א שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃ ב יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ ג לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃ ד מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ ה שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃ ו אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ ז הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃ ח אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ ט לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃ י נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃ יא תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ יב עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ יג צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ יד אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ טו הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃ טז הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃ יז קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רחיטנו (רַהִיטֵ֖נוּ) בְּרוֹתִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק ב:
הפעם הא'
נשיקה. בלי אות מבדיל בין הדבקים היא בפה כמו ישקני ובאות למ״ד ביד או בכתף או בלחי כמו אשקה נא (לאבי ולאמי) וישק יעקב לרחל:
פסוק ב:
דודיך. נמצא לשון יחיד דודי כמו הולך לדודי (למישרים) והוא שם ופעם תאר כמו השם כמו שירת דודי ואמ׳ אחד מהגאוני׳ שהוא הריר שתחת הלשון מטעם לכה נרוה דודים:
פסוק ב:
הפעם הב'
נערה מן חוץ המדינה [בכרמים] ראתה רועה [עובר] וחשקה בו והתאותה (בלבה) ואמרה מי יתן [ו]ישקני פעמים רבות וכאלו שמע אותה ואמרה לו כן כי טובים דודיך [מיין] יותר (י)שמחו אהוביך מיין ובעבור ריח שמניך כי שמך כשמן שיורק שריחו נודף על כן עלמות אהבוך הנערות (אהבוך):
פסוק ב:
הפעם הג'
אמרה כנסת ישראל והחלה מאברהם ששמר מצות השם והנשיקות היו שאמר וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי ויותר התענג בעבודת השם (מ)היין והראה מפעלות אלהיו והשיב נפשות ליראת י״י:
פסוק ג:
הפעם הא'
תורק. לשון נקבה (לשמן ואם לא ימצא כמוהו כמו בית שהוא לשון זכר ובמקום אחר לשון נקבה) כמו כי שחה אל מות ביתה וכן מלת שאול:
פסוק ג:
הפעם הג'
על כן עלמות אהבוך. [הוא] ואת הנפש אשר עשו בחרן:
פסוק ד:
הפעם הא'
נזכירה. יש אומרים (שהיא) מן אזכרתה ריח קטרת וכמהו זכרו כיין לבנון:
פסוק ד:
מישרים. הנכון שהוא תאר היין כמו הולך לדודי למישרים יתהלך במישרים ומ״ם מיין מושך עצמו ואחר עמו כמו יעשה חפצו בבבל (וזרעו כשדים):
פסוק ד:
הפעם הב'
וכל אחת ואחת אומרת לו משכני ואלו הביאני המלך חדריו יותר נגילה בך. אהבוך האחרון שב גם לעלמות:
פסוק ד:
הפעם הג'
משכני. שיצא מבית אביו [ונמשך אחר המקום]:
פסוק ד:
הביאני המלך חדריו. שגלה לו סודו והוליכו בארץ המקודשת ובכל זה שמח ובכל מקום קרא בשם י״י:
פסוק ה:
הפעם הא'
ונאוה. כמו יפה כמו לא נאוה לכסיל תענוג לא יאות לו ו[ה]נו״ן לבנין נפעל [כמו וכל נעשה במרחשת]:
פסוק ה:
הפעם הב'
[וחזרה ואמרה לעלמות] שהן בנות ירושלם אם אני שחורה כנגדכן עמו אהלי קדר שיכם השמש [תמיד על אהליהם] נאוה אני ויפת תאר כיריעות שלמה המלך ואל תחשבו עלי שזה השחרות נולדתי בו רק הוא מקרה ויסור וסבתו השמש שהכה בי בחוץ כי בני אמי עשו בי מריבה ושמוני נוטרה וקודם זה אפי׳ כרמי (שלי) לא נטרתי:
פסוק ה:
הפעם הג'
שחורה אני (ונאוה). אח״כ ירדתי למצרים אע״פ [ש]הייתי נאוה שדבקתי בשאר המצות:
פסוק ו:
הפעם הא'
שחרחרת. בא הכפל לגרוע ולא להוסיף כמו אדמדמת שהוא מעט אדום:
פסוק ו:
ששזפתני. השי״ן הראשון (ב)מקום אשר כמו שבשפלנו זכר לנו וטעמו גילתני [כמו] לא שזפתו עין איה:
פסוק ו:
נחרו בי. הנו״ן נוסף לבנין נפעל כמו נלחמו בי מן לחרחר ריב [וכמהו ויחר אפו]:
פסוק ו:
נוטרה. שומרת שם התאר:
פסוק ו:
הפעם הג'
ששזפתני השמש. היא הגלות וסבתו בני אמי נחרו בי שהיו במצרי׳ רבים עובדי ע״ז וכן אמ׳ יחזקאל ואודע להם בארץ מצרים ואמ׳ להם איש גלולי עיניו [השליכו] וגו׳ וימרו הי ואחר חזרו בתשובה כמו וישמע אלהים את נאקתם וזהו הגידה לי עיקר מצותיך שאתה רועה ולא אתערב עם המצרים:
פסוק ז:
הפעם הא'
איכה תרעה. י״א [שענינו שאלת מקום כענין איכה הם] כטעם איפה:
פסוק ז:
שלמה. השי״ן (ב)מקום אשר כשי״ן שאתה מדבר עמי:
פסוק ז:
כעטיה. י״א מדלגת ואמ׳ כי כן ויעט העם וי״א נכלמת כמו על שפם יעטה והנכון בעיני שהוא מן ועוטך עטה כבגד יעטה:
פסוק ז:
הפעם הב'
חזרה לדודה ואמרה לו הגידה לי אנה תרעה צאנך ואנה תרביצם ואני אשוב רועה ואפחד(ה) שאתערב עם עדרי חבריך הרועים:
פסוק ח:
הפעם הא'
בעקבי הצאן. (סימני פסיעות הצאן) כמו ועקבותיך לא נודעו:
פסוק ח:
גדיותיך. גדי בלי עזים הוא כל קטן בבהמה הטהורה:
פסוק ח:
הפעם הב'
ענה [לה] אם לא תרעי [צאי] לך בעקבי הצאן ורעי גדיות קטנות כמו שאת קטנה למעלה ממשכנות חברי והוא מקומי:
פסוק ח:
הפעם הג'
השיבה [ה]שכינה אם לא תדעי לכי בדרך אבותיך וירעו בניך הנולדים על דרך השבטים:
פסוק ט:
הפעם הא'
לסוסתי. היו״ד יתירה כמו מלאתי משפט [אוהבתי לדוש]:
פסוק ט:
דמיתיך. המשלתיך כמו ואל מי תדמיון אל:
פסוק ט:
הפעם הב'
לסוסתי ברכבי פרעה. שהוא עץ או ברזל דמיתיך זה דבר הדור:
פסוק ט:
הפעם הג'
וכאשר חזרה בתשובה אמרה [ה]שכינה לסוסתי [ברכבי פרעה] דמיתיך כנסת ישראל ששמרת עול מצות ולא סרתה מהדרך על כן אתן [את] שכרך [ואייפך] וכסף וזהב תוציאי [עמך] ממצרים:
פסוק י:
הפעם הא'
בתורים. י״א שורות נזמי (ה)אזן ומצחת הזהב וי״א ציורים ואומ׳ שהוא מן תאר והקרו׳ אלי שאין לו חבר כי אם בספר אחד והוא אחריו תורי זהב:
פסוק י:
נקודות. כמו נקודים:
פסוק י:
הפעם הב'
נאוו. דמה [ה]צניף שיש בלחייה כמתג [המצוייר בדמות התורי׳] בלחי הסוסיא וקשוריה בחרוזים בצואר הסוסיא ויאותו לך תורי זהב:
פסוק יב:
הפעם הא'
במסבו. כמו [ו]מסבי ירושלם הבנין העגול היקר:
פסוק יב:
נרד(י). בושם ידמה לכרכום:
פסוק יב:
הפעם הב'
ענתה אע״פ שיש לי ריח טוב כי גם המלך [כשהוא במסבו] היה מתאוה שיריח נרדי יותר [ריח טוב] יש לך [שהוא צרור המור] והייתי מתאוה שילין בין שדי ואחבק הדומה לאשכול הכפר שהוא [ב]עין גדי:
פסוק יב:
הפעם הג'
אמרה כנסת ישר׳ זכור לי ברית אברהם שהלך שמעו בכל העולם כמו נרד והיה שם בצרור המור:
פסוק יג:
הפעם הא'
צרור המור. י״א כי המור הוא המושק [בערבי] ומלת אריתי ישחית זה הפירוש והוא מן בושם יקר וטעם צרור המור כמו צרור הכסף:
פסוק יג:
הפעם הג'
שדי. הם התורות והמצות (שהיה) מלמד לאנשי דורו [עד שהודו כי אין כמו השם ית׳] כאשר לא ימצא כדמות אשכל הכפר בעין גדי שהוא מגיד שבחו של שם:
פסוק יד:
הפעם הא'
אשכל הכופר. בלשון קדר כאפור ובל׳ כאנפורא והוא כמו אשכולות וי״א שהוא מין קרנפל והראשון קרוב:
פסוק יד:
בכרמי עין גדי. שם מקום [בארץ ישר׳ שימצא בו אשכל הכפר]:
פסוק טו:
הפעם הא'
עיניך יונים. (כיונים) כמו אש אוכלה [הוא]:
פסוק טו:
הפעם הב'
ענה הנך יפה עיניך יונים. כיונה שהיא אוהבת (בן) זוגה ולא תניחנו:
פסוק טו:
הפעם הג'
ענתה השכינה עתה תתיפי בחרוזים נביאים אשלחם אליך והם עיניך:
פסוק טז:
הפעם הא'
רעננה. כמו רטוב ורך:
פסוק טז:
הפעם הב'
ענתה הנך יפה והיינו צריכים לערש רעננה ויהיו קורות בתינו ארזים שנשב בסתר
פסוק יז:
הפעם הא'
רהיטנו. מלשון משנה רהיטי ביתו של אדם:
פסוק יז:
ברותים. אין לו דומה וכל המפרשים אמרו שהוא כמו ברושים רק לא יתחלפו זולתי [אותיות] אהו״י:
פסוק יז:
הפעם הג'
אמר׳ כנסת ישראל הייתי רוצה (במשכן) לעבוד אותך [ב]תחלה ואח״כ אבנה לך בית ארזים (רק) אני כשושנה בעמק (שכל ה)עובר ירמסנה והפחד שיעשו בי המצריים כלה: