפָסוּק ״וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ״ (שמות לג, ה), שֶׁתַּרְגּוּמוֹ ״אַעְדֵּי תִּקּוּן זֵינָךְ מִנָּךְ״, כִּי מִשָּׁם רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהַתּוֹרָה כְּלֵי זֵינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הָעֲלִיָּה מִמִּצְרַיִם לֹא הָיוּ עֲדַיִן מְזֻיָּנִים עַד שֶׁבָּאוּ לַמִּדְבָּר, מִכָּל מָקוֹם אָמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר נִתְרַצּוּ לֵילֵךְ לַמִּדְבָּר וְלֹא אָמְרוּ ״הֵיאַךְ נֵלֵךְ לַמִּדְבָּר, לֹא מְקוֹם זֶרַע״, מִיָּד קָנוּ הָאֱמוּנָה, וְהַתְחָלַת הַקִּנְיָן נֶחְשַׁב לָהֶם כְּאִלּוּ הָיוּ מוּשְׁרָשִׁים בָּהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״, הַיְינוּ בִּזְמַן שֶׁעָלוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶל הַמִּדְבָּר, וְסוֹף קִנְיַן הָאֱמוּנָה הָיָה עַל יַם סוּף כָּאָמוּר.
פסוק יז:
דֶּרֶךְ שֵׁנִי בְּיִשּׁוּב מִקְרָאוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָעָם הַנִּזְכָּר כָּאן הֵם הַפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְהָעֵרֶב רַב, כִּי שֵׁם אֶחָד לָהֶם. וּכְשֶׁאָמַר ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״, בְּעֵרֶב רַב יְדַבֵּר, כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא מִיחָה בָם לָצֵאת, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שִׁלְּחָם. כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ בְּמִי שֶׁמַּנִּיחוֹ לֵילֵךְ, כְּמוֹ ״שַׁלְּחוּנִי לַאדֹנִי״ (בראשית כד, נד) הַנֶּאֱמַר בֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וּכְמוֹ ״וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי״ (שם ל, כה). כָּךְ שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּאן עַל הָעֵרֶב רַב, וּבַעֲבוּרָם הָיָה צָרִיךְ לְהַסֵּב אוֹתָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה. אֲבָל בַּעֲבוּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכָל זֶה הַסִּבּוּב, כִּי ״בְנֵי יִשְׂרָאֵל עָלוּ חֲמֻשִׁים״ (שמות יג, יח), מְזֻיָּנִים, כִּי הֵמָּה בָּנִים אֵמוּן בָּם, בְּנֵי מַאֲמִינִים וּבוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, וְזוֹ הִיא כְּלֵי זֵינָם. עַל כֵּן הָיוּ בְּטוּחִים בַּמִּלְחָמָה. אֲבָל כָּל מִיעוּט הַבִּטָּחוֹן בָּא לָהֶם מִן הָעֵרֶב רַב, ״כִּי קָרוֹב הוּא״ (שמות יג, יז) — רָצָה לוֹמַר: חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ, וְלֹא נִשְׁתָּרְשׁוּ עֲדַיִן בָּאֱמוּנָה.
פסוק יט:
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. סָמַךְ עִנְיָן זֶה לַפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יג:יח), לְפִי שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּמִּדְבָּר שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת, אֲרוֹן הַשְּׁכִינָה וַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיוּ הָאֻמּוֹת שׁוֹאֲלִים: מַה טִּיבוֹ שֶׁל אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת עִם אֲרוֹן חֵי הָעוֹלָמִים? וְהֵשִׁיבוּ לָהֶם: קִיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה, שֶׁיּוֹסֵף קִיֵּם כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כוּ׳. וְסָמַךְ זֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, מְזֻיָּנִים, וּכְלִי זַיִן שֶׁלָּהֶם הוּא אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמָּהֶם בַּמִּלְחָמָה. וְתֵינַח אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, אֲבָל קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אֵיךְ עָלוּ חֲמוּשִׁים? הֲלֹא עֲדַיִן לֹא הָיָה הָאָרוֹן הַקֹּדֶשׁ עִמָּהֶם! עַל כֵּן אָמַר ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״, כִּי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיוּ חֲקוּקִים בּוֹ כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
פסוק יט:
דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֱסִבָּם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף, וְחָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁאִם אוּלַי יְעַכֵּב עֲלֵיהֶם הַיָּם, אָז יִקָּרַע לָהֶם בִּזְכוּת יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא קיד ט) מִן פָּסוּק ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ (תהלים קיד ג), מָה רָאָה? עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה״ (בראשית לט יב), וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (בראשית לט יב).
פסוק יט:
וְרז״ל (סוטה יג.) דָּרְשׁוּ עַל מֹשֶׁה, פָּסוּק ״חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת״ (משלי י ט), שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִתְעַסְּקוּ בַּבִּזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בַּמִּצְוֹת. רָצוּ לְתָרֵץ יִתּוּר לְשׁוֹן ״עִמּוֹ״ שֶׁבָּא לְמַעֵט עֵסֶק בִּזַּת מִצְרַיִם, כִּי הַמָּמוֹן קִנְיָן שֶׁאֵינוֹ דָּבֵק עִמּוֹ, כִּי ״לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ״ (תהלים מט יח). אֲבָל מַה שֶּׁהָאָדָם מְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא הַדָּבָר הַדָּבֵק עִמּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״. וְאוּלַי לְכָךְ עָסַק דַּוְקָא בְּמִצְוָה זוֹ עַכְשָׁיו, לִהְיוֹת לְיִשְׂרָאֵל כְּמַזְכִּיר אֶת יוֹם הַמִּיתָה, כִּי בְּסִבָּה זוֹ לֹא יִהְיוּ כָּל כָּךְ לְהוּטִים אַחַר הַבִּזָּה, בְּזָכְרָם כִּי יַעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵילוֹ וְלֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ (תהלים מט יא, יח).