פסוק א:ואל משה אמר פרשה זו עד את כל דברי ה׳ נאמר ביום רביעי לחדש סיון כמו שפרשתי בפרשת יתרו. ולפי פשוטו ואל משה אמר מלאך אחד אבל המקרא חסר ורבים כמוהו.
פסוק ג:ויבא משה מן ההר בתוך מחנה ישראל ויספר להם את כל דברי ה׳ מאתם ראיתם ע״כ וישכם בבקר עד ויאכלו וישתו היה ביום חמישי לחדש סיון כמו שפי׳ בפרשת יתרו.
פסוק ד:ושתים עשרה מצבה כדכתיב והגבלת את העם סביב. ג׳ שבטים במזרח וג׳ בדרום וג׳ במערב וג׳ בצפון. כסדר שהיו במדבר שרוין סביבות המשכן. וי״א הי״ב אבנים הציב במזרח להעיד שכולם נתרצו בקיום ודוגמא זו מצינו שעשה אליהו בהר הכרמל ויקחו שתים עשרה אבנים למספר בני ישראל.
פסוק ה:נערי בני ישראל הם הבחורים כדי לחנכם במצות.
פסוק ה:ויעלו עלת לקיים מה שנאמר תעבדון את האלהים על ההר הזה.
פסוק ו:וישם באגנת פרש״י מכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית מילה, טבילה והרצאת דמים. והא דאמרינן ביבמות פרק החולץ אבותינו מלו ולא טבלו צ״ל אבותינו דהתם היינו אברהם יצחק ויעקב.
פסוק ו:זרק על המזבח קודם שקרא להם הדברים ולאחר שקרא להם זרק חצי הדם האחר על העם.
פסוק ז:ויקח ספר הברית אין מוקדם ומאוחר בתורה, הם התוכחות כדאיתא במכילתא. ר׳ ישמאל אומר, בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ וגו׳ שמטין ויובלות ברכות וקללות ובסוף הענין מהו אומר אלה החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו כיון שראה שקבלו עליהם נטל את הדם וזרק על העם, שנאמר ויקח משה את הדם ויזרוק על העם. אמר להם הרי אתם תפושים קשורים וענובים מחר בואו וקבלו עליכם כל המצות. נעשה ונשמע, נעשה מה שכתוב כאן ועוד נשמע אם ירצה לצוות יותר.
פסוק ח:הנה דם הברית שנתחלק לשני חצאין שכן דרך כורתי ברית שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. ומה שלא כרת ברית בין בתרי הבהמה כמו שמצינו גבי אברהם אבינו, היינו טעמא להודיעם שיפרע מהם בדם אם לא יקיימו התנאי וכן הוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית.
פסוק י:ויראו את אלהי ישראל במראה ובנבואה.
פסוק י:כמעשה לבנת הספיר יש ספיר שחור וזה ספיר כעין לבן והוא כעין תכלת בלו״י בלע״ז ולפי שאין ספיר ניכר לכל אדם חזר ונתן לך סימן בו שהוא ניכר לכל. ומהו עצם השמים לטוהר הוא מראה השמים כשהם זכים וטהורים מעננים כדכתיב ורוח עברה ותטהרם לבנת לשון לובן. דבר אחר לבנת הספיר לשון לבנה. אמר ר׳ עקיבא עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל שנאמר תוכן לבנים תתנו והמצרים לא היו נותנים להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט, ורחל בת בנו של מתושלח היתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הולד ממעיה ונתערב עם המלבן והיתה צועקת על בנה ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד ועשה אותו מלבן ונתנו למטה מרגליו של הקב״ה, הוא שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. פירוש לבנה שנעשית משפיר היולדת.
פסוק י:וכעצם לשון מראה כמו אדמו עצם מפנינים.
פסוק יא:לא שלח ידו לא פשט נבואתו לפי שנהגו עצמם במאכל ובמשתה כמו שמפרש והולך. דבר אחר אעפ״י שהקבילו פני שכינה כדכתיב ויחזו את האלהים לא הוזקו אלא ויאכלו וישתו.
פסוק יא:ויחזו את האלהים אמר רבי תנחומא מלמד שהגיסו לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה.
פסוק יא:ויאכלו וישתו כדרך כורתי ברית שירדו שמחים מן ההר ואכלו זבחי שלמים שזבחו נעריהם ולכבודו של משה נכתב מקרא זה שהם הוצרכו לאכול ולשתות אעפ״י שנהנו מזיו שכינה ומשה היה שם ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתיה כמו שפירש לאלתר.
פסוק יא:ויאכלו את השלמים אכלו והעולות הקריבו כדכתיב ויעלו עלת ויזבחו שלמים לה׳ פרים.
פסוק יג:ויהושע משרתו ישב לו בתחתית ההר עד רדת משה ויום יום נזון מן המן.
פסוק יד:ואל הזקנים הם שראו את אלקי ישראל אמר כבר שבו לנו לי וליהושע בזה בתוך המחנה, שהרי יהושע נתקרב אל ההר יותר מאהרן וחור ושבעים מזקני ישראל. ולכך לא ידע ממעשה העגל.
פסוק יד:מי בעל דברים הוא הרוצה להוציא מחברו שהמחזיק לעולם הוא שותק.
פסוק טו:ויכס הענן וכבר כסה בששה לחדש.
פסוק טז:וישכן כבוד ה' וכבר שכן הכבוד, כדכתיב וירד ה׳ על הר סיני, וכתוב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים.
פסוק יח:ויעל אל ההר אל ראש ההר, ומיד נאמרה פרשת בהר שמספר בדיני הארץ כדי להמשיך לבם שבשכר קבלת התורה יירשו הארץ.
פסוק יח:ארבעים יום וארבעים לילה מעלות השחר שבעה בסיון עד עלות השחר של שבעה עשר בתמוז. שלימא סדרא דפרשת משפטים
