פסוק א:האשה הכשית. וכי כושית שמה והלא צפורה שמה, אלא מה כושית משונה בעורה אף צפורה משונה במעשיה .
(מו"ק ט"ז ב׳)
פסוק ג:והאיש משה ענו מאד. אמר רבי יוחנן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור עשיר חנם ועניו, וכולן ממשה, עניו – דכתיב והאיש משה עניו מאד .
(נדרים ל"ח א׳)
פסוק ד:ויאמר ה׳ פתאום. מכאן דפתאום זה אונס .
(כריתות ט׳ א׳)
פסוק ו:בחלום אדבר בו. שמואל כי הוי חזי חלמא בישא היה אומר וחלומות השוא ידברו (זכריה ו'), וכי הוי חזי חלמא טבא היה אומר וכי החלומות שוא ידברו והכתיב בחלום אדבר בו .
(ברכות נ"ה ב')
פסוק ו:בחלום אדבר בו. רבא רמי, כתיב בחלום אדבר בו וכתיב (זכרי׳ ו׳) וחלומות השוא ידברו, לא קשיא, כאן ע"י מלאך, כאן ע"י שד .
(שם שם)
פסוק ח:פה אל פה וגו׳. תניא, משה פירש מן האשה והסכים הקב"ה עמו, ומנלן דהסכים, דכתיב פה אל פה אדבר בו .
(שבת פ"ז א׳)
פסוק ח:ותמנת ה׳ יביט. תניא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, בשכר כי ירא מהביט אל האלהים (פ׳ שמות) זכה לתמונת ה' יביט .
(ברכות ז' א׳)
פסוק ט:ויחר אף ה׳ בם. מלמד שאף אהרן נצטרע .
(שבת צ"ז א׳)
פסוק י:ויפן אהרן. מהו ויפן – שפנה מצרעתו .
(שבת צ"ז א׳)
פסוק יא:אשר גואלנו וגו׳. א"ר יוסי ב"ר חנינא, מאי דכתיב (ירמי' ג׳) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה, ולא עוד אלא שמטפשים, כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו, ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ואשר חטאנו .
(ברכות ס"ג ב')
פסוק יב:אל נא תהי כמת. מכאן שמצורע חשוב כמת .
(נדרים ס"ד ב׳)
פסוק יב:אל נא תהי כמת. תניא, מניין לאבלות שבעת ימים מן התורה, א"ר אבהו א"ר יוחנן ׳ אל נא תהי כמת – תסגר, מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה .
(ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה)
פסוק יג:אל נא וגו׳. ת"ר מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי אמרו לו תלמידיו, כמה קצרן הוא זה, אמר להו, כלום הוא מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב אל נא רפא נא לה .
(ברכות ל"ד א׳)
פסוק יג:רפא נא לה. אמר ר׳ יעקב אמר רב חסדא, כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים .
(ברכות ל"ד א׳)
פסוק יד:ואביה ירק וגו'. תניא, מניין לדין ק"ו מה"ת, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, ק"ו לשכינה י"ד יום, וכאן דיו לבא מן הדין להיות כנדון .
(ב"ק כ"ה א׳)
פסוק יד:הלא תכלם שבעת ימים. ת"ר, אין נזיפה פחות משבעת ימים, ואע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים .
(מו"ק ט"ז א׳)
פסוק יד:ואחר תאסף. תניא, א"ר יצחק עיטור סופרים הלכה למשה מסיני, מאי עיטור סופרים – ואחר תאסף .
(נדרים ל"ז ב׳)
פסוק טו:והעם לא נסע וגו'. במדה שאדם מודד מודדין לו, מרים המתינה למשה שנאמר (פ׳ שמות) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך המתינו לה ישראל במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים, ומדה טובה מרובה ׳ שהיא המתינה שעה אחת וישראל המתינו לה שבעת ימים .
(סוטה ט׳ ב׳ י"א א׳)