פסוק א:"...אתה ואהרן נדב ואביהוא" וגו'. ועדיין אלעזר ואיתמר אינם נחשבים. ואי־אפשר לומר שקטנים היו עדיין, שהרי מות נדב ואביהוא אירע בשנה השניה ליציאת מצרים. אבל להלן (כח, א) כולם מוזכרים. (פ' משפטים תשנ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': ראה פירוש "הטור הארוך" על אתר שכתב: תימא לי, למה לא עלו אלעזר ואיתמר, שהרי גדולה מעלתם ממעלת הזקנים... ? ונראה לי משום שהקב"ה לו נתכנו עלילות, וידע שבעלילה זו נתחייבו, כדאמרינן (תנחומא בהעלותך טז) שמכאן נתחייבו שריפה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום שמיני של מלואים, ולזקנים עד תבערה, ואילו מתו אלעזר ואיתמר היה נכרת כל זרע אהרן, ולא רצה הקב"ה שיכרת זרע כהונה הקדושה. וראה "העמק דבר" שם.
פסוק ג:רש"י ד"ה ואת כל המשפטים, שבע מצוות שנצטוו בני נח, ושבת, וכבוד אב ואם, ופרה אדומה, ודינין, שניתנו להם במרה. ע"כ. וקשה לי טובא: (א) מקורותיו של רש"י הם המכילתא על אתר וסנהדרין נו ע"ב. וקשה לי למה צריך משה רבנו ע"ה לומר עתה בשניה דברים שכבר אמר להם במרה, ולמה דברים אלה נקראים "משפטים", ומה באה המלה "כל" לרבות כאן? (ב) למה אינו מונה את מצוות מילה וגיד הנשה שניתנו לפני מתן תורה, או את המצוות שניתנו במצרים, דהיינו פסח דורות עם כל הקשור בו, מצוות בכור אדם ובכור בהמה ותפילין (פרקים יב-יג)? (ג) כאן מונה גם מצוות כבוד אב ואם בין המצוות שניתנו במרה, ואילו למעלה (טו, כה) אינו מונה אותה. וראה מה שכתבתי למעלה (טו, כה). (ד) ועוד קשה, שענין פרה אדומה אינו מוזכר לא במכילתא ולא בגמרא סנהדרין (נו ע"ב), כפי שכבר שאלתי (למעלה טו, כה). (ה) ועוד שאלתי שם, מה ענין יש במצוות פרה אדומה כל עוד לא נאמרו להם לישראל הלכות טומאה? דבר זה קשה לי זה זמן רב ולא מצאתי לו עדיין תשובה. (פ' משפטים תשמ"ב) לשאלה (א) נדרש בעל "באר יצחק" וכתב: ויש ליתן טעם הגון בדבר, לפי שהיו ישראל בתחילה בקדושת בני נח, ושוב אחר־כך במרה נעתקו מקדושה זו לקדושה יותר מעולה על־ידי מה שקבלו שם מצוות יתרות עוד על ז' מצוות בני נח, ושוב אחר־כך במתן תורה עלו אל הקדושה הגמורה העולה על כולנה, היא קדושת ישראל ורוממותם על כל האומות, ולכן קודם מתן תורה הוצרכו לקבל עליהם מחדש ז' מצוות בני נח ומצוות שנצטוו במרה, כדי שעל־ידי הקדמת קבלת קדושה זו יזדככו לקבל עליהם קדושת התורה ויהיו ראויים אליה. על שאלה (ב) ראה תוספות ד"ה עשר (סנהדרין נו ע"ב) שהקשו קושיה זו ונשארו בקושיה. וראה תירוצו של "משנה למלך" (הלכות מלכים י, ז ד"ה עוד ראיתי). על שאלה (ג) השיב רא"ם (למעלה טו, כה): איכא למימר דרש"י לא בא להזכיר כל מה שנאמר במרה, אלא לפרש קרא ד"שם שם לו חק ומשפט", דמיירי במצוות שניתנו במרה, כגון שבת ודינין, ולא חשש להזכיר גם כבוד אב ואם. ועל שאלות (ד-ה) ראה מש"כ למעלה (טו, כה).
פסוק ד:רש"י ד"ה ויכתב משה, מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה. ע"כ. כלומר כל זה כתב משה ב"ספר הברית" המוזכר להלן (פסוק ז). (פ' משפטים תשנ"ג)
פסוק ו:רש"י ד"ה ויקח משה חצי הדם, מי חלקו, מלאך בא וחלקו (ויקרא רבה ו, ה). ע"כ. חמש שיטות יש במדרש רבה שם: (א) רבי יהודה ברבי אילעי: הדם נחלק מאליו. (ב) רבי נתן: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום. (ג) בר קפרא: מלאך ירד בדמות משה וחילקו. (ד) רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת: עד כאן חציו של דם. (ה) רבי ישמעאל: בקי היה משה בהלכות דם וחילקו. משום מה בחר רש"י לבאר כבר קפרא ואיני יודע מדוע העדיף דבריו על פני האחרים. ועוד: הרי אפשר לומר בפשטות: מקרא קצר הוא, וכפי שאומר לעתים קרובות למדי, אלא שגם כאן ישנה העדפת העל־טבעי.
פסוק ו:רש"י ד"ה באגנות, ...ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים, שאין הזאה בלא טבילה. ע"כ. וקצת קשה גם כאן, מנין היו להם מים חיים לטבילת עם רב בהם. סתם ולא פירש. (פ' משפטים תשנ"ד)
פסוק ט:"ויעל משה ואהרן, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל". ואילו להלן (כח, א) נאמר "אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר". וגם כאן (ראה מה שכתבתי למעלה בפסוק א) לא ידעתי מדוע לא ייזכרו אף שני הבנים האחרונים. (פ' תצוה תשס"א)
פסוק י:רש"י ד"ה ויראו את אלהי ישראל, ...לא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן וכו'. והרי גם זו שמחה היא? (פ' משפטים תשנ"ח) וראה "כלי יקר" בספר ויקרא (י, א) שכתב: וקשה שהרי גם יום זה נקרא שמחת לבו, שכן דרשו רבותינו ז"ל (תענית כו ע"ב): "ביום חתונתו" - זה מתן תורה, "וביום שמחת לבו" - זה חנוכת בית המקדש, והיה לו להמתין עוד, אלא לפי שביום זה חזרו ושנו באיולתם "ויקריבו לפני ה' אש זרה" אשר בערה בקרבם מצד היין ומתוך רוב שתיה באו לפני ה' אשר לא כדת, על־כן לא רצה ה' להמתין להם עוד וכו'. (הראני הרב איתן שנדורפי שי')
פסוק יד:"...והנה אהרן וחור עמכם". אין הסבר לתפקידו של חור, מלבד היותו בן אחות משה, וכלום די בזה? וראה גם למעלה (יז, י). (פ' משפטים תש"ן) וראה מש"כ שם.
פסוק יד:רש"י ד"ה חור, בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפונה... אפרת זו מרים, כדאיתא בסוטה (יא ע"ב). ע"כ. וכך מבין רש"י גם להלן (לב, ה ד"ה ויאמר). ומאוד קשים דברי הגמרא שם שלאחר שנתרפאה מצרעתה חזר כלב ולקחה לו לאשה. כלום יש מעין גירושין כשהאשה מצטרעת? והיכן מצינו כן? (פ' משפטים תשנ"ג) וראה שמות רבה (א, יז) שאף שהיתה אשתו קודם לכן, חזר כלב ועשה בה מעשה ליקוחים פעם נוספת ברוב שמחתו בה.
פסוק טז:רש"י ד"ה ויכסהו הענן, רבותינו חולקים בדבר, יש מהם אומרים, אלו ששה ימים שמראש חדש. ע"כ. והוא על־פי יומא (ד ע"ב). מעניין שרש"י משלים את צדה השני של מחלוקת זו רק בד"ה שאחרי הבא (ויקרא אל משה ביום השביעי) - "...ויש אומרים ויכסהו הענן למשה ששת ימים לאחר עשרת הדברות" וכו'. ודומה שזה נדיר. ומסתבר שעשה כן משום שלדעה זו צריך לפרש "ויכסהו הענן" לא כמוסב על ההר, כפי שאמר למעלה, כי אם מוסב על משה. (פ' משפטים תשנ"א)
פסוק טז:והנה שם בגמרא החולקים הם רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי, ובארבעה דברים הם חלוקים: (א) לפי רבי עקיבא חוזר פסוקנו לספר על האירועים שלפני מתן תורה, על הימים שבין בואם למדבר סיני (ראש חודש סיון - למעלה יא, א), לבין יום מתן תורה. ולפי רבי יוסי הגלילי פסוקנו מהווה המשך לפסוקים הקודמים המספרים על נתינת הלוחות למשה אחרי שמיעת עשרת הדברות. גם הנאמר בפסוקנו התרחש לאחר עשרת הדברות - משה היה בפרישה במשך ששה ימים לפני שנקרא לקבל את הלוחות ביום השביעי. (ב) לפי רבי עקיבא כיסה הענן ששה ימים את ההר ולא את משה (שכן לשיטתו מדובר בימים שלפני מתן תורה בהם עלה משה וירד מספר פעמים ונצטווה לומר לבני ישראל דברים שונים). ולפי רבי יוסי הגלילי כיסה הענן את משה, שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים. (ג) לפי רבי עקיבא הקריאה אל משה ביום השביעי מופנית לכל העם שיבואו לשמוע את עשרת הדברות, אלא שחלק המקום כבוד למשה. ולפי רבי יוסי הגלילי קריאה זו היתה מכוונת דווקא למשה. (ד) לפי רבי עקיבא התורה ניתנה בשביעי בסיון ולפי רבי יוסי הגלילי בששי בסיון. (פ' משפטים תשנ"ד)