פסוק ג:טַעַם וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם – בַּעֲבוּר כִּי רַב הוּא, שֶׁהָיָה מוֹאָב קָטָן בַּגּוֹיִם, כִּי אֵינֶנּוּ עַם קַדְמוֹן כְּמוֹ הַכְּנַעֲנִי וְהָאֱמוֹרִי וְזוּלָתָם מִבְּנֵי נֹחַ. וַיָּגוּרוּ מְאֹד מִפְּנֵי הָעָם שֶׁהָיוּ רַבִּים מְאֹד מֵהֶם, כִּי פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיַּעַצְמוּ מֵהֶם. וַיָּקָץ עוֹד מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁמְעוּ הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַנַּעֲשׂוֹת לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם. וְהִנֵּה יָדְעוּ מוֹאָב כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יִלְכְּדוּ אֶת אַרְצָם מֵהֶם, כִּי שָׁלְחוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר שָׁלְחוּ לְסִיחוֹן: ״עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נוֹתֵן לָנוּ״ (דברים ב כט), אוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ גַּם כֵּן מְנִיעַת הַשֵּׁם שֶׁאָמַר לָהֶם: ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ (שם שם ט). וְלָכֵן אָמְרוּ לְזִקְנֵי מִדְיָן: אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יִלְכְּדוּ אֶת אַרְצֵנוּ, יְלַחֲכוּ בְּרֻבָּם אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֶת יֶרֶק הַשָּׂדֶה, וְיִלְכְּדוּ לָהֶם אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְיִתְּנוּ אוֹתָנוּ לְמַס עוֹבֵד:
פסוק ד:זִקְנֵי מִדְיָן – אָמַר ר״א (אבן עזרא על במדבר כ״ב:ד׳) כִּי יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ הַחֲמִשָּׁה מְלָכִים זְקֵנִים, וְאִם כֵּן ״וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן״ (במדבר כ״ב:ז׳) אֵינָם הַזְּקֵנִים הַנִּזְכָּרִים תְּחִלָּה, כִּי הַמְּלָכִים לֹא הָלְכוּ לְפָנָיו רַק שָׂרִים כַּכָּתוּב (במדבר כ״ב:ח׳). וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (במדב״ר כ ד) שֶׁאָמְרוּ, מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, רָאוּי לָהֶם לִשְׁלֹחַ אֶל זִקְנֵי מִדְיָן לֹא לַמְּלָכִים וְלֹא לָעָם, כִּי הַזְּקֵנִים הֵם הַיּוֹדְעִים עִנְיָנוֹ. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיוּ מִתְּחִלָּה בְּמִדְיָן מְלָכִים, וְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנוֹן, וְנִלְחַם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָקַח מֵאַרְצָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֶלֶךְ עַמּוֹן לְיִפְתָּח: ״כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרָיִם״ (שופטים יא יג), וְיִפְתָּח הֵשִׁיב לוֹ כִּי מִסִּיחוֹן לְקָחָהּ (שם פסוק כא). וְכָתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ (יג כה): ״וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר״. וְנִלְחַם סִיחוֹן עוֹד עִם מַלְכֵי מִדְיָן וְכָבַשׁ אַרְצָם, וְשָׂם אוֹתָם לוֹ לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה, וְהֵסִיר עֲטֶרֶת רֹאשָׁם וְלֹא נָתַן לָהֶם הֲדַר מַלְכוּת, וְהִשְׁאִירָם שׁוֹפְטִים בְּאֶרֶץ מִדְיָן בַּעֲבוּרוֹ. וְלָכֵן יִקָּרְאוּ "זִקְנֵי מִדְיָן" כְּדֶרֶךְ ״הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים״ (דברים כה ז). וְהָרְאָיָה בָּזֶה שֶׁכָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ (יג כא): ״וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אוֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״, כִּי הָיְתָה תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ. וְטַעַם "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן" (במדבר ל״א:ח׳) אֲשֶׁר הָיוּ מְלָכִים תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "נְשִׂיאֵי מִדְיָן נְסִיכֵי סִיחוֹן". וְכֵן נֶאֱמַר: ״רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא״ (במדבר כ״ה:ט״ו), לֹא מֶלֶךְ. אוֹ יִהְיֶה טַעַם "מַלְכֵי מִדְיָן", שֶׁחָזְרוּ לְמַלְכוּתָם בָּעֵת הַהִיא. וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם לְמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא״, כִּי הָרָאוּי הוּא שֶׁיֹּאמַר תְּחִלָּה ״וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״. וְאוּלַי הָיָה בָּלָק גִּבּוֹר חַיִל נוֹדָע מְאֹד בְּמַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא מֶלֶךְ תַּקִּיף וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים, הָיָה יָרֵא וְקָץ מְאֹד מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּלְכָךְ אָמַר יִפְתָּח: ״הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב״ (שופטים יא כה), כִּי לֹא יַפְחִיד אֶת הַמֶּלֶךְ רַק בְּמֶלֶךְ נוֹרָא מְאֹד. וְיִתָּכֵן כִּי מוֹאָב לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וְהָיָה הָעָם יָרֵא מְאֹד מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָשׂוּ שְׁנֵי דְבָרִים: שָׁלְחוּ אֶל זִקְנֵי מִדְיָן לֵאמֹר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״, וְהֵקִימוּ עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ הַזֶּה בַּעֲצַת מִדְיָן, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁלְחוּ כֻּלָּם אֶל בִּלְעָם בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. וְזֶה טַעַם בָּעֵת הַהִיא – בְּהִתְיַעֲצָם בְּעִנְיַן יִשְׂרָאֵל וְשָׁלְחָם לְבִלְעָם. וְיִהְיֶה טַעַם וַיַּרְא בָּלָק שֶׁהָיָה אֶחָד מִשָּׂרֵי מוֹאָב וְגִבּוֹר חַיִל, וְנִתְעוֹרֵר בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמַר לְמוֹאָב ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לָעָם״, וְהֵם קָמוּ וְהִמְלִיכוּהוּ בַּעֲצַת מִדְיָן. וּבְמִדְרַשׁ בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה כ׳:ד׳) רָאִיתִי: ״וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא״, וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה נָסִיךְ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע״, אֶלָּא מִשֶּׁנֶּהֱרַג סִיחוֹן הִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם, "בָּעֵת הַהִיא" שֶׁגָּרְמָה לוֹ הַשָּׁעָה:
פסוק ה:אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ – שֶׁל בָּלָק, מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ: עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:ה׳) מִדִּבְרֵי אַגָּדָה (במדב״ר כ ז). וּפְשׁוּטוֹ - אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ שֶׁל בִּלְעָם, כִּי שָׁם נוֹלַד וְשָׁם יִחוּסוֹ. וְהַטַּעַם לְהַזְכִּיר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קוֹסֵם מִן הָאָרֶץ שֶׁכָּל עַמָּהּ קוֹסְמִים, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: ״כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעוֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים״ (ישעיהו ב ו):
פסוק ו:וְטַעַם נַכֶּה בּוֹ – אֲנִי וּמִדְיָן עוֹזְרִי:
פסוק יג:אֶל שָׂרֵי בָלָק – עַל דַּעַת רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:ז׳) כִּי זִקְנֵי מִדְיָן הָלְכוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם ״לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה״. וְיִתָּכֵן זֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר לָהֶם ״כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי״ (במדבר כ״ב:ח׳), לֹא רָצוּ לְהַמְתִּין לוֹ, כִּי אָמְרוּ: ״הַשֵּׁם הַזֶּה בְּעֶזְרָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא מֵעוֹלָם, הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה לָהֶם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים״. כִּי זִקְנֵי מִדְיָן חֲכָמִים הָיוּ וְיָדְעוּ כָּל דִּבְרֵי מֹשֶׁה עִם יִתְרוֹ גְּדוֹל אַרְצָם, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא הִזְכִּיר זֶה. וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר כ״ב:י״ג) כִּי לֹא הִזְכִּירָם בַּעֲבוּר כִּי בָּלָק הוּא הָעִקָּר וְהוּא בַּעַל הַשְּׁלִיחוּת, וְכֵן ״וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב״ (שם), כִּי עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת מֵאֲדוֹנֵיהֶם הָיָה. וְהַנָּכוֹן כִּי זִקְנֵי מִדְיָן, וְאוּלַי הֵם הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּאוּ מֵאַרְצָם אֶל בָּלָק לְהִתְיָעֵץ בְּעִנְיַן יִשְׂרָאֵל, וְלָקְחוּ כֻּלָּם עֵצָה לִשְׁלֹחַ לְבִלְעָם. וְהִנֵּה שָׁלַח בָּלָק הַשָּׂרִים שֶׁלּוֹ, שׁוֹפְטָיו וַחֲכָמָיו, וְהָלְכוּ עִם זִקְנֵי מִדְיָן לְאֶרֶץ מִדְיָן, כִּי מִשָּׁם הָיָה דַּרְכָּם אֶל עִיר בִּלְעָם, וְנִשְׁאֲרוּ זִקְנֵי מִדְיָן בְּעִירָם, וְהָלְכוּ שָׂרֵי בָּלָק שֶׁהֵם הַשְּׁלוּחִים לְבַדָּם עַד אֲרָם. וְזֶה טַעַם ״וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן״, כִּי הָלְכוּ מִלִּפְנֵי בָּלָק כֻּלָּם עַד מִדְיָן, ״וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם״ - שָׁב לְזִקְנֵי מוֹאָב, שֶׁבָּהֶם אָמַר ״וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים״ (במדבר כ״ב:ה׳), לֹא לְזִקְנֵי מִדְיָן:
פסוק יג:לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם – אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים. לָמַדְנוּ שֶׁרוּחוֹ גַּסָּה, וְלֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶלָּא בִּלְשׁוֹן גַּסּוּת. וּלְפִיכָךְ ״וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים״, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:י״ג). וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי כָל כְּבוֹדוֹ שֶׁיִּתְפָּאֵר וְיִתְגַּדֵּל בִּדְבַר הַשֵּׁם. וְעוֹד, שֶׁהוּא לֹא הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁיִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָלֶכֶת עִם שָׂרִים אֲחֵרִים נִכְבָּדִים. אֲבָל טַעְמוֹ שֶׁאֵין הַשֵּׁם חָפֵץ שֶׁיֵּלֵךְ כְּלָל. וְהִנֵּה בָּלָק חָשַׁד אוֹתוֹ כִּי לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ אָמַר כֵּן, וּלְכָךְ אָמַר לוֹ: ״לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי, הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ״ (במדבר כ״ב:ל״ז). וְעַל כֵּן הוֹסִיף שְׁלוֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הוּא חָפֵץ בּוֹ מְאֹד, וְנָדַר לָתֵת לוֹ הוֹן וָעֹשֶׁר כְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְיִגְזֹר עָלָיו. וּבִלְעָם הֵשִׁיב לָהֶם: ״אִם יִתֶּן לִי בָּלָק וְגוֹ', לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה'״ (במדבר כ״ב:י״ח) - כִּי הוּא אֱלֹהַי וְלֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה אִם אֶעֱבֹר אֶת פִּיו, כִּי בִּשְׁמוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה. אוֹ יֹאמַר: לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּיו בְּדָבָר קָטָן אוֹ גָּדוֹל, כִּי הוּא אֱלֹהַי וַאֲנִי עַבְדּוֹ:
פסוק כ:אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים – אִם הַקְּרִיאָה שֶׁלְּךָ וְסָבוּר אַתָּה לִטּוֹל עָלֶיהָ שָׂכָר, קוּם לֵךְ אִתָּם, וְעַל כָּרְחֲךָ הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תַּעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי כֵן "וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם", אָמַר שֶׁמָּא אֲפַתֶּנּוּ וְיִתְרַצֶּה - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:כ׳). ״וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא״ (במדבר כ״ב:כ״ב) - רָאָה שֶׁאֵין הַדָּבָר טוֹב בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם וְנִתְאַוָּה לֵילֵךְ, גַּם זֶה לְשׁוֹן הָרַב. וְר״א כָּתַב: אָמַר הַגָּאוֹן, אִם יִטְעֹן טוֹעֵן וְיֹאמַר: אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״ (במדבר כ״ב:י״ב), אֵיךְ אָמַר לוֹ ״קוּם לֵךְ אִתָּם״? יֵשׁ לְהָשִׁיב כִּי הַשֵּׁם לֹא רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ עִם הָרִאשׁוֹנִים עַד שֶׁיָּבֹאוּ שָׂרִים נִכְבָּדִים מֵהֶם. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין צֹרֶךְ, כִּי טַעְמוֹ כְּמוֹ ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״ (לעיל יג ב), כִּי הַשֵּׁם אָמַר לְיִשְׂרָאֵל ״עֲלֵה רֵשׁ״ (דברים א כא), וְהֵם לֹא הֶאֱמִינוּ רַק אָמְרוּ ״נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים״ (שם פסוק כב), אָז שָׁאַל מֹשֶׁה אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן זֶה, כִּי מַה צֹרֶךְ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי״ (במדבר כ״ב:י״ט), רַק חָשַׁב בְּלִבּוֹ מַחְשָׁבָה רָעָה, וְהַשֵּׁם אָמַר לוֹ ״לֵךְ אִתָּם״, רַק הִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר רַק מַה שֶׁאוֹמַר לְךָ. וְהָעֵד עַל פֵּרוּשִׁי ״וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא״. אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, כִּי מַה שֶׁאָמַר הַגָּאוֹן אֵינֶנּוּ כֵן, כִּי הַשֵּׁם אָמַר לוֹ: ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא״ (במדבר כ״ב:י״ב), בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הָעָם יִמְנָעֶנּוּ, וְאֵיךְ יִהְיֶה מֻתָּר לוֹ לָלֶכֶת עִם שָׂרִים אֲחֵרִים. וְלֹא מְנָעוֹ מִלֶּכֶת בַּעֲבוּר חֶסְרוֹן מַעֲלַת הַשָּׂרִים. וּמַה שֶׁאָמַר ר״א אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּנָּחֵם הָאֱלֹהִים וְיָשִׁיב דְּבָרוֹ אָחוֹר בַּעֲבוּר עִקְּשׁוּת הַשּׁוֹאֵל. וְעִנְיַן ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״ לֹא כֵן הָיָה, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי טַעְמוֹ (לעיל יג ב), וְלֹא יַעֲנִישׁ הָאֱלֹהִים בְּדָבָר אֲשֶׁר יִתֵּן רְשׁוּת בּוֹ, וְחָלִילָה. וּבַמִּדְרָשׁ (במדב״ר כ יב) אָמְרוּ: ״מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ״. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי מִתְּחִלָּה מְנָעוֹ הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא, וְלָמָּה יֵלֵךְ עִמָּהֶם אַחֲרֵי שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם וְהֵם לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ לְדָבָר אַחֵר. עַל כֵּן אָמַר, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם שֶׁלֹּא תָאוֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. וּבְיָדוּעַ כִּי בִּלְעָם הוֹדִיעָם אֶת דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים, וּבָלָק שָׁלַח אֵלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה כִּי לֹא הֶאֱמִין, וְהוֹסִיף לוֹ כָּבוֹד בְּשָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְנָדַר לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ וּכְבוֹדוֹ. וּבִלְעָם עָנָה אוֹתָם שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּמָמוֹן וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ, רַק הַכֹּל בְּיַד הַשֵּׁם, וְיִשְׁאַל מִמֶּנּוּ עוֹד מַה יְצַוֶּה אוֹתוֹ. וְעָשָׂה זֶה כַּהֹגֶן, כִּי מַה יֵּדַע הוּא בְּדַעַת עֶלְיוֹן וַעֲצַת ה' לְעוֹלָם טוֹבָה, וְהוּא יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ, וְיוֹדִיעֶנּוּ מַה יַעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי אוֹ יַגִּיד לוֹ מַה יִקְרֶה לָהֶם בֶּעָתִיד. וְהִנֵּה הַשֵּׁם אָמַר לוֹ: כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ כִּי הָעָם בָּרוּךְ הוּא וְלֹא תוּכַל לְקַלְּלָם, וְעַתָּה חָזְרוּ לְפָנֶיךָ, וְאִם לִקְרֹא לְךָ בִּלְבַד בָּאוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְרַצּוּ בְּלֶכְתְּךָ עִמָּהֶם עַל מְנָת שֶׁלֹּא תְקַלֵּל אֶת הָעָם כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתִּיךָ מִתְּחִלָּה, "קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה״, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֲצַוֶּה אוֹתְךָ לְבָרֵךְ - שֶׁתְּבָרְכֵם וְלֹא תִירָא מִבָּלָק. וְזֶה טַעַם "אִם לִקְרֹא". וְכֵן הָיָה הַחֵפֶץ לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד מִתְּחִלָּה שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם אַחֲרֵי הוֹדִיעוֹ אוֹתָם שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם, וְשֶׁיִּתְנַהֵג בְּעִנְיָנָם כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה, כִּי הָרָצוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִפִּי נָבִיא לַגּוֹיִם. וְהִנֵּה הָיָה עַל בִּלְעָם לְהַגִּיד כֵּן לְשָׂרֵי בָלָק וְלֵאמֹר: הִנֵּה הִרְשָׁה הַשֵּׁם אוֹתִי לִהְיוֹת קָרוּא לָכֶם בִּלְבַד, אֲבָל עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶת הָעָם, וְעַל מְנָת שֶׁאִם יְצַוֶּה אוֹתִי לְבָרֵךְ שֶׁאֲבָרְכֵם; וְאִם לֹא יִתְרַצּוּ בְּכָךְ יִהְיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, כִּי גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת הַשְּׁנִיָּה אָמַר בָּלָק ״וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה״ (במדבר כ״ב:י״ז), לֹא יַחְפֹּץ בּוֹ לְהוֹדִיעוֹ עֲתִידוֹת וְלֹא לְדָבָר אַחֵר זוּלָתִי לָקוֹב אֶת הָעָם. וְהִנֵּה בִּלְעָם מֵרוֹב חֶפְצוֹ לָלֶכֶת לֹא הוֹדִיעָם זֶה וְלֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם, וַיָּקָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם, כְּרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶפְצָם. עַל כֵּן חָרָה אַף ה' כִּי הוֹלֵךְ הוּא, שֶׁאִלּוּ הוֹדִיעָם לֹא הָיָה הוֹלֵךְ. וְעוֹד שֶׁהָיָה בָּזֶה חִלּוּל ה', כִּי בְּלֶכְתּוֹ עִמָּהֶם סְתָם וְהוּא בִּרְשׁוּת הַשֵּׁם, חָשְׁבוּ שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְקַלֵּל לָהֶם אֶת הָעָם, וְהִנֵּה חָזַר בּוֹ מִמַּה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא", כְּפִי מַה שֶׁהִגִּיד לָהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִרְאוּ עוֹד שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם, יֹאמְרוּ כִּי אַחֲרֵי כֵן נִמְלַךְ עוֹד אוֹ יְהָתֵל בָּהֶם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ. חָלִילָה לַה' מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יִנָּחֵם:
פסוק כג:וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' – מַלְאֲכֵי הַשֵּׁם הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים לֹא יֵרָאוּ לְחוּשׁ הָעֵינַיִם, כִּי אֵינָם גּוּף נִתְפָּשׂ בַּמַּרְאֶה. וְכַאֲשֶׁר יֵרָאוּ לַנְּבִיאִים אוֹ לְאַנְשֵׁי הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּדָנִיֵּאל, יַשִּׂיגוּ אוֹתָם בְּמַרְאוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה אוֹ לְמַדְרֵגָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ, אֲבָל שֶׁיּוּשְׂגוּ לְעֵינֵי הַבְּהֵמָה אִי אֶפְשָׁר. עַל כֵּן תּוּכַל לְפָרֵשׁ וַתֵּרֶא הָאָתוֹן כִּי הִרְגִּישָׁה בְּדָבָר מַפְחִיד אוֹתָהּ מִלַּעֲבֹר, וְהוּא הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר יָצָא לְשָׂטָן, כְּעִנְיַן ״וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת״ (קהלת א, טז), שֶׁיֵּאָמֵר עַל הַהַשָּׂגָה לֹא עַל הָרְאוּת. וְכַאֲשֶׁר אֵרַע בָּהּ הַנֵּס וְשָׂם לָהּ הַבּוֹרֵא הַדִּבּוּר, אָמְרָה לְבִלְעָם ״הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה״ (במדבר כ״ב:ל׳), אֲבָל לֹא יָדְעָה לָמָּה עָשְׂתָה עַתָּה כֵּן, כִּי לְאָנְסָהּ נַעֲשָׂה בָּהּ כָּךְ. וּלְפִיכָךְ לֹא אָמְרָה לוֹ, הִנֵּה מַלְאַךְ הַשֵּׁם עוֹמֵד לְנֶגְדִּי וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, כִּי לֹא עָלְתָה הַשָּׂגָתָהּ לָדַעַת זֶה כְּלָל. וְאָמַר ״וַתֵּרֶא אֶת מַלְאַךְ ה' וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ״ - לֹא שֶׁתִּרְאֶה חֶרֶב אַף כִּי מַלְאָךְ, אֲבָל יִרְמֹז הַכָּתוּב כִּי מִפְּנֵי הֱיוֹת הַמַּלְאָךְ נָכוֹן לְהַכּוֹת בָּהּ, חָרְדָה חֲרָדָה גְדוֹלָה, נִדְמֶה לָהּ כְּאִלּוּ בָּאִים לִשְׁחֹט אוֹתָהּ. וְאִם נֹאמַר כִּי הַמַּלְאָכִים הַנִּרְאִים בִּדְמוּת אֲנָשִׁים כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא (בראשית יח ב) יוּשְׂגוּ אַף לְעֵינֵי הַבְּהֵמוֹת, אִם כֵּן אֵיךְ לֹא יִרְאֶנּוּ בִלְעָם וְלֹא הֻכָּה בְּסַנְוֵרִים? אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁהוֹסִיף בְּהַשָּׂגַת עֵינֶיהָ מִי שֶׁהוֹסִיף בָּהּ הַדִּבּוּר, וְרָאֲתָה כְּאָדָם. וְלֹא הִזְכִּיר בָּהּ הַכָּתוּב "וַיְגַל הַשֵּׁם עֵינֵי הָאָתוֹן" כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בַּאֲדוֹנֶיהָ (במדבר כ״ב:ל״א), כִּי הָעִנְיָן כֻּלּוֹ בָּאָתוֹן נֵס גָּדוֹל כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה בַּנִּבְרָאִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵינוֹ נִקְרָא גִּלּוּי עֵינַיִם בִּלְבַד. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ (אבות פ״ה מ״ו) לֹא יַזְכִּירוּ בַּנִּסִּים רַק פְּתִיחַת פִּיהָ. וְטַעַם הַנֵּס הַזֶּה לְהַרְאוֹת לְבִלְעָם ״מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם״, לְהוֹדִיעוֹ כִּי הַשֵּׁם פּוֹתֵחַ פִּי הַנֶּאֱלָמִים, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיַּאֲלִם פִּי הַמְדַבְּרִים, גַּם יָשִׂים בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר כִּרְצוֹנוֹ, כִּי הַכֹּל בְּיָדוֹ. וּלְהַזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחַר נַחַשׁ וְקֶסֶם וִיקַלְּלֵם בָּהֶם, כִּי מְנַחֵשׁ וְקוֹסֵם הָיָה:
פסוק לא:וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם – מִזֶּה הַכָּתוּב נִלְמַד כִּי בִּלְעָם לֹא הָיָה נָבִיא. אִלּוּ הָיָה נָבִיא, אֵיךְ יִצְטָרֵךְ לְגִלּוּי הָעֵינַיִם בִּרְאִיַּת הַמַּלְאָךְ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר הַכָּתוּב בְּמִי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִנְבוּאָה כְּנַעַר אֱלִישָׁע (מלכים ב ו יז) וְהָגָר הַמִּצְרִית (בראשית כא יט), וְלֹא יֹאמַר כֵּן בַּנְּבִיאִים. וְכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב "בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם" (יהושע יג כב). וּמַה שֶׁאָמַר הוּא ״כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי״ (במדבר כ״ב:ח׳), יִקְרָא יְדִיעָתוֹ הָעֲתִידוֹת בִּקְסָמָיו דְּבַר ה'. אֲבָל לִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל בָּא אֵלָיו הַשֵּׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְאַחֲרֵי כֵן זָכָה לְגִלּוּי עֵינַיִם בִּרְאִיַּת הַמַּלְאָךְ וְדִבֵּר עִמּוֹ, וּבַסּוֹף עָלָה לְמַעֲלַת מַחֲזֵה שַׁדַּי (להלן כד ד טז), וְהַכֹּל בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל וְלִכְבוֹדָם. וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁב לְאַרְצוֹ הָיָה קוֹסֵם, כִּי כֵן יִקְרָאֶנּוּ הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ: ״וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בֶחָרֶב״ (יהושע יג כב), וְחָלִילָה שֶׁיִּשְׁלְחוּ יָד בִּנְבִיא הַשֵּׁם. וְכָךְ אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה כ׳:י״ט): בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְשֶׁנִּזְדַּוֵּג לְבָלָק נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, לְפִיכָךְ צָוַח: רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק:
פסוק לב:כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי – כִּי הַהוֹלֵךְ יָרַט דַּרְכּוֹ וְעִוֵּת אוֹתָהּ לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי אָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד. אוֹ לְנֶגְדִּי – שֶׁיָּרַט הַדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד רְצוֹנִי, כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ב:ל״ב), כְּמוֹ ״כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים״ (נחמיה ג לז). יָרַט לְשׁוֹן עִוּוּת, וְכֵן ״וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי״ (איוב טז יא) - יְעַוֵּת אוֹתִי. וְהָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ב:כ׳), כִּי הַהֲלִיכָה הָיָה בָּהּ רְשׁוּת מֵאֵת ה' הַנִּכְבָּד, אֲבָל בִּלְעָם עִוֵּת אוֹתָהּ בְּלֶכְתּוֹ עִמָּהֶם עַל דַּעְתָּם שֶׁיְּקַלֵּל אֶת הָעָם:
פסוק לג:וַתֵּט לְפָנַי – פֵּרְשׁוּ בּוֹ וַתֵּט אֶל הַשָּׂדֶה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְפָנַי. וְאֵין צֹרֶךְ, רַק טַעְמוֹ כְּמוֹ מִפָּנַי, כִּי כֵן תְּשַׁמֵּשׁ הַלָּמֶ״ד, כְּמוֹ ״וַיַּחְדְּלוּ לִבְנוֹת הָעִיר״ (בראשית יא ח), ״חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב״ (תהלים לו ד), וְכֵן רַבִּים. וְכָמוֹהוּ: ״וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל״ (כד ד):
פסוק לג:וְטַעַם אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי - עַל דַּעַת הַמְפָרְשִׁים כְּמוֹ לוּלֵא שֶׁנָּטְתָה מִפָּנַי, יְשַׁמֵּשׁ בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ חֲבֵרָיו כֻּלָּם. וְעַל דַּעְתִּי הוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, כִּי הָאָתוֹן הִרְגִּישָׁה בַמַּלְאָךְ אוֹ רָאֲתָה בּוֹ וְלֹא יָדְעָה מָה הָעִנְיָן, אֲבָל נָטְתָה מִפְּנֵי חֶרֶב שְׁלוּפָה כְּמִנְהַג הַבְּהֵמוֹת. עַל כֵּן אָמַר הַמַּלְאָךְ לְבִלְעָם: וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וְנָטְתָה מִפָּנַי, וּבְשֶׁמָּא נָטְתָה מִפָּנַי, כִּי אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ בָּאתִי, אֲבָל אוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי כִּי הַחֵטְא בְּךָ וְלֹא בָּאָתוֹן:
פסוק לג:גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי – אָמַר ר״א (אבן עזרא על במדבר כ״ב:ל״ג) מִלַּת "גַּם" לְעֵד שֶׁמֵּתָה הָאָתוֹן אַחֲרֵי שֶׁדִּבְּרָה, וְטַעַם "הֶחֱיֵיתִי" כִּי בֶּן אָדָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ יָמוּת, וְהָעֵד "וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (בראשית לב לא), אַף כִּי הַבְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם שׁוּתָּפוּת עִם הַמַּלְאָךְ כְּבֶן אָדָם. וְאֵין מִלַּת "גַּם" נִדְרָשׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר, כִּי שְׁנֵיהֶם לֹא יָמוּתוּ, כִּי עַתָּה שֶׁנָּטְתָה מֵתָה הָאָתוֹן וְהֶחֱיָה אֶת בִּלְעָם, וְאִם לֹא נָטְתָה הָיָה הוֹרֵג אֶת בִּלְעָם וּמְחַיֶּה הָאָתוֹן. אֲבָל מִלַּת "גַּם" כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י שֶׁהוּא כִּמְסֹרָס, גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ, וְטַעַם ״וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי״ לוֹמַר כִּי הַחֵטְא כֻּלּוֹ עָלֶיךָ וְהָרַגְתִּי אוֹתְךָ בּוֹ, אֲבָל הִיא אֵין עָלֶיהָ חֵטְא שֶׁתָּמוּת בּוֹ. וְהִנֵּה הַנְּטִיָּה שֶׁנָּטְתָה מִפָּנַי לְטוֹבָתְךָ, לֹא לְצָרְכָּהּ כְּלָל, וְהִכִּיתָ אוֹתָהּ חִנָּם וְגָמַלְתָּ לָהּ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְלֹא הִגִּיד הַכָּתוּב אִם הָיוּ שָׂרֵי בָלָק עִם בִּלְעָם בַּמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, אוֹ שֶׁהָיוּ רוֹכְבִים לְפָנָיו וְרָחוֹק הָיָה בֵּינֵיהֶם וּבֵינוֹ. וְהַקָּרוֹב שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, לֹא יִתְפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ, וְרָאוּ בִּנְטוֹת הָאָתוֹן וְהַכּוֹת בִּלְעָם אוֹתָהּ, כִּסְבוּרִים הָיוּ שֶׁהָיָה כְּמִנְהַג הַבְּהֵמָה הָרָעָה, וְלֹא שָׁמְעוּ דִּבּוּרָהּ, אַף כִּי דְּבַר הַמַּלְאָךְ שֶׁהוּא גִּלּוּי עֵינֵי בִלְעָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (במדב״ר כ יד) שֶׁהָיוּ שָׂרֵי מוֹאָב תְּמֵהִים שֶׁרָאוּ נֵס שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה מֵתָה, שֶׁלֹּא יְהוּ הָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: ״זוֹ הִיא שֶׁדִּבְּרָה״ וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ יִרְאָה. וְעוֹד שֶׁחָס הַקב״ה עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל רָשָׁע, שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים: ״זוֹ הִיא שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם״. וְכָל זֶה אֶפְשָׁר מִדֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה, לֹא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּמִיתָתָהּ כְּלָל כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:
פסוק לה:לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס וְגוֹ' יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר: ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תְדַבֵּר״, וְתוֹדִיעַ אוֹתָם זֶה. אוֹ טַעְמוֹ, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְוַדָּה ״אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי״ (במדבר כ״ב:ל״ד), אָמַר לוֹ: לֵךְ עִמָּהֶם כִּי מָחַלְתִּי עַל חַטָּאתְךָ, וּבִלְבַד שֶׁתִּזְכֹּר אַזְהָרָתִי אֲשֶׁר הִזְהַרְתִּיךָ. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ כֵּן שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁיֹּאמַר לוֹ לֵךְ עִמָּהֶם לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁבִּקְשׁוּ מִמְּךָ. גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה חָפֵץ הַהוֹלֵךְ לְקַלֵּל אֶת הָעָם וְלֹא הָיָה חֶפְצוֹ לְבָרְכָם בְּשׁוּם פָּנִים, וְלָכֵן יַזְהִירֶנּוּ הָאֱלֹהִים בְּכָל עֵת שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה הוֹדִיעַ בִּלְעָם לְבָלָק בִּתְחִלַּת דַּבְּרוֹ עִמּוֹ: ״הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ״ (במדבר כ״ב:ל״ח), כִּי בַּבִּיאָה בִּלְבַד הֻרְשֵׁיתִי, אֲבָל בְּעִנְיַן הָעָם הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה כִּרְצוֹנְךָ? הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אוֹתוֹ אֲדַבֵּר, בֵּין קְלָלָה בֵּין בְּרָכָה. רְאֵה אִם תַּחְפּוֹץ שֶׁאֲדַבֵּר בְּעִנְיָנָם, וְאִם לֹא תַחְפּוֹץ בְּכָךְ אָשׁוּבָה לִי מֵעַתָּה:
פסוק מא:וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם – הָיָה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְאֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּוֵּן אֵלָיו בְּקִלְלָתוֹ וְלֹא תִפָּרֵד נַפְשׁוֹ מֵהֶם, כִּי אֵלֶּה מִכֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ לִהְיוֹת דְּבֵקָה בְּעֵת הָרְאִיָּה, כַּיָּדוּעַ מֵעִנְיַן הַחֲכָמִים (ב״ק קיז): ״דְּלוֹ לִי גְּבִינַאי דְּבָעֵינָא לְמֶחְזְיֵיהּ, דְּלוֹ לֵיהּ, יְהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ״. וְהִגִּיד הַכָּתוּב כִּי לֹא רָאָה כָּל הַמַּחֲנֶה, כִּי הָיוּ חוֹנִים אַרְבָּעָה דְּגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה אָמַר לוֹ בָּלָק: ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״ (במדבר כ״ג:י״ג), לוֹמַר גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא תִרְאֵהוּ כֻּלּוֹ אִם הוּא הַדָּבָר הַמּוֹנֵעַ מִמְּךָ קִלְלָתוֹ, אֲבָל קָבְנוֹ לִי מִשָּׁם אִם תּוּכַל, כִּי אֵין לִי מָקוֹם לְהַרְאוֹתוֹ כֻּלּוֹ מִשָּׁם. חָשַׁב בָּלָק אוּלַי יֵשׁ בְּאַחַת הַקְּצָווֹת דֶּגֶל אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וְטוֹבִים אֲשֶׁר אֵין הַשֵּׁם חָפֵץ דַּכְּאוֹ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עוֹד כִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן רָאָהוּ כֻּלּוֹ, כִּי בָּמוֹת בַּעַל מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְרָאוּ שְׁנֵיהֶם מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, וּבָנוּ שָׁם הַמִּזְבְּחוֹת וְהָלַךְ בִּלְעָם אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה אֲשֶׁר בָּהָר הַהוּא וְרָאָהוּ כֻּלּוֹ. וְזֶה טַעַם "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי" (במדבר כ״ג:ג׳) שֶׁהָלַךְ אֶל שֶׁפִי שֶׁבּוֹ, כְּדִבְרֵי ר״א:
