א וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ ב וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהוָֽה׃ ג וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו (עָנָ֣יו) מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ ד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם׃ ה וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ ו וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ ז לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ ח פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃ ט וַיִּֽחַר אַ֧ף יְהוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ י וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃ יא וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃ יב אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃ יג וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃ טו וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃ טז וְאַחַ֛ר נָסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵחֲצֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נתינה לגר

הרב נתן מרקוס אדלר

פסוק א:
הכשית, שפירתא. תרגם לשבח דרך כבוד, כמ"ש רז"ל בספרא, וכ"כ הראב"ע ליישב התרגום, רק קשה למה מלת "לקח" הראשונה שבפסוק ת' "נסיב" והשנית ת' "רחוק" ומלבד שכוונת התרגום רחוקה ליישב ע"פ המקרא (ודברי ב"ס לחם ושמלה בזה דחוקין) יקשה, מדוע שינה ? ולכן נ"ל שב' פירושים נתערבו בזה, הא' שלקח אשה אחרת כתיב"ע, והב' שריחק את צפורה, ומרש"י משמע שהכל קאי על צפורה, ולפרש"י ת' גם לקח הראשון גם לקח השני בפעל "נסב" ומלת "רחיק" הוסיף מדעתו לפרש מלת "על אודות".
פסוק ו:
במראה, בְּחֶזְוָן. ולקמן (פסוק ח') "ומראה" ת' "בחיזו" ובספרים מדויקים "בְּחֻזְיָן" והד"ר לעווי במדרש מלים שלו הביא ג' נוסחאות בפסוק זה "בּחִיזְוִין, בְּחֶזְוִין, בְּחֵיזְוָן", [ובכ"י גם פה הנוסח בחיזו] גם נתפלא מאד הלא ידוע שמראה בקמץ הוא ל' נקבה. ומראה בסגול היא ל' זכר, והמת' החליף לת' הראשון "בחזוָן" שהוא ל"ז, והשני "בחיזו" שהוא ל"נ ? גם לא אדע למה ת' "אליו" בו גם "יהיה נביאכם" הכל בל"ר ? ואפשר מפני שהכתוב מדבר גם משאר הנביאים חוץ ממשה לכן ת' ל"ר.
פסוק י:
מצוֹרַעת, חורא, מצוֹרָעַת, סגירת. אפשר משום שעדיין לא היה לה דין מצורע.
פסוק יב:
אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו, לא כען תתרחק דא מביננא ארי אחתנא היא, צלי כען על בשרא מיתא הדין די בה ויתסי. ר"ל אל תרחיק אותה מפנינו כי אחותנו היא התפלל נא בעד הבשר המת הזה אשר בה וירפא, עי' רש"י "צלי עלי" הוא תוספת על העברי "לא כען תתרחק דא מביננא" הוא תרגום "אל נא תהי כמת" "ארי אחתנא היא" הוא תרגום "בצאתו מרחם אמו".