פסוק ו:ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ראש השנה יז:) כִּי שְׁתֵּי מִדּוֹת אֵלּוּ שֶׁל רַחֲמִים, אַחַת קוֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא אָדָם וְאַחַת אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא. וְהָרֹא״שׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִקְשָׁה: קוֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא לָמָּה צָרִיךְ רַחֲמִים? וְתֵרֵץ כִּי צָרִיךְ רַחֲמִים לְצַד כִּי ה׳ יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד לַחֲטֹא, אוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב בְּחוֹשֵׁב בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלָיו יִקְרָא קוֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, פֵּרוּשׁ קוֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר. וְאֵין דְּבָרָיו רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים מוּבָנִים לִי, כִּי אִם יָבֹא ה׳ לְהַעֲנִישׁ עַל מַה שֶׁעָתִיד, נֹאמַר לְפָנָיו גַּם כֵּן לָמָּה בָּרָאתָ אוֹתוֹ כֵּיוָן שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּחֱטָא, וְיָדִין אוֹתוֹ עַל הֶעָתִיד, כִּי קוֹדֶם לֵידָתוֹ וְקוֹדֶם חֶטְאוֹ יִשְׁוֶה בָּהֶם הַמִּשְׁפָּט וַאֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמַעֲשֵׂה הַחֵטְא, וְהָבֵן. וּמַה שֶׁכָּתַב בְּחוֹשֵׁב בַּעֲבוֹדָה זָרָה וַעֲדַיִן לֹא עָשָׂה, קָשֶׁה, כִּי זֶה יִקָּרֵא אַחַר מַעֲשֶׂה, כִּי הֲגַם שֶׁלֹּא עָבַד, חֵטְא הַמַּחֲשָׁבָה נִתְפָּס עָלָיו.
פסוק ו:וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְרַחֲמִים אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, אִם אֵין לוֹ זְכוּת שֶׁהוּא קִיּוּם מִצְוֹת עֲשֵׂה לֵיהָנוֹת מֵהֶם, הוּא הָאָדוֹן יָחֹן אוֹתוֹ בְּרַחֲמִים. וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ מִקְרָא (דברים יא:יג): ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ וְנָתַתִּי מְטַר״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁבִּשְׂכַר מַעֲשֶׂה הַטּוֹב יָבֹא הַטּוֹב, וְאִם הָיָה אָדָם אָנוּס וְלֹא לָמַד וְכוּ׳ אֵין לוֹ לֹא שָׂכָר וְלֹא עֹנֶשׁ וּבַמֶּה יְרֻחַם, לָזֶה אָמַר ה׳ קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, וְהוּא חִדּוּשׁ. וְעוֹד אֲפִלּוּ הִתְעִיב מַעֲשָׂיו וְעָבַר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה יִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּרַחֲמִים.
פסוק ו:עוֹד יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ כִּי כְּשֶׁיֵּטִיב ה׳ בְּרַחֲמָיו לְאִישׁ, הֲגַם שֶׁיֶּחֱטָא לֹא יִפְחוֹת מִטּוּבוֹ דָּבָר, וְתִהְיֶה הַמִּדָּה שֶׁהָיָה בָּהּ קוֹדֶם מִתְנַהֶגֶת גַּם אַחַר שֶׁחָטָא. לָזֶה אָמַר רַחֲמִים שֶׁקּוֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא לְהַשְׁווֹת לָהֶם רַחֲמִים שֶׁיִּהְיוּ אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא. וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי בִּרְאוֹת כִּי לֹא יִשְׁתַּנֶּה טוּב הָרְשָׁעִים וְלֹא כְלוּם כִּי כֵן הִיא הַמִּדָּה.
פסוק ט:יֵלֶךְ וְגוֹ׳ כִּי עַם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, כִּי בְּדִבְרֵי ה׳ (שמות לג:ג) נֶאֱמַר לוֹ ״לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף״, אִם כֵּן כִּי טַעַם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא יִמְנַע עֲלוֹת ה׳ בְּקִרְבָּם, וְאֵיךְ נוֹתֵן מֹשֶׁה הַטַּעַם עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה? עוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל דָּבָר שֶׁכְּבָר נִתְרַצָּה לוֹ ה׳ כְּשֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת עִמָּהֶם וֶהֱשִׁיבוֹ (שמות לג:יז) ״גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳ אֶעֱשֶׂה״?
פסוק ט:אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בְּדִקְדּוּק עוֹד לָמָּה אָמַר מֹשֶׁה כָּאן שֵׁם אַדְנוּת, וְתִגְדַּל הַקֻּשְׁיָא לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (שמות לג:ג) כִּי לֹא חָפֵץ מֹשֶׁה אֶלָּא בִּבְחִינַת הָרַחֲמִים.
פסוק ט:וְאוּלַי כִּי כְּשֶׁגִּלָּה ה׳ לְמֹשֶׁה מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְרָאָה הַפְלָגָתָם, הִשְׂכִּיל כִּי אִם יִתְנַהֵג ה׳ עִם יִשְׂרָאֵל בְּמִדּוֹת אֵלּוּ בְּלֹא דִין כָּל עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל קוֹדֶם הַעֲבָרַת הַטּוֹב לְפָנָיו, לֹא יוּכְלוּ עֲמוֹד בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי ה׳ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. לָזֶה חָזַר בּוֹ וְשָׁאַל שְׁאֵלָה שֶׁהוּא לְצַד כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, לְבַל יְסוֹבֵב טוּבוֹ לְזַלְזֵל בְּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּהִסְתַּלֵּק מֵהָרְשָׁעִים בְּחִינַת הַדִּין כָּל עִקָּר יִהְיוּ פּוֹקְרִים. לָזֶה אָמַר יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי שֶׁהִיא בְּחִינַת הַדִּין, וְשָׁאַל מִדָּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָהּ כְּאָמְרוֹ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, וּמִדָּה זוֹ אֵינָהּ בִּבְחִינַת אַדְנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כג:כא) ״כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם״ אֶלָּא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי יַחְפּוֹץ מֹשֶׁה בְּרַחֲמִים וְדִין, כִּי טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.
פסוק ט:וּנְחַלְתָּנוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יַחְלִיפֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת, אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ נַחֲלַת עוֹלָם.
פסוק יא:שְׁמָר לְךָ. צָרִיךְ לָדַעַת מַה יִשְׁמֹר בָּזֶה, וְאִם יִשְׁמֹר הַדְּבָרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְהִירוֹ עַל מִצְוָה בִּפְרָטוּת מִכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וּפְשִׁיטָא שֶׁלֹּא יִכְבּוֹשׁ הַנֶּאֱמַר לוֹ בִּנְבוּאָה. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֲבוֹדָה זָרָה, לָזֶה מִתְחַכֵּם ה׳ לְרַפֵּא שִׁבְרָם בְּמַה שֶׁיְּצוֹרְרוּ אֶת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וִיקַוּוּ לְאַבְּדָם וּלְהַרְחִיקָם בַּל קְרוֹב אֲלֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה יִתְכַּפֵּר עֲוֹנָם וְתִתְרַצֶּה תְּשׁוּבָתָם. וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ, יוֹעִיל הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן בָּזֶה לְכַפָּרָה עַל הַדָּבָר. וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמָר לְךָ, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית לז:יא) ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״, שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁמְּרִים מָתַי יָבֹא עֵת לַעֲשׂוֹת כָּל הַכָּתוּב לְהַתְעִיב אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁבּוֹ נִכְשְׁלוּ.
פסוק יא:אוֹ יֹאמַר, כִּי מִקּוֹדֶם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל לֹא צִוָּה ה׳ כָּל הַהַרְחָקָה מֵהָאוּמּוֹת וְהַתְעָבָתָם, וּלְצַד שֶׁקָּדַם מַעֲשֵׂה הָרַע הוֹסִיף ה׳ לָהֶם מִצְוָה זוֹ כְּדִין הַרְחָקַת הַנִּכְשָׁל בַּעֲבֵרָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַגְדִּיר עַצְמוֹ בְּגָדֵר חָדָשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמָר לְךָ, פֵּרוּשׁ, מִצְוָה זוֹ לְמָה שֶׁאֵלֶיךָ בָּאָה לְצַד מַה שֶׁעָשִׂיתָ אֶת הָעֵגֶל.
פסוק יא:אוֹ אֶפְשָׁר כִּי קוֹדֶם מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל לֹא הָיָה ה׳ מְצַוֶּה עַל הַדָּבָר הָאָמוּר בָּעִנְיָן, כִּי תֵּכֶף הָיָה ה׳ גּוֹרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְאֵין מָקוֹם לְמִצְוָה, וְלֹא הָיָה בֵּית מֵחוּשׁ לְחַיַּת הָאָרֶץ, אוֹ לְצַד אֵימָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה נִפְסָק מֵהֶם יֵצֶר הָרָע וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תַּעַבְדֵם, אוֹ לְצַד כִּי יִרְבּוּ עַד מְאֹד וּמָלְאוּ הָאָרֶץ. וְאַחַר הָעֵגֶל בָּטַל הָעִנְיָן וְהֻצְרְכוּ לְצַוּוֹת לָזֶה, וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמָר לְךָ.
פסוק יא:וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז אֶפְשָׁר שֶׁתֵּיבַת לְךָ חוֹזֶרֶת אֶל מֹשֶׁה, וְרָמַז לוֹ כִּי מַה שֶׁאוֹמֵר לוֹ הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ וְגוֹ׳, אֵינוֹ לִזְמַן הַמִּזְדַּמֵּן אֶלָּא לִזְמַן רָחוֹק, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,יג) מֹשֶׁה שֶׁגָּאַל אוֹתָנוּ הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ לֶעָתִיד לָבֹא, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר שְׁמָר לְךָ, וְתֵדַע כִּי לֹא נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי ה׳ שֶׁאָמַר כָּאן לְמֹשֶׁה ״הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר שְׁמָר לְךָ לְאַחֲרִית הַיָּמִים אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
פסוק טו:פֶּן תִּכְרֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁבִּשְׁעַת כְּרִיתַת בְּרִית יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁבַע מִצְווֹת, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִכְרֹת, וְהַטַּעַם כִּי וְזָנוּ פֵּרוּשׁ, יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אֵין אֱמוּנָה בָּהֶם כַּגָּלוּי לְיוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת, וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז ח.) כִּי מִשְּׁעַת קְרִיאָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אָכַל. וְאָמְרוֹ מִזִּבְחוֹ כָּתַב רַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה (פ״ד) שֶׁבָּא לֶאֱסֹר שְׁחִיטַת גּוֹי, מִמַּה שֶׁהִזְכִּירָם בְּאִסּוּרֵי גּוֹיִם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּחִינַת הַזְּבִיחָה לְבַד יְתָעֵב ה׳ הֲגַם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מִפְּסוּלֵי שְׁחִיטָה:
פסוק יח:אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר. טַעַם מִצְוָה זוֹ כָּאן לְצִיּוּן כִּי הֵן אֵלֶּה תִּקּוּנֵי הַחֵטְא שֶׁקּוֹדֵם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ב מ.) כִּי הֶחָמֵץ הוּא בְּחִינַת אֵל אַחֵר, וְלָזֶה צִוָּה ה׳ בְּיֶתֶר שְׂאֵת לִשְׁמוֹר אֶת הַדָּבָר, וְצִוָּה כָּאן עַל כְּלָלוּת הַמּוֹעֲדִים. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵגֶל (שמות לב:ד) ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״ וְגוֹ׳, וְכָל הַמּוֹעֲדִים תְּלוּיִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, לָזֶה חָזַר ה׳ עַל הַדְּבָרִים כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם הַפְּרָטִים שֶׁיֵּשׁ נֶגְדִּיּוּת לָהֶם בְּמַשְׁמָעוּת מַאֲמַר הַכְּפִירָה, וְזֶה אֶחָד מִפְּרָטֵי הַתְּשׁוּבָה הַצְּרִיכִין. וְהִזְכִּיר שְׁמִירַת שַׁבָּת לְפִי שֶׁהֵם עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, לָזֶה אָמַר ה׳ מִצְוַת שַׁבָּת שֶׁהִיא גַּם כֵּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁבָּזֶה יְתֻקַּן הַמְּעֻוָּת. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל.
פסוק כד:אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ. דִּקְדֵּק לוֹמַר מִפָּנֶיךָ, פֵּרוּשׁ לְבַל תִּצְטַעֵר בִּרְאִיָּתָם, עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נו:) בְּמַעֲשֵׂה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עִם אַסְפַּסְיָנוּס, הִבְטִיחַ ה׳ כִּי לֹא יֵרָאוּ לְפָנֵינוּ כָּל עִקָּר.
פסוק כד:וְהִרְחַבְתִּי וְגוֹ׳. עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ג:יט) ״אֶרֶץ צְבִי״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נז:) כְּעוֹר שֶׁל צְבִי זֶה וְכוּ׳:
פסוק כח:לֶחֶם לֹא אָכַל וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לְפָרֵט לֶחֶם וּמַיִם וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, לְדַיֵּק בִּדְבָרָיו בָּא כִּי דַּוְקָא לֶחֶם וּמַיִם הוּא שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה, אֲבָל אֲכִילָה אַחֶרֶת וּשְׁתִיָּה אַחֶרֶת אָכַל וְשָׁתָה, כְּאָמְרוֹ (תהלים מ:ט) ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, גַּם נִמְשְׁלָה לְמַיִם (תענית ז.), וְאִם הָיָה אוֹמֵר לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה יֵשׁ בְּמַשְׁמָע כָּל מִין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:
פסוק כט:וַיְהִי בְּרֶדֶת וְגוֹ׳. אָמַר וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, לִרְמוֹז מַה שֶׁנִּכְווּ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל מִמַּעֲלַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר עָנְתָה בְּפָנָיו, דִּכְתִיב ״וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן״ וְגוֹ׳ (שמות לד:ל).
פסוק כט:בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר וְגוֹ׳. לֹא נוֹדַע גְּזֵרַת הַכָּתוּב אַיֵּה מְקוֹמָהּ, עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״בְּרֶדֶת מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שְׁלִילַת יְדִיעַת מֹשֶׁה בַּדָּבָר קוֹדֶם שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ תְּחִלָּה עִנְיַן קֵרוּן פָּנִים שֶׁיֶּשְׁנוֹ. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מִי הוֹדִיעוֹ לְמֹשֶׁה כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע מֵעַצְמוֹ, וְאִם הוֹדִיעוּהוּ לָמָּה לֹא הוֹדִיעַ הַכָּתוּב סֵדֶר הַהוֹדָעָה.
פסוק כט:אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן לְפִי מַה שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב אַחַר זֶה כִּי נָתַן מֹשֶׁה מַסְוֶה עַל פָּנָיו בִּתְמִידוּת, זוּלַת בְּעֵת לִמּוּדוֹ. אִם כֵּן יֹאמַר הָאוֹמֵר: לָמָּה לֹא נָתַן מֹשֶׁה מַסְוֶה עַל פָּנָיו בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר בִּזְמַן שֶׁלֹּא הָיָה מְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה? לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע – זֶה הָיָה סִבָּה שֶׁלֹּא נָתַן עַל פָּנָיו מַסְוֶה קֹדֶם, וְרָאָהוּ אַהֲרֹן וְיִשְׂרָאֵל וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו. וַעֲדַיִן יִקְשֶׁה עַל זֶה אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בַּעַל חַי בְּדָבָר נוֹסָף בְּפָנָיו, וּבִפְרָט קֵרוּן פָּנִים. לָזֶה הִקְדִּים הַכָּתוּב לוֹמַר הַסִּבָּה שֶׁמָּנְעָה מִמֶּנָּה הַיְּדִיעָה וְאָמַר בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר – פֵּרוּשׁ, כִּי בִּהְיוֹתוֹ בָּהָר לוּ יִהְיֶה שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּהוֹד פָּנָיו יִתְלֶה הַדָּבָר כִּי יַבְהִיקוּ פָּנָיו מֵאוֹר פְּנֵי אֵל הַמְּדַבֵּר עִמּוֹ, וּבְרִדְתּוֹ מִן הָהָר נִסְתַּלֵּק תְּלִיַּת הַרְגָּשַׁת אוֹר פָּנָיו. וַעֲדַיִן תִּקְשֶׁה לָמָּה לֹא הִרְגִּישׁ בְּמֶשֶׁךְ יְרִידָתוֹ? לָזֶה אָמַר וּשְׁנֵי לֻחוֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר – פֵּרוּשׁ, בְּכָל מֶשֶׁךְ רִדְתּוֹ מִן הָהָר, וְלָזֶה הָיָה תּוֹלֶה כִּי מַה שֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ בְּפָנָיו הָיָה מֵאוֹר הַלֻּחוֹת אֶל מוּל פָּנָיו יָאִירוּ, וְלֹא יָדַע כִּי קֵרוּן פָּנִים הָיָה קָבוּעַ בּוֹ בְּעוֹר פָּנָיו. וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, פֵּרוּשׁ, יָדַע בְּקֵרוּן פָּנִים אֲבָל לֹא חָשַׁב שֶׁהָיָה אוֹר קָבוּעַ בְּעוֹר פָּנָיו וְהָיָה תּוֹלֶה בַּלּוּחוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וְזֶה הָיָה סִבָּה שֶׁלֹּא עָשָׂה מַסְוֶה וְרָאָהוּ אַהֲרֹן. וּכְפִי זֶה גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא וַיַּרְא אַהֲרֹן וְגוֹ׳, כִּי זוּלַת כָּל הַכָּתוּב לֹא הָיוּ רוֹאִים אַהֲרֹן וְיִשְׂרָאֵל קֵרוּן פָּנִים קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָאֵם, שֶׁהָיָה שָׂם מַסְוֶה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִנִּיחַ מִיָּדוֹ הַלּוּחוֹת וְלֹא נִשְׁאַר בְּמַה לִתְלוֹת, מֵעַצְמוֹ הִרְגִּישׁ מַתַּת אֱלֹהִים כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו וְנָתַן הַמַּסְוֶה תֵּכֶף, בְּסוֹד (משלי כה:ב) ״כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר״.
פסוק כט:וּבַמִּדְרָשׁ (שמות רבה מז,ו): רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן אָמַר, כְּשֶׁכָּתַב מֹשֶׁה הַתּוֹרָה נִשְׁתַּיֵּר בַּקּוּלְמוֹס קִמְעָא, וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִשָּׁם נַעֲשָׂה קַרְנֵי הוֹד, עַד כָּאן. וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סְתוּמִים וַחֲתוּמִים. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוְּנוּ לוֹמַר כִּי מָצִינוּ שֶׁמִּדַּת הָעֲנָוָה לְמַעְלָה מִכֹּל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה פ״א): מַה שֶׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ שֶׁהוּא הַיִּרְאָה, דִּכְתִיב (תהלים קיא:י): ״רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה׳״, עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסַנְדָּלָהּ, דִּכְתִיב (משלי כב:ד): ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״. וּמָצִינוּ שֶׁהֵעִידָה הַתּוֹרָה עַל מֹשֶׁה (במדבר יב:ג) שֶׁעָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם, וּכְשֶׁאָמַר ה׳ לִכְתֹּב הַדְּבָרִים מָצִינוּ לוֹ שֶׁלֹּא כָּתַב ״עָנָיו״ אֶלָּא ״עָנָו״ חֲסֵרָה יוֹ״ד, וְאַף זֶה מִן הָעֲנָוָה. וּבִשְׂכַר זֶה זָכָה לְקַרְנֵי הוֹד, כִּי הִפְלִיא בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם ה׳ הִפְלִיא חַסְדּוֹ לוֹ בְּשַׁנּוֹתוֹ מִכָּל הָאָדָם. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז רַבִּי יְהוּדָה בְּאָמְרוֹ נִשְׁתַּיֵּר בַּקּוּלְמוֹס קִמְעָא, וְהוּא אוֹת יוֹ״ד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב וְלֹא כָּתַב לְרֹב עַנְוָתוֹ, וּמִמֶּנָּה זָכָה כַּנִּזְכָּר.
פסוק לה:וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן חָזַר הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ זֶה, וְאוּלַי כִּי יַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִרְאוֹת הַדָּבָר פְּעָמִים אֲחֵרִים לְהַצְדִּיק כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, לְצַד שֶׁהָיָה מֵחוּשׁ שֶׁהָאוֹר הַלָּז הָיָה לְצַד עַכָּבָתוֹ אֶת ה׳ נוֹצְצוּ אוֹרוֹת בְּפָנָיו, וּבְהַאֲרִיךְ הַזְּמַן יַחְזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, לָזֶה הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּפָנָיו בְּכָל עֵת לְהַצְדִּיק כִּי קָרַן וְגוֹ׳. וְאוּלַי כִּי חָזְרָה עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ בִּבְחִינַת פָּנָיו, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כ,יב) בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר כָּתוּב ״כָּתְנוֹת אוֹר״, כְּמוֹ כֵן מֹשֶׁה נַעֲשָׂה עוֹר פָּנָיו אוֹר.
פסוק לה:עוֹד יִרְצֶה, כִּי הֲגַם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הַמַּסְוֶה, לֹא דָּנוּ מִפְּנֵי זֶה לֶאֱסוֹר לִרְאוֹת פָּנָיו בִּזְמַן שֶׁאֵין מַסְוֶה, אֶלָּא וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה, וְהַדָּבָר מוּבָן כִּי לֹא בְּדֶרֶךְ אִסּוּר הָיוּ רוֹאִים, מִמַּה שֶׁלֹּא הִקְפִּיד עֲלֵיהֶם, וְחֵפֶץ ה׳ לִרְאוֹת בְּאוֹר הַחַיִּים.
