פסוק א:וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה. מִי דַּרְכּוֹ לְהִתְנַדֵּב מִנְחָה – עָנִי, אָמַר הקב״ה: מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ (מנחות קד:). וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת צַו (ו ט) ״מַצּוֹת תֵּאָכֵל״, וְהַיְנוּ לֶחֶם עֹנִי וְעָנִי כִּי כָּל זֶה שַׁיָּךְ אֶל הֶעָנִי הַנִּכְנָע בְּטֶבַע כְּעִסַּת הַמַּצָּה שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יִתְבָּאֵר סֵדֶר כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ, וְכָל הַקּוֹדֵם קוֹדֵם בַּפָּסוּק הוּא קוֹדֵם לָבֹא לִידֵי חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב טו) ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּעֹשֶׁר אוֹ בְּכָבוֹד, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וּרְאָיָה מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד כב) ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״, כִּי לְשׁוֹן ״אֲשֶׁר״ מוֹרֶה עַל הַוַּדַּאי, לְפִי שֶׁנְּשִׂיאָתוֹ מְבִיאוֹ לִידֵי חֵטְא, שֶׁיִּצְרוֹ גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ. עַל כֵּן הִזְכִּיר תְּחִלָּה הַבָּקָר, שֶׁמִּסְּתָמָא הַמַּקְרִיבוֹ עָשִׁיר הוּא וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר צֹאן, שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל בֵּינוֹנִי לְהָבִיא צֹאן וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר קָרְבַּן עוֹף, שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי לְהָבִיא עוֹף, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַמִּנְחָה הַמֵּבִיא מִי שֶׁהוּא בְּדַלֵּי דַּלּוּת.
פסוק א:וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּבָּקָר ״וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם״, הַיְנוּ קִרְבּוֹ שֶׁל קָרְבָּן, אֲבָל קֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק לֹא רֻחַץ וְעוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ, כִּי עַל הָרֹב הָעֹשֶׁר גּוֹרֵם הַבִּעוּט וּמִצּוֹאָתוֹ לֹא רֻחַץ. אֲבָל הַבֵּינוֹנִי הוּא יוֹתֵר טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ ״וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם״, לִכְלֹל גַּם קֶרֶב אִישׁ הַמַּקְרִיב, שֶׁעַל יְדֵי הַקָּרְבָּן יָשׁוּב וְנִחָם עַל הָרָעָה וְתוֹכוֹ רָצוּף מֵי טָהֳרָה. אֲבָל הֶעָנִי אֲשֶׁר ה׳ מַחְסֵהוּ הוּא יוֹתֵר טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת מִכֻּלָּם, נֶאֱמַר בּוֹ ״וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ״, הֲסָרָה וְהַשְׁלָכָה זוֹ יוֹתֵר טוֹבָה מִן הָרְחִיצָה, רֶמֶז שֶׁיַּשְׁלִיךְ מִקִּרְבּוֹ כָּל אָוֶן, וְלֵב נָכוֹן יִתְחַדֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ יוֹצִיא. וּבְדַלֵּי דַּלּוּת שֶׁהוּא נִכְנָע בְּיוֹתֵר וְתָמִיד עֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳, נֶאֱמַר בּוֹ ״וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב״, כִּי לֹא זוֹ שֶׁמַּשְׁלִיךְ מִתּוֹכוֹ כָּל תּוֹךְ וּמִרְמָה, אֶלָּא כָּל נַפְשׁוֹ הוּא מַקְרִיב כָּלִיל לַה׳, וְכֻלּוֹ נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּמִנְחָה זוֹ ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה׳״, רָצָה לוֹמַר יוֹתֵר מֵאִשֵּׁי ה׳ שֶׁנִּזְכְּרוּ לְמַעְלָה.
פסוק יא:כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ וְגוֹ׳, קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה׳ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת בָּאִים מִן הַשְּׂאוֹר וּבִכּוּרִים מִן הַדְּבַשׁ. בֵּאוּר הַדְּבָרִים, כִּי כָל אָדָם יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה לְכָל חֶמְדוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה הַמְּכֻנִּים בִּדְבַשׁ, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַדְּבַשׁ מָתוֹק לַחֵיךְ וְרִבּוּיוֹ מַזִּיק, כָּךְ כָּל חֶמְדוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם הֶכְרֵחִיִּים וְרִבּוּיָם מַזִּיק. וְזֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה, שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ הָאָדָם בַּמֻּכְרָחוֹת וְהַמּוֹתָר יַחֲרִים. וְהַשְּׂאֹר הוּא דֻּגְמָא אֶל הַיֵּצֶר הָרַע, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ר׳ אֲלֶכְּסַנְדְּרַי בִּתְפִלָּתוֹ (ברכות יז.): רְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֶלָּא שֶׁשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב. וּשְׁנֵי אֵלּוּ הֶכְרֵחִיִּים לִמְצִיאוּת הָאָדָם, כִּי אִם לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בִּצְרָכָיו הַהֶכְרֵחִיִּים הַמְּכֻנִּים בִּדְבַשׁ – יָמוּת וְלֹא יִחְיֶה וְלֹא יִהְיוּ אֲבָרָיו חֲזָקִים אַף בְּרִיאִים לְהַטְרִיחַ בְּמִצְוַת ה׳. וְאִלְמָלֵא הַיֵּצֶר הָרַע, לֹא הָיָה הָאָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְלֹא בּוֹנֶה בַּיִת, וְנִמְצָא הָעוֹלָם חָרֵב. וּשְׁנֵי אֵלּוּ קוֹדְמִים בִּזְמַן אֶל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כִּי אִם לֹא יֹאכַל תְּחִלָּה קֶמַח אֵין תּוֹרָה, אֲבָל עֵסֶק הַתּוֹרָה רֵאשִׁית בַּמַּחֲשָׁבָה וּבַמַּעֲלָה, לְפִי שֶׁהַשְּׂאוֹר וְהַדְּבַשׁ שֶׁהִזְכַּרְנוּ אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת מִצַּד עַצְמָם לַעֲלוֹת לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳, אַךְ שֶׁהֵם רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה אֶל הָאָדָם שֶׁעַל יָדָם הוּא יָכוֹל לָבֹא לִידֵי שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ.
פסוק יא:עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה׳״. כִּי מִצַּד עַצְמָם אֵין בָּהֶם שׁוּם צַד שְׁלֵמוּת אֲשֶׁר יַעֲלֶה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳, אַךְ ״קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם״, כְּדֵי לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה אֶל הָאָדָם לַהֲבִיאוֹ לִידֵי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ בִּלְעָדָם. וּמִזֶּה הַטַּעַם אֵין מַקְרִיבִין מֵהֶם כִּי אִם הַשְּׂאוֹר לְקָרְבַּן רֵאשִׁית בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כְּמוֹ תַּבְלִין אֶל הַיֵּצֶר הָרַע, וְהָיוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת מִן הֶחָמֵץ, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ, רִפְאוּת תְּהֵא לְשָׁרֶּךָ, וְהַבִּכּוּרִים בָּאִים מִן הַדְּבַשׁ כִּי בִּזְמַן שֶׁיִּתֵּן אֶל ה׳ רֵאשִׁית פְּרִי אַדְמָתוֹ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אָז יֹאכַל כָּל יָמָיו חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, כִּי זֶה הוֹרָאָה שֶׁאֲכִילָתוֹ עַל כַּוָּנָה זוֹ, שֶׁהַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רִאשׁוֹן אֶצְלוֹ בְּמַחֲשָׁבָה. וְכֵן טַעַם הַבִּכּוּרִים הוּא לְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בע״ה בְּפָרָשַׁת כִּי תָּבֹא.
פסוק יג:וְכׇל־קׇרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח. כְּדֵי לְהַמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַהֲפָכִים הַנִּרְאִים בָּעוֹלָם, וְגָרְמוּ לְרַבִּים לָצֵאת לְמִינוּת לוֹמַר מֵהַתְחָלָה אַחַת לֹא יֵצְאוּ שְׁנֵי הֲפָכִים. וְהִנֵּה מֶלַח יֵשׁ בְּטִבְעוֹ דָּבָר וְהֶפְכּוֹ, כִּי יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ הָאֵשׁ וְהַחֲמִימוּת וְתוֹלְדוֹת הַמַּיִם, עַד שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין וּמִדַּת הָרַחֲמִים. עַל כֵּן נִקְרָא ״בְּרִית אֱלֹהֶיךָ״, כִּי בְּהַקְרָבָה זוֹ כּוֹרְתִים בְּרִית עִם ה׳ לְהַשְׁלִיטוֹ עַל כָּל הַהֲפָכִים. וְכָל הַמְּנָחוֹת חוּץ מִשֶּׁל כֹּהֵן הָיוּ נֶאֱכָלִים לַכֹּהֲנִים, וְזֶה הוּא כְּמוֹ צְדָקָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמֶּלַח הַמַּעֲמִיד וּמְקַיֵּם אֶת הַבָּשָׂר, כָּךְ מֶלַח מָמוֹן חָסֵר (כתובות סו:), וְהַצְּדָקָה שֶׁבַּקָּרְבָּן גְּדוֹלָה מִן הַקָּרְבָּן עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כא ג) ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״. וְעַל זֶה אָמַר עַל כָּל קׇרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח, שֶׁהַמֶּלַח הוּא הָעוֹלֶה עַל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְנִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח. וּפְשׁוּטוֹ עַל כָּל קׇרְבָּנְךָ קָאֵי גַּם עַל הַבָּשָׂר.
