פסוק ב:וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַהֲלֹא נִסֵּי מִצְרַיִם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ, וְלָמָּה לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָן גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳. וְעוֹד יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן כִּי זָכַר כָּאן אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: יִשְׂרָאֵל, הָעָם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קָהָל. כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״. הֲלֹא דָבָר הוּא.
פסוק ב:וּבֵאוּר הַדָּבָר כָּךְ הוּא, שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַמְּלָכִים יֵשׁ לָהֶם סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלָיו כְּתוּבִים כָּל הַקּוֹרוֹת מִיָּמִים רַבִּים. אֲבָל הֶהָמוֹן עָם אֵינָן יוֹדְעִין כִּי אִם הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרוֹאִין בְּעֵינֵיהֶם אוֹ מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מִן הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבִּימֵיהֶם. לְפִיכָךְ בָּלָק שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, הִנֵּה מִיָּמִים רַבִּים יִפָּקֵד אֶצְלוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא אֶל הָאֱמֹרִי, כִּי הוּא הָיָה רַק אִישׁ אֶחָד וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְתֵי מִסְפָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן נִצַּח אֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח כב): ״אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״. וּלְפִי דַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) שֶׁפֵּרְשׁוּ ״בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ הַיְינוּ בִּתְפִלָּתוֹ, אָתֵי שַׁפִּיר, שֶׁרָאָה בָּלָק כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמֹרִי בִּתְפִלָּתוֹ, לְפִי שֶׁכָּל כֹּחוֹ בְּפִיו. עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל הוּא גַּם כֵּן אַחַר אֶחָד שֶׁגַּם כֵּן כֹּחוֹ בְּפִיו. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּרְא בָּלָק״ וְלֹא נֶאֱמַר ״וַיִּשְׁמַע בָּלָק״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הָהֵם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי הָאֲדָמָה, וְרָאָה בְּעֵינָיו הַדָּבָר כָּתוּב עַל סֵפֶר, וְנִכְנַס מוֹרֶךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אִם כֵּן עָשׂוּ בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, מַה יַּעֲשׂוּ עַתָּה בִּהְיוֹתָם עַם רַב וְעָצוּם. וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״הָעָם״ אוֹ ״קָהָל״, לְפִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל סָבָא הוּא מְדַבֵּר.
פסוק ב:אֲבָל מוֹאָב, דְּהַיְינוּ כְּלַל הַהֲמוֹן עָם, לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעָבַר, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וְלֹא פָחֲדוּ כִּי אִם מִן הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם עַם רַב וְעָצוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״. וְהָיָה הַהֲמוֹן עָם שֶׁל מוֹאָב יְרֵאִים מִפְּנֵי שְׁתֵּי כִּתּוֹת, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי מִפְּנֵי הָעֵרֶב רַב הָיוּ יְרֵאִים מֵחֲמַת רִבּוּיָם, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיָה פַּעֲמַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״, קָרָא הָעֵרֶב רַב בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, ״כִּי רַב הוּא״, כִּי רַבִּים הֵמָּה בֶּאֱמֶת. אֲבָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל כָּךְ רַבִּים, לֹא יָרְאוּ מֵהֶם מִצַּד רִבּוּיָם. אָמְנָם מִצַּד אַחֵר הָיָה מוֹרַא יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות א יב) עַל ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ כְּקוֹצִים בְּעֵינֵיהֶם, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מַהוּ ״מִפְּנֵי״, אֶלָּא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁהַמִּצְרִים הִמְשִׁילוּ אֶת עַצְמָם לְקוֹצִים בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ ט-י): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ״. כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה רוֹצֶה לִטַּע כֶּרֶם בְּשָׂדֶה מְלֵאָה קוֹצִים, אָז הוּא עוֹקֵר הַקּוֹצִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ וּמַשְׁלִיכָם זְרֵה הָלְאָה כְּדֵי לִטַּע בִּמְקוֹמָם הַגֶּפֶן. כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִים יְרֵאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְטוּעִים בָּאָרֶץ כְּגֶפֶן, וְהֵמָּה יַעֲלוּ מִן הָאָרֶץ כְּקוֹץ מוּנָד כֻּלָּהֶם (שמואל ב כג ו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (שמות א י), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ וְכוּ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵמָּה יִנָּעֲרוּ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים פֶּן יִהְיֶה מוֹאָב כְּקוֹץ מֻשְׁלָךְ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַגֶּפֶן אֲשֶׁר הֵסִיעַ ה׳ מִמִּצְרַיִם לְגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְלִטָּעֵם שָׁמָּה. לְכָךְ אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי יִשְׂרָאֵל סָבָא אֵינֶנּוּ, כִּי כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וּבָנָיו יָבֹאוּ שָׁמָּה, אֲבָל לֹא הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרָא בְשֵׁם ״הָעָם״, כִּי מַה גְּבַר מִגֻּבְרִין (סנהדרין סה:), וּמַה יִּתְרוֹן לְעֵרֶב רַב עַל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁיְּגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְיִטַּע אוֹתָם בִּמְקוֹמָם, אִם לֹא אַגַּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״ וְגוֹ׳, וּמָה רָאוּ הַמִּדְיָנִים עַל כָּכָה לְהִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לָהֶם, אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת מַטּוֹת (לא ו) ״אוֹתָם וְאֶת פִּינְחָס״ – שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז לו): ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״, וּבְנֵי יוֹסֵף נִקְרָאִים ״קָהָל״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה יא): ״גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״קְהַל גּוֹיִם״ נֶאֱמַר עַל יוֹסֵף. וְכֵן אָמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב אֶל מִדְיָן שֶׁגַּם אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם לִירֹא מִפְּנֵי הַקָּהָל, בְּנֵי יוֹסֵף, שֶׁיִּרְצוּ לִקַּח מִכֶּם נִקְמַת יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר אֲבִיהֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר״, כִּי ״הַקָּהָל״ – בְּנֵי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר הֵמָּה, עַל כֵּן יְלַחֲכוּ אוֹתָנוּ כְּשׁוֹר הַמְלַחֵךְ כְּדֵי לִקַּח נִקְמַת הַשּׁוֹר. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק ד:וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. לְפִי מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁבָּלָק הִתְבּוֹנֵן בְּמָה שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמוֹרִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ, לְפִי זֶה קָשֶׁה מָה יוֹם מִיּוֹמַיִם, וְלָמָּה לֹא נִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת כְּנֶגְדָּם מִיָּמִים רַבִּים. לְכָךְ תֵּרֵץ וְאָמַר כִּי בָּעֵת הַהִיא מִנּוּהוּ לְמֶלֶךְ לְצֹרֶךְ שָׁעָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ קָשֶׁה, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּעֵת הַהִיא״? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה ״וַיָּגָר מוֹאָב״ וְלֹא בָּלָק, לְפִי שֶׁמִּנּוּהוּ רַק ״בָּעֵת הַהִיא״ לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן אָמַר בְּלִבּוֹ, מָה לִי לְצָרָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם בַּנִּגְלֶה מִפְּנֵי מוֹרָא הָעָם הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁעָשָׂה.
פסוק ד:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה זֶה הָיָה מוֹאָב יְרֵאִים, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ב ט): ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״. עַל כֵּן אָמַר, לְפִי שֶׁבָּלָק מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, וּבָלָק אֲרַמִּי הוּא וְלֹא מוֹאָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בָּלָק מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה אֶרֶץ אֲרָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק״. וְהָיוּ יְרֵאִים פֶּן תִּקָּרֵא כָּל הָאָרֶץ עַל שְׁמוֹ שֶׁל בָּלָק, כְּמוֹ שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כא כו): ״וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן״ וְגוֹ׳, כָּךְ טָהֲרָה הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּלָק שֶׁהָיָה מַלְכָּם בָּעֵת הַהִיא, לְכָךְ ״עַתָּה יְלַחֲכוּ״ וְלֹא קוֹדֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, יְלַחֲכוּ אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ וְלֹא יִגְּעוּ בָּנוּ כְּלָל, רַק יַעֲשׂוּ כָּלָה בְּכָל סְבִיבוֹתֵינוּ וּמִמֵּילָא אֵין לָנוּ תְּקוּמָה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה״, דַּוְקָא יֶרֶק שֶׁבַּשָּׂדֶה, שֶׁסְּבִיבוֹת הָעִיר, אֲבָל לֹא יִגְּעוּ בַּיֶּרֶק שֶׁל הֶעָרִים.
פסוק ה:הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם. ״יָצָא״ לְשֶׁעָבַר מַשְׁמָע, וּבִלְעָם אָמַר ״הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם״, מַשְׁמָע שֶׁעַכְשָׁיו הֵם יוֹצְאִים וְהוֹלְכִים, כִּי בִּלְעָם לְהַזְכִּיר עֲוֹנָם בָּא לוֹמַר שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא יָצְאוּ מִכָּל וָכֹל מִמִּצְרַיִם, כִּי תָּמִיד בְּרָע הֵם, וְאוֹמְרִים ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, וּבְכָל תְּלוּנָּה הֵם מַזְכִּירִים אֶת מִצְרַיִם, וְזֶה רְאָיָה שֶׁתָּמִיד מַחְשַׁבְתָּם מְשׁוֹטֶטֶת בְּמִצְרַיִם וְקָשָׁה עֲלֵיהֶם הַפְּרֵדָה מִמִּצְרַיִם כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הֵם יוֹצְאִים.
פסוק ה:וּמַה שֶּׁכָּתוּב הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ. לְשֶׁעָבַר מַשְׁמָע, וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא עוֹד הַיּוֹם הֵם מְכַסִּים אֶת עֵין הָאָרֶץ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁשָּׁלַח לוֹ לֵאמֹר שֶׁעַם זֶה קְסָמִים בְּיָדָם, עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְאִישׁ אֲשֶׁר גַּם כֵּן קְסָמִים בְּיָדוֹ. וְהֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה, כִּי בְּמִצְרַיִם הֵבִיאוּ מַכַּת הָאַרְבֶּה אֲשֶׁר כִּסָּה עֵין הָאָרֶץ וְהַחֹשֶׁךְ. ״וְהוּא יוֹשֵׁב מִמּוּלִי״, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב כְּנֶגְדִּי בְּחֶדֶר אֶחָד מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הוּא לְהַחְשִׁיךְ לְשׂוֹנְאָיו וְאֵלָיו יִהְיֶה אוֹר בְּמוֹשָׁבוֹ, וְאֵין זֶה כִּי אִם בְּכֹחַ הַכְּשָׁפִים אֲשֶׁר לָמְדוּ בְּמִצְרַיִם. וּבִלְעָם חָשַׁב, שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ ה׳ שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ כָּל מַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל כֵּן שִׁנָּה וְאָמַר: ״הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם״, שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הֵם יוֹצְאִים. וּמִדְּקָאָמַר בִּלְעָם בִּנְבוּאָה ״כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁעַד הֵנָּה הָיוּ חֲשׁוּדִים בִּמְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים.
פסוק ה:דָּבָר אַחֵר כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ. עַל סִיחוֹן וְעוֹג אָמַר כֵּן, שֶׁהָיוּ עֵין כָּל הָאָרֶץ כִּי עֵינֵי כָּל הָאָרֶץ עֲלֵיהֶם, וּמֵאַחַר שֶׁנִּצְּחוּם מִי יוּכַל לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם. וְכֵן מַסִּיק בַּיַּלְקוּט.
פסוק ו:וְעַתָּה לְכָה אָרָה לִּי וְגוֹ׳. וּבִלְעָם אָמַר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׁלַח לוֹ בָּלָק ״לְכָה קָבָה לִּי״. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁ״קָּבָה״ קָשֶׁה מֵ״אָרָה״ וּבִלְעָם הוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ מִשִּׂנְאָתוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ קָשֶׁה מִן ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״, אֵין זֶה מַסְפִּיק, וְכִי לֹא יָדַע בִּלְעָם שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לְיִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי הוֹסָפָה זוֹ יִגְרַע? כִּי שֶׁמָּא כּוּלֵּי הַאי לֹא יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת. וְעַל בָּלָק קָשֶׁה אֵיךְ הָיָה נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״לְכָה אָרָה לִּי״ וְלֹא נֶעֱתַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל ״לְכָה קָבָה לִּי״ – וְכִי מִי שֶׁאֵין רוֹצִים לִתֵּן לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל דָּבָר גָּדוֹל?
פסוק ו:אֶלָּא וַדַּאי שֶׁ״אָרָה״ קָשֶׁה מִן ״קָבָה״, וּלְשׁוֹן ״נַכֶּה״ קָשֶׁה מִן לְשׁוֹן ״לְהִלָּחֵם״, וּלְשׁוֹן ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ קָשֶׁה מִן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״, כִּי לְשׁוֹן ״קָבָה״ אֵינוֹ לְשׁוֹן קְלָלָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (בראשית ל כח): ״נָקְבָה עָלַי שְׂכָרֶךָ״, אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָהֶם חוֹר קָטָן, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״ (מלכים ב׳ יב י), אֲבָל ״אָרָה״ קָשֶׁה כִּי בּוֹ קְלָלָה בּוֹ נִדּוּי. (שבועות לו.) וְכֵן ״לְהִלָּחֵם״ אֵינוֹ כָּל כָּךְ רַע בְּהֶחְלֵט, כִּי יֵשׁ לוֹחֵם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ לְבַד, אֲבָל ״נַכֶּה״ הוּא מַכֶּה מַמָּשׁ. וְכֵן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ מַשְׁמָע לְגָרְשׁוֹ רַק מֵעָלָיו לְבַד, אֲבָל ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ מַשְׁמָע מִכָּל הָעוֹלָם. וּבְזֶה יְתוֹרַץ הַכֹּל, כִּי בָּלָק לֹא יָדַע שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לָהֶם כָּל כָּךְ, עַל כֵּן פָּעַר פִּיו לִבְלִי חֹק וְשָׁאַל ״אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״, דְּהַיְנוּ כָּלָה כָּלִיל כֻּלָּם אֲגָרֵשׁ מִן הָעוֹלָם. וּבִלְעָם יָדַע שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לָהֶם וּפְשִׁיטָא שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ וְלֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לֹא זֶה וְלֹא זֶה, עַל כֵּן אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּלָק אֵינוֹ שׁוֹאֵל כִּי אִם לִדְחוֹתָם מֵעָלָיו, כִּי אִם יָבֹאוּ לְהִלָּחֵם בּוֹ אָז יַעַבְרוּ בְּלֹא תָצוּר אֶת מוֹאָב, וְדִין הוּא שֶׁתָּחוּל קְצָת קְלָלָה לִקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ לְחַסֵּר מֵהֶם מְעָט. לְכָךְ אָמַר כִּי בָלָק שָׁלַח אֵלָיו ״קָבָה לִּי אוֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֵם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו״.
פסוק ו:וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא״, רָצָה לוֹמַר כָּל כָּךְ הֵם מְבֹרָכִים וּדְבֵקָה בָהֶם הַבְּרָכָה עַד שֶׁאֵין מָקוֹם לָחוּל אֲפִלּוּ לַאֲרִירָה הַגְּדוֹלָה, וְקַל וָחֹמֶר קָבָה הַקְּטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לָחוּל כְּנֶגֶד חוֹזֶק הַבְּרָכוֹת. וְכַאֲשֶׁר רָאָה בָלָק שֶׁלֹּא נֶעֱתַר לוֹ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ מִלֵּילֵךְ עִמּוֹ, חָזַר אֶל הַקְּטַנָּה וְאָמַר, לְפָחוֹת לְכָה קָבָה לִי, כִּי לֹא יָדַע מַה שֶּׁאָמַר ה׳ לְבִלְעָם ״כִּי בָרוּךְ הוּא״, כִּי לֹא הִגִּיד בִּלְעָם לִשְׁלוּחָיו רַק ״כִּי מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וְחָשַׁב שֶׁמָּא בַּעֲבוּר זֶה יְעַכְּבוּהוּ כִּי הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, לְכָךְ שָׁאַל הַקְּטַנָּה. וְהֵשִׁיב לוֹ בִּלְעָם: ״אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה׳ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה״ – לֹא קָבָה הַקְּטַנָּה וְלֹא אָרָה הַגְּדוֹלָה. וְהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים גְּדוֹלָה לִקְטַנָּה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לִידוּק מִזֶּה דַּוְקָא לְפִי שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲשׂוֹת, הָא אִם הָיָה הַדָּבָר בִּיכָלְתִּי הָיִיתִי עוֹשֶׂה לֹא זוֹ קְטַנָּה אֶלָּא אֲפִלּוּ גְּדוֹלָה, וּבָזֶה הֶרְאָה כִּי כָל מְזִמּוֹת לְבָבוֹ לְהָרַע.
פסוק ו:וְזֶה בֵּאוּר הַפָּסוּק ״וְעַתָּה לְכָה״ וְגוֹ׳, בְּמִלַּת ״וְעַתָּה״ רָצָה לְנַסּוֹתוֹ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ לָאֹר כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאִם יִדְחֵהוּ וְיֹאמַר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד הָעֵת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כִּי שֶׁמָּא לֹא יִכְעַס כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳״, עַל כֵּן אָמַר ״אָרָה לִּי״, לִרְצוֹנִי, לִזְמַן שֶׁאֶבְחַר אֲנִי, אוֹ ״אָרָה״ אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ ״לִי״, מְסוּרִים בְּיָדִי, אוֹ ״לִי״ – שֶׁלֹּא יֵדַע הַדָּבָר שׁוּם אָדָם כִּי אִם אֲנִי. ״אוּלַי אוּכַל״ שֶׁהָעוֹלָם יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אוּכַל, וּבֶאֱמֶת ״נַכֶּה בּוֹ״ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאַתָּה, וְאַחַר הַהַכָּאָה אֲגָרְשֶׁנּוּ אֲנִי לְבַדִּי. וְאָמַר לְשׁוֹן ״אוּלַי״ עַל עַצְמוֹ, כִּי אֲנִי סָפֵק אִם אוּכַל, אֲבָל אַתָּה וַדַּאי כִּי בְּצֵרוּפְךָ וַדַּאי נַכֶּה, לְכָךְ לֹא אָמַר ״אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ״. ״כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ״, לֹא אָמַר ״יְבֹרָךְ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״יוּאָר״, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ דַּוְקָא בִּקְלָלוֹת יֵשׁ לְךָ כֹּחַ וְלֹא בִּבְרָכוֹת, כִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ כְּבָר הוּא מְבֹרָךְ, וְאַתָּה רוֹאֶה זֶה בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ וְאַתָּה מְבָרְכוֹ כְּדֵי לִתְלוֹת בְּךָ, דְּאִם לֹא כֵן, כְּשֶׁעָזַרְתָּ אֶת סִיחוֹן הָיִיתָ מְקַלֵּל לְמוֹאָב, וְלָמָּה לֹא בֵּרַכְתָּ לְסִיחוֹן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין לְךָ כֹּחַ בִּבְרָכוֹת כִּי אִם בִּקְלָלוֹת לְבַלֵּעַ וּלְהַשְׁחִית, כְּהוֹרָאַת שֵׁם בִּלְעָם. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה שֶׁתְּבָרְכֵנִי.
פסוק ט:מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. מָצִינוּ לְשׁוֹן ״מִי״ שֶׁאֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁאֵלָה וְנֶאֱמַר לְבִזָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל א׳ כה י): ״וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשַׁי״, כְּלוֹמַר מִי הוּא, שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב לִכְלוּם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְעָם שֶׁרוּחוֹ גְּבוֹהָה: ״מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה״ הַפְּחוּתִים? וְכִי רְאוּיִין הֵמָּה לִהְיוֹת עִמָּךְ שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם? וְהֵשִׁיב: ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי״, וְעֶבֶד מֶלֶךְ כְּמֶלֶךְ. וּמִכָּל מָקוֹם אָמַר: ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם״, אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם.
פסוק כ:אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים. יֵשׁ שְׁלִיחוּת בִּשְׁנֵי פָּנִים: לִפְעָמִים הַשָּׁלִיחַ מַתְנֶה עִם זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ אַחֲרָיו שֶׁעַל מְנָת כֵּן אֲנִי מוֹלִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ, שֶׁתַּבְטִיחַ אוֹתִי שֶׁתַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתִי; וְלִפְעָמִים אֵין הַשָּׁלִיחַ מַתְנֶה שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת הַקְּרִיאָה לְבַד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַבְטִיחוּהוּ לְמַלֹּאת אַחֲרֵי דְּבָרוֹ, וְשָׁם יְדֻבַּר נִכְבָּדוֹת אִם הָעִנְיָן רָאוּי לְהֵעָשׂוֹת אוֹ לֹא. וְכָךְ אָמַר ה׳ לְבִלְעָם: אִם הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ רוֹצִין לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ מַעֲמָד וּגְמַר לְהַבְטִיחֲךָ כָּךְ וְכָךְ כֶּסֶף וְזָהָב כְּדֵי שֶׁגַּם אַתָּה תַּבְטִיחֵם לְקַלֵּל, אָז ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, כִּי אֵין הַדָּבָר בִּרְשׁוּתְךָ. אֲבָל אִם לֹא בָּאוּ כִּי ״אִם לִקְרֹא לְךָ״ לְבַד, וְהַדָּבָר יִהְיֶה בִּרְשׁוּתְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ לֹא, אָז ״לֵךְ אִתָּם״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְאַךְ אֶת הַדָּבָר״ וְגוֹ׳.
פסוק כ:וְיַעַן כִּי רָאִיתִי בְּפָרָשָׁה זוֹ שִׁנּוּי רַב בְּעִנְיַן הַשְּׁלִיחִים, שֶׁקְּרָאָם לִפְעָמִים ״שָׂרֵי מוֹאָב״, וְלִפְעָמִים ״שָׂרֵי בָלָק״, וְלִפְעָמִים ״אֲנָשִׁים״, גַּם יֵשׁ סָפֵק גָּדוֹל בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּחַר אַף ה׳ כִּי הוֹלֵךְ הוּא״, אַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת ״קוּם לֵךְ אִתָּם״, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי מִינֵי שְׁלוּחִים: שָׂרֵי בָלָק, הֵם הַשָּׂרִים הַמְיֻחָדִים לַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָן קָרָא ״אֲנָשִׁים״, לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, כִּי עֶבֶד מֶלֶךְ כְּמֶלֶךְ; וְ״שָׂרֵי מוֹאָב״, הֵם שָׂרֵי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר לָהֶם הָאָרֶץ, וּלְבָלָק אַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה וְלֹא הָאָרֶץ, כִּי רַק לְפִי שָׁעָה מִנּוּהוּ מֶלֶךְ. וְעַל כֵּן מִשְּׁנֵי צְדָדִים לֹא הָיוּ שָׂרֵי בָּלָק מְהַדְּרִים כָּל כָּךְ אַחַר קִלְלוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם כְּמוֹ שָׂרֵי מוֹאָב. הַצַּד הָאֶחָד, לְפִי שֶׁשָּׂרֵי מוֹאָב לָהֶם כָּל הָאָרֶץ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבָלָק וְשָׂרָיו שֶׁלֹּא נִמְנֶה כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן וַדַּאי יוֹתֵר הִקְפִּידוּ שָׂרֵי מוֹאָב עַל תִּקּוּנָם עַל יְדֵי קְלָלָה זוֹ מִשָּׂרֵי בָלָק. וְעוֹד, מֵאַחַר שֶׁשָּׂרֵי בָּלָק הָיוּ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, לֹא יְבַקְשׁוּ כָּל כָּךְ מִן בִּלְעָם שֶׁיְּקַלֵּל כְּשֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
פסוק כ:וּבְהַצָּעָה זוֹ יוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת, כִּי בְּכָל הַשְּׁלִיחוּת הָלְכוּ שָׂרֵי בָּלָק וְשָׂרֵי מוֹאָב וְקָרָא לְכֻלָּם ״זִקְנֵי מוֹאָב״. ״וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק״, וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיב לָהֶם ״לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה״ וְדָחָה אוֹתָם, כְּתִיב: ״וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם״, כִּי הֵמָּה הַבַּעֲלֵי דָּבָר יָשְׁבוּ לְצַפּוֹת עַל תְּשׁוּבָתוֹ, אֲבָל שָׂרֵי בָלָק לֹא הִקְפִּידוּ כָּל כָּךְ וְלֹא יָשְׁבוּ עִמּוֹ. ״וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ״, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר הָאֲנָשִׁים מְדַבֵּר בְּשָׂרֵי בָלָק, וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב אַחַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָאָתוֹן: קוּם ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים״, וּכְתִיב ״וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק״. וּכְמוֹ כֵן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ״, וּמִי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן ״וְכִי״, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: וְכִי הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים עִמָּךְ? וְלָמָּה לֹא יָשְׁבוּ עִמְּךָ כִּי אִם הַפְּחוּתִים? וְהֵשִׁיב: ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי״, לְפִיכָךְ שָׂרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם מִמּוֹאָב אֲשֶׁר בָּהֶם נוֹגֵעַ הָעִנְיָן יוֹשְׁבִים עִמִּי וּמְצַפִּים, אֲבָל שָׂרֵי בָּלָק אֵין לָהֶם כָּל כָּךְ נַפְקוּתָא בַּדָּבָר. ״וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק מֵאֵן ה׳״, וְלֹא אָמַר כֵּן אֶל שָׂרֵי מוֹאָב כְּדֵי שֶׁלֹּא לְצַעֲרָם פָּנִים בְּפָנִים. אוֹ אָמַר אֲפִלּוּ אֶל שָׂרֵי בָּלָק הַחֲשׁוּבִים ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם״ אֶלָּא עִם שָׂרִים חֲשׁוּבִים מִכֶּם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עִם שָׂרֵי מוֹאָב. ״וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק״ וְגוֹ׳, כִּי הֵמָּה הַבַּעֲלֵי דָּבָר, אֲבָל שָׂרֵי בָּלָק לֹא הִקְפִּידוּ לְהָשִׁיב. ״וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים״, הַחֲשׁוּבִים, שָׂרֵי בָּלָק, ״קוּם לֵךְ אִתָּם״ דַּוְקָא, כִּי אֵין לָחוּשׁ שֶׁיְּפַתּוּךָ בַּדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל. וְהִתִּיר לוֹ לֵילֵךְ דַּוְקָא עִם הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים שָׂרֵי בָּלָק וְלֹא עִם שָׂרֵי מוֹאָב הַפְּחוּתִים, כִּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא בְּכָל הַדֶּרֶךְ יְפַתּוּךָ חַטָּאִים וְיַעֲבִירוּךָ עַל רְצוֹן קוֹנְךָ. וּכְתִיב ״וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וְגוֹ׳ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב״ הֵפֶךְ רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא הִתִּיר לוֹ לֵילֵךְ כִּי אִם עִם הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים, לְפִיכָךְ: ״וַיִּחַר אַף ה׳ כִּי הוֹלֵךְ הוּא״. וְאַחַר מַעֲשֵׂה הָאָתוֹן שֶׁאָמַר ״חָטָאתִי״ וְגוֹ׳, אָמַר לוֹ מַלְאַךְ ה׳: ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים״, דְּהַיְנוּ שָׂרֵי בָּלָק, וְכֵן עָשָׂה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק״. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב הַכֹּל.
פסוק כג:וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וְגוֹ׳. בַּתַּנְחוּמָא (בלק ח) אָמְרוּ: סִימָנֵי אָבוֹת הֶרְאָה לוֹ כוּ׳. כִּי ״וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״ מָקוֹם רָחָב, לוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה לְקַבֵּל זֶרַע אַבְרָהָם יִמְצָא לְקַלֵּל בְּנֵי קְטוּרָה, וְיִשְׁמָעֵאל. וְאִם יִרְצֶה לְקַלֵּל זֶרַע יִצְחָק, יִמְצָא צַד אֶחָד לְקַלֵּל, כִּי יָכוֹל לְהַטּוֹת אֶל עֵשָׂו. אַךְ מִצַּד יַעֲקֹב, שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, עָמַד בְּמָקוֹם צָר, כִּי מִצִּדּוֹ ״אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״. וְיֵשׁ עוֹד דְּרָכִים אֲחֵרִים אֶל הַמְפָרְשִׁים.
פסוק כג:וּמִדְּכָתַב רַשִׁ״י ״זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים״, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים (במד״ר כ יד), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאוֹתָן שְׁלֹשָׁה סִימָנִים שֶׁהִזְכִּיר הֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וּמַתְחִיל מִן סֻכּוֹת אֲשֶׁר בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים טז יג): ״בְּאָסְפְּךָ מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה״, וְעָלָיו נֶאֱמַר: ״וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת חַג הָאָסִיף הַתָּלוּי בַּשָּׂדֶה, וּבוֹ מַקְרִיבִים יִשְׂרָאֵל שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְאִם כֵּן בִּטּוּלָם גּוֹרֵם בִּטּוּל כָּל הָאֻמּוֹת.
פסוק כג:וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״, רֶמֶז לְחַג הַפֶּסַח, זְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ״, כִּי הַדִּין נוֹתֵן לַעֲקוֹר הַקּוֹצִים וְלִטַּע הַגֶּפֶן, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לְהַחֲלִיף הַקְּעָרָה וְלַעֲקוֹר הַכְּרָמִים מִפְּנֵי הַקּוֹצִים? וְדֶרֶךְ הַגֶּפֶן שֶׁהוּא נִרְפָּס בָּרַגְלַיִם וּלְסוֹף הַיַּיִן מַפִּיל אֶת זֶה הָרוֹפְסוֹ כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (קמו.) בְּשֵׁם מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב, וְשָׁם מֵבִיא הַרְבֵּה דִּמְיוֹנוֹת עַל שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, וְכֻלָּם שַׁיָּכִים לְבַטֵּל דַּעַת בִּלְעָם. וְרֶמֶז לְחַג הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ שׁוֹתִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן כְּנֶגֶד כּוֹס יְשׁוּעוֹת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, וּכְתִיב אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה, וּכְנֶגְדָּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה לָאֻמּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת תַּרְעֵלָה, כִּדְמַסִּיק בְּבֵרֵאשִׁית רַבָּה (וישב פח ה), וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר כָּל זֶה וּלְהַחֲלִיף הַשִּׁיטָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים?
פסוק כג:וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״, כְּנֶגֶד עֲצֶרֶת שֶׁבּוֹ קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ג טז): ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״, וְאִלְמָלֵא קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ (שבת פח.) וְהָיוּ כָּל הָאֻמּוֹת בְּטֵלִין, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אוּמָּה זוֹ הַחוֹגֶגֶת חַג זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ לְכָל הָאֻמּוֹת וּלְכָל הַנִּמְצָאִים שֶׁבְּמַעְלָה וְשֶׁבְּמַטָּה? וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״ רָמַז לוֹ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת חַג הַפֶּסַח וְשׁוֹתִין בּוֹ אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְשֶׁל יַיִן כְּמִסְפַּר שִׁבְעִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּבִטּוּל זֶה גּוֹרֵם גַּם כֵּן בִּטּוּל כָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת.
פסוק כג:וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁרָמַז לוֹ, אֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַמַּחֲזֶקֶת בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד (אבות א ב), דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ רַגְלֵי הָעוֹלָם וְהֵם: הַתּוֹרָה, עֲבוֹדָה, גְּמִילוּת חֲסָדִים, כִּי בִּטּוּלָם הֶרֶס כָּל הָעוֹלָם. וְרָמַז לוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים בְּמַה שֶּׁאָמַר ״וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״, כִּי עִקַּר הַגְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַשָּׂדֶה עַל יְדֵי תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְלֶקֶט שִׁכְחָה פֵּאָה. וְהָעֲבוֹדָה שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְשַׁל לְכֶרֶם רָמַז לוֹ ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן״ (שיר ב ד), זֶה אֹהֶל מוֹעֵד, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז יב-יג): ״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים״ וְגוֹ׳. וּ״בְמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״ רָמַז לַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.
פסוק כח:וַיִּפְתַּח ה׳ אֶת פִּי הָאָתוֹן. נִרְאֶה שֶׁגַּם זֶה צֹרֶךְ שָׁעָה הָיָה, לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הוּא דּוֹמֶה לַחֲמוֹר זֶה שֶׁאֵין מִטִּבְעוֹ לְדַבֵּר, וְלִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַד פָּתַח ה׳ אֶת פִּיו, כָּךְ בִּלְעָם רַק לְפִי שָׁעָה פָּתַח ה׳ אֶת פִּיו בִּנְבוּאָה לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְשֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת אִלּוּ הָיָה לָנוּ נְבִיאִים חָזַרְנוּ לַמּוּטָב.
פסוק מא:וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. לְפִי שֶׁהַקְּצָווֹת עֲלוּלִים בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל נֵזֶק, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּתְאוֹנְנִים (במדבר יא א) וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הָעָם, אוֹ בְּקָצֶה רִאשׁוֹן – קְצִינֵי עָם, אוֹ בְּקָצֶה אַחֲרוֹן – הַמּוּקְצִים שֶׁבָּעָם, כִּי מִצַּד הַמּוּקְצִים יִהְיוּ רְאוּיִין לִקְלָלָה מַמָּשׁ, וְאִם מִצַּד הַקְּצִינִים הַחֲשׁוּבִים – בְּנָקֵל לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע מִצַּד מַעֲלָתָם, כִּי זֶהוּ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ בִּלְעָם, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא מָקוֹם לְקַלְּלָם יַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע.
פסוק מא:וְאַתָּה הַמְּעַיֵּן שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה הַשִּׁנּוּיִים שֶׁמָּצִינוּ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״, מִכְּלָל כִּי בְּקָצֶה רִאשׁוֹן רָאָה כֻּלּוֹ עַל יְדֵי רְאִיַּת הַקָּצֶה, וּבַשְּׁלִישִׁית נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״, מַשְׁמַע שֶׁרָאָה כֻּלָּם מַמָּשׁ. וּבֵאוּר עִנְיַן זֶה הוּא כִּי מִתְּחִלָּה הֵצִיץ בִּלְעָם בְּשָׁרְשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ מְקוֹרָם וְצוּר חָצְבָם, אִם יִמְצָא בּוֹ עָוֹן אֲשֶׁר עַל יָדוֹ תָּחוּל הַקְּלָלָה גַּם לָעֲנָפִים, כִּי בְּבִטּוּל הַשֹּׁרֶשׁ יִפְּלוּ גַּם הָעֲנָפִים, וְהוּא רְאִיַּת הַקָּצֶה הַכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, כִּי הָאָבוֹת כּוֹלְלִים הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁבִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא, חָזַר לְהָצִיץ בָּעֲנָפִים, אִם יִמְצָא עָוֹן בַּתּוֹלָדוֹת. וְזֶהוּ הַקָּצֶה שֶׁכֻּלּוֹ לֹא יִרְאֶה, כִּי אֵין הָאָבוֹת בִּכְלַל הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁלֹּא הִבִּיט אָוֶן לֹא בָּאָבוֹת וְלֹא בַּתּוֹלָדוֹת, אָמַר, מֵעַתָּה כֻּלָּם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אִם כֵּן אַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע הַשּׁוֹלֵט בְּיוֹתֵר בַּדָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל צַד שֶׁאֵין בּוֹ פְּסֹלֶת כְּלָל, וְכִדְמַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (בלק טו) וּמְבִיאוֹ הַיַּלְקוּט עַל פָּסוּק ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב״ (משלי כז יד), עַל בִּלְעָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס עַיִן הָרַע בְּיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בִּרְכוֹתָיו. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ רָאִיתִי לְבָאֵר כָּל הַשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וְזֶה סִדְרָם.
פסוק מא:וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. זֶהוּ חִפּוּשׂ רִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֵצִיץ בְּשֹׁרֶשׁ שֶׁל אֻמָּה, וַיְחַפֵּשׂ וַיִּמְצָא כִּי מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע כד ב): ״בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, דְּהַיְנוּ בָּמוֹת בָּעַל, כִּי אַחַר הַבְּעָלִים הָלְכוּ, כִּי בְּעָלוּם אֲדוֹנִים זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמִשָּׁם רָאָה קְצֵה הָעָם, הַשֹּׁרֶשׁ הוּא הַקָּצֶה רִאשׁוֹן, וְהוּא כְּכֻלּוֹ דָּמֵי, כִּי כָּל הַבָּנִים מִסְתָּעֲפִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וּכְשֶׁהַשֹּׁרֶשׁ רָאוּי לִקְלָלָה וַדַּאי תָּחוּל גַּם עַל רֹאשׁ הָעֲנָפִים, כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים.
פסוק מא:וּבָאָה הַנְּבוּאָה לְבִלְעָם כִּי בָּלָק וּבִלְעָם נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּטָעוּת גָּדוֹל, כִּי רֹאשׁ יִחוּס אֻמָּה אֵינָהּ מִן אֲרָם, כִּי תֶּרַח הָיָה חָשׁוּב כְּמֵת בְּחַיָּיו עַד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם פָּטוּר מִן כִּבּוּד אָב וָאֵם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֵינוֹ מִכְּלַל רֹאשׁ יִחוּס אֻמָּה זוֹ, אֶלָּא תְּחִלַּת אֻמָּה זוֹ מֵרֹאשׁ צוּרִים, זֶה אַבְרָהָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק״, שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ לְאֻמָּה זוֹ אֶת תֶּרַח שֶׁהָיָה דָּר בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, מֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, דְּהַיְנוּ מִן תֶּרַח שֶׁהָיָה קוֹדֶם לְאַבְרָהָם וְרָאָהוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁקָּם לֵיהּ בְּ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל״ וְגוֹ׳ (דברים כז טו). לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ ״לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב״, כִּי וַדַּאי תָּחוּל הַקְּלָלָה עַל הַפְּחוּתִים, כְּהוֹרָאַת שֵׁם יַעֲקֹב. ״וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה זַעַם וָכַעַס אֲפִלּוּ אֶל הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנִּרְמְזוּ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ בְּאָבְדַן מוֹלַדְתָּם.
