פסוק ג:כָּל [הַדְּבָרִים] אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה. לֹא אָמְרוּ לְאַלְתַּר ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״. יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ לְדַעַת חַכְמֵי סְפָרַד שֶׁפֵּרְשׁוּ שֶׁכָּל פָּרָשָׁה זוֹ הָיְתָה אַחַר קַבָּלַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אִם כֵּן בְּדִין אָמְרוּ בַּתְּחִלָּה ״נַעֲשֶׂה״, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יְצַוֶּה לָהֶם ה׳ יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹת אֵלּוּ. אָמְנָם אַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר רָאוּ שֶׁמֹּשֶׁה לָקַח חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנוֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ, אָז עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתָּם: חֲצִי הַשֵּׁנִי לְהֵיכָן יִתֵּן? וַדַּאי הַכַּוָּנָה שֶׁעַכְשָׁיו לֹא נָתַן לָנוּ כִּי אִם חֲצִי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְעוֹד יוֹסִיף לָנוּ מִצְוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ חֲצִי הַשֵּׁנִי. עַל כֵּן אָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״. וּמֹשֶׁה הֵבִין מַחֲשַׁבְתָּם וְאָמַר: אַתֶּם טוֹעִים, כִּי חִלּוּק הַדָּם הוּא כְּדֵי לִזְרֹק חֲצִי הַשֵּׁנִי עַל הָעָם, לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה יִהְיוּ לַאֲחָדִים בְּאַהֲבָה וְחִבָּה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְגַם לְפֵרוּשׁ רַשִּׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ הָיְתָה קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, נוּכַל לוֹמַר שֶׁבְּפַעַם רִאשׁוֹן שָׁמְעוּ שֶׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ וְשַׁבָּת וְדִינִין וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י, וּבַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
פסוק יא:וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בּוֹ בְּלֵב גַּס מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְקָשֶׁה עַל דְּבָרָיו דְּהָיָה לוֹ לוֹמַר תְּחִלָּה ״וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״ וְאַחַר כָּךְ ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״. וְתַרְגּוּמוֹ ״וַהֲווֹ חָדַן בְּקוּרְבָּנֵיהוֹן״, גַּם זֶה אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב עַל הַלָּשׁוֹן. וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן לְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא הָיוּ דּוּגְמַת מֹשֶׁה שֶׁעָמַד בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהָיָה נִזּוֹן מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כָּךְ אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ שֶׁחָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים עַל כֵּן הָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אָכְלוּ וְשָׁתוּ, כִּי רְאִיַּת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה הָיְתָה אֲכִילָה שֶׁלָּהֶם. אָמְנָם מִדְּקָאָמַר ״וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ״ (שמות כד, יא), יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה קְרָאָם אֲצִילִים, וְעוֹד פָּסוּק זֶה צָרִיךְ קִשּׁוּר עִם ״וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.
פסוק יא:וְנִרְאֶה לִי שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִנְבוּאָתָם, כִּי אֶל מֹשֶׁה שָׁלַח ה׳ יַד נְבוּאָתוֹ בְּלֹא אֶמְצָעִי, כִּי הַנְּבוּאָה נִקְרֵאת ״יַד ה׳״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לז א) ״הָיְתָה עָלַי יַד ה׳״, וְזֶה הַדָּבָר בְּרוּחַ הַקֹּדֶׁשׁ. וּלְפִי שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה קָרוֹב אֶל הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן לֹא הוּתְּרָה לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצָרְכֵי הַגּוּף כְּלָל כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי ה׳, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים״ (שמות כד טז). וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא (ד:) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכִּסּוּי זֶה הָיָה כְּדֵי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּתוֹךְ מֵעָיו, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד חַי לִפְנֵי ה׳ נָקִי וּמְשֻׁלָּל מִכָּל עִנְיְנֵי גַּשְׁמִיּוּת. וּמִטַּעַם זֶה לֹא אָכַל אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי לְהַרְחִיקוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי הַגּוּף שֶׁנִּבְרְאוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ (שמות כד טז), כִּי הַשְּׁבִיעִי קֹדֶׁשׁ לַה׳, וְיוֹם הַשַּׁבָּת יוֹכִיחַ. אֲבָל אֵלּוּ הַזְּקֵנִים נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים זְקֵנִים הָיוּ מִן הָאֲצִילִים אֲשֶׁר הָאֳצַל עֲלֵיהֶם מִן רוּחַ הַקֹּדֶׁשׁ שֶׁעַל מֹשֶׁה וְנִתַּן עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ כְּמֹשֶׁה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה כְּשֶׁחָזָה פְּנֵי אֱלֹהִים, אֶלָּא הֵמָּה חָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ (שמות כד יא), שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּשְׁנֵי הַחֲלָקִים, בְּחֶלְקֵי הַשֵּׂכֶל וּבְחֶלְקֵי הַחֹמֶר, כִּי מִצַּד הַשֵּׂכֶל חָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, וּמִצַּד הַחֹמֶר אָכְלוּ וְשָׁתוּ. וּלְפִי שֶׁחָזוּ מַחֲזֵה שַׁדַּי מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, עַל כֵּן לֹא רָאוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה כְּמוֹ מֹשֶׁה, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה הַמְאִירָה מִכָּל צַד, כָּךְ מֹשֶׁה הֵאִיר מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו, כִּי גַּם חֹמֶר שֶׁלּוֹ נַעֲשָׂה זַךְ וְנָקִי כְּחַמָּה בָּרָה, וְלֹא עִכֵּב עַל יָדוֹ מֵרְאוֹת מַחֲזֵה שַׁדַּי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה. אֲבָל פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מִן הַמָּאֳצָלִים, כַּלְּבָנָה הַחֲשׁוּכָה מִצַּד אֶחָד וּמְאִירָה מִצַּד הַשֵּׁנִי, כָּךְ הָיָה נָקִי וְזַךְ מִצַּד הַשֵּׂכֶל, וּמִכָּל מָקוֹם ״לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה״ (שמות לג יא) מֵהֱיוֹת כְּאֶחָד הָעָם מִן הַמַּחֲנֶה מִצַּד הַחֹמֶר הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּצָרְכֵי הַגּוּף, וְהָיָה כְּמוֹ אֲצִילִים אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.
פסוק יא:וּלְדִבְרֵי רַשִׁ״י יֵשׁ קְצָת רְאָיָה, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (ויקרא טז, א–ב) ״אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן״ וְ״אַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ״ וְגוֹ׳, מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ כִּי אִם בְּיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן חָטְאוּ בָּזֶה שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס שֶׁל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַרְבֵּב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְלֹא שָׁלַח בָּהֶם יָד עַכְשָׁיו עַד יוֹם פָּקְדוֹ. וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר עוֹד לְקַמָּן פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
