פסוק ב:וַיַּרְא בָּלָק. אָדָם מְפֻרְסָם לִמְלֻמַּד מִלְחָמָה, כְּאָמְרוֹ (שופטים יא:כה) ״הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְכוּ׳״. רָאָה שֶׁבִּקֵּשׁ יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר בְּאֶרֶץ סִיחוֹן, וּכְשֶׁלֹּא נָתַן לַעֲבוֹר הֶחֱרִימוּהוּ, וְרָאוּ שֶׁנִּצְּחוּ לֹא בְּדֶרֶךְ תַּחְבּוּלַת מִלְחָמָה.
פסוק ג:וַיָּגָר מוֹאָב. אֵילֵי מוֹאָב, שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד יִפְתָּח בְּאָמְרוֹ (שופטים יא:יז) ״וְגַם אֶל אֶרֶץ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה״.
פסוק ג:כִּי רַב הוּא. לֹא מִפְּנֵי תַּחְבּוּלַת מִלְחַמְתָּם.
פסוק ג:וַיָּקָץ מוֹאָב. הֲמוֹן מוֹאָב קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹלְלִים אוֹתָם.
פסוק ד:עַתָּה. שֶׁכָּבְשׁוּ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג.
פסוק ד:יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ. לְהַרְחִיב גְּבוּלָם וּלְהַבְטִיחוֹ.
פסוק ד:וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר. הָיָה נוֹדָע לְגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה.
פסוק ד:מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא מְלָאוּ לִבּוֹ לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ (שופטים יא:כה) ״הֲרֹב רָב עַם יִשְׂרָאֵל, אִם נִלְחוֹם נִלְחָם בָּם״. וּמַה שֶּׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כד:ט) ״וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל״, אָמַר זֶה עַל שֶׁשָּׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם״.
פסוק ו:אוּלַי אוּכַל. אַחַר שֶׁתְּקַלְלֵהוּ.
פסוק ו:נַכֶּה בּוֹ. אֲנִי בְּמִלְחָמָה וְאַתָּה בִּקְלָלָה.
פסוק ו:אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ. הִנֵּה כֹּחוֹ לֹא הָיָה לְבָרֵךְ, אֲבָל הָיָה לְקַלֵּל בְּהַזְכִּיר עָוֹן אוֹ בְּכַוֵּן שָׁעָה, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז). וּלְכֵן לֹא שָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיְּבָרְכֵהוּ לְנַצֵּחַ, אוֹ שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד, אֲבָל אָמַר ״יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ״ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל בִּלְעָם, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא חָשַׁב אוֹתוֹ לְמַזִּיק בִּלְבָד.
פסוק ז:וּקְסָמִים בְּיָדָם. כְּלֵי הַקֶּסֶם, כִּי קוֹסֵם הָיָה בִּלְעָם לְכַוֵּן הַשָּׁעָה, כְּאָמְרוֹ ״וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב עַל חַלְלֵיהֶם״ (יהושע יג:כב).
פסוק ח:כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֵלָי. כִּי אָכִין עַצְמִי לִנְבוּאָה.
פסוק ט:מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. מִי הֵם אֶצְלְךָ שֶׁהֲכִינוֹתָ עַצְמְךָ לִנְבוּאָה בַּעֲדָם לָדַעַת מָה תַּעֲשֶׂה לָהֶם? הַאֻמְנָם הֵם אֶצְלְךָ כְּשׁוֹאֲלֵי עֲתִידוֹת וְתִרְצֶה לָדַעַת הֶעָתִיד לְמַעַן תַּגִּיד לָהֶם? אוֹ הֵם אֶצְלְךָ כִּמְבַקְשִׁים לְהַשִּׂיג אֵיזֶה מְכֻוָּן בְּקִלְלָתְךָ, וְדַעְתְּךָ עַתָּה לִשְׁאוֹל רְשׁוּת אִם תַּעֲשֶׂה חֶפְצָם?
פסוק יב:לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְקַלְּלֵם, לֹא תֵלֵךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתֵּן עֵינֶיךָ בָּהֶם לְרָע, כְּעִנְיַן אָמְרָם (סנהדרין פרק חלק ובתרא פרק המוכר את הספינה) ״נָתַן עֵינָיו בּוֹ וְנַעֲשָׂה גַל שֶׁל עֲצָמוֹת״.
פסוק כ:אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים. אִם לְהִוָּעֵץ עִמְּךָ בִּלְבַד, כְּעִנְיַן ״קְרוּאֵי הָעֵדָה״ (במדבר א:טז), וּכְעִנְיַן ״וָאֶקְרָאֶה לְּךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה״ (שמואל א כח:טו).
פסוק כ:קוּם לֵךְ אִתָּם. לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יֶחֱטָאוּ.
פסוק כב:כִּי הוֹלֵךְ הוּא. שֶׁלֹּא הָיָה עִנְיָנוֹ בַּדֶּרֶךְ כְּמִי שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ אֲחֵרִים כְּעִנְיַן ״וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ״ (מלכים ב ד:ל), אֲבָל הָיָה הוֹלֵךְ הוּא כְּבַעַל הַדָּבָר וּכְמִשְׁתַּדֵּל נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא בָּאוּ לִקְרֹא לוֹ לָעֵצָה כְּלָל.
פסוק כב:לְשָׂטָן לוֹ. עִנְיַן הַשִּׂטְנָה הוּא הִתְנַגֵּד לִפְעֻלַּת אֵיזֶה פּוֹעֵל, כְּמוֹ ״וַיָּרִיבוּ גַם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה״ (בראשית כו:כא). וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יוֹצֵא לְהִתְנַגֵּד לְבִלְעָם, שֶׁיִּהְיֶה דַרְכּוֹ בִּלְתִּי נָכוֹן לְפָנָיו, אוּלַי יְנַחֵשׁ כְּמִנְהָגוֹ וְלֹא יִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְזֶה לְמַעַן לֹא יֶחֱטָא וְיֹאבַד.
פסוק כב:וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וּלְפִיכָךְ לֹא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות פרק קמא) שְׁלֹשָה אֵינָם רוֹאִים וְאֵינָם נִזּוֹקִים.
פסוק כג:וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. וְאָז עָזַב שְׁנֵי נְעָרָיו וְשָׂרֵי מוֹאָב, וּבְכֵן לֹא הִרְגִּישׁוּ עִנְיָנוֹ בְּעִסְקֵי הָאָתוֹן.
פסוק כח:וַיִּפְתַּח ה׳ אֶת פִּי הָאָתוֹן. נָתַן בָּהּ כֹּחַ לְדַבֵּר, כְּעִנְיַן ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ (תהלים נא:יז). וְכָל זֶה הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּלְעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּזָכְרוֹ כִּי ״מֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״ (משלי טז:א), גַּם לְבִלְתִּי מוּכָן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לַהֲסִירוֹ מִן הַמּוּכָן כִּרְצוֹנוֹ. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד אִישׁ כָּמוֹהוּ.
פסוק ל:הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי. וְהָיָה רָאוּי לְךָ לַחְשׁוֹב מֵאַחַר שֶׁאֵין זֶה מִנְהָגִי, שֶׁלֹּא קָרָה לְךָ כָּל זֶה בָּזֶה הַדֶּרֶךְ אֶלָּא לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא יִצְלַח. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ, יֵשׁ סִימָן.
פסוק לב:עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתוֹנְךָ. כִּי בִּרְאוֹתְךָ אֵלֶּה הָאוֹתוֹת הָיָה לְךָ לְשַׁעֵר שֶׁהֲלִיכָתְךָ בִּלְתִּי רְצוּיָה וְהִיא לֹא תִצְלָח.
פסוק לב:זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וְאֵיךְ הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לִדְחוֹק אֶת הַשָּׁעָה?
פסוק לב:הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן. הִנֵּה אֲנִי עָשִׂיתִי הָאֶפְשָׁר לְהִתְנַגֵּד לְדַרְכְּךָ בָּזֶה הָאֹפֶן לְטוֹבָתְךָ.
פסוק לב:כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. יָרַט מִן ״וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה״ (ירמיהו מט:כד) כְּמוֹ ״וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ״ (שופטים ט:נג) מִן רָצַץ. אָמַר הִנֵּה יָצָאתִי לְשָׂטָן, וְעִנְיַן הַהַשְׂטָנָה הָיָה כִּי יַחֲרִיד הַדֶּרֶךְ כָּל מַה שֶׁכְּנֶגְדִּי, כְּעִנְיַן לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאֶה אֲבָל חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם (דניאל י:ז), וְכָל זֶה לֹא הִסְפִּיק לְהַחֲרִיד אוֹתְךָ כִּי הִכְבַּדְתָּ לִבְּךָ.
פסוק לג:וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי. וְעִם זֶה הִנֵּה קָרָה לְךָ שֶׁהָאָתוֹן נָטְתָה מִפָּנַי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאֵיךְ לֹא שַׁתָּה לִבְּךָ גַּם לְזֹאת.
פסוק לג:אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי. הָיָה לְךָ לַחֲשׁוֹב שֶׁאוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי, שֶׁכְּבָר יָדַעְתָּ שֶׁיֵּשׁ לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה מְדַבֵּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל.
פסוק לג:כִּי עַתָּה גַּם אוֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי ״עַל מָה הִכִּיתָ״ כִּמְאַשֵּׁם, הוּא כִּי אָמְנָם עַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת שֶׁגַּם שֶׁהָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ וּמַחֲיֶה אוֹתָהּ בְּאֹפֶן שֶׁהָיִיתָ מַכִּיר שֶׁלֹּא הָיָה זֶה מִקְרֶה כְּלָל, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיִיתָ נִמְנָע מִלֶּכֶת כְּמוֹסֵר עַצְמוֹ לַמִּיתָה לַעֲבוֹר עַל רְצוֹן קוֹנוֹ, שֶׁאֵין לְךָ מְשֻׁמָּד גָּדוֹל מִזֶּה.
פסוק לד:חָטָאתִי. לְהַקְשׁוֹת עֹרֶף.
פסוק לד:כִּי לֹא יָדַעְתִּי. וְהָיָה לִי לָחוּשׁ לָזֶה.
פסוק לד:וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ. שֶׁאַתָּה אוּלַי מַלְאָךְ מֵלִיץ עַל יִשְׂרָאֵל.
פסוק לד:אָשׁוּבָה לִּי. כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי רְשׁוּת.
פסוק לה:לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. לֹא תֵלֵךְ כְּבַעַל הַדָּבָר, אֲבָל כְּהוֹלֵךְ עִמָּם וְלִבְקָשָׁתָם, שֶׁלֹּא תֹאבַד.
פסוק לה:וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר. וְעִם כָּל זֶה אֵינִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁתַּעֲשֶׂה נֶגֶד רְצוֹנִי, כִּי אָמְנָם לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶלָּא מַה שֶּׁאוֹמַר לְךָ.
פסוק לו:וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ. לְכַבְּדוֹ, שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה גַּס רוּחַ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:יח).
פסוק לח:הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי בָּא אֵלֶיךָ אָז כִּדְבָרְךָ, מַה הָיִיתִי מוֹעִיל לְךָ? וְגַם כֵּן עַתָּה.
פסוק לח:הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה. כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר כְּמִנְהַג כָּל מְדַבֵּר רְצוֹנִיִּי?
פסוק לח:הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי, אוֹתוֹ אֲדַבֵּר. כְּעִנְיַן ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי״ (שמואל ב כג:ב), וּבְאֹפֶן זֶה לֹא אֶהְיֶה אֲנִי הַמְדַבֵּר.
פסוק מ:וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם. לְמִנְחַת כָּבוֹד מִלְּבַד אֲרוּחָתוֹ, לְהַשְׂבִּיעַ עֵין גַּאֲוָתוֹ.
פסוק מא:וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. כְּדֵי לָתֵת עֵינָיו בָּם, כְּעִנְיַן ״וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם״ (מלכים ב ב:כד), וְהַהֶפֶךְ ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״ (דברים לד:א) כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לִפְנֵי מוֹתוֹ.
