פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס23 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל23 פסוקים📜
רש"ירש״י49 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר3 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות1 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם13 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא28 פסוקים📜
חזקוניחזקוני39 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן10 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות2 פסוקים📜
רא"שרא"ש1 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר14 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר10 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג17 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג31 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע47 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע12 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע4 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי42 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו4 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל30 פסוקים📜
ספורנוספורנו3 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי16 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה5 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל2 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע3 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך15 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל36 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל11 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ35 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס44 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר35 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו15 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה27 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין4 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי9 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר8 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג10 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין28 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין1 פסוקים📜
פירושי רד"צ הופמןדוד צבי הופמן90 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין132 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין3 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל38 פסוקיםמאמרים על הפרק
כלי יקר
שלמה אפרים מלונטשיץ
פסוק ב:
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. אֵין צַו אֶלָּא זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס. אֵין זֵרוּז כִּי אִם בִּמְקוֹם עַצְלָה, וּכְתִיב (משלי יט טו) ״עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה״, וּכְתִיב (שם ו ט) ״עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב״. וְכָאן הוּא מְצַוֶּה שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּיקִידַת אֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמִּצַּד הָעַצְלָה הַמְּצוּיָה בָּאָדָם יָבֹא לִידֵי תַּרְדֵּמָה וִיקַלְקֵל הַקָּרְבָּן, עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ זֵרוּז. וְדוּגְמָא לָזֶה פֵּרֵשׁ הָרְאֵ״ם בְּעִנְיַן חֶסְרוֹן כִּיס, שֶׁאִכָּא צַעַר טוּבָא בִּיקִידַת הָאֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה יוֹתֵר מִצַּעֲרוֹ שֶׁל חֶסְרוֹן כִּיס. וּמִכָּאן לָמְדוּ רז״ל (שבת כ.) לוֹמַר שֶׁסְּתָם כֹּהֲנִים זְרִיזִים הֵם, כִּי הַכָּתוּב זֵרְזָם בְּאָמְרוֹ ״צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר״ לְדוֹרוֹת, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מְזֹרָזִים בָּעֲבוֹדָה וְיַעֲבִירוּ שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפֵּיהֶם, וְיִתְעַסְּקוּ בָּעֲבוֹדָה כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר.
פסוק ב:
וּבְעִנְיַן חֶסְרוֹן כִּיס הָאָמוּר כָּאן רַבּוּ הַדֵּעוֹת, וְאוֹסִיף לֶקַח טוֹב מִשֶּׁלִּי. לְפִי שֶׁהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִרְהוּר הַלֵּב, וּמָצִינוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (תרומות ח סוף הלכה ד) מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּאֲבַד לֵיהּ כִּיסִיתֵיהּ וּבְעוּן מִנֵּיהּ אוֹרַיְיתָא וְלָא יְדַע, אָמְרִין לֵיהּ וְכִי מִפְּנֵי דְּאָבְדָה כִּיסִיתָךְ אָבְדָה דַּעְתָּךְ, אָמַר לְהוּ דַּעְתָּא בְּלִבָּא תַּלְיָא וְלִבָּא בְּכִיסָא תַּלְיָא. מִכָּאן רְאָיָה שֶׁחֶסְרוֹן כִּיס יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד לֵב מַתָּנָה אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אֱלֹהִים לַחְשׁוֹב בַּחֲרוֹשֶׁת עֵץ חַיִּים, וְהִשִּׁיאוֹ לִבּוֹ לַחֲשׁוֹב וּלְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה. וְאִם לֹא עָשָׂה הַכֹּהֵן קׇרְבָּן זֶה כַּמִּשְׁפָּט צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אַחֵר, וְהָרִאשׁוֹן בָּטֵל וְאָבַד, כָּךְ פֵּרֵשׁ בַּחִזְקוּנִי. וְעַל יְדֵי חֶסְרוֹן כִּיס זֶה יֹאבַד דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ וְיָבֹא לִידֵי הִרְהוּר עֲבֵרָה, וְאָז לֹא יִהְיֶה גַּם הַקׇּרְבָּן הַשֵּׁנִי כַּפָּרָה עַל הַהִרְהוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, וְאֵיךְ יְכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר וַהֲרֵי הַקׇּרְבָּן מוֹסִיף לוֹ הִרְהוּר עֲבֵרָה עַל יְדֵי חֶסְרוֹן כִּיס. לְפִיכָךְ הַכֹּהֵן צָרִיךְ זֵרוּז בְּיוֹתֵר בְּקׇרְבַּן הָעוֹלָה דַּוְקָא.
פסוק ב:
דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁכָּל פָּרָשָׁה זוֹ צִוּוּי אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר לְדוֹרוֹת, לְלַמְּדָם זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה וְתוֹרַת הַחַטָּאת, וְכֵן כָּל תּוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת. וְהַלִּמּוּד מִסְתָּמָא הוּא בְּחִנָּם, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לז) מָה אֲנִי בְּחִנָּם, אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. וְעוֹד שֶׁהַכֹּהֲנִים מִסְתָּמָא אֵינָן עֲשִׁירִים, כִּי אֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ, וַאֲרוּחָתוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִן שֻׁלְחַן גָּבוֹהַּ. וּמֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס שֶׁבָּהֶם, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יְאַבְּדוּ דַּעְתָּם הַתְּלוּיָה בַּכִּיס. עַל כֵּן בָּא לְזָרְזָם וְאָמַר ״צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר״, הַיְינוּ לֵאמֹר לְדוֹרוֹת וּלְלַמְּדָם זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, וְכֵן כָּל ״זֹאת תּוֹרַת״ הַנֶּאֱמָרִים בְּכָל הַפָּרָשָׁה. כִּי הַכֹּל תּוֹרַת כֹּהֲנִים הוּא, וְשִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ (מלאכי ב ז). עַל כֵּן בָּא לְזָרְזָם לְחַזֵּק לִבָּם בְּתוֹרַת ה׳ לְלַמְּדָם לְדוֹרוֹת, וְשֶׁלֹּא יִקְרֶה לָהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁקָּרָה לְרַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁבָּעוּ מִנֵּיהּ אוֹרַיְתָא וְלֹא יָדַע, אֶלָּא כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (חגי ב יא) ״שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה״ וְגוֹ׳, וְכִדְשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לֹא אִשְׁתַּבַּשׁ כָּהֲנֵי (פסחים יז.).
פסוק ב:
אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. בְּכָל סֵדֶר וַיִּקְרָא לֹא הֻזְכַּר אַהֲרֹן כִּי אִם בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁרִחֲקוֹ הקב״ה בַּעֲבוּר עֲוֹן הָעֵגֶל וּמֹשֶׁה קֵרְבוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְאָמַר: בּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין כו׳ כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט (צו תע ט). וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי כָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא מְדַבְּרִים עַל הָרֹב מֵאוֹתָן הַקָּרְבָּנוֹת הַבָּאִים עַל הַחֵטְא, וְאִלּוּ לֹא חָטְאוּ בָּעֵגֶל לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְאוֹתָן קָרְבָּנוֹת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז כב) ״כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח״. וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים, דַּוְקָא בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם קֹדֶם שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל לֹא צִוִּיתִים עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח, אֲבָל אַחַר שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל צִוִּיתִים עַל מִשְׁכָּן וְקָרְבָּנוֹת כִּי הָיוּ צְרִיכִין אָז לְכַפָּרוֹת. וּלְפִי שֶׁאַהֲרֹן שֶׁעָשָׂה הָעֵגֶל הָיָה סִבָּה אֶל הַקָּרְבָּנוֹת, עַל כֵּן נִתְרַחֵק מֵעֲשִׂיָּתָם, כִּי אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵגוֹר, עַד שֶׁקֵּרְבוֹ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ וְאָמַר: לָעֵצִים חָלַקְתָּ כָּבוֹד בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶם, כְּדִתְנַן (תמיד כט.) ״כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְגֶפֶן״ וְכוּ׳, וְהוּא לְפִי שֶׁמַּקְרִיבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ יַיִן וְשֶׁמֶן הַתּוֹלָדוֹת, עַל כֵּן נִצּוֹלוֹ הָעֵצִים שֶׁהֵם אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יֻשְׁרְפוּ בַּמַּעֲרָכָה, כָּךְ אַהֲרֹן יִהְיֶה נִצּוֹל בִּשְׁבִיל בָּנָיו, כִּי אָמַר ה׳ לְהַשְׁמִיד כָּל פִּרְיוֹ, וְהוֹעִילָה תְּפִלַּת מֹשֶׁה לַחֲצָאִין, וּבַעֲבוּר הַחֵצִי שֶׁנִּשְׂרְפוּ יָצָא אֲבִיהֶם בְּדִימוֹס. וְהקב״ה הוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה שֶׁכָּךְ יִהְיֶה שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בְּבָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן, וְעַל זֶה בָּנָה מֹשֶׁה יְסוֹד תְּפִלָּה זוֹ.
פסוק ב:
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה. ״הִוא הָעוֹלָה״ מְיֻתָּר לְגַמְרֵי, וְהִסְכִּימוּ הַמְּפָרְשִׁים לוֹמַר שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה, וְעַל זֶה אָמַר ״זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה״, הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת הָעוֹלָה הִוא הָעוֹלָה, זֶהוּ טוֹב כְּמוֹ הַקְרָבַת הָעוֹלָה עַצְמָהּ, וְ״הִיא״ קָרֵינַן, ״הוּא״ מוּסָב עַל סֵפֶר הַתּוֹרָה, כִּי סֵפֶר לְשׁוֹן זָכָר וְתוֹרָה לְשׁוֹן נְקֵבָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״הוּא הָעוֹלָה״ וְקָרֵינַן ״הִיא״.
פסוק ב:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״הִוא הָעוֹלָה״, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, כְּאִלּוּ הִקְרִיב הוּא אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָה. וְאַל תֹּאמַר שֶׁעֵסֶק הַתּוֹרָה דּוֹמֶה לְהַקְרָבַת עוֹלָה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין כָּאן לֹא מוֹקֵד אֵשׁ וְלֹא מִזְבֵּחַ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״, כִּי אֵשׁ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ דּוֹמָה לְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. וְהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁזְּמַן הָעוֹלָה ״כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר״, וְעוֹד שֶׁ״עַד הַבֹּקֶר״ מְיֻתָּר, לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם עַל צַד הָרֶמֶז, כְּמוֹ שֶׁזְּמַן הָעוֹלָה כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, כָּךְ הַזְּמַן הַמּוּכָן לָזֶה שֶׁהָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה הוּא בִּזְמַן הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשַׁל לַלַּיְלָה, כִּי אָז צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם פָּרִים שִׂפְתוֹתֵיהֶם. וְ״עַד הַבֹּקֶר״ וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי בִּזְמַן שֶׁיַּעֲלֶה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּח ה׳ פָּרִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא יז) ״ה׳ שְׂפָתַי״ וְגוֹ׳, וְאֵימָתַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּקַבֵּל נִיב שְׂפָתַי, ״כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה״ (תהלים נא יח). וּלְשׁוֹן ״כִּי״ מוֹרֶה עַל הַזְּמַן, וְרָצָה לוֹמַר כִּי יִהְיֶה זְמַן שֶׁלֹּא תַּחְפֹּץ זֶבַח, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּקַבֵּל אֲרֶשֶׁת שְׂפָתַי בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, כִּי ע״י הָעֵסֶק בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת יָבֹא הָאָדָם גַּם כֵּן לִידֵי רוּחַ נִשְׁבָּרָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם יט) ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״. וּמִדְּקָאָמַר ״לֹא תִּבְזֶה״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁעֵסֶק הַקָּרְבָּן עַצְמוֹ נִבְחַר לַה׳ יוֹתֵר מִן הָעֵסֶק בְּתוֹרַת עוֹלָה. וּמַה שֶׁאָמַר ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה״, הַיְנוּ דַּוְקָא ״כָּל הַלַּיְלָה״, בַּגָּלוּת כְּשֶׁאֵין זֶבַח וּמִנְחָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ (שם כ-כא) ״הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וְגוֹ׳ אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים״.
פסוק ב:
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (ירמיה ז כא) ״עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר״, שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחָם שֶׁיָּבוֹאוּ בֵּית ה׳ בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, שֶׁהַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים, וְאַל תְּסַבְּבוּ חֻרְבַּן הַבַּיִת וּבִטּוּל הַקָּרְבָּנוֹת, וְאַל תִּשָּׁעֲנוּ עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּף אַהֲבָה לוֹמַר שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ לִפְטֹר עַצְמֵנוּ מִן הַקָּרְבָּנוֹת בְּדִבְרֵי עוֹלָה וָזֶבַח, וְהַיְנוּ שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ, ״כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח״ (שם ז כב), דַּוְקָא עַל הַדְּבָרִים שֶׁל עוֹלָה וָזֶבַח לֹא צִוִּיתִי בְּיוֹם הַגְּאֻלָּה, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי זֶה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר ״זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִוא הָעוֹלָה״ דַּוְקָא ״כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר״ וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי הַבֹּקֶר זְמַן לְקָרְבָּן מַמָּשׁ. וְאָמַר ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״, אִם בִּסְתָם אֵשׁ הוּא מְדַבֵּר, רוֹצֶה לוֹמַר תּוּקַד בּוֹ בָּאָדָם הַמַּקְרִיב הַקָּרְבָּן, כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְּאַפּוֹ מִצַּד הֱיוֹתוֹ נִבְהָל וְנִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו לוֹמַר מַה זֶּה עָשִׂיתִי כִּי הֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי חַיַּי, כִּי הָיִיתִי רָאוּי לְכָל הַדִּינִין הַלָּלוּ, וְנִמְצָא שֶׁאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ פּוֹעֵל בּוֹ וְגוֹרֵם לוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. וְאִם בְּאֵשׁ דָּת הַתּוֹרָה יְדַבֵּר, פָּשׁוּט שֶׁהוּא תּוּקַד בּוֹ מַמָּשׁ, וְשׂוֹרֵף בּוֹ כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה וְכָל הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁבּוֹ.
פסוק ב:
וְעַל צַד הָרֶמֶז שֶׁהִזְכִּיר חֶשְׁכַת הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשַׁל לַלַּיְלָה, וּבְעֶצֶם הַזְּמַן הַהוּא מִמָּרוֹם שָׁלַח ה׳ אֵשׁ בְּיַעֲקֹב, וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן חָס וְשָׁלוֹם מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה, וְאַיֵּה הַבֹּקֶר אֲשֶׁר אָמַר, עַל כֵּן אָמַר שֶׁאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה שׂוֹרֵף וְאֵינוֹ מְכַלֶּה, כִּי אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי כָל אֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָה כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁשּׂוֹרֵף וְאֵינוֹ מְכַלֶּה, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ יוֹכִיחַ, וּכְאָמְרוּ רז״ל (חגיגה כז) פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, קַל וָחֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב שֶׁלֹּא הָיָה עָלָיו כִּי אִם כְּעֹבִי דִּינָר זָהָב וְלֹא נִשְׂרַף, קַל וָחֹמֶר אֵלּוּ שֶׁמְּלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן. וּמַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (שמות טו) שֶׁאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה כָּךְ טִבְעוֹ, שֶׁשּׂוֹרֵף וְאֵינוֹ מְכַלֶּה, וּרְאָיָה מִן אֵשׁ דִּסְנֶה, כִּי הַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, וְזֶה לִמּוּד נִפְלָא עַל מַה שֶּׁכָּתוּב ״מִמָּרוֹם שָׁלַח ה׳ אֵשׁ״, לוֹמַר לְךָ אִשָּׁיו מִשּׁוּם חִצָּיו, כִּי חִצָּיו כָּלִים וְיִשְׂרָאֵל אֵינָן כָּלִים, כָּךְ אִשָּׁיו אֲשֶׁר שָׁלַח ה׳, מִמָּרוֹם הוּא וְלֹא יִבְעַר בָּם לְכַלּוֹתָם, אֶלָּא אֵשׁ הַדּוֹמָה לְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ עַד הַבֹּקֶר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:
וּמַה שֶּׁאָמַרְנוּ ״כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר״ רֶמֶז לִזְמַן הַגָּלוּת, פֵּרוּשׁ זֶה מֻכְרָח מִן הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט: ״זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה״, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכִּבְּדוֹ אוֹהֲבוֹ בְּחָבִית שֶׁל יַיִן וְכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: זוֹ הִיא דּוֹרוֹן?! אָמַר לֵיהּ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְפִי שָׁעָה כִּבַּדְתִּיךָ, אֲבָל כְּשֶׁתִּכָּנֵס לְפָלָטִין אַתָּה יוֹדֵעַ בַּמֶּה אֲנִי מְכַבְּדְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעוֹלָה״ בִּתְמִיהָה, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִי שָׁעָה הִקְרַבְתִּי אוֹתָהּ, אֲבָל כְּשֶׁתֵּיטִיב בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל.
פסוק ב:
וְקָשֶׁה עַל מִדְרָשׁ זֶה, הֵיכָן רָמוּז בַּפָּסוּק תְּשׁוּבָה זוֹ, כִּי הַקֻּשְׁיָא כָּאן וְהַתְּשׁוּבָה בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (נא כ-כא). אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה סָמַךְ עַל יִתּוּר ״עַד הַבֹּקֶר״ הַנֶּאֱמָר כָּאן, וְדָרַשׁ שֶׁמֹּשֶׁה הֵשִׁיב לְהקב״ה דַּוְקָא כָּל הַלַּיְלָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּמְשָׁל לְלַיְלָה, תְּקַבֵּל זֶה, וְעַד הַבֹּקֶר, לִזְמַן הַגְּאֻלָּה כְּשֶׁיַּעֲלֶה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתֵּטִיב בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק. וְנָקַט אַגַּב שִׁטְפֵהּ לְשׁוֹן הַפָּסוּק שֶׁבִּתְהִלִּים, אֲבָל כָּל תְּשׁוּבָה זוֹ הוֹצִיא מִן יִתּוּר ״עַד הַבֹּקֶר״. וְכַוָּנַת הַמַּאֲמָר הוּא שֶׁהָעוֹלָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה בָּאָה עַל חֵטְא הַהִרְהוּר, וְכִי זֶה כִּבּוּד וְדוֹרוֹן, כִּי אֵין כָּבוֹד לַה׳ שֶׁיֶּחֱטָא וְיָבִיא קָרְבָּן, כִּי יוֹתֵר הָיָה טוֹב שֶׁלֹּא יֶחֱטָא וְלֹא יָבִיא קָרְבָּן, כִּי קָרְבָּן זֶה אֵינוֹ דּוֹרוֹן כְּלָל אֶלָּא תַּשְׁלוּם הַחֵטְא, וְכִי מְכַבְּדִים אֶת הַמֶּלֶךְ בְּתַשְׁלוּם חוֹבוֹ?! וְעַל כֵּן הֵבִיא מָשָׁל מִן הַתְּאֵנִים וְיַיִן, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט י) ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה״, כִּי בַּמִּדְבָּר הָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים וְרָעִים מִתּוֹכָם וּמִבָּרָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בע״ה בְּפָסוּק (במדבר יא ד) ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״ ע״ש, וּבָזֶה הִמְשִׁילָם לַעֲנָבִים שֶׁנִּרְאִין יָפִים מִבַּחוּץ וּבְתוֹכָם פְּסֹלֶת וְגַרְעִינִין, וְהַתְּאֵנִים יֵשׁ לָהֶם עֹקֶץ מִבַּחוּץ, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (טז פ) בְּעִנְיַן הַמִּילָה: מָה הַתְּאֵנָה אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת כִּי אִם עֻקְצָהּ כו׳, וְהַיַּיִן הוּא אַחַר הֲסָרַת הַפְּסֹלֶת שֶׁמִּתּוֹכוֹ, וְכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים הוּא אַחַר שֶׁחָתְכוּ הָעֻקְצִין, וְהִמְשִׁיל אֲלֵיהֶם הַקָּרְבָּנוֹת הַמְכַפְּרִים בְּעַד חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה וְהִרְהוּר שֶׁמִּבַּיִת וּמִחוּץ. וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה: כָּל הַלַּיְלָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּעוֹד הֱיוֹת הָאָדָם מְסֻבָּךְ בְּחֶשְׁכַת חָמְרוֹ, אָז אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, דַּוְקָא כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ בָּאָרֶץ מְחֻבָּר בַּחֵלֶק הָאַרְצִי הַחָמְרִי שֶׁבּוֹ. אָמְנָם כְּשֶׁיַּעֲלֶה בֹּקֶר הַגְּאֻלָּה, אָז יוּסַר לֵב הָאֶבֶן מִקֶּרֶב יִשְׂרָאֵל, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל, לֹא עוֹלָה עַל חַטָּאת אֶלָּא שְׁלָמִים וְעוֹלַת נְדָבָה הַבָּאִים דֶּרֶךְ צְדָקָה וְדוֹרוֹן, אָז יַעֲלוּ לְרָצוֹן פָּרִים הַבָּאִים דֶּרֶךְ צְדָקָה וְדוֹרוֹן. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק ב:
עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ יְקִידוֹת נִזְכְּרוּ בַּפָּרָשָׁה. וּמהרי״א פֵּרֵשׁ שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, כִּי הַתְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד הַתְּמִידִים תִּקְּנוּם: תְּפִלַּת הַשַּׁחַר כְּנֶגֶד תָּמִיד הַשַּׁחַר, וּתְפִלַּת מִנְחָה כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּתְפִלַּת עַרְבִית כְּנֶגֶד אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁזְּמַנָּם כָּל הַלַּיְלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר״ כְּנֶגֶד תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְעַל זֶה אָמַר ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, כְּנֶגֶד תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה״, זֶהוּ כְּנֶגֶד תְּפִלַּת מִנְחָה, עַד כָּאן תֹּרֶף דְּבָרָיו. וְכִדְמוּת רְאָיָה לִדְבָרָיו שֶׁהַתְּפִלָּה רְמוּזָה בִּלְשׁוֹן יְקִידָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לט ד) ״בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי״.
פסוק ב:
וְהִנְנִי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו לְהָבִיא עַל זֶה רְאָיוֹת בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״, אֵין כָּאן שׁוּם אַזְהָרָה לְלָאו כִּי אִם עֲשֵׂה, וּבַשֵּׁנִי נֶאֱמַר לָאו וַעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה״, תּוּקַד בּוֹ – עֲשֵׂה, לֹא תִכְבֶּה – לֹא תַעֲשֶׂה, וּבַשְּׁלִישִׁי נֶאֱמַר גַּם כֵּן לָאו וַעֲשֵׂה, וְהוֹסִיף בּוֹ עִנְיַן הַתְּמִידוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״. וְכָל זֶה לֹא נִכְתַּב עַל צַד הַקְּרִי כִּי אִם לְכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְזֶה לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת וְאֵינָהּ חוֹבָה, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר בָּהּ שׁוּם לָאו, וַאֲפִלּוּ הָעֲשֵׂה אֵינוֹ עֲשֵׂה גָּמוּר, כִּי אֵין צִוּוּי אֶל הָאֵשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. וּתְפִלַּת שַׁחֲרִית חוֹבָה וְאָסוּר לְבַטְּלָהּ, עַל כֵּן הוֹסִיף לָאו דְּ״לֹא תִכְבֶּה״. וּתְפִלַּת הַמִּנְחָה נוֹסָף עַל לָאו דְּ״לֹא תִכְבֶּה״ אָמַר ״אֵשׁ תָּמִיד״, הַמּוֹרֶה עַל הַתְּמִידוּת, שֶׁלֹּא יִבְטַל עַל יְדֵי שׁוּם עֵסֶק בָּעוֹלָם, כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ו:): אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה כִּי אִם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה כוּ׳, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמא ב) ״תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה ד): ״ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה״. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁלְּשׁוֹן תָּמִיד וּלְשׁוֹן לְעוֹלָם מוֹרִים עַל הַזְּרִיזוּת וְהַתְּמִידוּת בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר כָּאן ״אֵשׁ תָּמִיד״, וּלְהַלָּן אָמְרוּ: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם כוּ׳.
פסוק ב:
אַךְ מַאֲמָר זֶה עֲדַיִן צָרִיךְ לְמוֹדָעִי, כִּי שָׁלשׁ דֵּעוֹת אֵלּוּ לֹא נִזְכְּרוּ כְּסֵדֶר מַדְרֵגָתָן, כִּי הָיָה לוֹ לִקְבֹּעַ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בָּאַחֲרוֹנָה כְּדֵי לְסַדְּרָן דֶּרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ: לֹא זוֹ מִנְחָה אֶלָּא גַּם שַׁחֲרִית, וְלֹא זוֹ שַׁחֲרִית אֶלָּא אֲפִלּוּ עַרְבִית. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן מְדַבְּרִים מִתְּפִלַּת הַמִּנְחָה לְבַד, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מוֹסִיף זְמַן לַמִּנְחָה, כִּדְמַסִּיק בְּטוּר אוֹרַח חַיִּים סִימָן ק״ח עַל הַמְבַטֵּל אֵיזוֹ תְּפִלָּה, אִם יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין לְאַחַר שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, כִּי לְדִבְרֵי בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת יֵשׁ תַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ אִם עָבַר שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, וּלְדִבְרֵי רַבֵּינוּ יוֹנָה אֲפִלּוּ אִם עָבַר יוֹמוֹ כִּדְמַסִּיק בַּבֵּית יוֹסֵף, עַל כֵּן רָאוּ שְׁלשָׁה אֲמוֹרָאִים אֵלּוּ לְדַבֵּר בְּמַעֲלַת תְּהִלַּת תְּפִלַּת מִנְחָה, כִּי רַבִּי חֶלְבּוֹ אוֹמֵר: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת מִנְחָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אֵשׁ תָּמִיד״, שֶׁלֹּא יְבַטְּלֶהָ בְּשׁוּם עֵסֶק בָּעוֹלָם.
פסוק ב:
רַבִּי יוֹחָנָן מוֹסִיף לִתֵּן זְמַן לַמִּנְחָה, אַף אִם נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר לְשַׁלֵּם הַתְּפִלָּה בְּעַרְבִית הַסְּמוּכָה לָהּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַף בְּעַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב״, וְקָשֶׁה לָמָּה קָרָא לְעַרְבִית מִנְחָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִי שֶׁשָּׁכַח לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, מִתְּחִלָּה עַרְבִית וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, לְכָךְ נֶאֱמַר עַל תְּפִלַּת עַרְבִית ״תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ״, זוֹ תְּפִלַּת עַרְבִית הַבָּאָה בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקְּטֹרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם, דְּהַיְנוּ בִּשְׁעַת הַעֲלָאַת הַנֵּרוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל אַחַת לַמִּנְחָה, הוּא שֶׁקְּרָאָהּ ״מִנְחַת עָרֶב״.
פסוק ב:
וְרַב נַחְמָן הוֹסִיף לוֹמַר עוֹד אַף בְּשַׁחֲרִית, רָצָה לוֹמַר אַף בְּשַׁחֲרִית יֵשׁ תַּשְׁלוּמִין לְמִנְחָה אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת וְעָבַר גַּם יוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה״, וְקָשֶׁה, בֹּקֶר בֹּקֶר לָמָּה לִּי, כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִי שֶׁשָּׁכַח עַרְבִית שֶׁמִּתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, שֶׁהֲרֵי עַרְבִית רְשׁוּת, וְהַדָּבָר שֶׁהוּא רְשׁוּת אֵינוֹ צָרִיךְ תַּשְׁלוּמִין. וְעוֹד מִדְּקָאָמַר ״אֶעֱרָךְ לְךָ״ וַדַּאי בֹּקֶר זֶה מְדַבֵּר בִּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ו ז) ״הַקְרֵב אוֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה׳״, מַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כֵּן בְּשׁוּם אַחַת מֵהֶם, וְ״לִפְנֵי ה׳״ הָאָמוּר כָּאן הַיְנוּ ״לְךָ״ הָאָמוּר לְהַלָּן, כִּי תְּפִלָּה זוֹ קְרוֹבָה אֶל ה׳ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וּמִכָּאן לָמַד לוֹמַר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁשָּׁכַח מִנְחָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אֲפִלּוּ בְּעַרְבִית, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בַּבֹּקֶר שְׁתַּיִם, רִאשׁוֹנָה תְּפִלַּת הַבֹּקֶר, אֲשֶׁר עָלֶיהָ אָמַר: ״ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי״, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה״ שֶׁהָיָה מְצַפֶּה וּמַמְתִּין עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה שַׁחֲרִית שֶׁל חוֹבָה. וְאָמַר ״לְךָ״ דּוּגְמַת ״לִפְנֵי ה׳״ הָאָמוּר כָּאן, כִּי תְּפִלַּת מִנְחָה קְרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֶל ה׳, מִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי בַּלַּיְלָה מִדַּת הַדִּין שׁוֹלֶטֶת, עַל כֵּן אֵין הָעַרְבִית כָּל כָּךְ עֵת רָצוֹן, וּלְפִיכָךְ הִיא רְשׁוּת. וְהַשַּׁחֲרִית קְרוֹבָה קְצָת אֶל הַלַּיְלָה שֶׁעָבְרָה. אֲבָל הַמִּנְחָה שֶׁבַּצָּהֳרַיִם רְחוֹקָה מִשְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז ו): ״וּמִשְׁפָּטְךָ כַּצָּהֳרָיִם״. עַל כֵּן סִדְּרָם הַכָּתוּב בְּפָרָשָׁה זוֹ כְּסִדּוּר מַדְרֵגָתָן: עַרְבִית, שַׁחֲרִית, מִנְחָה.
פסוק ב:
וְכֵן סִדְּרָם דָּוִד, בְּאָמְרוֹ (שם נה יח): ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה״, כְּמִסְפַּר ״וְאֶהֱמֶה״ דְּהַיְנוּ נ״ז בְּרָכוֹת שֶׁבְּשָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת עִם בִּרְכַּת הַמִּינִים. וּלְפִי זֶה קָאֵי לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה עַל שְׁלָשְׁתָּן. וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ״. וְעַל עִנְיַן הַתְּמִידוּת אָמַר ״וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה״, כִּי גַּם דִּינָהּ שֶׁלְּעוֹלָם וְתָמִיד יִזָּהֵר בָּהּ. וּמְיֻשָּׁב גַּם כֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב ״וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁכָּתוּב: ״ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ״, וְהוּא לִתֵּן בֹּקֶר שֵׁנִי לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה כָּאָמוּר.
פסוק ב:
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר. הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ לְפִי שֶׁהָעוֹלָה בָּאָה לְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב אֲשֶׁר עִקָּרוֹ בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ב, א) ״חוֹשְׁבֵי אָוֶן וּפוֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ״, עַל כֵּן זְמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה. וּבְתַנְחוּמָא (פנחס יג, עיין שם) מָצִינוּ סְתִירָה לְדֵעָה זוֹ, שֶׁמַּסִּיק שָׁם ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״ (ישעיה א כא) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: לֹא לָן אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, כֵּיצַד? תָּמִיד הַשַּׁחַר הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַיּוֹם. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״, וּכְתִיב (ישעיה לג כד): ״הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן״. כִּי ״יָלִין״ מְדַבֵּר בְּלָן בָּהּ, הוּצְרַךְ לְהָבִיא פָּסוּק ״הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ״ עַל הַיּוֹם, כִּי הוּא זְמַן יְשִׁיבָה וְלֹא זְמַן לִינָה וּשְׁכִיבָה. וּלְפִי זֶה תָּמִיד שֶׁל הַלַּיְלָה הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת הַיּוֹם. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה אָמַר שֶׁזְּמַנּוֹ שֶׁל תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם כָּל הַלַּיְלָה, וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר זֶה בְּתָמִיד שֶׁל בֹּקֶר שֶׁזְּמַנּוֹ כָּל הַיּוֹם. וְעוֹד קָשֶׁה שֶׁבְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה וּבְפָרָשַׁת פִּינְחָס לֹא הִזְכִּיר עוֹלַת הַבֹּקֶר כִּי אִם פַּעַם אַחַת, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הִזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁחֵטְא הַיּוֹם כָּפוּל בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחֲשָׁבָה, וְעוֹד שֶׁכָּל הַיּוֹם אָדָם פָּנוּי לַעֲבֵרָה, עַל כֵּן הִזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים בֵּין הָעַרְבַּיִם, כִּי כַּפָּרָתוֹ כְּפוּלָה, וּזְמַנּוֹ כָּל הַלַּיְלָה לְכַפֵּר עַל חֵטְא שֶׁל כָּל הַיּוֹם. אֲבָל הַלַּיְלָה אֵינוֹ זְמַן הַפְּעֻלָּה, וְעַל הָרֹב עִקַּר חֵטְא הַלַּיְלָה בְּהִרְהוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״חוֹשְׁבֵי אָוֶן וּפוֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ״, וְעוֹד שֶׁרֹב הַלַּיְלָה הָאָדָם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ. וְאִם כֵּן עוֹלַת הַבֹּקֶר אֵינוֹ מְכַפֵּר כִּי אִם עַל הַהִרְהוּר, וְלֹא פֵּרֵט זְמַנּוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ לְכַפֵּר עַל חֵטְא שֶׁל כָּל הַלַּיְלָה.
פסוק ג:
וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁתְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן צָרִיךְ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וְאֵין עֲבוֹדָה בִּשְׁנֵי בְּגָדִים, מִכָּל מָקוֹם פֵּרֵט הַכָּתוּב אֵלּוּ הַבְּגָדִים לְדָבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁיְּהֵא הַכְּתֹנֶת כְּמִדָּתוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין מִכְנָסַיִם לִבְשָׂרוֹ. וְקָשֶׁה עַל זֶה, לָמָּה פֵּרַט חִדּוּשִׁין אֵלּוּ כָּאן, וְהָיָה לוֹ לְכָתְבָם בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בְּתִקּוּן הַבְּגָדִים.
פסוק ג:
וְאוֹמֵר אֲנִי לְיַשֵּׁב זֶה, לְפִי שֶׁעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁעִקָּרוֹ בַּלַּיְלָה, וְעִקַּר הַהִרְהוּר בַּעֲרָיוֹת, כִּי מִן זֶה הַהִרְהוּר יָבֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ טֻמְאַת הַקֶּרִי, וְדָבָר זֶה נִקְרָא גַּם שְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה הַבָּא עַל יְדֵי הַהִרְהוּר דּוֹמֶה לִשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּהַיְנוּ דַּם זַרְעִיּוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִן פָּסוּק ״שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים״ (ישעיה נז ה), קְרֵי בֵּיהּ שׁוֹחֲטֵי וְסוֹחֲטֵי (נדה יג.). וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁהַמִּכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְהַכְּתֹנֶת מְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּדְאִיתָא מַסֶּכֶת עֲרָכִין (טז.), וְהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הַהִרְהוּר הַכּוֹלֵל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּאֶחָד. עַל כֵּן נֶאֱמַר בַּהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁל הָעוֹלָה ״וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד״, זֶהוּ הַכְּתֹנֶת הַמְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, ״וּמִכְנְסֵי בַד״, הַמְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וּלְכָךְ פֵּרֵט ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה״, לוֹמַר לְךָ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּאֵפֶר תַּעֲרוֹבֶת שְׁאָר מִינִים מִכָּל מָקוֹם אֵין הֲרָמָה זוֹ בִּשְׁנֵי בְּגָדִים אֵלּוּ, כִּי אִם בַּעֲבוּר הֱיוֹת בָּהּ אֵפֶר הָעוֹלָה הַמְכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר. וּלְפִי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין כָּאן לֹא גִּלּוּי עֲרָיוֹת מַמָּשׁ וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ אֶלָּא דָּבָר הַדּוֹמֶה לָהֶם, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁאַף אִם לֹא יִהְיֶה הַכְּתֹנֶת כְּמִדָּתוֹ וְאַף אִם יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין מִכְנָסַיִם לִבְשָׂרוֹ לֹא עִכֵּב, עַל כֵּן פֵּרֵט לוֹמַר שֶׁגַּם כָּאן יִהְיוּ כְּתִקּוּנָם מִכָּל צַד.
פסוק ג:
וּבַמִּדְרָשׁ (ויק״ר ז ו) אָמְרוּ, ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״, כָּל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ כוּ׳. אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהוֹצִיא מִקְרָא זֶה מִידֵי פְּשׁוּטוֹ וּלְפָרֵשׁ ״הִוא הָעֹלָה״ עַל הָאָדָם הַמִּתְגָּאֶה, אֶלָּא שֶׁדַּעַת מִדְרָשׁ זֶה לוֹמַר שֶׁהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל גַּסּוּת הָרוּחַ. וְיֵשׁ לוֹ קְצָת סִיּוּעַ מִן פָּסוּק ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם״ (יחזקאל כ לב), דְּהַיְנוּ עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, עַל כֵּן דִּין הָעוֹלָה בָּאֵשׁ אֲשֶׁר טִבְעוֹ לַעֲלוֹת. עַל כֵּן אָמַר ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ״, כִּי מוֹקֵד אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה הוּא כַּפָּרָה עַל הַגַּס רוּחַ הָעוֹלֶה בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ.
פסוק ג:
וְעַל כַּוָּנָה זוֹ הִזְכִּיר הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן, כִּי הַתִּקּוּן הוּא הַדֶּשֶׁן, שֶׁיֹּאמַר ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״ כְּאַבְרָהָם, וְאָז יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד, כִּי כָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן״. וְלְָזֶה פֵּרַט שְׁנֵי בְּגָדִים אֵלּוּ שֶׁיִּלְבַּשׁ הַכֹּהֵן הַמְכַפֵּר, ״וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד״ כְּמִדָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֶּגֶד נְשִׂיאָתוֹ אָרֹךְ מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּמִדָּתוֹ, כִּי מַאן דִּלְבַשׁ מִדָּא יִלְבַּשׁ מִדָּא (ברכות כח.) כְּמִדָּתוֹ, וְלֹא יֵלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ, ״וּמִכְנְסֵי בַד״ הַמְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין סוטה ד:): כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת כוּ׳, וְשִׂימַת הַדֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי גַּם הַמִּזְבֵּחַ מוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים.
פסוק ג:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן מְלָאכָה קַלָּה וּבְזוּיָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְבַּשׁ הַכֹּהֵן בְּגָדִים קְצָרִים שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בַּדֶּשֶׁן אוֹ יִלְבַּשׁ אֵיזֶה דָּבָר חוֹצֵץ עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּשָׂרוֹ בָּאֵפֶר, עַל כֵּן אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הַכֻּתֹּנֶת כְּמִדָּתוֹ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין מִכְנָסַיִם.
פסוק ד:
וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵין זֶה חוֹבָה אֶלָּא לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ כוּ׳, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לְרַשִׁ״י שֶׁהֲרֵי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (טז כג) נֶאֱמַר ״וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד״, וְלֹא נֶאֱמַר שָׁם ״בְּגָדָיו״, וְלָמְדוּ רז״ל (ספרא אחרי יג) שֶׁאֵינָן בָּאִים מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאִם כֵּן לָמָּה קְרָאָן כָּאן ״בְּגָדָיו״ וַהֲלֹא אֵינָן שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם בִּגְדֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם אִלּוּ הָיוּ בְּגָדָיו מַמָּשׁ, כִּי כְּמוֹ שֶׁאִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ וַדַּאי הָיָה פּוֹשְׁטָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵיזוֹ מְלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס וְהָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים פְּחוּתִים, כָּךְ יַעֲשֶׂה גַּם בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ, וְדוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה בְּגָדָיו רְשׁוּת אַף אֵלּוּ רְשׁוּת, דְּאִי לָאו לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ תְּלָאָם הַכָּתוּב בִּבְגָדָיו.
פסוק ט:
מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, וְאֵיזֶהוּ – בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד. וּמִכָּל מָקוֹם ״בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ מְיֻתָּר, גַּם ״תֵּאָכֵל״ ״יֹאכְלוּהָ״ אֶחָד מֵהֶם מְיֻתָּר, וּמַשְׁמָעוּת הַלָּשׁוֹן הוּא שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּחִינַת הָאוֹכֵל וְהַנֶּאֱכָל. בְּחִינַת הָאוֹכֵל, הַיְינוּ שֶׁהַכֹּהֵן הָאוֹכֵל אוֹתָהּ צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲכִילָתוֹ מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ הִיא, וּמִן הַדִּין שֶׁתִּהְיֶה הַמִּנְחָה כָּלִיל לַגָּבוֹהַּ זוּלַת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ חֶלְקוֹ מֵאִשָּׁיו, וְאִם כֵּן צָרִיךְ הַכֹּהֵן לֶאֱכוֹל חֶלְקוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱכָל חֵלֶק גָּבוֹהַּ, דְּהַיְינוּ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁם מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַמָּקוֹם הַהוּא קָדוֹשׁ, מִכָּל מָקוֹם אֵין קְפֵידָא עַל הָאוֹכֵל מִצַּד קְדֻשַּׁת הַמָּקוֹם כִּי אִם מִצַּד שֶׁצָּרִיךְ לְהַסְמִיךְ אֲכִילָתוֹ אֶל אֲכִילַת הַמִּזְבֵּחַ, לְהוֹרוֹת שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲכִילַת הַמִּזְבֵּחַ מְכַפֶּרֶת כָּךְ אֲכִילַת הַכֹּהֲנִים, הַבְּעָלִים מִתְכַפְּרִין בָּהֶם.
פסוק ט:
אָמְנָם בְּחִינַת הַנֶּאֱכֶלֶת הִיא הַמַּצָּה, מִצַּד הֱיוֹתָהּ נְקִיָּה מִן הַשְּׂאוֹר יֵשׁ בַּמַּצָּה צַד קְדֻשָּׁה, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״, כִּי מִצַּד בְּחִינַת הַמַּצָּה יֵשׁ קְפֵידָא שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם קָדוֹשׁ. וְאַחַר כָּךְ נָתַן טַעַם עַל שְׁנֵיהֶם, כִּי עַל מַה שֶּׁכָּתַב ״בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ״, זֶהוּ לְפִי שֶׁ״חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי״, עַל כֵּן צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם לִהְיוֹת בִּמְחִצָּה אַחַת. וְעַל מַה שֶּׁכָּתַב ״מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״, נָתַן טַעַם וְאָמַר ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״, כִּי הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הַבָּאִים עַל כַּפָּרַת הַחֵטְא נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כִּי הַצַּדִּיק גָּמוּר שֶׁלֹּא חָטָא כְּלָל קָדוֹשׁ הוּא לַה׳, אֲבָל הַחוֹטֵא וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה הוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בּוֹ (ברכות לד:), וְרז״ל אָמְרוּ (יומא פו:) שֶׁהָעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה הַזְּדוֹנוֹת נַעֲשִׂין לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ. וְזֶה מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינָהּ בְּצַדִּיק גָּמוּר, מִלְּבַד שְׁאָר מַעֲלוֹת שֶׁזָּכְרוּ רז״ל שָׁם, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַחַטָּאת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְכֵן הַמַּצָּה צְרִיכָה מָקוֹם קָדוֹשׁ מִזֶּה הַטַּעַם, כִּי גַּם הִיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מִצַּד הַרְחָקַת הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה הַמְחַלֵּל קְדֻשַּׁת הָאָדָם.
פסוק ט:
וְטַעַם הַרְחָקַת הַשְּׂאוֹר נִרְאֶה לְפָרֵשׁ בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. הַדֶּרֶךְ הָאֶחָד הוּא, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי שֶׁאָמַר (ברכות יז): רְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֶלָּא שֶׁשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּסוּק ״כָל שְׂאוֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ״ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא עַיֵּן שָׁם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר כָּאן ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״. כִּי עַל יְדֵי זְבִיחַת הַקָּרְבָּן הָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ וִיבֻקַּשׁ וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ, עַל כֵּן גַּם הַמִּנְחָה בָּאָה נְקִיָּה מִן הַשְּׂאוֹר. אָמְנָם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת בָּאוּ דַּוְקָא חָמֵץ, כִּי אִלְמָלֵא הַיֵּצֶר הָרָע לֹא הָיוּ הַתַּחְתּוֹנִים צְרִיכִין אֶל הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִן הָעֶלְיוֹנִים, כִּי בְּטַעֲנָה זוֹ נִצַּח מֹשֶׁה הַמַּלְאָכִים וְאָמַר: כְּלוּם יֵשׁ יֵצֶר הָרָע בֵּינֵיכֶם כוּ׳ (שבת פט.). וְעוֹד שֶׁמְּצִיאוּת הַיֵּצֶר הָרָע הֶכְרֵחִי, וְאִלְמָלֵא הוּא לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וּבִמְקוֹם הַתּוֹרָה אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִפְרוֹץ גְּדֵרוֹ כִּי הַתּוֹרָה תַּבְלִין אֵלָיו.
פסוק ט:
אֲבָל הַתּוֹדָה הָיוּ בּוֹ חַלּוֹת חָמֵץ וּמַצָּה כְּאֶחָד, כִּי הַמַּצָּה לְאוֹת שֶׁכְּבָר נִכְנַע בַּעֲמַל לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל אַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת ״וַיַּכְנַע בַּעֲמַל לִבָּם״ (תהלים קז יב) כִּי הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם כוּ׳ וְרז״ל דָּרְשׁוּ פָּסוּק ״זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי״ (שם נ כג) עַל הַזּוֹבֵחַ יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה עָלָיו כוּ׳ (סנהדרין מג:), וּמִשָּׁם רְאָיָה שֶׁזְּבִיחַת הַתּוֹדָה הַיְינוּ זְבִיחַת הַיֵּצֶר הָרָע. עַל כֵּן מֵבִיא לְאוֹת חַלּוֹת מַצּוֹת נְקִיּוֹת מִן הַשְּׂאוֹר. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ עֲדַיִן אֶל הַיֵּצֶר הָרָע לְקִיּוּם הַמִּין, עַל כֵּן הָיוּ גַּם חַלּוֹת חָמֵץ, וְהָיוּ שָׁלֹשׁ חַלּוֹת מַצָּה כְּנֶגֶד חַלָּה אַחַת שֶׁל חָמֵץ לְבַטֵּל מְצִיאָתוֹ בְּרֻבּוֹ, כִּי כָל אָדָם יְשַׁלֵּשׁ שְׁנוֹתָיו בְּאוֹרַיְיתָא תְּלִיתַאי, בְּמִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד, וְחֵלֶק רְבִיעִי יִתֵּן אֶל קִיּוּם גּוּפוֹ.
פסוק ט:
אָמְנָם לְפִי שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּמִנְחַת חוֹטֵא שׁוּם חָמֵץ, נוּכַל לוֹמַר בְּהֵפֶךְ זֶה, שֶׁזֶּה שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן עַל חֶטְאוֹ מֵעַצְמוֹ בְּלֹא הֶכְרֵחַ וַדַּאי לֹא נִשְׁאַר בּוֹ כְּלוּם מִן הַשְּׂאוֹר הַפְּנִימִי, אֲבָל הַזּוֹבֵחַ תּוֹדָה אַחַר שֶׁבָּאוּ עָלָיו יִסּוּרִים הַמַּכְרִיחִים אוֹתוֹ עַל הַתְּשׁוּבָה וַדַּאי נִשְׁאַר בּוֹ רֹשֶׁם מִן הַשְּׂאוֹר הַפְּנִימִי. וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל כִּי חָמֵץ אוֹתִיּוֹת מַצָּה, וְהֵם שָׁוִים בְּמִבְטָא כִּי הַה״א וְהַחֵי״ת מִתְחַלְּפִין בְּאוֹתִיּוֹת אַחַ״ע, אַךְ שֶׁיֵּשׁ לְחָמֵץ מִסְפָּר שָׁלֹשׁ יָתֵר עַל מַצָּה, וּכְנֶגֶד זֶה הָיָה כְּנֶגֶד כָּל חַלּוֹת חָמֵץ שָׁלֹשׁ שֶׁל מַצָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בַּכַּמּוּת. וְיֵשׁ בָּזֶה רֶמֶז שֶׁיֵּשׁ לַיֵּצֶר הָרָע יִתְרוֹן עַל הַיֵּצֶר הַטּוֹב מִסְפָּר שָׁלֹשׁ הֵם שָׁלֹשׁ טְעָנוֹת שֶׁזָּכַר בְּסֵפֶר חוֹבַת הַלְּבָבוֹת שֶׁיֵּשׁ לַיֵּצֶר הָרָע עַל הַיֵּצֶר הַטּוֹב, וְאִם יָבֹא לְנַצְּחוֹ אֲזַי יַעַמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ בְּמִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד, וְאָז יִהְיֶה פֵּשֶׁר דָּבָר בֵּינֵיהֶם, חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם.
פסוק ט:
דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא הַיּוֹתֵר נָכוֹן וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, שֶׁהַמַּצָּה סִימָן אֶל הַהַכְנָעָה, כְּעִסַּת מַצָּה שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְמַעְלָה, וּמַצָּה שֶׁל חַג הַפֶּסַח יוֹכִיחַ כִּי הִיא סִימָן חֵרוּת וּגְאֻלָּה, לְפִי שֶׁלֹּא חָשַׁק ה׳ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם בַּעֲבוּר שֶׁהֵם מְמַעֲטִים אֶת עַצְמָם, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (בחולין פט) מִן פָּסוּק ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט״. (דברים ז ז) כִּי מָה ה׳ שׁוֹאֵל מִמְּךָ כִּי אִם לְיִרְאָה (שם י יב), שֶׁהָעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאָה, וְכָל עוֹד שֶׁהַהַכְנָעָה מְצוּיָה בַּתַּחְתּוֹנִים בְּיוֹתֵר לְפִי זֶה בְּיוֹתֵר תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. וְזֶהוּ טַעַם גָּלוּת מִצְרַיִם לְהַכְנִיעָם בְּכוּר עֹנִי, וְחָסוּ בְשֵׁם ה׳ (צפניה ג יב) וְעַל יְדֵי הַהַכְנָעָה יָצְאוּ לְחֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת וְנִכְנְסוּ בְּעוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וּלְפִיכָךְ דִּין הֶחָמֵץ בִּשְׂרֵפָה דַּוְקָא, כִּי נִימוּס קִלּוּסִין הוּא שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״. כִּי הָרוֹצֶה לַעֲלוֹת לְמַעְלָה כְּטֶבַע הֶחָמֵץ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה רָאוּי לִהְיוֹת נִדּוֹן בָּאֵשׁ אֲשֶׁר טִבְעוֹ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. וּלְפִיכָךְ דִּין הֶחָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי בְּכָל הַמִּדּוֹת צָרִיךְ הָאָדָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע, חוּץ מִן הַגַּאֲוָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.) לֹא מִמֶּנָּה וְלֹא מִקְצָתָהּ, הֲרֵי שֶׁאָסְרוּ אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ מִן הַגַּאֲוָה, כָּךְ מַשֶּׁהוּ מִן הֶחָמֵץ אָסוּר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד ד): מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם, וְהוּא רֶמֶז לְהַפְלָגַת הָעִנְיָן וּלְהַרְחִיקוֹ מִכֹּל וָכֹל.
פסוק ט:
וְלִדְבָרָיו דְּרַבִּי אַלְכְּסַנְדְּרַי שֶׁהִמְשִׁיל הַיֵּצֶר הָרָע לִשְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָסְרוּ גַּם הַמַּשֶּׁהוּ, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב״ר כב ו): מִתְּחִלָּה דּוֹמֶה הַיֵּצֶר הָרָע לְחוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ, דְּהַיְינוּ מַשֶּׁהוּ, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה וְיַעֲלֶה חֲמַס גָּבֶר לְאֵין מַרְפֵּא. עַל כֵּן לֹא יִהְיֶה קָטָן בְּעֵינֵי הָאָדָם אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ, כִּי מְעַט מִן הַשְּׂאוֹר מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה כָּאָמוּר. וּמִטַּעַם זֶה הָיוּ מְבִיאִים עַל קָרְבַּן תּוֹדָה שְׁלֹשִׁים חַלּוֹת מַצּוֹת כִּי אֵצֶל אַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת נֶאֱמַר ״וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם״, וְאַחַר הַהַכְנָעָה רָאוּי שֶׁיַּקְרִיבוּ חַלּוֹת מַצּוֹת שְׁלֹשִׁים, וְאוּלַי הוּא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהֵם כּוֹלְלִים כָּל מִינֵי הַהִתְנַשְּׂאוּת הַשַּׁיָּכִים לַמֶּלֶךְ, וְזֶה הַמִּתְגָּאֶה אֶחָד בְּכֻלָּם אוֹ בְּמִקְצָתָם, אַחַר שֶׁנִּכְנַע בַּעֲמַל לִבּוֹ יָבִיא שְׁלֹשִׁים מַצּוֹת הַמּוֹרִים עַל הַהַכְנָעָה, לוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד, וַאֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ אֵין בּוֹ. וְעֶשֶׂר שֶׁל חָמֵץ הַמּוֹרֶה עַל הָרוֹמְמוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת, לָתֵת כָּל הַגְּדֻלָּה וְהָרוֹמְמוּת לְסִבָּה רִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ הַכָּלוּל בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר. וּמִטַּעַם זֶה הַמַּצָּה סִימָן גְּאֻלָּה וְחֵרוּת בְּכָל מָקוֹם, הֵן בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הֵן בְּקָרְבַּן תּוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קז ב) ״יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה׳ אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר״ וְגוֹ׳, וְזֶה קָאֵי עַל כָּל אַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת שֶׁנִּגְאֲלוּ בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַע בַּעֲמַל לִבָּם וְגוֹ׳ וְעַל כֵּן הוּא מַקְרִיב חַלּוֹת מַצּוֹת; הֵן בַּמְּנָחוֹת, כִּי עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת נִגְאָל הָאָדָם מִיַּד הַיֵּצֶר הָרָע אֲשֶׁר מְצוּדָתוֹ פְּרוּסָה עָלָיו לְלָכְדוֹ בְּחַבְלֵי עָוֹן, וְהוּא יוֹצֵא לְחֵרוּת מִן הַיִּסּוּרִין וּמִן הַמַּלְכֻיּוֹת וּמִן מַלְאַךְ הַמָּוֶת עַל יְדֵי הַקָּרְבָּן הַמְּבִיאוֹ לִידֵי רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְהַכְנָעָה, עַל כֵּן דִּין הַמְּנָחוֹת לֵאָפוֹת מַצָּה, וְהֵם דּוֹמִים לְחַטָּאת וְאָשָׁם בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
פסוק יח:
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת. הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הַחוֹטְאִים, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁעוֹלָה הוּא מַקְרִיב. וְזֶה טַעַם חָלוּשׁ, שֶׁהֲרֵי עַל כָּל פָּנִים נִגְלֶה עֲוֹנוֹ כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְרִיבוֹ כָּלִיל לְעוֹלָה. וְעוֹד שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָה זָכָר וְחַטָּאת נְקֵבָה. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הָעוֹלָה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּאָה עַל הִרְהוּר עֲבֵרָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָה מִן אוֹתָן קָרְבָּנוֹת אֲשֶׁר בְּלִי עָוֹן יְרוּצוּן (תהלים נט ה). וְהִנֵּה לָאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָה צַד כַּפָּרַת חֵטְא, טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר כִּי הַלֵּב הַמֻּנָּח בְּצַד שְׂמֹאל סִבָּה לְכָל חֵטְא, כִּי הַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִין, עַל כֵּן שְׁחִיטַת שְׁנֵיהֶם בַּצָּפוֹן, לְהוֹרוֹת כִּי לֵב הוּתַל הִטָּהוּ (ישעיה מד כ) וּמִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה (ירמיה א יד). וְלָאוֹמְרִים שֶׁאֵין הָעוֹלָה בָּאָה כִּי אִם דּוֹרוֹן, וּרְאָיָתָם מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (תהלים סו יג) ״אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת״, נוּכַל לוֹמַר כִּי הַחוֹטֵא אַחַר שֶׁנָּתַן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְהָבִיא חַטָּאת לְכַפָּרָה, מֵאָז הוּא מְרֻצֶּה וְקָרְבָּנוֹ מְרֻצֶּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה הַמְעֻלָּה שֶׁבְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת.
פסוק כא:
וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקָּדָשִׁים. וּמִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר, לָמָּה כָּתְבָה הַתּוֹרָה דִּין זֶה דַּוְקָא גַּבֵּי חַטָּאת הַבָּא לְכַפָּרָה, וּכְפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (פסחים ל;), וְסַלְקָא דַּעְתָּךְ דַּוְקָא בְּקָדָשִׁים קַלִּים הַנֶּאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, שֶׁהַמַּאֲכָל מִתְעַכֵּב בַּקְּדֵרָה זְמַן רַב, עַל כֵּן הוּא בּוֹלֵעַ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין כִּי אִם לְיוֹם אֶחָד וְלַיְלָה אֶחָד, סַלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁבִּזְמַן מוּעָט כָּזֶה אֵינוֹ בּוֹלֵעַ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַף לִכְלִי חֶרֶס בִּשְׁטִיפָה, קָא מַשְׁמַע לָן.
פסוק כא:
וְעַל צַד הָרֶמֶז קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ, שֶׁטָּהֳרַת הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶם דִּמְיוֹן לְטָהֳרַת הַחוֹטֵא הַמַּקְרִיב חַטָּאת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַכֵּלִים יֵשׁ מֵהֶם שֶׁבּוֹלְעִים הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְלֹא יוּכַל לָצֵאת עַל יְדֵי שְׁטִיפָה וְאֵין לָהֶם תַּקָּנָה כִּי אִם בִּשְׁבִירָה, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁאֵינָן בּוֹלְעִים הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְיֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה בִּשְׁטִיפָה, כָּךְ יֵשׁ לְךָ אָדָם חוֹטֵא שֶׁבּוֹלֵעַ הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְקָשֶׁה לוֹ לַעֲזוֹב הַהֶרְגֵּל וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה כִּי אִם בִּשְׁבִירַת לִבּוֹ, כִּי הוּא הַכְּלִי שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הָאִסּוּר; וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בּוֹלֵעַ הַרְבֵּה וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּכָל דְּהוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:): מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ שֶׁל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו ד): ״מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים״, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ״. וּמִן חֵטְא לָשׁוֹן הָרָע יֻקַּח לְכָל חַטָּאת וּלְכָל עָוֹן, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵין תַּקָּנָה לְעַם הָאָרֶץ כִּי אִם בִּשְׁבִירַת לִבּוֹ, הַכְּלִי שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הַחֵטְא, וּלְתַלְמִיד חָכָם יֵשׁ תַּקָּנָה בְּכָל חֵטְא עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְחֵטְא בְּנֵי עֵלִי יוֹכִיחַ שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה (ר״ה יח.).
פסוק כא:
עַל כֵּן כָּתְבָה הַתּוֹרָה דִּין הַכֵּלִים אֵצֶל הַחַטָּאת, לוֹמַר לְךָ שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵין זֶבַח וּמִנְחָה אָז טָהֳרַת הַחוֹטֵא כְּטָהֳרַת הַכֵּלִים, כִּי כָל עַם הָאָרֶץ נִמְשַׁל לִכְלִי חֶרֶס וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִירַת לִבּוֹ, וְכָל תַּלְמִיד חָכָם יֵשׁ לוֹ דִּין כְּלִי נְחוֹשֶׁת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה מִבַּיִת וּמִחוּץ, כָּךְ כָּל תַּלְמִיד חָכָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמַּיִם הַמְטַהֲרוֹ מִבַּיִת וּמִחוּץ, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה יִהְיֶה תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״ (שמות כה יא) כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, וְזֶה הַדָּבָר שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל אָדָם דּוֹמֶה לִכְלִי מָה. וְיֵשׁ רְאָיָה מִמָּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נב:) לְמָה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ, כְּקִיתוֹן שֶׁל זָהָב, סִפֵּר עִמּוֹ דּוֹמֶה לִכְלִי כֶסֶף, נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לִכְלִי חֶרֶס כוּ׳. וְנִרְאֶה שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (איכה ד ב): ״בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר״, הָיָה מְקוֹנֵן עַל אַנְשֵׁי הַסְּגֻלָּה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַזָּהָב וְלַכֶּתֶם וּלְאַבְנֵי קֹדֶשׁ, שֶׁהָיוּ מַרְבִּים סְעוּדוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, עַד שֶׁגָּרְמוּ גָּלוּת לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַמַּרְבֶּה סְעוּדָתוֹ בְּכָל מָקוֹם לְסוֹף מַחֲרִיב בֵּיתוֹ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם בְּפֶרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין (מט. עיי״ש): לְסוֹף גּוֹלֶה כוּ׳. וְעַל זֶה אָמַר ״תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת״, שֶׁהָיוּ מַרְבִּים סְעוּדָתָם בְּכָל מָקוֹם עִם עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאָמַר מִיָּד: ״בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים״, כִּדְאִיתָא (משלי כ טו) ״וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת״, ״הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז״, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ נִמְשְׁלוּ לִכְלֵי זָהָב, וְעַל יְדֵי שֶׁתִּשְׁתַּפֵּכְנָה בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ, אוֹתָן הַשְּׁלֵמִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר הַכֹּל, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בְּיָד אַחַת, זוּלַת הַשְּׁלֵמִים נִבְרְאוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם (מדרש תהלים קלט כו), וְאֵיךְ יָרְדוּ מִמַּדְרֵגָה זוֹ אֶל דְּיוֹטָא תַּחְתּוֹנָה זוֹ.
פסוק כא:
וּבְהַצָּעָה זוֹ נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:): כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם רָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד ל): ״וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ״, מְלַמֵּד שֶׁגָּעַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר לְקָבְרָם. וּמְנָא לֵיהּ לוֹמַר כֵּן, שֶׁמָּא אֵיזֶה עָוֹן אַחֵר גָּרַם לָהֶם שֶׁגָּעַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר. וְהִנֵּה בְּתִמְנַת סֶרַח פֵּרַשׁ רַשִׁ״י בִּתְמוּנַת חֶרֶס, דְּהַיְנוּ שֶׁמֶשׁ, וּבְשׁוֹפְטִים (ב ט) כְּתִיב ״חֶרֶס״ בִּמְקוֹם ״סֶרַח״. וְהִנֵּה עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַשִׁ״י נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ ״בְּתִמְנַת״ לְשׁוֹן בִּתְמוּנָה, אֲבָל ״חֶרֶס״ נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּלִי חֶרֶס, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בוֹ דִּין תַּלְמִיד חָכָם לְהַסְפִּידוֹ כָּרָאוּי, אֶלָּא קְבָרוּהוּ בִּתְמוּנַת שְׁאָר עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּמְשַׁל לְחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי סִרְחוֹנוֹ וְדָפְיוֹ לְעוֹלָם, לְכָךְ גָּרַס בְּשׁוֹפְטִים ״חֶרֶס״ בִּמְקוֹם ״סֶרַח״, כִּי הַסֶּרַח דְּהַיְנוּ סִרְחוֹן מַעֲשָׂיו מַמְשִׁילוֹ לִכְלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ וְסִרְחוֹנוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִירָה. וְאֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם לֹא כָּךְ הַמִּדָּה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט.): אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, כִּי וַדַּאי עָשָׂה תְשׁוּבָה, כִּי מִסְּתָמָא הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהִיא כַּפָּרָתוֹ לְמָרֵק חֶטְאוֹ, וּמוֹרַק וְשֻׁטַּף מִבַּיִת וּמִחוּץ בְּמֵי הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁסְּתַם תַּלְמִיד חָכָם נִמְשַׁל לִכְלִי זָהָב שֶׁבְּקַל הוּא לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו מְעַט אָבָק וְשֶׁמֶץ דּוֹפִי שֶׁעָלָיו, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁחָטָא וְהָלַךְ בַּעֲצַת הַנָּחָשׁ הִמְשִׁילוֹ לִכְלִי נְחוֹשֶׁת, כִּי הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְעַל שֵׁם שֶׁהָיָה מִצְחוֹ נְחוּשָׁה לְהָעֵז בְּבוֹרְאוֹ, וּמוֹרַק וְשֻׁטַּף כָּאָמוּר. וּמִפָּסוּק זֶה אָנוּ לְמֵדִין גַּם הִלְכוֹת גִּעוּל הַכֵּלִים, שֶׁכְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ כָּךְ טָהֳרָתוֹ.