א וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃ ב אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ ג לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ ד לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ ה לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ ו וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃ ז לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ ח זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ ט שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒ י וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ יא כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ יב כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ יג לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃ לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃ יד לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ טו וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ טז וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃ יז וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃ יח וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃ יט וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃ כ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃ כא מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃ כב וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃ כג וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

כלי יקר

שלמה אפרים מלונטשיץ

פסוק א:
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. הִזְכִּיר דִּבּוּר וַאֲמִירָה, אֶחָד קָשֶׁה וְאֶחָד רַךְ, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב״ (שמות יט, ג) — אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶם בְּלָשׁוֹן רַכָּה, ״וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ — לַזְּכָרִים דְּבָרִים קָשִׁים כַּגִּידִין. כִּי מִטַּעַם זֶה נִקְרְאוּ אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְכָל בְּרִיאַת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִבְרְאוּ בְּצִבְיוֹנָם, דְּהַיְנוּ בְּאוֹתָן צוּרוֹת שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם, דְּהַיְנוּ אֲמִירָה רַכָּה בְּלֹא גְּזֵרָה. אֲבָל מִצְווֹת ה׳ כֻּלָּם גְּזֵרַת מֶלֶךְ הֵם, כִּי לֹא יֹאמַר הָאָדָם ״אִי אֶפְשִׁי לֶאֱכֹל חֲזִיר וְנַפְשִׁי קָצָה בּוֹ״, אֶלָּא ״אֶפְשִׁי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר עָלַי״, דְּהַיְנוּ דִּבּוּר קָשֶׁה. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לַנָּשִׁים חֲלוּשֵׁי הַשֵּׂכֶל, צָרִיךְ לְהַסְבִּיר בְּלָשׁוֹן רַכָּה לְהוֹדִיעָם תּוֹעֶלֶת הַמִּצְווֹת, כִּי כָל בַּעַל שֵׂכֶל מְקַבֵּל עָלָיו גְּזֵרוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַחֲלוּשֵׁי הַשֵּׂכֶל צְרִיכִין הַסְבָּרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּצִבְיוֹנָם. וַאֲפִלּוּ בִּבְרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּתִיב (תהלים לג, ו) ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהֵם בַּעֲלֵי שֵׂכֶל, עַל כֵּן הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם גְּזֵרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּצִבְיוֹנָם. אֲבָל בַּתַּחְתּוֹנִים נֶאֱמַר (תהלים לג, ח–ט) ״יִירְאוּ מֵה׳ כָּל הָאָרֶץ, כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הֲרֵי אָמַר לָהֶם אֲמִירָה רַכָּה וּבְצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ. אַךְ בָּעֶלְיוֹנִים מָצִינוּ גְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ו) ״יְהִי רָקִיעַ״, כִּי ״תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין״ (משלי יז, י). וְכֵן מֹשֶׁה אָמַר (דברים לב, א) ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״. וְאָתֵי שַׁפִּיר לְשׁוֹן דִּבּוּר וַאֲמִירָה, הֵן אִם בִּסְתָם שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא מְדַבֵּר, הֵן אִם מְדַבֵּר כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר גֹּבַהּ וְגֹבַהּ לָהֶם כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם, וּכְלַפֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ.
פסוק א:
וְהָיוּ דִּבְּרוֹת אֵלּוּ עֲשָׂרָה, לְהוֹרוֹת כִּי עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, כְּדֵי לְגַלּוֹת הֲוָיוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה, וְעוֹד כְּדֵי לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים כוּ׳, כִּי אוֹמְרִים לָרָשָׁע רָע: הָיָה לְךָ לִתֵּן לֵב שֶׁלֹּא בְּחִנָּם נִבְרָא הָעוֹלָם בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, אֶלָּא לְפִי שֶׁקִּיּוּמוֹ תָּלוּי בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים כָּל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כד, יב), וְאִם כֵּן בְּעָבְרְךָ עֲלֵיהֶם אַתָּה מְאַבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וּבְסִבָּה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מֵהֶם כוּ׳.
פסוק ב:
אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳. יֵשׁ מַחֲלוֹקֶת בֵּין הַמְפָרְשִׁים, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרַק ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם, וּרְאָיָתָם מִמַּה שֶּׁשְּׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ וּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּמַה שֶּׁאָמְרוּ (שמות כ יט) ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״, זֶהוּ לְאַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וּלְפִי זֶה הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר לָמָּה נֶאֶמְרוּ דַּוְקָא שְׁנֵי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ בִּלְשׁוֹן מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ אֵימָא מִלְּתָא דְּשַׁוְיָא לְתַרְוַיְהוּ, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁאַחַר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּמַכִּירוֹ וְיוֹדְעוֹ, מֵאָז הוּא מְקַבְּלוֹ לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּתוֹ, רָאוּי לְקַבֵּל מִצְוֹתָיו, הֵן מַה שֶּׁיְּצַוֶּה לוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, הֵן מַה שֶּׁיְּצַוֶּה לוֹ בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפְּנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה בִּשְׁעַת הַצִּוּוּי. אֲבָל אִם עֲדַיִן פְּנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם וְהוּא מְסֻפָּק בְּקַבָּלָתוֹ, אֵיךְ יִשְׁמַע לִשְׁלוּחוֹ, כִּי אִם אֵין מְשַׁלֵּחַ אֵין שָׁלִיחַ. כָּךְ הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר תְּחִלָּה בְּנוֹכֵחַ ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, לְהַכְנִיס בִּבְרִית קַבָּלַת אֱלֹהוּתוֹ, כִּי ״עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ״ (ישעיהו נב ח) אֶת ה׳ קְדוֹשָׁיו. וְאַחַר קַבָּלַת אֱלֹהוּתוֹ רָאוּי לִשְׁמוֹעַ גַּם אֶל שְׁלוּחוֹ אֲשֶׁר יָבֹא בִּשְׁמוֹ. וְאָכֵן לְפִי שֶׁאָמַר ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בְּרָאתִיךָ״ וַ״אֲשֶׁר בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ מִן הַטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ, יָצָא מִזֶּה מִשְׁפָּט מְעֻקָּל לַטּוֹעִים לֵאמֹר: אִם תֹּאמַר לָנוּ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁזֶּה ה׳ אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁמָּא יֵשׁ אֱלוֹהַּ אַחֵר אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ וַאֲשֶׁר בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּמַאי חֲזֵית לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁמָּא יֵשׁ אֱלֹהִים אַחֵר אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ וּבְקוֹלוֹ אֶשְׁמָע. עַל כֵּן אָמַר מִיָּד ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי״, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין זוּלָתוֹ שׁוּם אֱלוֹהַּ. וְאִם כֵּן אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁמוֹעַ לְשׁוּם שָׁלִיחַ כִּי אִם לָזֶה הַשָּׁלוּחַ מֵאִתִּי.
פסוק ב:
וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצַוּוֹת שְׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ בְּנוֹכֵחַ, כְּדֵי לְחַזֵּק בְּלִבָּם קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיְּבוּ מִמֵּילָא לִשְׁמוֹעַ גַּם אֶל שְׁלוּחוֹ הַמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר. אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לְצַוּוֹת שְׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַמְשַׁלֵּחַ לֶאֱלוֹהַּ, וְאִם אֵין מְשַׁלֵּחַ אֵין שָׁלִיחַ. וְתֵרוּץ זֶה מַסְכִּים לִשְׁנֵי הַדֵּעוֹת, כִּי לְדַעַת הָאוֹמְרִים ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה״ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמָעוּם, אָתֵי שַׁפִּיר כְּדֵי לְהוֹדִיעָם מִי הוּא הַמְשַׁלֵּחַ אֲשֶׁר רָאוּי לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל שְׁלוּחוֹ. וּלְדַעַת הָאוֹמְרִים שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת שָׁמְעוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, הִנֵּה בִּשְׁתֵּי דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת דִּבֵּר אִתָּם ה׳ פָּנִים אֶל פָּנִים בְּנוֹכֵחַ, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ מִי הוּא מַלְכָּם, וְאַחַר זֶה חַיָּבִים לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ אַף אִם אֵינָם רוֹאִין תְּמוּנָה זוּלָתִי קוֹל. אַף עַל פִּי שֶׁגַּם בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא רָאוּ שׁוּם תְּמוּנָה, מִכָּל מָקוֹם הַדִּבּוּר בְּנוֹכֵחַ מוֹרֶה עַל הַדִּבּוּר פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה ד) ״פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם״ וְגוֹ׳. אֲבָל שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא אֵל מִסְתַּתֵּר, וְאַף עַל פִּי כֵן חַיָּבִים לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ אַחַר קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּתוֹ פָּנִים בְּפָנִים.
פסוק ב:
דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ הֵם חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָן תְּלוּיִין בָּאָרֶץ, וְיִשְׂרָאֵל חַיָּבִים בָּהֶם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בֵּין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם בֵּין בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, חוּץ מִן שְׁנֵי מִצְוֹת אֵלּוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ אֵינָן מִתְקַיְּמִים כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וְיָאֵר ה׳ פָּנָיו אֲלֵיהֶם וּמְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּנוֹכֵחַ, כִּי אֵינָן בְּהֶסְתֵּר פָּנִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ הַבָּנִים מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם, אָז ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ אֵינוֹ מְקֻיָּם, כִּי כְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קי:) שֶׁהַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ כוּ׳, וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ אֵינוֹ מְקֻיָּם, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹכֵחָה (דברים כח סד) ״וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. פֵּרַשׁ רַשִׁ״י: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה מַס לְכוֹמְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲבָדָם, עַד כָּאן. דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ דַּוְקָא בְּנוֹכֵחַ, כִּי בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּהַצְלָחָתָם נֶאֱמַר (ויקרא כו ט) ״וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם״, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים, וּבַזְּמַן הַהוּא מִתְקַיְּמִים שְׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַל פָּנַי״. אֲבָל שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת מִתְקַיְּמִים אַף בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, עַל כֵּן הֵם נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (מכות כד.) ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם, הִזְכִּירוּ דַּוְקָא כִּנּוּי לְשׁוֹן גְּבוּרָה כְּלַפֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה נֶאֱמַר עַל הַזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּשַׁלְוָתָם, וּבַזְּמַן הַהוּא מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהֵם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים הֵם מְתִישִׁין כֹּחוֹ כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט האזינו תתקמה) שֶׁהַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד יז) ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״. וְהָרְשָׁעִים מְתִישִׁין כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״. וְכָל זֶה נֶאֱמַר מִצַּד הַמְקַבְּלִים, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שִׁנּוּי לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג ו) ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״. אַךְ תַּשּׁוּת כֹּחַ זֶה הוּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדוּ אֶת הָרָשָׁע וְדִינוֹ חָרוּץ לְהַפְסִיק שֶׁפַע הַצִּנּוֹרוֹת מִמֶּנּוּ, נִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ חָלִילָה תַּשּׁוּת כֹּחַ לְמַעְלָה אֲשֶׁר מָנְעָה מִלְּהֵטִיב עִמּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים גּוֹרְמִים הַשְׁפָּעַת הַצִּנּוֹרוֹת, וְעַל יָדָם נִרְאֵית גְּבוּרָה שֶׁלְּמַעְלָה.
פסוק ב:
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בָּרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, לְפִי שֶׁהָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו, שֶׁהֲרֵי דָּבָר זֶה לֹא רָאוּ. עַל כֵּן הִזְכִּיר לָהֶם הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם, וְכֵן תִּמְצָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. וַ״אֲשֶׁר בְּרָאתִיךָ״ לֹא נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין יג:) נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא, וְלֹא בָּא כָּאן לְהַזְכִּיר כִּי אִם הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵטִיב לָהֶם, כִּי בַּעֲבוּרָם הֵם חַיָּבִים לְעָבְדוֹ.
פסוק ג:
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. לְפִי שֶׁאָמַר ״אָנֹכִי ה׳״, וְשֵׁם הַמְיוּחָד הוּא לְשׁוֹן הֲוָיָה, לוֹמַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בַּהֲוָיָתוֹ, הֵן בֶּעָבָר הֵן בַּהֹוֶה הֵן בֶּעָתִיד, בְּכָל הַזְּמַנִּים הוּא הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה בַּהֲוָיָה אַחַת, הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, כִּי אֵלּוּ אֵינָן בַּהֲוָיָתָן וְהֵם מִשְׁתַּנִּים, כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים כג) לְשׁוֹן ״יִהְיֶה״ מוֹרֶה עַל ״בַּהֲוָיָתָן יִהְיוּ״. עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן אֶלָּא הֵם מִשְׁתַּנִּים וְנַעֲשׂוּ אֲחֵרִים: הֵן מִצַּד שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהִיא מַזְקִינָה הִיא מַפְסֶדֶת צוּרָתָהּ, וּ״בָעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה״ (תהלים עג כ); הֵן מִצַּד שֶׁמִּשְׁתַּנִּים מִכֶּסֶף לְזָהָב וּלְעֵץ וּלְאֶבֶן; הֵן מִצַּד שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם, צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָן נַעֲנִין. עַל כֵּן אָמַר ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה שֶׁהֲרֵי הֵם ״אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. וְאָמַר ״עַל פָּנַי״ — כְּבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה, לוֹמַר דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁפָּנַי נְשׂוּאוֹת אֵלֶיךָ, אָז ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, אֲבָל אִם יִגְרֹם הַחֵטְא שֶׁתִּהְיוּ בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, אָז בְּהֶכְרֵחַ תַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד מֹשֶׁה בַּתּוֹכֵחָה (דברים כח סד) ״וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה מַס לְכוֹמְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מַעֲלֶה הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲבָדָם.
פסוק ג:
דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנִּרְאָה לָהֶם ה׳ בְּהַרְבֵּה פָנִים, עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה וְעַל הַר סִינַי כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מֵאַחַר שֶׁנִּרְאֵיתִי בְּכַמָּה פָנִים שֶׁהַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת יֵשׁ, עַל כֵּן אָמַר ״עַל פָּנַי״, לְשׁוֹן רַבִּים בְּמַשְׁמָע, לוֹמַר שֶׁכָּל אוֹתָן הַפָּנִים הַכֹּל אֶחָד הֵמָּה.
פסוק ג:
דָּבָר אַחֵר: ״פָּנַי״ לְשׁוֹן כַּעַס וְחֵמָה, שֶׁאִם יֹאמְרוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל ״נִהְיֶה כַגּוֹיִם״ וְגוֹ׳, וְרָצוּ לִפְרוֹק מֵעֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְהֵשִׁיב לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, כִּי בְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ (יחזקאל כ לב–לג), לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַל פָּנַי״, כִּי בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם אִם תִּרְצוּ לִפְרוֹק עֹל מַלְכוּתִי מֵעֲלֵיכֶם.
פסוק ד:
וְאָמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין לָהֶם תְּמוּנָה לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ, מִכָּל מָקוֹם נָקַט דַּוְקָא אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹבְדִים לִדְבָרִים שֶׁאֵין לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבְּדָם. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁהֵם עוֹבְדִים גַּם לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כַּחַמָּה וּלְבָנָה וְדוּגְמָתָם, וְכִי מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? וְאִלּוּ הָיָה מְאַבֵּד אוֹתָן שֶׁאֵין לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי הָעוֹבֵד לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כִּי יֹאמַר: מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ נֶאֶבְדוּ וְאֵלּוּ נִתְקַיְּמוּ, וַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ. עַל כֵּן נָקַט דַּוְקָא אֵלּוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֶׁלְּאַבְּדָם אִי אֶפְשָר, וְאִם לֹא יַעַבְדוּ לְאֵלּוּ אֵין לָחוּשׁ לִשְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי בְּנָקֵל לְאַבְּדָם כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
פסוק ה:
כִּי אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. אֵין הַפֵּרוּשׁ כִּסְתָם לְשׁוֹן קִנְאָה, שֶׁהֲרֵי אֵין גִּבּוֹר מִתְקַנֵּא כִּי אִם בְּגִבּוֹר כָּמוֹהוּ, אֶלָּא ״קַנָּא״ הוּא כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י: מְקַנֵּא לִפָּרַע כוּ׳. וְזֶהוּ שֶׁבֵּאֵר עִנְיַן הַקִּנְאָה וְאָמַר ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים״. וְטַעַם ״עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים״ אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים, כִּי אוֹתָן הַדּוֹרוֹת יָכוֹל הַחוֹטֵא לִרְאוֹת בְּחַיָּיו וְעֵינָיו יִרְאוּ כִּידוֹ. וְנִרְאֶה לִי שֶׁזֶּהוּ טַעַם ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים״, כִּי הַצַּדִּיקִים קְרוּיִים חַיִּים גַּם בְּמִיתָתָם, וְאִם כֵּן גַּם בְּמוֹתוֹ יִרְאֶה שְׂכָרוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו בִּרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַצְלִיחִים בְּחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד. וְטַעַם שֶׁהַבָּנִים נִתְפָּשִׂים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, אִם הֵם קְטַנִּים הֲרֵי הֵם כְּעָנָף מִן הָאִילָן, וְעוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ וְאָבִיו הוּא. וְאִם הֵם גְּדוֹלִים וְאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם בִּידֵיהֶם, הֲרֵי עֲדַיִן הֵם דְּבוּקִים בַּאֲבוֹתָם מִצַּד הַמַּעֲשִׂים, וַהֲרֵי הֵם כְּעָנָף הַדָּבוּק בָּאִילָן. עַל כֵּן דִּין שֶׁיִּקְחוּ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתָם, כִּי בַּעֲוֹנָם וּבַעֲוֹן אֲבוֹתָם יִמָּקּוּ. אֲבָל אִם אֵינָן אוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם בִּידֵיהֶם, הֲרֵי הֵמָּה כְּעָנָף הַנִּכְרָת מִן הָאִילָן לְגַמְרֵי, וְאֵין לָהֶם שׁוּם אֲחִיזָה וּדְבִיקָה עִם אֲבוֹתָם.
פסוק ה:
וּמַה שֶּׁנָּקַט כָּאן לְשׁוֹן פְּקִידָה וְכָאן לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בַּפָּסוּק ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ (בראשית כא:א) הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין פְּקִידָה לַעֲשִׂיָּה, שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מַמָּשׁוּת בַּעֲשִׂיָּה מִבִּפְקִידָה. וּלְעוֹלָם מִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה, לְכָךְ אָמַר בָּעוֹנֶשׁ לְשׁוֹן פְּקִידָה, דְּהַיְנוּ רַק זְכִירָה בְּעָלְמָא, אֲבָל בְּמִדָּה טוֹבָה אָמַר ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד״ עֲשִׂיָּה מַמָּשׁ בְּפוֹעַל, כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת הוּא, וּמִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת בְּפוֹעַל. וּבְמִדָּה רָעָה אָמַר ״עַל בָּנִים״ וְלֹא אָמַר ״לְבָנִים״, כִּי ״עַל בָּנִים״ הַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְנוֹסָף עַל עֲוֹן בָּנִים יִזָּכֵר גַּם עֲוֹן אֲבוֹתָם לָהֶם. אֲבָל בְּמִדָּה טוֹבָה אָמַר ״לַאֲלָפִים״ וְלֹא אָמַר ״עַל אֲלָפִים״, לוֹמַר שֶׁאֲפִילוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין לַבָּנִים זְכוּת עַצְמָם, מִכָּל מָקוֹם הֵם אוֹכְלִים בִּזְכוּת אֲבוֹתָם. וְהַבְטָחָה זוֹ הִיא שֶׁעָמְדָה לָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁאֲפִילוּ דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב אוֹכֵל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו.
פסוק ו:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לַאֲלָפִים״, וּבְסוֹף פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן כְּתִיב (דברים ז:ט) ״שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר״, נִרְאֶה לִי שֶׁהַכֹּל חֶשְׁבּוֹן אֶחָד. כִּי הַפְלָגַת הַטּוֹבָה כִּפְלַיִם פִּי שְׁנַיִם הָרְמוּזָה בַּבְּרִית וּבַחֶסֶד, שֶׁהוּא לְאֶלֶף דּוֹר, הַיְינוּ הַךְ שְׁמִירַת הַחֶסֶד לְבַד בְּלֹא בְּרִית לַאֲלָפִים. וּבַגְּמָרָא (סוטה לא.) תֵּרְצוּ: הָא מֵאַהֲבָה, הָא מִיִּרְאָה.
פסוק ז:
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות לט) שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״לֹא תִשָּׂא״ וְגוֹ׳, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, ב–ג) ״אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב״, ״עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ״. וּמִן פָּסוּק זֶה לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם לט.) שֶׁבְּכָל הָעֲבֵרוֹת נִפְרָעִים מִמֶּנּוּ, וּבִשְׁבוּעַת שָׁוְא נִפְרָעִים מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם. וְאִם כֵּן בְּדִין נִזְדַּעְזַע כָּל הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר ״לֹא תִשָּׂא״, כִּי כֻלָּם נוֹגְעִים בִּדְבַר הָעֹנֶשׁ. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר מְבֹאָר בִּלְשׁוֹן ״לֹא תִשָּׂא״, שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַגְבָּהָה, כִּי דָבָר זֶה דּוֹמֶה לְנוֹשֵׂא הָאִילָן וּמַגְבִּיהוֹ, שֶׁוַּדַּאי כָּל הָעֲנָפִים מִזְדַּעְזְעִים עִם הָאִילָן. כָּךְ הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, יַעַן כִּי כָל הַנִּמְצָאִים תְּלוּיִין בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַנּוֹשֵׂא אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ נָשָׂא וְהִגְבִּיהַּ כָּל הָעֲנָפִים הַנְּשׂוּאִים עִמּוֹ וּדְבוּקִים בּוֹ, דְּהַיְנוּ כָּל נִמְצְאֵי מַעְלָה וּמַטָּה. וְאִם כֵּן דִּין הוּא שֶׁכֻּלָּם מִזְדַּעְזְעִים וְשֶׁיִּהְיֶה הַפֻּרְעָנוּת נוֹגֵעַ בְּכֻלָּם. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״כִּי לֹא יְנַקֶּה ה׳״, לְשׁוֹן ״כִּי״ הוּא כְּמוֹ נְתִינַת טַעַם, וּכְאִלּוּ הוּא מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַקּוֹתוֹ, כִּי לֹא נִתַּן לִמְחִילָה כְּלָל. וְהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בְּשֵׁם ה׳, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל כִּי אִם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל לֹא בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וּלְפִיכָךְ זֶה שֶׁנָּגַע בְּגוּף הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ וְגָרַם פֻּרְעָנוּת לְכָל הָעֲנָפִים, דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה, אֵיךְ יִמְחוֹל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וְהַנִּמְצָאִים שֶׁקִּבְּלוּ הַפֻּרְעָנוּת בַּעֲבוּרוֹ אֵיפֹה הֵם שֶׁיּוּכַל לְפַיְּסָם? וְכִי יוּכַל לֵילֵךְ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קָצֵהוּ, וּמִתְּהוֹם אַרְעָא עַד רוּם רָקִיעַ, לְפַיֵּס אֶת כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁבָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֲרֵי נָגַע בְּכֻלָּם? לָכֵן נֶאֱמַר ״כִּי לֹא יְנַקֶּה ה׳״, אֵין הַדָּבָר בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְחוֹל עָוֹן זֶה, כִּי לֹא נִתַּן לִמְחִילָה כְּלָל.
פסוק ז:
וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר בְּחֹמֶר הַשְּׁבוּעָה, וּבְחֹמֶר הַמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, כִּי זֶה יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, וְאֹרֶךְ גָּלוּת זֶה יוֹכִיחַ כִּי יַסְפִּיק עָוֹן זֶה לְבַד לְאֹרֶךְ גָּלוּת הַחֵל הַזֶּה מִצַּד הַהֶרְגֵּל הַמָּצוּי עַל לְשׁוֹנֵנוּ, כִּי שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפֶה כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא יִזְדַּעְזַע וְלֹא יִפְחַד בִּזְכִירָתוֹ. וְעַל כָּל עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ דִּין לְמַטָּה, וּבְעָוֹן פְּלִילִי זֶה לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן.
פסוק ז:
וְכֵן אָמַר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא (ישעיהו מח, א–ב) ״שִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם ה׳ וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה. כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ״. יֹאמַר, כִּי הָיָה לָהֶם לִהְיוֹת נִזְהָרִים בִּזְכִירַת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, כִּי שְׁמָם כְּשֵׁם רַבָּם, כִּי הֵם בֵּית יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, כִּי בוֹ נִכְלָל שֵׁם שֶׁל אֵ״ל ״יִשְׂרָ־אֵל״, וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ, כִּי בוֹ נִכְלְלוּ כָּל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַמְיוּחָד, וַהֲרֵי שֵׁם אֵ״ל וְשֵׁם הַמְיוּחָד כָּלוּל בָּהֶם. וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם נִשְׁבָּעִים בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ ״בְּשֵׁם ה׳ וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת״ וְגוֹ׳, כִּי עַל שְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ נֶאֱמַר ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלְּכָךְ אֵינָן נִזְהָרִים בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת הַלָּלוּ לְפִי שֶׁאֵינָן צְפוּנִין וַחֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם, עַל זֶה אָמַר ״כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ״, שֶׁהֲרֵי הֵם מִתְיַחֲסִים אַחַר עִיר הַקֹּדֶשׁ הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל מח, לה) ״וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה׳ שָׁמָּה״, ״וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ״ לוֹמַר ״ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ״, שֶׁהוּא ה׳ עַל כָּל צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל. וְאִם כֵּן, בְּכָל מָקוֹם הֵם מִתְיַחֲסִים אַחַר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וַהֲרֵי כָּל הַשֵּׁמוֹת צְפוּנִין וַחֲשׁוּבִין בְּעֵינֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָן נִזְהָרִין בָּהֶם וּמַזְכִּירִין הַשֵּׁם ״לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה״, כְּנֶגֶד שְׁנֵי פְּעָמִים ״לַשָּׁוְא״ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן, אֶחָד לְשׁוֹן חִנָּם וְאֶחָד לְשׁוֹן שֶׁקֶר. וְהִנֵּה הָאֱמֶת הֵפֶךְ הַשֶּׁקֶר, וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לֹא בִצְדָקָה״ הַיְינוּ בְּחִנָּם, כִּי הַנִּשְׁבָּע בְּבֵית דִּין כַּוָּנָתוֹ לְהַצְדִּיק טַעֲנוֹתָיו, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים י, כ) ״וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ״, אֲבָל הַמַּזְכִּיר הַשֵּׁם בְּחִנָּם אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהַצְדִּיק טַעֲנוֹתָיו, כִּי אִם לְהַצְדִּיק דִּבְרֵי הֲבַאי שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִקְרָא ״לֹא בִצְדָקָה״.
פסוק ח:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. לְפִי שֶׁהִזְהִיר עַל קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְסָמַךְ לוֹ עִנְיַן אִסּוּר הַשְּׁבוּעָה, כִּי כָל זֶה מֵעִנְיַן קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, סָמַךְ לָהֶם זְכִירַת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁבְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יִזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. כִּי מִטַּעַם זֶה אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁשְּׁאָר הָאֻמּוֹת מוֹנִין, אֶלָּא תְּהֵא מוֹנֶה לְשֵׁם שַׁבָּת: רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת, שֵׁנִי בְּשַׁבָּת. וְעַל יְדֵי זֶה תִּזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וּזְכִירָה זוֹ מוֹעֶלֶת לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״לְקַדְּשׁוֹ״, כִּי לֹא אָמַר ״קַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, כִּי כְּבָר הוּא מְקֻדָּשׁ וְעוֹמֵד, אֶלָּא ״לְקַדְּשׁוֹ״ שָׁב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה בְּ״לֹא תִשָּׂא״. כִּי עַל יְדֵי הַשְּׁבוּעָה הוּא מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט יב) ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשֶּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ״. וּלְעֻמַּת זֶה, זְכִירַת יוֹם הַשַּׁבָּת מוֹעֶלֶת לְךָ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי שֶׁתִּזְכֹּר כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כו ד) ״כִּי בְּיָהּ ה׳ צוּר עוֹלָמִים״. וְעַל יְדֵי זְכִירָה זוֹ תֵּדַע לִנְהֹג קְדֻשָּׁה בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּזָכְרְךָ כִּי בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְאִם כֵּן וַדַּאי כֻּלָּם תְּלוּיִין בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.
פסוק ח:
וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַמְקֻבָּלִים, שֶׁשְּׁבוּעָה נִגְזָר מִן לְשׁוֹן שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פָּרָשָׁה זוֹ וּבְפָרָשַׁת וַיֵּרָא בַּפָּסוּק ״עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם״ (בראשית כא:לא). וְזֶה כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא כָּל הַנִּמְצָאִים וְהִגְבִּילָם בְּשִׁשָּׁה קְצָווֹת, וְהַשֵּׁם הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ הוּא הַשְּׁבִיעִי הָרוֹכֵב עַל כֻּלָּם. וְהַנִּשְׁבָּע הוּא נוֹגֵעַ בַּשְּׁבִיעִי, דְּהַיְנוּ בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהַשַּׁבָּת מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשְּׁבִיעִי מִן יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ עִנְיָן זֶה כִּי בָּרוּר הוּא. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָרְמוּזִים בְּמִסְפַּר שְׁבִיעִי, כָּךְ אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְלָאכָה בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן כָּל שְׁבִיעִי קֹדֶשׁ לַה׳, הֵן בַּיָּמִים הֵן בַּשְּׁמִטָּה הֵן בַּיּוֹבֵל.
פסוק ט:
וְאָמַר ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ״. פָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיוּתָּר, וְעוֹד שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָה וְסִיֵּם בִּמְלָאכָה, וְעוֹד שֶׁלְּשׁוֹן עֲבוֹדָה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵין עֶבֶד כִּי אִם בְּצֵרוּף אָדוֹן, וְהָעוֹבֵד לְעַצְמוֹ מִי אָדוֹן לוֹ? וּבְחִבּוּרֵנוּ ״עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם״ מַאֲמָר רס״ט פֵּרַשְׁנוּ שֶׁ״תַּעֲבֹד״ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְדַבֵּר, וְאָמַר שֶׁכָּל שִׁשָּׁה יָמִים תַּעֲבֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תַּעֲשֶׂה גַּם כָּל מְלַאכְתֶּךָ, כִּי טוֹבָה תּוֹרָה שֶׁעִמָּהּ מְלָאכָה. אֲבָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי כֻּלּוֹ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַּעֲשֶׂה בּוֹ כָּל מְלָאכָה שֶׁלְּךָ, אֲבָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תַּעֲבֹד גַּם בְּשַׁבָּת. וְאָמַר ״שֵׁשֶׁת״ וְלֹא אָמַר ״שִׁשָּׁה״, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא שִׁשָּׁה יָמִים שְׁלֵמִים תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתְּךָ, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְ״שֵׁשֶׁת״ כְּמוֹ ״שְׁלֹשֶׁת יָמִים״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁל יָמִים.
פסוק ט:
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּדִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָה ה׳״ וְגוֹ׳, וּבַשְּׁנִיּוֹת כְּתִיב (דברים ה טו) ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳, הַכֹּל טַעַם אֶחָד הוּא לְדַעַת הַמְפָרְשִׁים הָאוֹמְרִים שֶׁטַּעַם לְכָל מַכּוֹת שֶׁל מִצְרַיִם הָיְתָה כְּדֵי לְפַרְסֵם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מַהֲרִי״א ז״ל, וְכֵן כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וָאֵרָא, כִּי מִתּוֹךְ אוֹתָן הַנִּסִּים יַאֲמִינוּ גַּם בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. אִם כֵּן שְׁנֵי טְעָמִים אֵלּוּ הַכֹּל אֶחָד. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר זֶה בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְעוֹד דִּבְּרוּ הַמְפָרְשִׁים בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה, לְשִׁכְנוֹ תִּדְרְשֶׁנּוּ וּמָצָאתָ.
פסוק ט:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. רָאֹה רָאִינוּ לָתֵת טוּב טַעַם וָדַעַת עַל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת: א׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״ (שמות כ:ח) וּבָאַחֲרוֹנוֹת כְּתִיב ״שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״ (דברים ה:יב). ב׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא כְּתִיב ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וּבָאַחֲרוֹנוֹת כְּתִיב בְּשַׁבָּת וּבְכִבּוּד אָב וָאֵם ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ה:יב, טז). ג׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת נָתַן טַעַם לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳״ וְגוֹ׳ (שמות כ:יא), וּבָאַחֲרוֹנוֹת נָתַן טַעַם אַחֵר ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳ (דברים ה:טו). ד׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא הִזְכִּיר בְּשַׁבָּת שׁוֹר וַחֲמוֹר, וּבָאַחֲרוֹנוֹת אָמַר ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ״ (דברים ה:יד). ה׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ (שמות כ:יב), וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ (דברים ה:טז). ו׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״לֹא תַחְמֹד״ (שמות כ:יד), וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״לֹא תִתְאַוֶּה״ (דברים ה:יח). ז׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא הִזְכִּיר ״שָׂדֵהוּ״, וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״שָׂדֵהוּ״ (דברים ה:יח). ח׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת הִקְדִּים ״בֵּית רֵעֶךָ״ לְ״אֵשֶׁת רֵעֶךָ״ (שמות כ:יד), וּבָאַחֲרוֹנוֹת הִקְדִּים ״אֵשֶׁת רֵעֶךָ״ לְ״בֵית רֵעֶךָ״ (דברים ה:יח). ט׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּתִיב ״עֵד שֶׁקֶר״ (שמות כ:יג), וּבָאַחֲרוֹנוֹת אָמַר ״עֵד שָׁוְא״ (דברים ה:יז). י׳, בָּרִאשׁוֹנוֹת ״לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב״ (שמות כ:יג) כֻּלָּם בְּלֹא וָי״ו, וּבָאַחֲרוֹנוֹת כֻּלָּם בְּוָי״ו (דברים ה:יז).
פסוק ט:
בְּשֶׁכְּבָר יָצְאוּ מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה לִלְקוֹט טְעָמִים מְפֻזָּרִים, וְלֹא מָצְאוּ דֶּרֶךְ אֶחָד אֲשֶׁר יַסְפִּיק לְכָל הַסְּפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים, הֲלֹא קָרוֹב לִשְׁמֹעַ הַצָּעָה אַחַת קְצָרָה לְקוּחָה מִדִּבְרֵי רז״ל (ילקוט דברים לג תתקנא) שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הָאֻמּוֹת אִם יִרְצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְעֵשָׂו לֹא רָצָה לְקַבְּלָהּ בַּעֲבוּר ״לֹא תִּרְצָח״, וְיִשְׁמָעֵאל בַּעֲבוּר ״לֹא תִּגְנֹב״, וְעַמּוֹן וּמוֹאָב בַּעֲבוּר ״לֹא תִּנְאָף״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁשָּׁמְעוּ תְּחִלָּה כָּל הָאֻמּוֹת כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה כָּל אֻמָּה ״לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ״ מֵאָז מְסָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן נִמְצְאוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַלָּלוּ בֵּין דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת לָאַחֲרוֹנוֹת, כִּי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶאֶמְרוּ בַּלָּשׁוֹן אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ ה׳ לְכָל הָאֻמּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּנוֹכֵחַ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁמָע מִן לְשׁוֹן ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, מִכָּל מָקוֹם אִלּוּ הָיוּ הָאֻמּוֹת רוֹצִים הָיוּ מְקַבְּלִים גַּם הֵמָּה עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל. דֶּרֶךְ מָשָׁל, יִצְחָק צִוָּה לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא לִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, ״וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי שֶׁיִּצְחָק לֹא צִוָּה לְעֵשָׂו כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁרָאָה כִּי דַּעַת אָבִיו אֵינָהּ נוֹחָה מִן בְּנוֹת כְּנַעַן רָצָה גַּם הוּא לְמַלֹּאות רְצוֹן אָבִיו לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו. כָּךְ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ כָּל הַדִּבְּרוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ כִּי רָצָה ה׳ בְּמִצְוֹת אֵלּוּ, מִן הַדִּין הָיָה שֶׁיְּקַבְּלוּ גַּם הֵמָּה לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן אָמַר הקב״ה דִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הָאֻמּוֹת שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה לִטְעוֹן וּלְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם בְּשׁוּם צַד. וְעַל כֵּן נֶאֶמְרוּ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וְהָיָה הַקּוֹל הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת וִיקַבְּלוּ מֵהֶם כָּל דָּבָר הַנָּאוֹת לְכֻלָּם בְּשָׁוֶה. וּלְפִי שֶׁמֵּאֲנוּ לְקַבְּלָם מֵחֲמַת אוֹתָן מִצְוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגְדָּם, כְּמוֹ ״לֹא תִּרְצָח״ ״לֹא תִּנְאָף״, עַל כֵּן אָמַר אַחַר כָּךְ דִּבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת בַּחֲשַׁאי לְיִשְׂרָאֵל לְבַד.
פסוק ט:
וּבְזֶה יְתוֹרְצוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַלָּלוּ, בָּרִאשׁוֹנוֹת אָמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. לֹא רָצָה לוֹמַר ״שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לֵאמֹר: אֵיךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ עַל הַשְּׁמִירָה מִכָּל מְלָאכָה, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לִבְנֵי נֹחַ ״יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ״ (בראשית ח כב), וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נח:) לָמְדוּ מִכָּאן: גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, לוֹמַר כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁמִירָה, לְפָחוֹת יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה, כִּי כָל הָאֻמּוֹת חַיָּבִים לִזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבָּם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּכְלַל שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ הוּא שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֻמּוֹת לֹא יוּכְלוּ לְקַבֵּל צִוּוּי ״לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה״, מִכָּל מָקוֹם יְכוֹלִים הֵם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם מִצְוַת הַזְּכִירָה, אֲשֶׁר גַּם הֵמָּה חַיָּבִים בָּהּ, לִהְיוֹת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְזִכָּרוֹן. וּמִטַּעַם זֶה הֻצְרַךְ לִתֵּן טַעַם בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה טַעַם לִזְכֹּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. וְאִלּוּ הָיָה נוֹתֵן טַעַם ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳, הָיוּ אוֹמְרִים הָאֻמּוֹת: אֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם, עַל כֵּן אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם טַעַם ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי טַעַם זֶה מַסְפִּיק לִשְׁנֵיהֶם, לְיִשְׂרָאֵל וְלָאֻמּוֹת. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (שמות כ ב), שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת: אוֹתָנוּ לֹא הוֹצִיא מִמִּצְרַיִם, וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ חַיָּבִים לְקַבְּלוֹ לֵאלֹהוּת. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר: אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁבַּעֲבוּר אוֹתָהּ הַהוֹצָאָה חַיָּבִים לְקַבְּלוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּלָאו הָכֵי חַיָּבִים לְקַבְּלוֹ מִצַּד כִּי הוּא בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם. וּמַה שֶּׁתָּלָה הַדָּבָר בְּהוֹצָאָה זוֹ, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹצָאָה זוֹ לְבַד תַּסְפִּיק לְשַׁעְבֵּד אוֹתְךָ לִי. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י: ״כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה שֶׁתִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִי״. מִדְּקָאָמַר ״כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֵין זֶה עִקַּר הַטַּעַם.
פסוק ט:
אֲבָל דִּבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן שָׁמוֹר. כִּי הֵמָּה חַיָּבִים בִּזְכִירָה וּבִשְׁמִירָה מִכָּל מְלָאכָה, עַל כֵּן נָתַן הַטַּעַם ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ״ וְגוֹ׳ (דברים ה:טו), כִּי זֶהוּ טַעַם עַל הַשְּׁבִיתָה מִמְּלָאכָה.
פסוק ט:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי הַנֶּעְלָם מִן זָכוֹר כְּשֶׁתִּכְתּוֹב זַיִ״ן כַּ״ף רֵישׁ סוֹף תֵּיבוֹת נֶפֶשׁ, וְהַנֶּעְלָם מִן שָׁמוֹר כְּשֶׁתִּכְתּוֹב שִׁי״ן מֵ״ם רֵי״שׁ סוֹף תֵּיבוֹת נְשָׁמָה, רֶמֶז לְתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ רֶמֶז לִנְשָׁמָה יְתֵרָה דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ צִוּוּי הַבָּא לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, אֲבָל הָאֻמּוֹת אֵין בָּהֶם כִּי אִם הַנֶּפֶשׁ לְבַד, בְּסוֹד רוּחַ נֶפֶשׁ נְשָׁמָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי מַדָּע. עַל כֵּן בָּא הָרֶמֶז מִלַּת נֶפֶשׁ בְּתֵיבַת זָכוֹר הַמְשֻׁתָּף לִשְׁנֵיהֶם.
פסוק ט:
בָּאַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ בְּשַׁבָּת וּבְכִבּוּד אָב וָאֵם. כִּי בְּמָרָה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא הָאֻמּוֹת. וְאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר כֵּן בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, הָיָה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר: ״לָמָּה לֹא צִוָּה גַּם לָנוּ עַל שְׁנֵי מִצְווֹת אֵלּוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה?״ וְיֹאמְרוּ: ״כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְצַוּוֹת לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לָנוּ, גַּם עַתָּה אֵין רְצוֹנֵנוּ לְקַבֵּל, וְעִם מִי שֶׁהִתְחִיל יִגְמֹר״.
פסוק ט:
בָּרִאשׁוֹנוֹת לֹא אָמַר ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״. כִּי הָראב״ע פֵּרֵשׁ ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ זֶהוּ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וּ״לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֵד בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם כִּי אִם שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן יִרְאֶה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו, אֲבָל אִם הָיָה מְיַעֵד לָהֶם שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה, וַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ, כִּי יֹאמְרוּ ״הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו״, וְיֹאמְרוּ ״מִדְּהָא לֵיתָא גַּם הָא לֵיתָא״, וְיִהְיוּ מְסֻפָּקִים גַּם בִּשְׂכַר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, יִעֵד שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הֵמָּה מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים וְאֵינָן מְהַרְהֲרִין אַחֲרֵי ה׳ וּמַאֲמִינִים בְּכָל יִעוּדָיו, בֵּין בָּזֶה בֵּין בַּבָּא.
פסוק ט:
בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת לֹא הִזְכִּיר ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ״, כִּי הוּא בִּכְלַל ״בְּהֶמְתֶּךָ״, אֲבָל בְּדִבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר ״שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ״ לִדְרוֹשׁ מֵהֶם גְּזֵרָה שָׁוָה: ״שׁוֹר שׁוֹר״ לַחֲסִימָה, ״חֲמוֹר חֲמוֹר״ לִפְרִיקָה (בבא קמא נד:), כִּי כְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הַדִּבְּרוֹת וּמִצְוֹת פְּרִיקָה וַחֲסִימָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל הָאוּמּוֹת, קֹדֶם שֶׁשָּׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַסּוֹתָם תְּחִלָּה אִם יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם דִּבְּרוֹת אֵלּוּ, וְאִם הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם הַדִּבְּרוֹת, הָיָה מְצַוֶּה לָהֶם אַחַר כָּךְ גַּם שְׁאָר הַמִּצְווֹת וַחֲסִימָה וּפְרִיקָה גַּם כֵּן. וְעַל כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב כָּאן ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, כִּי עֲדַיִן כָּל הַמִּצְווֹת בְּסָפֵק אִם יְקַבְּלוּם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ (שמות כד:ז), הַיְינוּ מַה שֶּׁיְּצַוֶּה לָנוּ עוֹד.
פסוק ט:
בָּרִאשׁוֹנוֹת אָמַר ״עֵד שָׁקֶר״, וּבָאַחֲרוֹנוֹת הוֹסִיף ״עֵד שָׁוְא״. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁלֹּא יָעִיד אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בּוֹ כְּלוּם, כְּגוֹן שֶׁיָּעִיד ״אָמַר פְּלוֹנִי לִתֵּן לָזֶה מָנֶה״ וְלֹא קָנוּ מִיָּדוֹ, זֶה נִקְרָא שָׁוְא וְדָבָר בָּטֵל, וְזֶה הַרְחָקָה יְתֵרָה. וְצִוּוּי זֶה לֹא יִתָּכֵן כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב״ (צפניה ג:יג), אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר כָּזָב אֵינוֹ מַזִּיק לַחֲבֵרוֹ כְּלוּם. וְאוּלַי לֹא הָיוּ הָאֻמּוֹת יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בְּהַרְחָקָה יְתֵרָה זוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בָּרִאשׁוֹנוֹת ״עֵד שָׁקֶר״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״עֵד״ לְשׁוֹן יָחִיד, נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא יָעִיד בּוֹ אֲפִלּוּ יְחִידִי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁעֵד אֶחָד אֵינוֹ מְחַיְּבוֹ מָמוֹן, מִכָּל מָקוֹם קָם הוּא לִשְׁבוּעָה. אֲבָל כְּשֶׁמֵּעִיד עַל דְּבַר שָׁוְא וּבָטֵל, אֵינוֹ קָם אֲפִלּוּ לִשְׁבוּעָה.
פסוק ט:
בָּאַחֲרוֹנוֹת אָמַר ״לֹא תִתְאַוֶּה״, בִּמְקוֹם ״לֹא תַחְמֹד״. תֵּדַע שֶׁהָראב״ע כָּתַב שֶׁהַחֶמְדָּה תֵּאָמֵר גַּם כֵּן עַל גְּזֵלַת דָּבָר הַנֶּחְמָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ב ב) ״וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ״. וּכְתִיב (יהושע ז כא) ״וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם״. וְהִסְכִּים הָרַמְבָּ״ם עַל יָדוֹ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר בְּ״לֹא תַחְמֹד״ עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ אֲשֶׁר חָמַד, אֲבָל הַתַּאֲוָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד. וְהִשְׁתַּדֵּל הָראב״ע לְבָאֵר שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּהֶרְגֵּל הָאָדָם לַעֲמוֹד עַל אַזְהָרַת הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה אֲפִלּוּ בַּלֵּב, וְזֶה כְּשֶׁיַּרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. וּלְפִי דְּבָרָיו אָתֵי שַׁפִּיר מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לֹא תִתְאַוֶּה״ דַּוְקָא בְּדִבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הַשַּׁיָּכִים לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, כִּי הֵמָּה הֻרְגְּלוּ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת בָּעֳנִי מִצְרַיִם, וְהָיָה בְּיָדָם לְקַבֵּל צִוּוּי זֶה לְקַיְּמוֹ. אֲבָל הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הֻרְגְּלוּ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, אֵיךְ יְקַבְּלוּ מִצְוַת ״לֹא תִתְאַוֶּה״? כִּי דָּבָר זֶה אֵין בְּיַד הָאָדָם לְקַיְּמוֹ, כִּי אֵין לִבּוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ, אֶלָּא הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם. עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר כִּי אִם הַחֶמְדָּה שֶׁל גְּזֵלָה. וּמִזֶּה הַטַּעַם לֹא הִזְכִּיר בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת ״שָׂדֵהוּ״, כִּי סְתָם קַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְתָמִיד בִּרְשׁוּת מָרָא קָיְמָא, אֲבָל בְּעִנְיַן הַתַּאֲוָה שֶׁבַּלֵּב הִזְכִּיר גַּם ״שָׂדֵהוּ״.
פסוק ט:
וּמַה שֶּהִזְהִיר בָּאַחֲרוֹנוֹת לְשׁוֹן חֶמְדָּה בְּאֵשֶׁת רֵעֶךָ וּלְשׁוֹן תַּאֲוָה בְּמָמוֹנוֹ, הַכֹּל לִרְבוּתָא, כִּי בְּמָמוֹנוֹ אָסַר אֲפִלּוּ הַתַּאֲוָה שֶׁבַּלֵּב, וְכָל שֶׁכֵּן חֶמְדָּה שֶׁל גְּזֵלָה, אֲבָל בְּאִשָּׁה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כט.) הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה, וּלְפִי זֶה נָקַט ״לֹא תַחְמֹד״ לִרְבוּתָא, וְכָל שֶׁכֵּן הִרְהוּר הַלֵּב. וְעִנְיַן חִמּוּד שֶׁל לְקִיחָה בְּאִשָּׁה, הַיְינוּ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חוֹמְדָהּ הוּא מְסַבֵּב סִבּוֹת וְגִלְגּוּלִים שֶׁבַּעְלָהּ יְגָרְשֶׁהָ וְהוּא יִקָּחֶהָ, וְזֶהוּ וַדַּאי אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַהִרְהוּר הַתְּמִידִי. בָּרִאשׁוֹנוֹת הִקְדִּים ״בַּיִת״ לְ״אִשָּׁה״, כִּי חֶמְדַת הַבַּיִת הַיְינוּ כְּדֵי לִקַּח אוֹתוֹ בִּגְזֵלָה, דְּהַיְינוּ לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה. אֲבָל חֶמְדַת הָאִשָּׁה, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יַחְמֹד לְגָזְלָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחַת חֲבֵרוֹ, דְּאִם כֵּן הַיְינוּ ״לֹא תִנְאָף״, אֶלָּא שֶׁלֹּא יְסַבֵּב לַחֲבֵרוֹ לְגָרְשָׁהּ כְּדֵי שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ הוּא, וְזֶה אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ. לְכָךְ אָמַר דֶּרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״, לוֹמַר: לֹא זוֹ חֶמְדַת בַּיִת וָהוֹן לְגָזְלָם, פְּשִׁיטָא שֶׁאָסוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ חֶמְדַת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לָקַחַת אוֹתָהּ אַחַר שֶׁיְּגָרְשֶׁהָ, גַּם זֶה אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ. אֲבָל בָּאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנָּקַט ״לֹא תִתְאַוֶּה״ לִרְבוּתָא, שֶׁבְּמָמוֹן אָסוּר אֲפִלּוּ תַּאֲוָה שֶׁבַּלֵּב, וּבְאִשָּׁה הִזְכִּיר ״לֹא תַחְמֹד״, אֵין כָּאן ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״, כִּי הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה שְׁנֵי עִנְיָנִים וּשְׁקוּלִים הֵמָּה.
פסוק ט:
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדִבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת ״לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף״. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן לֶאֱסוֹר לְיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ נִאוּף בַּיָּד לְהוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי נִאוּף זֶה יֵשׁ בּוֹ צַד רְצִיחָה וְהַיְינוּ דַּם זַרְעִיּוֹתָיו, וְכִדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (יג:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב (ישעיה א טו) ״יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ״? אֵלּוּ הַמְנָאֲפִים בַּיָּד. וְכֵן דָּרְשׁוּ עַל זֶה פָּסוּק ״שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים״ (ישעיה נז ה), אַף עַל פִּי שֶׁדָּרְשׁוּ (נִדָּה יג.) שֶׁאַל תִּקְרֵי ״שֹׁחֲטֵי״ אֶלָּא ״סֹחֲטֵי״, מִכָּל מָקוֹם קְרֵי בֵּיהּ נָמֵי ״שֹׁחֲטֵי״ מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ״. וְזוֹ אַזְהָרָה לְיִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, כִּי קְדוֹשִׁים הֵמָּה מִימוֹת אֲבוֹתֵיהֶם וְיוּכְלוּ לַעֲמוֹד בָּזֶה, אֲבָל דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ גַּם לָאֻמּוֹת לֹא רָצָה לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ, כִּי אוּלַי לֹא יוּכְלוּ לַעֲמוֹד בָּזֶה.
פסוק ט:
וְלֹא תִּגְנֹב. רָמַז בְּוָא״ו הָעִטּוּף שֶׁלֹּא זוֹ נִיאוּף שֶׁל אֵשֶׁת אִישׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ נִיאוּף עִם הַפְּנוּיָה אָסוּר, כִּי הוּא נִקְרָא מַיִם גְּנוּבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט, יז) ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ״, וּפָסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּנִיאוּף פְּנוּיָה.
פסוק ט:
וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן לוֹמַר, שֶׁלֹּא זוֹ גְּנֵבַת נְפָשׁוֹת אוֹ מָמוֹן שֶׁאָסוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ גְּנֵבַת דַּעַת אָסוּר, שֶׁלֹּא יַרְבֶּה אֵלָיו בְּתִקְרוֹבֶת מִנְחָה וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה בִּכְלַל דִּבּוּר שָׁוְא וּבָטֵל וּבְחִנָּם, וְהוּא בִּכְלַל ״לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא״.
פסוק ט:
וְלֹא תַחְמֹד. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, כִּי כָל גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת דַּרְכּוֹ לְהַחֲנִיף לוֹ מִצַּד שֶׁחוֹמֵד אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמְצַפֶּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ הֲנָאָה בַּעֲבוּר זֶה, וְאִם לֹא יַחְמֹד לָמָּה יַחֲנִיף לוֹ בְּחִנָּם. וְכָל אֵלּוּ הַרְחָקוֹת יְתֵרוֹת שֶׁאֵין הָאֻמּוֹת הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּהֶם, עַל כֵּן לֹא רָצָה ה׳ לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ וְכוּלֵּי הָאי, וְאוּלַי יִשְׁמְעוּ. וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצוּ הָאֻמּוֹת לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם כְּלוּם אֲפִילוּ הַקַּלּוֹת, חָזַר וַאֲמָרָם לְיִשְׂרָאֵל עִם כָּל הַחֻמְרוֹת הַלָּלוּ, כִּי יָדַע בָּהֶם שֶׁחָמְרָם זַךְ וְנָקִי וִיכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהֶם. וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַשִּׁנּוּיִים.
פסוק יב:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. בְּמִצְוָה זוֹ חָתַם חֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת הַמְדַבְּרִים בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּכוּלָּם ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְלֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם בְּכָל חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הַמְדַבְּרִים בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מִכָּל מָקוֹם מִצְוָה זוֹ נוֹגַעַת גַּם בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁשְּׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. וְאִם תְּכַבֵּד אָב וָאֵם בַּעֲבוּר שֶׁמֵּהֶם נוֹצַר הַחֹמֶר וְהַגּוּף הַכָּלֶה וְהַבָּלֶה, קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר שֶׁתְּכַבֵּד אֶת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר נָתַן בְּךָ הַנְּשָׁמָה, הַחֵלֶק הַמְעֻלֶּה הַקַּיָּם לָנֶצַח. וּבְמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (ל:) תָּנוּ רַבָּנָן: ״שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין בָּאָדָם״ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם: ״בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיכֶם וְכִבַּדְתּוּנִי״. וְקָשֶׁה: דִּירָה מַאן דְּכַר שְׁמַהּ? וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר ״כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיכֶם״? וַדַּאי לָמְדוּ זֶה מִמָּה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁבְּכָל חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת לֹא נִזְכַּר הַשֵּׁם, לְפִי שֶׁמְּדַבְּרִים בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאִם כֵּן לָמָּה הִזְכִּיר ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ אֵצֶל כִּבּוּד אָב וָאֵם? אֶלָּא שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּירָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אֵצֶל אָב וָאֵם, לוֹמַר שֶׁהַמְכַבֵּד אָב וָאֵם כְּאִלּוּ ״דַּרְתִּי בֵּינֵיכֶם וְכִבַּדְתּוּנִי״. וְעַל כֵּן שְׂכָרוֹ אֲרִיכוּת יָמִים, כִּי הַדְּבֵקוּת בַּה׳ מְקוֹר חַיִּים נוֹתֵן חַיִּים אֲרוּכִים אֶל הָאָדָם. וְאִם הוּא מְכַבֵּד אָב וָאֵם בַּעֲבוּר שֶׁמֵּהֶם נוֹצַר הַחֹמֶר, אִם כֵּן גַּם הַנְּשָׁמָה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל תִּתֵּן כָּבוֹד לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְעַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עִמּוֹ תִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, ד) ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם״.
פסוק יג:
לֹא תִּרְצָח, לֹא תִּנְאָף וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁהִשְׁלִים חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, הִזְכִּיר כְּנֶגְדָּם ה׳ דִּבְּרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּמְּכִילְתָּא אֵיךְ הָיוּ מַקְבִּילִים זֶה לְעֻמַּת זֶה וְהַדִּמְיוֹנוֹת הָהֵם. כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ ״לֹא תִּרְצָח״ כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״, כִּי כָל מִי שֶׁשּׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּאִלּוּ מְמַעֵט הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו) ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״. וְאֵין צֹרֶךְ לְטַעַם זֶה כִּי אִם לְאוֹמֵר ״הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג״ וּמוֹחֵל לוֹ הַהֲרִיגָה, וְאַף עַל פִּי כֵן דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי לֹא נִתָּן לִמְחִילָה, בַּעֲבוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, וְחֵלֶק גָּבוֹהַּ מִי יַתִּיר. וְזֶהוּ הַטַּעַם גַּם בְּהוֹרֵג עַצְמוֹ.
פסוק יג:
וְעִנְיַן הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הוּא, שֶׁבְּכָל הַמַּרְאוֹת דַּרְכּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְרָאוֹת בְּדִמְיוֹן צֶלֶם הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁבְּלִי סָפֵק אֵין שָׁם צֶלֶם וּדְמוּת כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ, כה) ״וְאֶל מִי תְדַמְיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ״, וּכְתִיב ״מַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ״ (ישעיה מ, יח). מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהוּא מִתְרָאֶה אָז הוּא מַרְאֶה דְּמוּת אָדָם לַבְּרִיּוֹת, וּבַעֲבוּר חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מִתְרָאֶה בְּדִמְיוֹן זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א, כו) ״וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם״. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה שָׁם מַרְאֵה אָדָם, אֶלָּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם. וְכֵן נִרְאָה עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר, וְעַל הַר סִינַי כְּזָקֵן. וּלְפִיכָךְ רָאוּי לִנְהוֹג כָּבוֹד בְּאוֹתוֹ דְּמוּת, וְהָרוֹצֵחַ מְמַעֵט הַדְּמוּת, כִּי הוּא גּוֹרֵם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִרְצֶה עוֹד לְהִתְרָאוֹת בְּדִמְיוֹן זֶה, מֵאַחַר שֶׁהוּא בָּזוּי עַל הַבְּרִיּוֹת. וְהָרוֹאֶה הַנִּרְצָח הוּא דוּגְמַת ״כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי״ (דברים כא, כג), וְאֵין לְהַאֲרִיךְ עוֹד מִזֶּה.
פסוק יג:
וְלִי נִרְאֶה לוֹמַר לְכָךְ בָּא דִּבּוּר ״לֹא תִּרְצָח״ כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב וְעֵשָׂו עָשׂוּ חֲלֻקָּה בֵּינֵיהֶם, כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ לְחֶלְקוֹ וַה׳ מְנָת חֶלְקוֹ, וְעֵשָׂו בָּחַר לוֹ אֻמָּנוּת ״עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה״ (בראשית כז:מ). וְעַל כֵּן כָּפַר בָּעִקָּר, כִּדְמַסִּיק (בבא בתרא טז:) שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר, מִדִּכְתִיב ״לָמָּה זֶּה לִי״ (בראשית כה:לב), וּכְתִיב ״זֶה אֵלִי״ וְגוֹ׳ (שמות טו:ב). וּלְפִיכָךְ בָּא צִוּוּי ״אָנֹכִי״ לְבֵית יַעֲקֹב, וּכְנֶגֶד זֶה הִזְהִירָם שֶׁלֹּא יֹאחֲזוּ בְּאֻמָּנוּת עֵשָׂו, כִּי אֻמָּנוּת זֶה הֱבִיאוֹ לִידֵי כְּפִירָה. וּמִטַּעַם ״לֹא תִרְצָח״ לֹא קִבְּלוּ בְּנֵי עֵשָׂו הַתּוֹרָה, כִּי הָרְצִיחָה מְבִיאוֹ לִידֵי כְּפִירָה בְּ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְאִם כֵּן בָּטְלָה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אִם אֵין מְצַוֶּה אֵין מָקוֹם לְשׁוּם צִוּוּי. וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לְקַבֵּל אֲפִלּוּ שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת, כִּי עִנְיַן הָרְצִיחָה סוֹתֵר הַכֹּל, כִּי הָרוֹצֵחַ חוֹשֵׁב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹן מַזָּל מַאֲדִים בְּכֹחַ הַשַּׂר שֶׁל מַעְלָה, וּבָזֶה הוּא מַכְחִישׁ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאֵלּוּ דְּבָרִים עַתִּיקִים.
פסוק יג:
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כְּנֶגְדּוֹ לֹא תִּנְאָף. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה ״הָאִשָּׁה הַמְנָאָפֶת״ וְגוֹ׳ (יחזקאל טז לב), וְכֵן רַבִּים. וְלִי נִרְאֶה לוֹמַר שֶׁהַנִּיאוּף גּוֹרֵם גַּם לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וּמַעֲשֵׂה בַּעַל פְּעוֹר בַּשִּׁטִּים יוֹכִיחַ (במדבר כה), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּחִתּוּן שֶׁבַע אֻמּוֹת ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ (דברים ז ד), כִּי אֵין לְךָ דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ פִּתּוּי אִשָּׁה זָרָה, אֲשֶׁר בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ מֵעַל ה׳. וְדָבָר זֶה יָדוּעַ וּמְפוּרְסָם, וְהַמְפוּרְסָמוֹת אֵין צָרִיךְ רְאָיָה.
פסוק יג:
לֹא תִשָּׂא כְּנֶגֶד לֹא תִּגְנֹב. כִּי הַגּוֹנֵב סוֹפוֹ לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא–יב) ״לֹא תִּגְנֹבוּ וְגוֹ׳ וְלֹא תִשָּׁבְעוּ״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה גּוֹרֵר אֶת זֶה. וּלְכָךְ נֶאֱמַר (זכריה ה ד) ״וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְכִלַּתּוּ״ וְגוֹ׳. הִשְׁוָה שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאַחַת גּוֹרֶרֶת חֲבֶרְתָּהּ וְעִנְיָנָם אֶחָד. כִּי הַגּוֹנֵב עוֹשֶׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה כִּבְיָכוֹל, וְכֵן זֶה הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר כְּדֵי לְאַמֵּת שִׁקְרוֹ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת עוֹשֶׂה גַּם כֵּן עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה כִּבְיָכוֹל. וּלְפִיכָךְ מַאן דְּעָבִיד הָא נָפִיל בְּהָא, אַף אִם נִשְׁבַּע בְּאֵיזֶה דָּבָר אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן גְּנֵבָה. כָּךְ נִרְאֶה לִי נוֹסָף עַל מַה שֶּׁנִּזְכַּר בַּמְּכִילְתָּא.
פסוק יג:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּנֶגְדּוֹ לֹא תַעֲנֶה. כִּי כָל מְחַלֵּל שַׁבָּת מֵעִיד שֶׁלֹּא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְנָח בַּשְּׁבִיעִי. וְנִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״ (ישעיהו נח, יג), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיג:) שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא לְפִי שֶׁכָּל פְּעֻלּוֹת הָאָדָם הוּא בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, אֲבָל פְּעֻלַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא בְּדִבּוּר לְבַד, כִּי ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״, וְ״הוּא אָמַר וַיֶּהִי״ (תהלים לג, ו–ט). וּלְפִי זֶה, כְּשֶׁהָאָדָם שׁוֹבֵת בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, אֵין שְׁבִיתָה זוֹ דּוֹמָה לִשְׁבִיתַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁבַת אֲפִלּוּ מִדִּבּוּר פִּיו, וְהָאָדָם אֵינוֹ שׁוֹבֵת כִּי אִם מִפְּעֻלַּת כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְדַבֵּר דָּבָר״, שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל, לִזְכֹּר שְׁבִיתַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר שָׁבַת מִן הַדִּבּוּר. וּמִמֶּנּוּ תִּרְאֶה וְכֵן תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בְּשַׁבָּת מֵחֲפָצֶיךָ כִּי אִם מֵחֶפְצֵי שָׁמַיִם. וְעַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְקַדֵּשׁ מוֹצָא שְׂפָתָיו שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי חוֹל, אָז לְפָחוֹת בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חֹל בִּימֵי הַשָּׁבוּעַ, מִכָּל מָקוֹם לְפָחוֹת יְקַדֵּשׁ דִּבְרֵי שְׂפָתָיו שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו וְלַעֲנוֹת סָרָה בַּחֲבֵרוֹ.
פסוק יג:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְגוֹ׳, כְּנֶגְדּוֹ לֹא תַחְמֹד. וּמַסִּיק בַּמְּכִילְתָּא שֶׁכָּל הַחוֹמֵד לְסוֹף מוֹלִיד בֵּן שֶׁמְּקַלְּלוֹ, וְדָבָר זֶה מְחֻסַּר בֵּאוּר, כִּי מָה עִנְיָן זֶה לְזֶה? וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁכָּל חוֹמֵד אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וַדַּאי הוּא מְהַרְהֵר בָּהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הַבֵּן נוֹלַד לוֹ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת אֲשֶׁר חָמַד וְהִרְהֵר בָּהּ, עַל כֵּן אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ כָּרָאוּי, לְפִי שֶׁאָבִיו הָיָה מְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. וְגַם אֶת אָבִיו לֹא יְכַבֵּד כָּרָאוּי, כִּי הַחוֹמֵד נָשִׁים אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהוֹלִיד, כִּי אִם לְמַלֹּאות תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא נִתְכַּוֵּן אֶל בֵּן זֶה לְהוֹלִידוֹ, עַל כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ בְּנוֹ, וְעַל כֵּן לֹא יְכַבְּדוֹ גַּם כֵּן, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַכַּוָּנָה. וְחֶמְדַּת מָמוֹן תָּלוּי גַּם כֵּן בְּכִבּוּד אָב וָאֵם, כִּי הַחוֹמֵד מָמוֹן אֲחֵרִים אֵינוֹ מְכַבְּדָם כָּרָאוּי מֵחֲמַת הֱיוֹתוֹ לָהוּט בְּפוּלְמוּס חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, כִּי הַכִּבּוּד הוּא מֵהוֹנוֹ לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם וּלְהַלְבִּישָׁם, וְזֶה הַחוֹמֵד בְּלִי סָפֵק שֶׁעֵינוֹ צָרָה גַּם בְּאָבִיו וְאִמּוֹ מִלָּתֵת לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם.
פסוק טו:
וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְגוֹ׳. יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּעִנְיָן זֶה אֵיךְ רָאוּ אֶת הַנִּשְׁמָע, וּמַהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק״ (שמות כ:טו) אַחַר שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וְכָל הָעָם רֹאִים״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן ״וַיַּרְא״ לָמָּה לִי? וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״ (שמות כ:טז), מִלַּת ״וְנִשְׁמָעָה״ מְיֻתֶּרֶת.
פסוק טו:
וְהִנֵּה קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד נִתְגַּשֵּׁם אוֹתוֹ דִּבּוּר וְהָיָה בּוֹ כָּל כָּךְ מַמָּשׁוּת עַד שֶׁהָיוּ רוֹאִין בָּאֲוִיר כָּל הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, וּכְאִלּוּ הָיָה הַכֹּל כָּתוּב לִפְנֵיהֶם. וּרְאָיָה לָזֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (תהלים לג ו) ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. וְכֵן לְאַחַר הַיְצִירָה אָמְרוּ (חגיגה יד.) שֶׁמִּכָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִבְרָא מַלְאָךְ. וְכֵן כָּל דִּבְּרוֹת אֵלּוּ, אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, הָיָה בָּהֶם מַמָּשׁוּת. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים פז:) שֶׁכְּשֶׁשָּׁבַר מֹשֶׁה הַלּוּחוֹת הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, וְאִם לֹא הָיָה מַמָּשׁוּת בָּאוֹתִיּוֹת אֵיךְ הָיוּ פּוֹרְחוֹת? וּרְאָיָה גְדוֹלָה מִזּוֹ, שֶׁבְּלוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת כְּתִיב (שמות לד א) ״וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים״, ״כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ״, לִמֵּד שֶׁאוֹתָן אוֹתִיּוֹת שֶׁהָיוּ פּוֹרְחוֹת מִן לוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת נִקְבְּעוּ בַּשְּׁנִיּוֹת. וְאִם כֵּן וַדַּאי הָיָה מַמָּשׁוּת בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת״, דְּהַיְנוּ קוֹל אֱלֹהִים הַמְדַבֵּר אִתָּם, אוֹתָן קוֹלוֹת רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם.
פסוק טו:
וְתָבִין וְתֵדַע כִּי חוּשׁ הָרְאוּת יוֹתֵר דַּק בָּאָדָם מִן חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כִּי אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת בְּרִחוּק הַרְבֵּה מִילִין, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ כָּל כָּךְ בְּרִחוּק, כִּי חוּשׁ הַשֵּׁמַע אֵינוֹ שׁוֹלֵט כָּל כָּךְ לְמֵרָחוֹק כְּמוֹ חוּשׁ הָרְאוּת. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מִתְפַּחֲדִים עַל כָּל פָּנִים מִן קוֹל אֱלֹהִים, כִּי נוֹרָא הוּא. עַל כֵּן כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת קוֹל דְּבָרוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז חָשְׁבוּ אַף אִם יַעַמְדוּ בְּרִחוּק וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶת הַקּוֹל מְדַבֵּר אִתָּם, מִכָּל מָקוֹם דַּי לָהֶם כְּשֶׁיִּרְאוּ לִפְנֵיהֶם תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת בָּאֲוִיר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק״ (שמות כ טו), רוֹצֶה לוֹמַר לְפִי שֶׁ״וַיַּרְא הָעָם״ שֶׁרָאוּ תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת, לְפִיכָךְ ״וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק״, כִּי אָמְרוּ בִּרְאִיָּה לְחוּד סַגִּי לָן אַף בְּלֹא שְׁמִיעָה. וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרְטוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ לָמָּה ה׳ יַעֲמֹד בְּרָחוֹק, הֲלֹא טוֹב לָנוּ לְהִתְקָרֵב אֶל מְקוֹם קָדְשׁוֹ. וּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִן פַּחַד הַקּוֹל אָמְרוּ לְמֹשֶׁה ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״ (שמות כ טז), כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה, מִכָּל מָקוֹם דַּי לָנוּ כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה אַף אִם לֹא נִרְאֶה כָּל תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שבת פח:) כְּשֶׁחָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין אוֹתָן לְקָרְבָן לְצַד שְׁכִינָה כוּ׳, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר פָּסוּק ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא זֶה שֶׁהָיוּ מְדַדִּין אוֹתָן, מִכָּל מָקוֹם בָּא דָּוִד וּפֵרְשָׁהּ וְאָמַר ״מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן״ וְגוֹ׳ (תהלים סח יג).
פסוק יז:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ. מִן הַשְּׁמִיעָה בְּקוֹל ה׳, ״כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם״. אָמַר כִּי טוֹב לָכֶם לְקַבֵּל הַדִּבְּרוֹת מִתּוֹךְ הָרְאִיָּה וְהַשְּׁמִיעָה כְּאֶחָד, כִּי מִכָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֵצֵא תַּכְלִית מְיֻחָד. כִּי עַל הַשְּׁמִיעָה נָתַן טַעַם ״לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים״, וְ״נַסּוֹת״ לְשׁוֹן הֲרָמַת דֶּגֶל נֵס, כִּי רָצָה ה׳ לְהַגְבִּיהַּ אֶתְכֶם בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ, כִּי לֹא נִשְׁמַע כָּזֶה בְּשׁוּם אֻמָּה שֶׁתּוּכַל לְהִתְפָּאֵר בָּזֶה שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל אֱלֹהִים וְחָיוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה, כג) ״כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי״. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה שֶׁשְּׁמִיעַת קוֹל אֱלֹהִים הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֲרָמַת דֶּגֶל נֵס עַל כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן. וְעַל רְאִיַּת הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵיהֶם בָּאֲוִיר נָתַן טַעַם שֵׁנִי וְאָמַר: ״בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ״, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת ״יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה״, וְצִיּוּר זֶה רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה עַל פְּנֵיכֶם תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם יִהְיֶה נִרְאֶה לָכֶם כְּאִלּוּ הַתּוֹרָה כְּתוּבָה לִפְנֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי חֵטְא לְעוֹלָם, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּיכֶם עַל יְדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ צִיּוּרֵי רֹשֶׁם אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ נֶגֶד פְּנֵיכֶם תָּמִיד. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד.
פסוק יט:
אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם וְגוֹ׳. רז״ל אָמְרוּ (מכילתא יתרו פרשה ה) שֶׁנִּרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמָה, וְעַל הַר סִינַי כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה. וְהִנֵּה הַגִּבּוֹר בַּמִּלְחָמָה מוֹרֶה עַל מַרְאֶה אֲדֻמָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו סג, ב–ג) ״מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת, פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וְגוֹ׳, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי״ וְגוֹ׳. וְזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה מוֹרֶה עַל מַרְאֶה לְבָנָה, ״לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא״ (דניאל ז, ט). וְאִם אוּלַי לְזֵכֶר זֶה תִּרְצוּ לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת לְבָנוֹת מִן כֶּסֶף וְצוּרוֹת אֲדֻמּוֹת מִן זָהָב, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיכֶם עַל יְדֵי צוּרוֹת אֵלּוּ שֶׁפַע רָצוֹן מִסִּבָּה רִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן אָמַר ״אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם״ – כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, וּכְבָר רְאִיתֶם בַּיָּם דִּמְיוֹן הָאֹדֶם. עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְהַזְהִיר אֶתְכֶם שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.
פסוק יט:
וְאָמַר ״אִתִּי״ וְ״לָכֶם״, כִּי הַצּוּרוֹת לְבָנוֹת מִכֶּסֶף הוּא כְּדֵי לִהְיוֹת אִתִּי, כִּי אֲנִי ה׳ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, וְתִרְצוּ בְּמַרְאֶה זוֹ לְקָרֵב הַתַּלְמִיד אֶל הַמְלַמֵּד. אֲבָל הַצּוּרָה הָאֲדֻמָּה מִזָּהָב תַּעֲשׂוּ לָכֶם, שֶׁתִּהְיוּ נִצּוֹלִין מִן הָעוֹשֶׂה מִלְחָמָה שֶׁלֹּא יִלָּחֵם גַּם בָּכֶם. אַךְ מֵאַחַר שֶׁאָמַר מִיָּד ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא), נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהוּא נִקְשָׁר עִם תְּחִלַּת הָעִנְיָן, כִּי רָצָה ה׳ שֶׁיִּבְנוּ מִזְבַּח אֲדָמָה וְלֹא מִכֶּסֶף וְזָהָב, כִּי הָעוֹשֶׂה כֵן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָשָׂה אֱלֹהֵי כֶּסֶף וְזָהָב, כִּי אֵין חֵפֶץ לַה׳ בְּהַרְבּוֹת מַתַּת כֶּסֶף וְזָהָב, כִּי אִם ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַהַכְנָעָה, ״כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה׳״ (ירמיהו ט:כג), וּמִמֶּנִּי יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ. כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ (מגילה לא.), וּמוֹרֶה עַל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר חֻבַּר מִן אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר מִסְפָּרָם עוֹלֶה הַמּוּעָט מִכָּל אוֹתִיּוֹת אָלֶ״ף בֵּי״ת, כְּשֶׁתִּכְתֹּב יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א בְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה (פרשת מקץ מא:א). וְכֵן בְּפָרָשָׁה זוֹ, אַחַר שֶׁגָּמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תֵּיבוֹת כְּמִנְיַן עֵקֶב, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יַעֲקֹב בַּעַל הַטּוּרִים וְעָשָׂה כַּמָּה פֵּרוּשִׁים עַל מִלַּת עֵקֶב. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה רֶמֶז לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי כב:ד) ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״, כִּי כָל הַמִּתְיַהֵר חָכְמַת תּוֹרָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהַהַכְנָעָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳, וְהִיא יְסוֹד לְכָל הַתּוֹרָה. עַל כֵּן אָמַר ״אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם״ (שמות כ:יט), כִּי ״רָם ה׳ וְשָׁפָל יִרְאֶה״ (תהלים קלח:ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכִינָתִי בַּשָּׁמַיִם, מִכָּל מָקוֹם מִמְּכוֹן שִׁבְתִּי דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם, וְזֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין חֵפֶץ לַה׳ בְּרָמֵי הַקּוֹמָה. לְפִיכָךְ ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף״ וְגוֹ׳ (שמות כ:יט), וְזֶה צִוּוּי עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנּוּ מִכֶּסֶף וְזָהָב, כִּי אִם ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הָעֲנָוָה.
פסוק יט:
וְאָמַר ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי״. שֶׁהוּא מְחֻבָּר מִן אוֹתִיּוֹת שֶׁמִּסְפָּרָם הַמּוּעָט כָּאָמוּר, אָז ״אָבֹא אֵלֶיךָ״ אֶל דַּכָּא וּשְׁפַל אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ, כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ה) ״אֶשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״ (ישעיה נז, טו), רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר אִתִּי דַּכָּא, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֲנִי מַגְבִּיהוֹ עַד שֶׁשּׁוֹכֵן אֶצְלִי, וְחַד אָמַר אֲנִי אֶת דַּכָּא, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֲנִי מַרְבִּיץ שְׁכִינָתִי אֶצְלוֹ. וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר אֲנִי אֶת דַּכָּא, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנִּיחַ כָּל הֶהָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ״, דְּהַיְנוּ אֲנִי אֶת דַּכָּא.
פסוק כב:
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ. הוֹרָה בָּזֶה שֶׁרָצָה ה׳ לְהַרְאוֹת בְּמִזְבֵּחַ זֶה עִנְיְנֵי עֲנָוָה, וְהַחֶרֶב עִנְיָנוֹ הַגַּאֲוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג כט) ״וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ״. עַל כֵּן הֲנָפַת הַחֶרֶב מְחַלְּלוֹ. וְחָתַם גֶּדֶר הָעֲנָוָה בְּמַאֲמַר ״וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי״ וְגוֹ׳. כִּי הָעֲלִיָּה בְּמַעֲלוֹת הִיא מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, וְיֵשׁ בַּעֲלִיָּה זוֹ דֶּרֶךְ גַּאֲוָה וְגָאוֹן, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה בַּעֲלִיָּה זוֹ דֶּרֶךְ גַּסּוּת בִּמְקוֹם ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה״ (תהלים נא יט). וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר ״אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו״. אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּקְרָא כִּפְשׁוּטוֹ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן רֶמֶז שֶׁכָּל דֶּרֶךְ גַּאֲוָה וְגָאוֹן יֵשׁ בּוֹ צַד גִּלּוּי עֶרְוָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) ״כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת״ כוּ׳, וְאָמְרוּ עוֹד שָׁם ״כָּל הַמִּתְגָּאֶה לְסוֹף נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ״, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ בְּפָרָשַׁת קֹרַח בְּפָסוּק ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו״ (במדבר טז ד). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְזֶהוּ לְפִי שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם הִתְנַשְּׂאוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז ג) ״וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״, ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, הֵבִין זֶה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ?״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה שָׁם יֵשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה, וְאִם כֵּן ״מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ״ לְחַלֵּל קְדֻשָּׁתָם עַל יְדֵי עֶרְוָה? לְפִיכָךְ ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה״, וְשָׁם מְבֹאָר כָּל הָעִנְיָן וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר. וּבְסָמוּךְ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא א) יִתְבָּאֵר שֶׁלְּכָךְ הָיָה מוֹשַׁב הַסַּנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁיִּתְדַּמּוּ זֶה לָזֶה, וְכָל הַפּוֹסֵל בַּמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל גַּם בַּדַּיָּנִים. וּמִטַּעַם זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בכורים פ״ג ה״ג) פָּסוּק ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף״ (שמות כ כ) עַל דַּיָּנִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים שֶׁנִּתְמַנּוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא תָּפוּס כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל רוּחַ אֵין בּוֹ, עַל כֵּן מָצָאנוּ מָקוֹם לְבָאֵר כָּל הַפָּרָשָׁה עַל מִנּוּי הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים.