מצודת ציון על שיר השירים א

רבי דוד אלטשולר

🔗 שתף
פסוק ב:
דודיך. ענין אהבה וחיבה כמו נרוה דודים (משלי ז יח):
פסוק ג:
לריח. בעבור ריח כמו פתח פיך לאילם (שם לא ח):
פסוק ג:
תורק. ענין הזלה ושפיכה וכן על הארץ יריקו (קהלת יא ג):
פסוק ג:
עלמות. נערות כמו והיה העלמה (בראשית כד מג):
פסוק ד:
נרוצה. ענין מהירות ההליכה, ובא בלשון רבים ליחיד לתפארת וכן ונתנה לך גם את זאת (שם כט כז):
פסוק ד:
הביאני. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים במקרא:
פסוק ד:
מישרים. מלשון ישר וראוי:
פסוק ה:
ונאוה. מלשון נאה ויופי כמו נאוה כירושלים (לקמן ו ד):
פסוק ה:
כיריעת. ענין וילון:
פסוק ו:
תראני. ענינו הסתכלות דרך בזיון וכן לראוה בך (יחוקאל כח וז):
פסוק ו:
שחרחורת. מלשון שחרות בהכפל העי״ן והלמ״ד ויורה על רוב השחרות וכן ירקרק או אדמדם (ויקרא יג מט):
פסוק ו:
ששזפתני. ענין ראיה והבטה כמו שזפתו עין (איוב כח ז):
פסוק ו:
נחרו. מלשון חרון אף וחמה:
פסוק ו:
נוטרה. ענין שמירה כמו הינטור לעולם (ירמיה ג ה):
פסוק ז:
איכה. הוא כמו אנה וכן איכה הוא (מ״ב ו יב):
פסוק ז:
תרביץ. ענין השכיבה לנוח:
פסוק ז:
בצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא חצי היום:
פסוק ז:
שלמה. אשר למה, השי״ן הוא במקום אשר:
פסוק ז:
כעטיה. ענין הפרחה ושטיפה כמו ותעט אל השלל (ש״א טו יט):
פסוק ח:
בעקבי. רוצה לומר במדרך עקבות רגל וכן ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז כא):
פסוק ח:
ורעי. מלשון מרעה:
פסוק ח:
גדיותיך. מלשון גדי עזים:
פסוק ח:
על. ממעל:
פסוק ח:
משכנות. מלשון משכן:
פסוק ט:
לסוסתי. נקבת הסוס תקרא סוסיה, כאשר תקרא נקבת החמור חמורה, והיו״ד נוספת, ובעבור תוספת הי׳ נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד וכן מלאתי משפט (ישעיה א כא), שבעבור תוספת היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו. ואמר בלשון נקבה, לפי שדרך המלך והשרים היה לקשור במרכבתם סוסיות נקבות, כי בסוסים זכרים יקשה על הרכב לעצרם ללכת לאט לבל ירוצו:
פסוק ט:
פרעה. כל מלכי מצרים קרואים בשם פרעה:
פסוק ט:
דמיתיך. מלשון דמיון ומשל:
פסוק ט:
רעיתי. חברתי:
פסוק י:
נאוו. מלשון נאה ויופי:
פסוק י:
לחייך. הם הלסתות אצל העינים וכן בשבט יכו על הלחי (מיכה ד יד):
פסוק י:
בתורים. הם הפנינים המסודרים בתואר נאה ותכונה יפה וקרוב לו כתור האדם המעלה (דהי״א וז יז), ורוצה לומר כתואר ותכונת האדם המעלה:
פסוק י:
בחרוזים. הם אבנים טובות ומרגליות נקובות מחוברות בחוט, ובדברי רז״ל מחרוזות של דגים (ב״מ כא.):
פסוק יא:
נעשה. פעמים דרך היחיד לדבר בלשון רבים לתפארת:
פסוק יב:
עד. בעוד וכן עד היותי על אדמתי (יונה ד ב):
פסוק יב:
במסבו. דרכו היה להסב ולהשען על המטות בשעת האכילה:
פסוק יב:
נרדי. מין בושם:
פסוק יג:
צרור. ענין קשור כמו צרור כספו (בראשית מב לה):
פסוק יג:
המור. מין בושם:
פסוק יג:
דודי. אהובי:
פסוק יג:
שדי. הם דדי האשה:
פסוק יג:
ילין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א כא):
פסוק יד:
אשכול. כן יקרא הענף והגרגרים תלוים בו וכן אשכול ענבים (במדבר יג כג):
פסוק יד:
הכופר. מין בושם:
פסוק יד:
בכרמי. הוא מושאל לפרדסים בעלי אילנות וכן כרם זית (שופטים טו ה):
פסוק יד:
עין גדי. שם מקום בארץ ישראל:
פסוק טו:
הנך. הנה את כמו הנך הרה (בראשית טז יא):
פסוק טז:
נעים. אהוב וחביב כמו נטעי נעמנים (ישעיה יז י):
פסוק טז:
ערשנו. כן יקרא המטה כמו ערש יצועי (תהלים קלב ג):
פסוק טז:
רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים (שם לב):
פסוק יז:
קורות. כן יקרא העץ העב וכן ונקחה משם איש קורה אחת (מ״ב ו ב):
פסוק יז:
רהיטנו. הם הבנינים שבעליית הבתים אשר בהם ילכו וירוצו מחדר לחדר וכן מלך אסור ברהטים (לקמן ז ו), כי התרגום של וירץ הוא ורהט ובלשון הזה יקרא גם שקתות המים. כמו שנאמר ותמלאנה את הרהטים (שמות ב טז), וזה על שם מרוצת המים שבהן:
פסוק יז:
ברותים. כמו ברושים בשי״ן והוא שם אילן סרק חשוב:

שיר השירים א

א שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃ ב יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ ג לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃ ד מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ ה שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃ ו אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ ז הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃ ח אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ ט לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃ י נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃ יא תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ יב עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ יג צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ יד אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ טו הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃ טז הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃ יז קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רחיטנו (רַהִיטֵ֖נוּ) בְּרוֹתִֽים׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק