פסוק א:ונפש כי תחטא. נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת הפקדון (פ' כ"א) נפש כי תחטא, מה להלן בתביעת – ממון ויש לו אף כאן בתביעת ממון ויש לו, להוציא את האומר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן וכפרו שפטורים .
(שבועות ל"ה א')
פסוק א:ונפש כי תחטא. ת"ר, בכולם נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם, ללמד שחייבין על השוגג כמזיד .
(כריתות ט' א')
פסוק א:ונפש כי תחטא. מדכתיב ונפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה, שמע מינה דאפילו בלא שבועה נמי איכא חטא, אלא דבשבועה חייב קרבן .
(שאלתות דרא"ג)
פסוק א:ושמעה. בכל לשון שהיא שומעת, מלמד ששבועת העדות נאמרת בכל לשון .
(סוטה ל"ג א')
פסוק א:ושמעה. להוציא את החדשה [תופסתא שבועות פ"ג]
פסוק א:ושמעה וגו'. ת"ר, משביע אני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבאו ותעידוני יכול יהיו חייבין, ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, מי שקדמה עדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות .
(שבועות ל"ה א')
פסוק א:ושמעה וגו'. אין לי אלא השביעוהו אחרים, נשבע מעצמו מניין, הרי אני דן, נאמר כאן נפש ונאמר בשבועת הפקדון (פ' כ"א) נפש, מה שבועת הפקדון נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים, אף שבועת העדות נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים .
(ירושלמי שבועות פ"ה ה"א)
פסוק א:ושמעה קול אלה. אין אלה אלא בשבועה, וכן הוא אומר (פ' נשא) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, ומניין לעשות אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה ושבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה, ת"ל ושמעה קול אלה, ושמעה קול ושמעה אלה .
(שבועות ל"ה ב')
פסוק א:והוא עד. ת"ר, ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהם ואמר להם משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבאו ותעידוני יכול יהיו חייבים ת"ל והוא עד והרי לא יחד עדיו יכול אפילו אמר כל העומדים כאן, ת"ל והוא עד והרי יחד עדיו .
(שבועות ל"ה א')
פסוק א:והוא עד. בשני עדים הכתוב מדבר, או אינו אלא בעד אחד, ת"ל (פ' שופטים) לא יקום עד אחד באיש, ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד, ומה ת"ל אחד, זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד .
(סנהדרין ל' א')
פסוק א:והוא עד. תניא, עד אחד שאמרו לו הרי אתה מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב, ת"ל והוא עד, את שראוי להעיר עדות תורה, יצא עד אחד שאין ראוי להעיד עדות תורה [ירושלם סנהדרין פ"ג ה"ט].
פסוק א:או ראה. תניא, היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ואח"כ מתה בתו, כשר, זה הכלל, כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר, דכתיב או ראה אם לא יגיד, בראיה והגדה תלי רחמנא והא איכא .
(ערכין י"ח א')
פסוק א:או ראה או ידע. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, ערים שראו עדותן אפילו בזה אחר זה מצטרפין, שנאמר או ראה או ידע מכל מקום .
(סנהדרין ל' א')
פסוק א:או ראה או ידע. תניא, ר' יוסי הגלילי אומר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון הרי הוא אומר והוא עד או ראה או ידע, בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר, כיצד, מנה מניתי לד בפני פלוני ופלוני יבאו פלוני ופלוני ויעידו – זו היא ראיה בלא ידיעה מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני יבאו פלוני ופלוני ויעידו – זו היא ידיעה בלא ראיה .
(שבועות ל"ג ב')
פסוק א:או ראה או ידע. או ראה – להוציא את הסומא או ידע – להוציא את השוטה.
(תוספתא שבועות פ"ג)
פסוק א:אם לוא יגיד. מי שהוא בר הגדה, יצא משחק בקוביא, אעפ"י שאיסורו אינו אלא מדרבנן אפילו הכי לאו בר הגדה הוא .
(יומא ע"ד א')
פסוק א:אם לוא יגיד. פרט לאלם שאינו יבול להגיד .
(גיטין ע"א א')
פסוק א:אם לוא יגיד. כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, דגבי עדות חדא הגדה כתיבא – אם לא יגיד .
(כתובות י"ח ב' וברש"י)
פסוק א:אם לוא יגיד. תניא, ר' נתן אומר, שומעין דבריו של עד אחד היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו, דכתיב או ראה אם לוא יגיד ומקשינן הגדה לראיה .
(סנהדרין ל' ב')
פסוק א:אם לוא יגיד. ת"ר, שילח ביד עבדו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות שתבאו ותעידוהו יכול יהיו חייבים, ת"ל אם לוא יגיד ונשא עונו, אם לו לא יגיד – ונשא עונו, הא לאחר אם לא יגיד פטור .
(שבועות ל"ת א')
פסוק א:אם לוא יגיד. ת"ר, אמר לשנים משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבאו ותעידוני והם יודעים לו עדות עד כפי עד או שהיה אחד מהם קרוב או פסול יכול יהיו חייבים, ת"ל אם לוא יגיד – בראוים להגדה הכתוב מדבר .
(שם שם)
פסוק א:אם לוא יגיד. ת"ר, שבועת העדות נוהגת בכשרים ולא בפסולים, שנאמר אם לוא יגיד ונשא עונו, מי שמגיד וחבירו משלם ממון, יצא פסול שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון .
(ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט)
פסוק א:ונשא עונו. בדיני שמים, אבל בדיני אדם פטור .
(ב"ק נ"ו א')
פסוק א:ונשא עונו. תני, כיצד מאיימין על העדים בדיני נפשות, אומרים להם, שמא תאמרו מאומד ומשמועה, הוו יודעין שדמו ודם זרעותיו תלויין בכם עד סוף הדורות, ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, הלא כבר נאמר אם לוא יגיד ונשא עונו .
(סנהדרין ל"ז ב')
פסוק א:ונשא עונו. השביע עליהם חוץ לב"ד פטורים, מאי טעמא, דאמר קרא אם לוא יגיד ונשא עונו, לא אמרתי אלא במקום שאלו מגיד זה היה מתחייב זה ממון .
(שבועות ל"ב א')
פסוק ב:בנבלת חיה טמאה. אין לי אלא טמאה, טהורה מנין, ת"ל או בנבלת שרץ טמא, וכי יש בשרץ טמא וטהור, אלא כשם שלא חלקת בשרץ בין טמא לטהור, כך בהמה וחיה לא תחלוק בהם בין טמאה לטהורה .
(תוספתא שבועות פ"א)
פסוק ב:חיה טמאה. מה ת"ל טמאה, לרבות אפילו נגע בכזית ממנה. טמאה דבהמה למה לי, לרבות קרנה ושערה המחוברים לבשר. טמא דשרץ למה לי, לרבות דמו צירופו ועירובו.
(תו"כ)
פסוק ב:או בנבלת בהמה. תניא, רבי אומר, אקרא אני חיה למה נאמרה בהמה אלא נאמר כאן בהמה ונאמר להלן (פ' צו, ז' כ"א) בהמה טמאה, מה להלן טומאת קודש אף כאן טומאת קודש .
(שבועות ז' א')
פסוק ב:בנבלת בהמה. מה בהמה שהיא אב הטומאה, יצאו מגע טומאות ואוכלין ומשקין בכלי חרס שאינן אב הטומאה.
(תו"כ)
פסוק ג:או כי יגע. ת"ר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו ודין הוא, הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה, מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו .
(שבועות ו' ב')
פסוק ג:בטומאת אדם. אדם זה המת, בטומאת אדם זה טמא מת, לכל טומאתו אשר יטמא לרבות בועל נדה..
(תו"כ)
פסוק ג:אשר יטמא בה. בה למה לי – לרבות נבילת עוף טהור .
(שבועות ז' ב')
פסוק ג:ונעלם ממנו. מה ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים (פ' ב') – לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש .
(שם י"ד ב')
פסוק ג:והוא ידע. תניא, מניין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים, ת"ל ונעלם מכלל דידע, והוא ידע – הרי כאן שתי ידיעות .
(שם ד' ב')
פסוק ד:כי תשבע. יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה, ת"ל כי תשבע על שבועה הוא חייב ואינו חייב על נדר בנזיר ובקרבן..
(תו"כ)
פסוק ד:לבטא בשפתים. ת"ר, מבטא – שבועה, דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים .
(שבועות כ' א')
פסוק ד:לבטא בשפתים. ת"ר, יכול הואיל וכתיב להרע או להטיב, אין לי אלא דברים שיש בהם הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין ת"ל לבטא בשפתים .
(שם כ"ו א')
פסוק ד:לבטא בשפתים. אמר שמואל, גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו, שנאמר לבטא בשפתים .
(שבועות כ"ו ב')
פסוק ד:לבטא בשפתים. ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים .
(שם שם)
פסוק ד:להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, ואביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו .
(שם כ"ז א')
פסוק ד:להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו .
(שם שם)
פסוק ד:להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע לקיים את המצוה, ולא קיים יהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הרעה רשות אף הטבה רשות, אוציא נשבע לקיים את המצוה ולא קיים שהוא פטור .
(שם שם)
פסוק ד:להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שיהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שהוא פטור .
(שם שם)
פסוק ד:או להטיב. לרבות הטבת אחרים .
(שבועות כ"ז א')
פסוק ד:לכל אשר יבטא. ת"ר, יכול הואיל דכתיב לבטא בשפתים אין לי אלא להבא, לשעבר מנין, ת"ל לכל אשר יבטא .
(שם כ"ו א')
פסוק ד:לכל אשר יבטא. ת"ר, מנין שאם גמר בלבו להוציא פת הטין והוציא פת סתם שהוא חייב, ת"ל לכל אשר יבטא .
(שם שם ב')
פסוק ד:האדם בשבועה. פרט לאנוס .
(שם שם א')
פסוק ד:ונעלם ממנו. ת"ר, ונעלם – פרט למזיד ממנו – שנתעלמה ממנו שבועה, יכול שנתעלם ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם, על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ .
(שבועות כ"ז א')
פסוק ה:לאחת מאלה. אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתים, [מלמד שאין חייבים משום שבועת עדות ומשום שבועת בטוי כאחד] .
(שם כ"ה ב')
פסוק ה:לאחת מאלה. השביע עליהם חמשה פעמים וכפרו חייבים על כל אחת ואחת, דכתיב לאחת מאלה – לחייב על כל אחת ואחת .
(שם ל"ב א')
פסוק ה:לאחת מאלה. יש מאלה שהיא חייב ויש מאלה שהוא פטור, כיצד, תבעו ממון חייב, תבעו דבר אחר פטור .
(שם ל"ג ב')
פסוק ה:לאחת מאלה. יכול על טומאת מקדש וטומאת קרשיו לא יהא חייב אלא אחת, או יכול שעל כל טומאת מקדש ועל כל טומאות הקודש אינו חייב אלא אחת, ת"ל לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת.
(תו"כ)
פסוק ה:והתודה. תניא, אמר לו עד אחד נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור, דכתיב והתודה, מודה בדברים חייב, אינו מודה בדברים פטור .
(כריתות י"ב א')
פסוק ה:והתודה. מלמד שטעון ודוי, ומה ודוי דיוהכ"פ (פ' אחרי) על החי אף ודוי דהכא על החי .
(תו"כ)
פסוק ו:על חטאתו. אמר שבועה שלא אוכל ואכל מאכלים הרבה, שלא אשתה ושתה משקים הרבה, שלא אוכל ואכל ושתה, מניין שאינו חייב אלא אחת, ת"ל אחת על חטאתו.
(תו"כ)
פסוק ו:מן הצאן כשבה וגו'. [והלא כשב ועז מן הצאן הם, ומה ת"ל מן הצאן], אלא לרבות כל דמשמע צאן אף החרשת והשוטה והננסית, ולמעט את הפלגס.
(שם)
פסוק ו:מחטאתו. ת"ר, נאמר כאן מחטאתו ונאמר בתורים ובני יונה (פ' י') מחטאתו, ונאמר בעשירית האיפה (פ' י"ג) על חטאתו, ללמדך שמביאין מהקדש כשבה שעירה ומשעירה כשבה, ומכשבה ושעירה תורים ובני יונה ומתורים ובני יונה עשירית האיפה, וכן אם העשיר מביא מעשירית האיפה תורים ובני יונה ומתורים ובני יונה כשבה או שעירה .
(כריתות כ"ז ב')
פסוק ז:ואם לא תגיע ידו. מלמד שאין אומרים לו ללות ולא לעסוק באומנתו .
(תו"כ)
פסוק ז:די שה. מנין שאם יש לו ואין לו צרכיו שמביא קרבן עני ת"ל די שה .
(שם)
פסוק ח:והביא אותם וגו'. אותם – עצמן, מלמד שאין לעוף פדיון. אל הכהן – מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם אל הכהן.
(תו"כ)
פסוק ח:אשר לחטאת ראשונה. ת"ר, והקריב את אשר לחטאת ראשונה, מה ת"ל, אם ללמד שתקרב ראשונה הרי כבר נאמר (פ' ט') ואת השני יעשה עולה, אלא זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהם, ואפי' חטאת העוף לעולת בהמה .
(זבחים צ' א')
פסוק ח:ומלק את ראשו. [תניא, ר' אליעזר אומר, יכול כשם שמליקת עוף ממול עורף כך שחיטת בהמה ממול עורף] ת"ל ומלק את ראשו ממול ערפו, ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף .
(חולין כ"ז ב')
פסוק ח:ממול ערפו. ת"ר, מול ערפו, מול הרואה את העורף, וכן הוא אומר (ר"פ בלק) והוא יושב ממולי, ואומר (ירמיה ב') כי פנו אלי עורף ולא פנים מכאן דכל העורף כשר למליקה .
(שם י"ט ב')
פסוק ח:ולא יבדיל. הא אם הבדיל פסול [תו"כ, וע' לעיל א' י"ז].
פסוק ט:והזה. ההזאות פסולות בנשים, מאי טעמא, אתיא בק"ו מבן צאן. ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו כהן להזאתו .
(קדושין ל"ו ב')
פסוק ט:והזה מדם החטאת. ת"ר, והזה מדם החטאת – מגוף החטאת, הא כיצד, אוחז בראש ובגוף ומזה .
(זבחים ס"ד ב')
פסוק ט:על קיר המזבח. על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר ההיכל ולא על קיר האולם .
(שם שם)
פסוק ט:על קיר המזבח. על איזו קיר – קיר התחתון או אינו אלא קיר העליון, ת"ל והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, קיר שהשירים שלו מתמצן ליסוד, ואיזה זה, זה קיר התחתון .
(שם שם)
פסוק ט:חטאת הוא. מלמד שמצוי דם חטאת העוף מעכב .
(מעילה ח' ב')
פסוק י:יעשה עלה כמשפט. מהו כמשפט, כמשפט חטאת העוף, מה חטאת העוף מולק ממול עורף אף עולת העוף מולק ממול עורף .
(חולין כ"א ב')
פסוק יא:והביא. תניא, ר' יהודה אומר, חביבה מצוה בשעתה, שמיד הוא מביא ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה .
(תו"כ)
פסוק יא:לחטאת. [והלא בחטאת איירי ומה ת"ל לחטאת], שיהיה הפרש מעות לשם חטאת.
(שם)
פסוק יא:לא ישים עליה שמן. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, נותן משהו שמן ע"ג כזית מנחה פסול, מאי טעמא, לא ישים כתיב ושימה כל דהו משמע [ומנחה כזית בעינן, מאי טעמא, דכתיב] עליה, עד דאיכא שיעורא .
(מנחות י"ט ב')
פסוק יא:לא ישים עליה שמן. נתן שמן על שיריה אינו עובר בל"ת [דאמר קרא לא ישים עליה שמן, בגופה של מנחה הכתוב מדבר] .
(שם ס' א')
פסוק יא:לא ישים ולא יתן. ת"ר, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, יכול בשני כהנים, ת"ל עליה – בגופה של מנחה הכתוב מדבר ולא בכהן .
(שם שם)
פסוק יא:לא ישים ולא יתן. ת"ר, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, יכול לא יתן כלי ע"ג כלי ואם נתן פסל, ת"ל עליה – בגופה של מנחה הכתוב מדבר .
(שם שם)
פסוק יא:ולא יתן עליה לבונה. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, נתן כזית לבונה ע"ג משהו מנחה פסול, מ"ט, לא יתן כתיב, עד דאיכא נתינה, עליה הוי רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט .
(שם נ"ט ב')
פסוק יא:כי חטאת היא. חטאת קרויה מנחה ומנחה קרויה חטאת מקיש מנחה לחטאת, וחטאת למנחה, מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה, ומה מנחה בקרן מערבית דרומית אף חטאת בקרן מערבית דרומית .
(זבחים ס"ג ב')
פסוק יא:כי חטאת היא. כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ ממנחת חוטא דפסולה, מאי טעמא, דכתיב כי חטאת היא .
(מנחות ד' א')
פסוק יא:כי חטאת היא. ת"ר, לא ישים עליה שמן ואם שם פסל, יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסול, ת"ל כי חטאת, יכול אף בשמן כן, ת"ל היא .
(שם נ"ט ב')
פסוק יא:כי חטאת היא. היא קרויה חטאת ואין מנחה אחרת קרויה חטאת, לימד על עשירית האיפה של כה"ג שאינה קרויה חטאת, לפיכך טעונה לבונה ומותרה ירקב .
(שם ק"ח א')
פסוק יג:והיתה לכהן כמנחה. מקיש חובתו לנדבתו, מה נדבתו אינה נאכלת אף חובתו אינה נאכלת .
(מנחות ע"ג ב')
פסוק יג:והיתה לכהן כמנחה. כמנחה – שתהא עבודתה כשרה בו .
(שם שם)
פסוק טו:נפש. ת"ר, נפש – אחד היחיד ואחד הנשיא ואחד הכהן משיח כולן בדין מעילה הם .
(מעילה י"ח א')
פסוק טו:כי תמעל מעל. אין מעל אלא שינוי, וכה"א (פ' נשא) איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל, ואומר (ד"ה א' ה') וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחר אלהי עמי הארץ .
(שם שם)
פסוק טו:כי תמעל מעל. ת"ר, מניין שאכילתו ואכילת חבירו הנאתו והנאת חבירו הנאתו ואכילת חבירו אכילתו והנאת חבירו מצטרפין ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעל מעל מכל מקום .
(שם שם ב')
פסוק טו:כי תמעל מעל. תמעל מעל – לרבות אפילו המוציא מקודש לקודש .
(שם י"ט א')
פסוק טו:וחטאה בשגגה. מוקדשי עובד כוכבים אין מועלין בהם, מאי טעמא, דכתיב נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל .
(תמורה ג' א')
פסוק טו:וחטאה בשגגה. נאמר כאן חטא ונאמר בתרומה (פ' קרח) ולא ישאו עליו חטא, מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה ובדבר שפגם נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח שעשה שליחותו אף חטא האמור במעילה כן .
(מעילה י"ח ב')
פסוק טו:מקדשי ה'. מקדשי – לרבות עולה שעורה לכהן שמועלין בה ולרבות קדשי בדק הבית למעילה .
(תו"כ)
פסוק טו:מקדשי ה'. מניין שאפילו הקדיש למזבח דבר הראוי לבדק הבית או לבדה"ב דבר הראוי למזבח או לזה ולזה דברים שאין ראוים לזה ולזה כגון ציר וחומץ ודגים וחגבים מניין שמועלין בהם ת"ל מקדשי ה' ריבה .
(שם)
פסוק טו:מקדשי ה'. המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם .
(שם)
פסוק טו:והביא את אשמו. אף לאחר יוהכ"פ .
(שם)
פסוק טו:בשקל הקדש. ולא בבליות, מדיות, קפוטקיות.
(תו"כ)
פסוק טז:ואת אשר חטא. לרבות פחות משוה פרוטה להשבון .
(ב"מ נ"ה א')
פסוק טז:מן הקודש ישלם. לקודש שמעל לו ישלם .
(תו"כ)
פסוק טז:ואת חמישתו יוסף. שיהא הוא וחומשו חמשה .
(ב"מ נ"ד א')
פסוק טז:והכהן. מלמד שגם הכהן מועל .
(תו"כ)
פסוק טז:באיל האשם. ת"ר, מניין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו או הביא אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא ת"ל באיל האשם ונסלח לו .
(ב"ק קי"א א')
פסוק טז:באיל האשם. ת"ר, מניין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא, ת"ל באיל האשם, האשם מכבר .
(שם שם)
פסוק טז:באיל האשם. ת"ר, יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב ת"ל באיל האשם ונסלח לו, איל ואשם סעכבץ ואין חומש מעכב .
(ב"ק קי"א א')
פסוק יז:ואם נפש. ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון [אשם תלוי מן אשם מעילות] לאשם בכסף שקלים .
(כריתות כ"ב ב')
פסוק יז:מכל מצות. אמר ר"י אמר רב, היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו, חייב, חתיכה אתת ספק היא של חלב ספק היא של שומן ואכלה פטור, מ"ט, דאמר קרא ועשתה אחת מכל מצות ה' – מצוות קרינן .
(שם י"ז ב')
פסוק יז:מכל מצות ה'. ספק מעילות פטור מאשם תלוי מאי טעמא, כתיב הכא מכל מצות ה' וכתיב בחטאת (ד' כ"ז) אחת ממצות ה', מה התם אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, לאפוקי מעילה שאין חייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת .
(שם כ"ב ב')
פסוק יז:ולא ידע. היה לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהן ואינו יודע איזו, פטור אף מאשם תלוי, שנאמר ואם נפש כי תחטא ולא ידע – פרט לזה שידע וחטא .
(שם י"ט ב')
פסוק יז:ולא ידע ואשם. כשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, אמר, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ונשא עונו, מי שנתכוין לאכול חלב ואכל חלב על אחת כמה וכמה .
(קדושין פ"א ב')
פסוק יז:ולא ידע ואשם. תניא, איסי בן יהודה אומר, ולא ידע ואשם ונשא עונו, על זה ידוו כל הדווים .
(שם שם)
פסוק יז:ואשם. אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל ל"ת שבמקדש מאי טעמא, נאמר כאן ואשם ונאמר בצבור ואשמו (ד' י"ג), מה צבור בחטאת קבועה אף אשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה .
(הוריות ח' ב')
פסוק יח:והביא איל. איל – קשה בן שתי שנים.
(תו"כ)
פסוק יח:על שגגתו. תניא, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא כהן משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה אינו מביא אשם תלוי .
(הוריות ד' א')
פסוק יח:והוא לא ידע ונסלח לו. תניא, המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא, אם נזרק הדם הבשר יאכל, ואמאי והא הוי ליה ידיעה, אמר רבא, אמר קרא, והוא לא ידע ונסלח לו, והאי לא הוי ליה ידיעה בשעת סליחה .
(כריתות כ"ד ב')
פסוק יט:אשם הוא. אמר רב הונא, אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, אבל לא ניתק לא, מאי טעמא, דאמר קרא אשם הוא – בהווייתו יהא .
(זבחים ה' ב')
פסוק יט:אשם אשם לה'. זה מדרש דרש יהוידע הכהן, אשם הוא אשם אשם לה', כל שבא משום חטאת ומשום אשם ילקח בהם עולות, הבשר לשם ועורה לכהנים .
(שקלים פ"ו מ"ו)
פסוק כא:נפש כי תחטא. תניא, נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת העדות (פ' א') נפש כי תחטא, מה שבועת העדות נאמרת בכל לשון אף שבועת הפקדון נאמרת בכל לשון .
(סוטה ל"ג א')
פסוק כא:נפש כי תחטא. תניא, נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת העדות (פ' א') נפש כי תחטא, מה שבועת העדות חייב על המזיד בשוגג אף שבועת הפקדון חייב על המזיד בשוגג .
(כריתות ט' א')
פסוק כא:נפש כי תחטא. תניא, נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת העדות (פ' א') נפש כי תחטא, מה שבועת העדות חייב בין בשבועה בין באלה אף שבועת הפקדון חייב בין בשבועה בין באלה .
(ירושלמי שבועות פ"ה ה"א)
פסוק כא:ומעלה מעל בה'. מה ת"ל בה' – לרבות קדשים קלים שהם ממון בעלים, דברי ר' יוסי הגלילי, והני מילי מחיים, אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה זכו .
(קדושין נ"ב ב')
פסוק כא:ומעלה מעל בה'. תניא, ר' עקיבא אומר, מה ת"ל בה', לפי שהמפקיד מפקיד בלא שטר ובלא עדים ואין יודע בהם אלא הקב"ה, לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחיש במי שידע בהם, לכך נאמר ומעלה מעל בה' .
(תו"כ)
פסוק כא:מעל בה' וכחש בעמיתו. תנא תנא קפיר. דר' יצחק בר אבא, קדשים שחייב באחריותן חייב, דאתרבו מן בה' וכחש, ושאינו חייב באחריותן פטור דאמעטו מן בעמיתו וכחש .
(ב"מ נ"ח ב')
פסוק כא:וכחש בעמיתו. שבועת הפקדון נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים, מאי טעמא, וכחש בעמיתו כל דהו משמע .
(שבועות ל"ב א')
פסוק כא:וכחש בעמיתו. פרט למכחש באחד מן השותפין .
(ירושלמי שבועות פ"ה ה"א)
פסוק כא:וכחש בעמיתו. וכתיב או עשק את עמיתו, מה ת"ל עמיתו עמיתו שני פעמים, עמיתו פרט לגבוה, עמיתו פרט לאחרים .
(תו"כ)
פסוק כא:וכחש בעמיתו בפקדון וגו'. וכחש – כלל, בפקדון או בתשומת יד – פרט, או מכל אשר ישבע עליו – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעץ הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינם מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן ממון .
(שבועות ל"ז ב')
פסוק כא:בפקדון. דומיא דבפקדון, דבר שהוא של ממון יצא דבר שאינו של ממון .
(תו"כ)
פסוק כא:או בתשומת יד. [היכי דמי תשומת יד], אמר רב חסדא, כגון שיחד לו כלי להלואתו .
(ב"מ מ"ח א')
פסוק כא:או עשק את עמיתו. [היכי דמי עשק], א"ר חסדא, כגון שיחד לו כלי לעשקו .
(ב"מ מ"ח א')
פסוק כב:וכחש בה. למדנו עונש, אזהרה מניין ת"ל (פ' קדושים) ולא תכחשו .
(ב"ק ק"ה ב')
פסוק כב:וכחש בה. פרט למודה בעיקר .
(שם שם)
פסוק כב:וכחש בה. פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין .
(שבועות ל"ז א')
פסוק כב:וכחש בה. תניא, יכול אמר לו שני שורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד יהא חייב, ת"ל וכחש בה, פרט לזה שלא כחש .
(ירושלמי גיטין פ"ה ה"ג)
פסוק כב:וכחש בה. וכחש בה – ולא בו .
(ירושלמי שבועות פ"ה ה"א)
פסוק כב:ונשבע על שקר. למדנו עונש, אזהרה מניין ת"ל (פ' קדושים) ולא תשקרו .
(ב"ק ק"ה ב')
פסוק כב:ונשבע על שקר. פרט ללוה בשטר, מאי טעמא, משום דהוי ליה שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות .
(שבועות ל"ז א' ב')
פסוק כב:ונשבע על שקר. אין לי אלא דברים שאפשר לדעתן כגון המערב מים ביין, מי מעין בדבש מניין, ת"ל ונשבע על שקר, על כל דבר שיש בו שקר .
(תו"כ)
פסוק כג:והשיב. [מידי דשייכא בהשבה, להוציא פחות משוה פרוטה שאינו בתורת השבון, ומדאינו בתורת השבון אינו עובר על לאו דגזל] .
(סנהדרין נ"ז א' ברש"י)
פסוק כג:אשר גזל. אמר רבה, שנוי קונה, דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל, מה ת"ל אשר גזל, אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי לשלומי .
(ב"ק ס"ז א')
פסוק כג:אשר גזל. [אשר גזל הוא], מלמד שעל גזל שלו מוסיף חומש ואינו מוסיף חומש על גזל אביו .
(שם ס"ז ב')
פסוק כג:אשר גזל. כעין שגזל, מכאן אמרו גזל מטבע ונפסלה, פירות והרקיבו, יין והחמיץ, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה, שור הנסקל עד שלא נגמר דינו, אומר לו הרי שלך לפניך .
(ב"ק צ"ח ב')
פסוק כג:אשר גזל. אשר גזל – כעין שגזל, מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם, הניח לפניהם – חייבים .
(שם קי"ב א'(
פסוק כג:אשר גזל. אמר שמואל, אין שמין לא לגנב ולא לגזלן, מנלן, א"ר אבין, דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל – כאשר גזל .
(ירושלמי ב"ק פ"א ה"ד)
פסוק כד:או מכל אשר ישבע. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב, או מכל אשר ישבע עליו – לרבות תשומת יד להשבון דלא אהדריה קרא .
(ב"מ מ"ח א')
פסוק כד:אשר ישבע. לרבות מושבע מפי עצמו .
(שבועות ל"א א' ברש"י)
פסוק כד:אשר ישבע עליו. עליו – עד שיתכוין לו .
(תו"כ)
פסוק כד:בראשו וחמשתיו. ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש [מכאן לחומש שמשתלם עם הקרן ואינו משתלם עם כפל ארבעה וחמשה] אבל אשם מייתי, דכתיב ואת אשמו – את פסקיה קרא .
(ב"ק ס"ה ב')
פסוק כד:וחמשתיו. נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה, וכן בפקדון, שנאמר וחמשתיו יוסף עליו, התורה רבתה חמשיות הרבה לקרן אחת .
(ב"ק ק"ג ב' – ק"ח א')
פסוק כד:לאשר הוא לו. הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי, דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו [שם ק"ג א' ברש"י]
פסוק כד:לאשר הוא לו יתננו. לו ולא לשלוחו, יכול אף לא לשליח ב"ד וליורש, ת"ל יתננו .
(תו"כ)
פסוק כד:ביום אשמתו. כשעה ששלח בה יד.
(שם)
פסוק כו:על אחת. לחייבו על כל אחת ואחת, כיצד, היו חמשה תובעים אותו ואמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך ואמר שבועה שאין לי לא לך ולא לך ולא לך, וכן אמר לו אחד תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ואבר שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה – חייב על כל אחת ואחת .
(תו"כ)
פסוק כו:לאשמה בה. פרט לפחות משוה פרוטה .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)