פסוק א:ויקח קרח לשון לקיחת אנשים ומי לקח דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן, וי״ו דודתן יתירה היא וכמוה יש הרבה.
פסוק א:בני ראובן אליאב ופלת, פלת הוא פלוא ואליאב בנו כדכתיב ובני פלוא אליאב, ולפי שאמר למעלה במדבר הזה יתמו ושם ימותו מתחיל לספר היאך יש מהם שמתו על דבר קרח ויש מהם במגפה ויש מהם בשטים עד שלא נותר מהם איש.
פסוק ב:ויקמו לפני משה קרח נחלק על שהיה בכור בבני אביו וגדלותו נתנה לאהרן ודתן ואבירם ואון לפי שנטלה הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף כסבורים שבשביל יהושע שהיה משרתו שהיה משבטו של יוסף עשה כך ונשיא העדה על שהיו בכורים. וראיה לדבר שבפריחת המטה נאמר ותכל תלונותם שראו שנבחר מטה לוי במקום הבכורים ועוד דכתיב כי כל העדה כלם קדושים רמז לבכורים דכתיב בהם קדש לי כל בכור.
פסוק ב:ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לקח לו מכל שבט כ״ג חוץ משבטו של לוי שמהם התרעומת כדי שיהא מכל שבט סנהדרי קטנה בין כולם עם און דתן ואבירם מאתיים וחמשים וג', כאן פרש״י הלבישם טליתות שכולם תכלת. י״מ לפי שצוה הקב״ה למעלה בסמוך במצות ציצית בא לו קורח על משה במצוה זו.
פסוק ב:קריאי מועד שהיו נקראים אל אהל מועד.
פסוק ג:כי כל העדה כלם קדשים הם הבכורים שנתקדשו כדכתיב קדש לי כל בכור ועליהם העבודה מוטלת לעשות.
פסוק ד:וישמע משה שחשדוהו שנתכוין לשום השררה על אחיו.
פסוק ד:ויפל על פניו נתבייש וכבש פניו בקרקע לתפלה ושם נאמר לו מה שאמר לקרח.
פסוק ו:קחו לכם מחתות לא עלה בדעתו של משה שיסכימו בדבר שהרי ידוע שכל מקריבי קטרת זרה במיתה כמו שמצינו בנדב ואביהוא אלא כנגד שבאו הם על משה בדברי ריבות בא גם הוא בדברי ריבות.
פסוק ח:ויאמר משה אל קרח הדבור הראשון היה עם קרח וכל עדתו וזה עם הלויים.
פסוק י:ויקרב אתך בתחלה, ואחריך את כל בני לוי אתך שהרי קרח בן בנו של קהת שהיו נושאים את הארון בכתף מה שאין כן בשאר לויים שלא היו נושאים קדושה כזאת ועוד שהיה ראש המשוררים כמו שמפורש בדברי הימים.
פסוק י:ובקשתם גם כהנה מתוך תשובתו של משה אתה למד שהיה מערער על הכהונה.
פסוק יא:לכן שבקשתם גם כהונה,
פסוק יא:הנעדים על ה' ליום נועד למחר לראות ההבחנה.
פסוק יא:כי תלונו כתיב תלינו קרי.
פסוק יב:לא נעלה גבי דין נופל לשון עליה כמו ועלתה יבמתו השערה ויעלו אליה למשפט ובועז עלה השער.
פסוק יג:כי תשתרר עלינו גם השתרר יש בתורה גמין הפוכים והוא כמו כי גם תשתרר עלינו השתרר דוגמא וברכתם גם אותי כי גם אותך הרגתי. ד״א כי תשתרר עלינו אתה גם השתרר אהרן אחיך.
פסוק יד:העיני האנשים ההם תנקר בתמיהה וכי סבור אתה לנקר עיניהם של קרח וכל עדתו וכי אין להם עינים לראות ולהבין המכשול הזה שמארץ מצרים שהיא טובה העליתנו ולא שלמת לנו מה שהתנית להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש אך אמרת במדבר הזה יתמו ושם ימותו ועוד שהעוית עלינו את הדין ולכך לא נעלה אליך שאין אנו מאמינים אותך בשום הבחנה על זאת.
פסוק טו:אל תפן אל מנחתם מה שקלל משה לדתן ולאבירם היינו טעמא שכששלח משה לקרוא להם אמרו לא נעלה לא היתה כונתם לחזור בהם שאפי׳ יאמר הקב״ה בחרתי באהרן עדיין היו מערערים על הכהונה אבל קרח וחמשים ומאתים איש שקבלו עליהם לקחת איש מחתתו כסבורים היו שלא שלחו הקב״ה לאהרן אחיו אלא מדעתו עשה לא רצה לקלל. לא חמור אחד מהם נשאתי מוסב אמדוע תתנשאו.
פסוק טו:חמור אחד לפי הנקוד פירוש כמשמעו אבל לפי פירש״י היה לו להנקד כמו אחד העם.
פסוק טו:נשאתי לשון נטילה כמו ישאו דבלת תאנים וישאם דוד ואנשיו.
פסוק טו:ולא הרעתי את אחד מהם על שהלשינוני על הריגת המצרי.
פסוק כא:ואכלה אתם כרגע ואם תאמר הא קים לן לא ענש אלא אם כן הזהיר. אלא משה אמר לו בשם הקב״ה היו לפני ה׳ אתה ואהרן מחר. והוא לא עשה כן אלא ויקהל עליהם את כל העם, לפיכך כעס עליהם מיד. אבל למטה גבי הרומו מתוך העדה הוזהרו כבר.
פסוק כב:אלהי הרוחת לכל בשר יודע רוח של כל אחד ואחד מהם, אמר לו הקב״ה יפה אמרת יודע אני מי חטא ומי לא חטא דבר אל העדה לאמר וגו'.
פסוק כב:האיש אחד יחטא הה״א קמוצה ללמדך כי אין בכך תמיה, כי כן דרכו של אדם לחטוא. אבל התמיה מועל כל העדה תקצוף.
פסוק כו:בכל חטאתם בשביל רוב חטאתם.
פסוק כז:[יצאו נצבים לפי הפשט לשון נצבים שייך גבי ריב].
פסוק כח:לעשות את כל המעשים האלה שהבחנתים בקטרת כשאמרתי ואתה ואהרן איש מחתתו ד״א להחליף הבכורים בלויים.
פסוק ל:ואם בריאה יברא ה' לאו לפה הארץ קאי שהרי מששת ימי בראשית נבראת כדברי רבותינו והכתוב עדות ופצתה האדמה את פיה משמע שנבראת כבר, עוד גבי קין כתוב אשר פצתה את פיה אלא ה״ק אם מעשה חדש שלא היה מעולם עד עכשיו עתה יברא אותו הקב״ה ומהו, להוריד אנשים חיים לשאול.
פסוק לב:ואת כל האדם אשר לקרח מהו כל האדם אם בני קרח הרי כתב ובני קרח לא מתו ומשפחת הקרחי נכתבה בכמה מקומות ואם חמשים ומאתיים איש הרי הן נשרפו אלא היינו הנשים והטף ועבדיו ושפחותיו.
פסוק לג:וירדו הם מה שנבלעו אלו יותר ממאתיים וחמשים איש, לפי שקבלו דבריו של משה כשאמר והקרבתם איש מחתתו חמשים ומאתיים מחתות אבל קרח ודתן ואבירם לא קבלו דבריו כמו שפירשתי למעלה שאמרו לא נעלה לפיכך נטרדו בענין רע מה שלא נעשה כן לשום בריה.
פסוק לד:נסו לקלם של נבלעים דוגמא לקול מפלתך רעשה כל הארץ.
