פסוק א:וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳ לֵאמֹר נְקֹם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אִם הַדִּבּוּר בָּא לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל כַּנִּשְׁמָע מִתֵּיבַת ״לֵאמֹר״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״נִקְמוּ נִקְמַתְכֶם מֵאֵת״ וְגוֹ׳. וּבְמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין וַיְדַבֵּר אֶלָּא לְשׁוֹן עַז וְכוּ׳, הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיֵּס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִיתָתוֹ וְלֹא נִתְפַּיֵּס וְכוּ׳, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לִי רָאוּי מִיתָה שֶׁרָאִיתִי נִפְלָאוֹת וְכוּ׳, וּפִיְּסוֹ ה׳ בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: אִם אַתָּה רוֹצֶה לִחְיוֹת שָׁנִים רַבּוֹת לֹא יִרְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַפֶּלֶת אוֹיְבֵיהֶם וְלֹא תִּכָּבֵשׁ מִדְיָן לִפְנֵיהֶם וְכוּ׳, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְפַּיֵּס מֹשֶׁה הָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקָּנַס עָלָיו מִיתָה וְכוּ׳, עַד כָּאן. הִנֵּה בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הִרְגִּישׁ בְּמַה שֶׁדִּקְדַּקְנוּ וְלִדְבָרָיו יִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב עַל נָכוֹן. ״וַיְדַבֵּר״ לְשׁוֹן קוֹשִׁי, זֶה יִרְמֹז לִשְׁנֵי מִינֵי קוֹשִׁי: אֶחָד לְמֹשֶׁה עַל מִיתָתוֹ, וְאֶחָד בְּעֵינֵי ה׳ עַל שֶׁקָּנַס עַל יְדִידוֹ הַמִּיתָה. וְתֵיבַת לֵאמֹר נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז אֶל הַפִּיּוּס שֶׁפִּיֵּס ה׳ לְמֹשֶׁה לְהִתְפַּיֵּס לָמוּת מִטַּעַם ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ כָּאָמוּר בַּמִּדְרָשׁ. אוֹ יִרְצֶה בְּתֵיבַת לֵאמֹר לְהוֹדִיעַ רִצּוּי שֶׁרִצָּה מֹשֶׁה לַה׳ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת, וְעָנָהוּ ה׳ ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּנְקֹם מֵאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק א:וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיְדַבֵּר ה׳״ – אָמַר לְשׁוֹן דִּבּוּר, לוֹמַר דִּבֵּר אֵלָיו דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן כִּשְׁאָר כָּל הַצִּוּוּיִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר כִּפְשָׁטָהּ – לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל כְּכָל ״לֵאמֹר״ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְכָאן צְרִיכָה לֵיאָמֵר יוֹתֵר מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת, לְפִי שֶׁאָמַר ״נְקֹם״ תָּבֹא לוֹ הַסְּבָרָא שֶׁהוּא לְבַד יַעֲשֶׂה הַנְּקָמָה כִּפְשַׁט הַמַּאֲמָר, וְאֵין זֶה דָּבָר זָר כִּי גִּבּוֹר חַיִל הָיָה וַה׳ בְּעֶזְרוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וְגוֹ׳ (שמואל א יד), וּמִכָּל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה גִּבּוֹר הַגִּבּוֹרִים. לָזֶה אָמַר אֵלָיו לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל. וְאָמְרוֹ נְקֹם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: לְפִי שֶׁתָּלָה לוֹ ה׳ מִיתָתוֹ בְּנִקְמַת מִדְיָן, דִּכְתִיב ״אַחַר תֵּאָסֵף״ וְגוֹ׳, אָמַר אֵלָיו כִּי בְּמַה שֶׁיֹּאמַר הַדְּבָרִים הוּא לָהֶם, בָּזֶה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב שֶׁהוּא הַנּוֹקֵם, כִּי הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ עַל הַדָּבָר, שֶׁהֲגַם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת כֵּן יָמוּת, אַף עַל פִּי כֵן יֹאמַר לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ. אֵין לְךָ קִיּוּם מִצְוַת ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ כָּזוֹ, וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר.
פסוק ב:נְקֹם נִקְמַת וְגוֹ׳. מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב יַגִּיד שֶׁהֵטִיל ה׳ עַל מֹשֶׁה לְהִנָּקֵם מִמִּדְיָן, וְרָאִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ לַמִּלְחָמָה לֹא יָצָא עִמָּהֶם. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁהַנְּקָמָה הִיא הָאֲמִירָה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, עִם כָּל זֶה פְּשַׁט הַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִנְקוֹם, לֹא שֶׁיִּשְׁלַח פִּינְחָס בִּמְקוֹמוֹ. עוֹד לָמָּה תָּלָה אֲסִיפַת מֹשֶׁה בְּנִקְמַת מִדְיָן?
פסוק ב:אָכֵן כַּוָּנַת מַאֲמַר ״נְקֹם״ סוֹבֶלֶת שְׁנֵי דְּרָכִים: א׳, הוּא הִשְׁתַּדְּלוּת סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, פֵּרוּשׁ הִתְחַכְּמוּת סֵדֶר הַמִּלְחָמָה לְתוֹעֶלֶת הַנִּצָּחוֹן, בֵּין בַּשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ בֵּין בַּסֵּדֶר שֶׁבּוֹ יַשִּׂיג לְאַבֵּד קָמָיו וְהַעֲרָכַת הַלּוֹחֲמִים וְכַדּוֹמֶה. ב׳, הַמִּלְחָמָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא פְּעֻלַּת הַנְּקָמָה. וְהֵבִין מֹשֶׁה פֵּרוּשׁ צוֹדֵק כִּי כַּוָּנַת ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ שֶׁאָמַר ה׳ הִיא הִתְחַכְּמוּת סֵדֶר הַדָּבָר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ תִּהְיֶה הַנְּקָמָה. וּפֵרוּשׁ זֶה הַצְדָּקָתוֹ הִיא מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ ה׳ בְּפֵרוּשׁ ״הִלָּחֵם בְּמִדְיָן״ שֶׁהוּא לָשׁוֹן מֻכְרָע, גַּם לְפִי שֶׁהִשְׂכִּיל בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְחַכְּמוּת בְּסֵדֶר הַדָּבָר, מִטַּעַם כִּי הִנֵּה הָעָם אֲשֶׁר יְצַו ה׳ עֲלֵיהֶם הַנְּקָמָה הֵם עַם אֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּהֶם בַּעֲרָיוֹת, מֵהֶם בְּמַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּמַחְשָׁבָה. וַהֲגַם שֶׁנָּגַף ה׳ כַּמָּה וְכַמָּה, סוֹף כָּל סוֹף יִמָּנַע מֵהֶם הַנֵּס בָּהֶם, וְאַדְרַבָּה יְקַטְרֵג הַמְּקַטְרֵג לְהַפִּילָם בְּמִלְחֲמוֹתָם לְצַד שֶׁמֶץ הֶעָוֹן. וְזֶה יִדְמֶה לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהֲגַם שֶׁנָּגַף ה׳ כָּל עוֹבְדָיו, עִם כָּל זֶה יְצַו ה׳ לְבַל יִכָּנֵס כֹּהֵן גָּדוֹל לִפְנִים בְּבִגְדֵי זָהָב, גַּם צִוָּה (פרקי דרבי אליעזר פרק ד) שׁוֹכְנֵי שָׁמַיִם לְכַסּוֹת בְּכַנְפֵיהֶם אֶת רַגְלֵיהֶם שֶׁדּוֹמִים לְרֶגֶל עֵגֶל לְבַל יִתְעוֹרֵר הַמְּקַטְרֵג. וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּעֵת הַמִּלְחָמָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַמְּקַטְרֵג עַל הַחֵטְא שֶׁבָּא מֵהֶם. וְצֵא וּלְמַד (סוטה מד.) שִׁעוּר הַחֵטְא שֶׁיַּחְזְרוּ עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וּכְמוֹ כֵן יִתָּפְסוּ בְּכָל שֶׁהוּא מֵהִרְהוּר הַתִּעוּב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ מְנוּעֵי הַנֵּס. וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה ״נְקֹם״, אָמַר, וַדַּאי כַּוָּנַת ה׳ הוּא הַהִתְחַכְּמוּת בְּסֵדֶר הָעִנְיָן לְהָרִים הַמֵּחוּשׁ הָאָמוּר, וְזוֹ הִיא עִקַּר הַדָּבָר שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדָם הַנְּקָמָה, וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ עֶבֶד ה׳ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ.
פסוק ב:וְאָמְרוֹ אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ – נִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁקּוֹדֶם לָכֵן אֵינוֹ שָׁלֵם הַתִּקּוּן לֵאָסֵף אֶל עַמָּיו, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מוֹנֵעַ בַּדִּין וְיִמְנָעֶנּוּ מִגֶּשֶׁת נַפְשׁוֹ לִמְקוֹם מוֹשָׁבָהּ שֶׁיִּקָּרֵא ״עַמָּיו״ כַּיָּדוּעַ, עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בַּמִּשְׁפָּט, כִּי עַל הַכֹּל יָבִיא ה׳ בַּמִּשְׁפָּט וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד, וְהַמּוֹנֵעַ הוּא לְפִי שֶׁהַשָּׁלֵם הַזֶּה נִתְרַפָּה בְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וְלֹא עָשָׂה דָּבָר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,כד) שֶׁרָפוּ יָדָיו, וְהִקְפִּיד ה׳ עָלָיו שֶׁלֹּא נָקַם עַד שֶׁעָמַד פִּנְחָס. וְלָזֶה כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן פְּטִירָתוֹ אָמַר ה׳ אֵלָיו תִּקּוּן לְדָבָר זֶה שֶׁנִּמְנַע מֵהִתְנַקֵּם מֵעוֹשֵׂי רֶשַׁע – יָקוּם וְיִתְנַקֵּם מִמִּדְיָן שֶׁסִּבְּבוּהוּ, וְאַחַר שֶׁיַּשְׁלִים הַתִּקּוּן לֵיאָסֵף אֶל עַמָּיו בְּאֵין שָׂטָן וְאֵין וְכוּ׳, וְזֶה מֵחַסְדֵי אֵל וְאַהֲבָתוֹ לִידִידָיו יַנְחֵם בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק.
פסוק ב:מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. אָמְרוֹ מֵאֵת וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר מֵהַמִּדְיָנִים, אוּלַי שֶׁרָמַז לְזוּלָתָם הַנִּמְצָא אִתָּם, וְהוּא בִּלְעָם שֶׁנִּמְצָא שָׁם אָז וַהֲרָגוּהוּ, דִּכְתִיב (במדבר לא:ח) ״וְאֵת בִּלְעָם״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי כִּי לָזֶה מִהֵר ה׳ הַדָּבָר קוֹדֶם שֶׁיַּחְזוֹר בִּלְעָם לְאַרְצוֹ, כִּי לֹא הָיָה בְּמִדְיָן אֶלָּא לָקַחַת שְׂכָרוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.), וְעוֹמֵד לַחְזוֹר, וַה׳ פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלוֹ וְצָדוֹ לְחֶרֶב נוֹקֶמֶת.
פסוק ג:וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר הֵחָלְצוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳ אָמְרוֹ לֵאמֹר לְמִי יֹאמְרוּ. ב׳ אָמְרוֹ הֵחָלְצוּ וְגוֹ׳ לָמָּה לֹא צִוָּה כַּסֵּדֶר שֶׁאָמַר בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק לִיהוֹשֻׁעַ (שמות יז:ט) ״בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים״, כְּמוֹ כֵן כָּאן הָיָה לוֹ לְצַוּוֹת לְפִינְחָס שֶׁשָּׁלַח עִמָּהֶם וְלֹא לִכְלָלוּת הָעָם. גַּם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה נָכוֹן, כִּי מִי מֵפִיס לָדַעַת מִי זֶה הוּא שֶׁיְּזָרֵז עַצְמוֹ לָצֵאת, וְכָל אֶחָד יֹאמַר לֹא עָלַי הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת. ג׳ אָמְרוֹ וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְיִלָּחֲמוּ בְּמִדְיָן״ כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שם) ״הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק״. ד׳ לָמָּה שִׁנָּה מִדִּבְרֵי ה׳ כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְהוּא אָמַר ״נִקְמַת ה׳״, וְהָיָה צָרִיךְ לְדַיֵּק מַאֲמַר ה׳. ה׳ אָמְרוֹ אֶלֶף לַמַּטֶּה לָמָּה לֹא שָׁלַח כָּל הָעָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם הָרְשָׁעִים, וְעַל מִי סָמַךְ לִשְׁלֹחַ אֲנָשִׁים מוּעָטִים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף לְעַם רַב, וְצֵא וּלְמַד רִבּוּיָם מִטַּפָּם הַנִּשְׁאָרִים שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף.
פסוק ג:אָכֵן לְפִי מַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ כִּי יֵשׁ בְּעִנְיַן מִלְחָמָה זוֹ מֵחוּשׁ צוֹדֵק, וְלָזֶה בָּא הָאֱלֹהִים בְּנוֹעַם דְּבָרָיו לְמֹשֶׁה ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ לְהָעִירְךָ סֵדֶר הַמִּלְחָמָה בְּסֵדֶר שֶׁבּוֹ יְקַיֵּם דְּבַר הַנְּקָמָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. לָזֶה נִתְחַכֵּם וְלֹא רָצָה לִבְחוֹר אֲנָשִׁים עַל יְדֵי הַזּוּלַת, כִּי מִי יוֹדֵעַ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא חָשְׁבוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְלֹא טָעוּ בְּמִכְשׁוֹל אוּמָּה זוֹ. וְיָעַץ וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּחָלְצוּ מֵהָעֵדָה, פֵּרוּשׁ הֵם מֵעַצְמָן כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא בַּר לֵבָב וּנְקִי כַפַּיִם יִמָּסֵר לְחֶשְׁבּוֹן הָאֶלֶף לַמַּטֶּה. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתֵבַת לֵאמֹר מַאֲמָר הַנֶּעְלָם שֶׁהוּא עִנְיַן נְקִיּוּתָם מֵחֵטְא מִדְיָן, לְהַבְחִין בְּעַצְמוֹ כָּל אֶחָד מֵהַנִּמְסָרִים אִם הוּא נָקִי וּבַר. וְאוּלַי כִּי רָמַז גַּם כֵּן בְּתֵבַת לֵאמֹר עִנְיַן הָעֲרָיוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נו:) ״לֵאמֹר״ זוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַחֲלוּצִים נְקִיִּים מֵהַחֵטְא. וּכְמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״אֲנָשִׁים לַצָּבָא״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) כָּל אֲנָשִׁים צַדִּיקִים. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא כְּשֶׁתִּהְיֶה תֵּבַת אֲנָשִׁים יְתֵרָה, בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מַה שֶׁדִּיַּקְנוּ בָּעִנְיָן. וְלָזֶה אֵין לָהֶם לָחוּשׁ לְמִכְשׁוֹל כֵּיוָן שֶׁהַיּוֹצְאִים לַצָּבָא צַדִּיקִים. וְעוֹד לָהֶם שֶׁיִּקָּרְאוּ חֲסִידִים כֵּיוָן שֶׁבָּא לְיָדָם עָוֹן זֶה וְנִצּוֹלוּ מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חדש ג קצה:) שֶׁלָּזֶה יִקָּרֵא חָסִיד. בְּאֶמְצָעוּת כֵּן תִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּאֵין מֵחוּשׁ. וְלָזֶה לֹא רָצָה שֶׁיִּרְצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא, כִּי בְּדֶרֶךְ זֶה יֵשׁ מֵחוּשׁ מְנִיעַת הַנְּקָמָה, וְאַדְרַבָּה לְהֵיפֶךְ כַּנִּזְכָּר:
פסוק ג:וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן – יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁבְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הוּא יְסוֹד הָעֲלִיָּה, וּבְחִינַת הַקְּלִפָּה הִיא סוֹד הַיְּרִידָה. וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא וְנִדְבָּק בּוֹ חֵלֶק הָרַע, תַּפְעִיל בּוֹ טִבְעָהּ וִיסוֹדָהּ לְהַשְׁפִּילוֹ. וּפְרָט זֶה פֵּרַשְׁנוּהוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל:יב), שֶׁהַחוֹטֵא יָכֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ וְעוֹמֵד בְּגֶדֶר הַשִּׁפְלוּת. וְהוּא אָמְרוֹ וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם מֵהַטֻּמְאָה הַסּוֹבֶבֶת הַשְׁוָאָתָם לְמִדְיָן, אֶלָּא יִהְיוּ בְּגֶדֶר הַטּוֹב שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה.
פסוק ג:וְאָמְרוֹ ״לָתֵת נִקְמַת ה׳״ – גַּם זֶה מֵהַהִתְחַכְּמוּת לְהַשָּׂגַת הַנְּקָמָה, שֶׁצִּוָּה אוֹתָם שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנַת הַנְּקָמָה לְקִנְאַת ה׳ אֲשֶׁר גָּרְמוּ בִּטּוּל מִצְווֹתָיו וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְהִתְנַקֵּם עַל הַמְּסֻבָּב מֵהַחֵטְא שֶׁמֵּתוּ כַּמָּה מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי לִכְשֶׁתִּהְיֶה הַכַּוָּנָה עַל זֶה אֵין בַּמַּעֲשֶׂה מִצְוָה לְהִסְתַּיֵּעַ בְּאֶמְצָעוּתָם לְהִנָּקֵם מֵאוֹיֵב. וַהֲגַם שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, לֹא אָמַר אֵלָיו שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל לָשׁוֹן זֶה, אֶלָּא שֶׁדְּבָרָיו הָיוּ עִם מֹשֶׁה ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּמֹשֶׁה נִתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ זֶה לְקַיֵּם הַנְּקָמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ בְּמַאֲמַר ״נְקֹם״.
פסוק ג:עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁאֵין צֹרֶךְ שֶׁיִּלָּחֲמוּ הֵם, אֶלָּא יִהְיוּ שָׁם עֲלֵיהֶם, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילָם. וְהַטַּעַם – לָתֵת נִקְמַת ה׳, פֵּרוּשׁ נְקָמָה שֶׁיִּתְנַקֵּם ה׳ בְּמִדְיָן בְּאֶמְצָעוּתָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות י״ד:י״ד) ״ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם״.
פסוק ג:וְאָמַר הַכָּתוּב וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעוֹמֵד בְּצִדְקוֹ מָסַר עַצְמוֹ לַדָּבָר, עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל הָאֶלֶף. וַהֲגַם שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מֵהַצַּדִּיקִים, נִתְחַכֵּם ה׳ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ הַנִּשְׁאָרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכָּרִים.
פסוק ו:וַיִּשְׁלַח וְגוֹ׳ אוֹתָם וְאֶת פִּנְחָס וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַיִּשְׁלַח, נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָן שְׁלוּחֵי מִצְוָה לִנְקוֹם נִקְמַת ה׳, וּשְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין. וְכָפַל לוֹמַר אוֹתָם פַּעַם שְׁנִיָּה לִרְמוֹז שֶׁשָּׁקוּל פִּנְחָס כְּנֶגֶד כֻּלָּן.
פסוק ו:וְטַעַם שֶׁבָּחַר בְּפִינְחָס וְלֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכַדּוֹמֶה, גַּם זֶה מֵהִתְחַכְּמוּת הַנְּקָמָה, כִּי זֶה הוּא אֲשֶׁר קִנֵּא וְעָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים מֻפְלָאִים, וְסָמוּךְ הוּא בְּכֹחַ מֻפְלָא לְהַשְׁמִיד כָּל הָאֻמָּה הַטְּמֵאָה. גַּם אֶפְשָׁר שֶׁחָשׁ מֹשֶׁה לְקִטְרוּג הָאֲנָשִׁים לָמָּה לֹא מִיחוּ בַּזּוֹנִים, הֲגַם שֶׁהֵם נְקִיִּים, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְשָׁלַח הַמְּקַנֵּא קִנְאַת ה׳ בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ. וְאוּלַי כִּי הוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק בְּמַאֲמַר אוֹתָם וְאֶת פִּינְחָס לוֹמַר יַשְׁלִים זֶה מַה שֶׁחָסֵר לָזֶה. וְאוּלַי כִּי דָּבָר זֶה הָיָה בְּלֵב תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה שֶׁנִּקְמַת מִדְיָן צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל יְדֵי פִּינְחָס, וְהֵן הָאָדוֹן חָשַׁב לְטוֹבָה שֶׁלֹּא יַכְלִים מֹשֶׁה לוֹמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שְׁלַח אֶת פִּינְחָס, שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁנִּפְסַל חָס וְשָׁלוֹם הוּא מֵהַמַּעֲשֶׂה, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְתָלָה הַדָּבָר בְּיַד מֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ ״נְקֹם״ וְגוֹ׳, וּמֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ יָדַע הַנָּכוֹן עֲשׂוֹת וַיִּשְׁלַח פִּינְחָס, וּבָזֶה נַעֲשֵׂית מַחְשֶׁבֶת ה׳ לְטוֹבָה וְלֹא נִכְלַם מֹשֶׁה יְדִיד ה׳.
פסוק ח:וְאֶת מַלְכֵי וְגוֹ׳ חֲמֵשֶׁת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר מִנְיָנָם, לוֹמַר שֶׁנֶּהֶרְגוּ יַחַד זֶה עִם זֶה וְרָאוּ זֶה אֶת זֶה בְּמַפַּלְתָּן. וְאָמְרוֹ מַלְכֵי מִדְיָן פַּעַם שְׁנִיָּה, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּכֶפֶל הַדְּבָרִים לוֹמַר שֶׁהֲרָגוּם בִּידִיעָה שֶׁהֵם מַלְכֵי מִדְיָן וְלֹא בְּהֶסַּח הַדַּעַת:
פסוק ח:הָרְגוּ בֶחָרֶב. הֻצְרַךְ לוֹמַר הָרְגוּ, הֲגַם שֶׁמּוּבָן הוּא שֶׁהֲרָגוּהוּ מִסְּמִיכוּת זִכְרוֹנוֹ עִם הַנֶּהֱרָגִים. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁאָמְרוּ כִּי בִּלְעָם הָלַךְ מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לְיַעֲצָם לְבַל יִלָּחֲמוּ בְּמִדְיָן, וְאָמַר לָהֶם: וּמָה כְּשֶׁהֱיִיתֶם וְכוּ׳, עַד כָּאן. הַדְּבָרִים יַגִּידוּ כִּי בִּלְעָם נֶהֱרַג קֹדֶם הֲרִיגַת ה׳ מַלְכֵי מִדְיָן, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ וְיִחֵד לוֹ הֲרִיגָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְהָעִירְךָ שֶׁלֹּא נֶהֱרַג עִמָּהֶם, שֶׁלֹּא הָיָה מוּבָן כֵּן אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הָרְגוּ. וְאָמְרוֹ בֶּחָרֶב, לוֹמַר שֶׁבִּטְּלוּ כְּשָׁפָיו בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוּהוּ בְּגַשְׁמִי.
פסוק טז:הֵן הֵנָּה וְגוֹ׳ בִּדְבַר בִּלְעָם. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ הֵן הֵנָּה, עוֹד לָמָּה הֶאֱרִיךְ לוֹמַר ״בִּדְבַר בִּלְעָם וְגוֹ׳ עַל דְּבַר פְּעוֹר״, וְיִתְבָּאֵר הַדָּבָר בְּהָעִיר לָמָּה שָׁגְגוּ פִּינְחָס וְצַדִּיקֵי עֶלְיוֹן שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ בְּדָבָר זֶה.
פסוק טז:אָכֵן פִּינְחָס וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא דָּנוּ וּפְטָרוּם מִטַּעַם שֶׁהַנָּשִׁים כְּפוּפוֹת הֵן לְבַעֲלֵיהֶן וְלַאֲבוֹתֵיהֶן וַאֲנוּסִים הֵמָּה, וְהֵן הָאָדוֹן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִרְגִּישׁ שֶׁמִּטַּעַם זֶה הֶחֱיוּ אוֹתָם וּבָא בְּטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת וְאָמַר: בִּשְׁלָמָא אִם לֹא הָיוּ עוֹשִׂים אֶלָּא מַעֲשֵׂה הַזְּנוּת שֶׁבָּא לָהֶם עָלָיו מִצְוַת גְּדוֹלֵיהֶם יֵשׁ לָדוּן אוֹתָם לִזְכוּת, אֶלָּא שֶׁהֵם עָשׂוּ מֵעַצְמָן מַעֲשֶׂה אַחֵר מַה שֶׁלֹּא צִוּוּ אוֹתָם גְּדוֹלֵיהֶם, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה פְּעוֹר, שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כ,כג) שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים לָהֶם צוּרַת פְּעוֹר וְאוֹמְרִים לָהֶם: הִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה וְתִהְיֶה נִשְׁמַעַת לוֹ. נִמְצָא שֶׁמִּכְשׁוֹל עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה מֵהֶם. וְהוּא אָמְרוֹ הֵן הֵנָּה, פֵּרוּשׁ, מִדְּנַפְשָׁם הָיוּ סִבָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. בִּדְבַר בִּלְעָם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, בְּאֶמְצָעוּת סִבַּת עֲצַת בִּלְעָם שֶׁיְּעָצָם לְהַפְקִיר בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת. וְתִמְצָא שֶׁלֹּא אָמְרוּ זַ״ל שֶׁאָמַר בִּלְעָם אֶלָּא עִנְיַן הַזְּנוּת, כְּאָמְרָם (שם): אֱלֹהֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה וְכוּ׳, וְהֵם הָיוּ סִבָּה לִמְסֹר מַעַל בַּה׳ עַל דְּבַר פְּעוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לְהִשָּׁמַע לָהֶם אֶלָּא אִם יִשְׁתַּחֲווּ לִפְעוֹר. וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה׳, פֵּרוּשׁ, בְּסִבַּת עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא בְּסִבַּת הַזְּנוּת, וּמִי גָּרַם עֲבוֹדָה זָרָה – הֵן הֵנָּה. וְאוֹמֵר ״וְעַתָּה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, יִתְוַדּוּ עַל הַשְּׁגָגָה וְיַהַרְגוּ כָּל וְגוֹ׳.
פסוק יז:הֲרֹגוּ. הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״הֲרֹגוּ״, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (ספרי) לְהַפְסִיק וְכוּ׳, שֶׁאִם לֹא כֵן יִהְיֶה מַאֲמַר ״וְכָל אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ שָׁקוּל אִם נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה. וְקָשֶׁה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים תֵּבַת ״הַחֲיוּ לָכֶם״ בְּפָסוּק ״וְכֹל הַטַּף״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״הַחֲיוּ לָכֶם״, וּבָזֶה אֵין צֹרֶךְ לִכְפּוֹל מַאֲמַר ״הֲרֹגוּ״. וְאוּלַי שֶׁחָשׁ לוֹמַר כֵּן שֶׁאָז תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא מְצַוֶּה אוֹתָם לְהַחֲיוֹתָם, וְלֹא כֵן מַחֲשֶׁבֶת ה׳ אֶלָּא רְשׁוּת הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין מִצְוָה לַהֲמִיתָם, וְלָזֶה הִקְדִּים מַאֲמַר ״וְכֹל הַטַּף״ וְגוֹ׳ לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ מַה יִּהְיֶה דִּינָם, לֹא לְצַוּוֹת בָּהֶם.
פסוק יז:וְעוֹד נִשְׁאַר לָנוּ לְיַשֵּׁב מַה שֶׁקָּשֶׁה עוֹד, לָמָּה אָמַר הִרְגוּ בִּתְחִלַּת הַכָּתוּב וְלֹא הִסְפִּיק בַּ״הֲרוֹגוּ״ שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר ״הִרְגוּ״ לְמַאֲמַר ״וְעַתָּה״, לוֹמַר שֶׁהַתְּשׁוּבָה הָרְמוּזָה בִּ״וְעַתָּה״ הִיא בְּמַעֲשֵׂה הֲרִיגָה, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא הָרְגוּ לֹא קִיְּמוּ תְּשׁוּבַת הַחֵטְא. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ ״הִרְגוּ״ לַטָּף וַ״הֲרוֹגוּ״ לָאִשָּׁה וְכוּ׳, לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה עַל אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן. אוֹ נִתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ זִכְרוֹן הַהֲרִיגָה לְתֵיבַת ״וְעַתָּה״, לוֹמַר שֶׁיַּהַרְגוּם תֵּכֶף וּמִיָּד.
פסוק יח:הַחֲיוּ לָכֶם. פֵּרוּשׁ, יְגַיְּירוּ אוֹתָם, שֶׁבָּזֶה יִקָּרְאוּ חַיִּים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לָהֶם לְהִנָּשֵׂא לֶחָפֵץ בָּהֶם:
פסוק לב:וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ וְגוֹ׳ וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה וְגוֹ׳ וַיְהִי הַמֶּכֶס וְגוֹ׳ וַתְּהִי מֶחֱצַת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֶאֱרִיךְ כָּל כָּךְ בִּפְרָטֵי הַחֶשְׁבּוֹן בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל כָּל הַבָּא לִמְנוֹת לֵידַע כִּי כָּךְ יַעֲלֶה לְמֶחְצָה וְכֵן יַעֲלֶה לְמֶכֶס וְגוֹ׳, גַּם בְּעִנְיַן מֶחֱצַת הָעֵדָה לֹא הֶאֱרִיךְ לוֹמַר כָּל פְּרָטֵי הַסְּכוּמִים אֶלָּא חֶשְׁבּוֹן הָעוֹלֶה בְּמַחֲצִית הַמַּלְקוֹחַ, וְגַם עָלָיו דָּן אָנֹכִי שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרוֹ. וְהָרַמְבַּ״ן עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּתַב טַעַם הַדָּבָר שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נֶחְסַר אֶחָד מִזְּמַן הַמִּסְפָּר לִזְמַן שֶׁחָצוּהוּ, עַד כָּאן. וְאֵין נִרְאֶה בְּעֵינַי דָּבָר זֶה שֶׁמַּה שֶׁלֹּא נֶחְסַר מֵהַמִּקְנֶה בִּזְמַן מוּעָט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵס, וּמַה גַּם שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לִכְתּוֹב כָּל הַדְּבָרִים בִּשְׁבִילוֹ.
פסוק לב:וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא, שֶׁהוֹדָעַת פְּרָטֵי הַחֶשְׁבּוֹן בְּמַחֲצִית חֵלֶק הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא הוּא לְגַלּוֹת שֶׁהַמֶּכֶס הָיָה מִלְּגָיו, לֹא שֶׁהָיָה מוֹנֶה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְנוֹתֵן אֶחָד לַה׳ מִפְּאַת הַמֶּכֶס, אֶלָּא מוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע וְנוֹתֵן אֶחָד, וְלָזֶה הֶעֱלָה כָּל פְּרָטֵי חֶשְׁבּוֹן הַמֶּכֶס, וּמִמֶּנּוּ תֵּדַע שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים אֶחָד לְאַרְבַּע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע.
פסוק לב:וְהוֹדָעַת חֶשְׁבּוֹן מֶחֱצַת הָעֵדָה – בָּא הַכָּתוּב לְהָסִיר טָעוּת אַחֵר, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר לְעוֹלָם מֶכֶס שֶׁנָּתְנוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִלְּבַר, וְאֵין רְאָיָה מִסְּכוּם הַמֶּכֶס שֶׁעָלָה הַמֶּכֶס לוֹמַר שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה עוֹלֶה מֶכֶס שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֹאן לַמִּסְפָּר הָאָמוּר. יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ הַמֶּכֶס מִמַּחֲצִית הָעֵדָה, שֶׁבָּזֶה יַעֲלֶה מִסְפָּר הָאָמוּר בַּמֶּכֶס חֵלֶק הַצָּבָא הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה נִתָּן מִלְּבַר. אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא הַכָּתוּב וּמָנָה מִסְפַּר חֵלֶק הָעֵדָה וּמְנָאוֹ שָׁלֵם לְהָסִיר מֵחוּשׁ זֶה, וְלָזֶה לֹא פֵּרַט הַכָּתוּב בְּמִסְפַּר חֵלֶק הָעֵדָה אֶלָּא מִסְפַּר הַמַּחֲצִית לְצֹרֶךְ מַה שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁהַמֶּכֶס נִתָּן מִלְּגָיו וְכָל אֶחָד שִׁלֵּם חֶלְקוֹ מִמַּחֲצִיתוֹ, וְהוּא גַּם כֵּן מַה שֶׁצִּוָּהוּ ה׳ בְּמַאֲמַר ״מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ״ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִפְרְעוּ הַמֶּכֶס אֶלָּא מִמַּחֲצִיתָם, וְגַם אָמַר אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּכֶס מִלְּגָיו.
פסוק מט:וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַנַּקְרֵב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ מַאֲמַר וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳ וְלֹא נִפְקַד וְגוֹ׳ הוּא לְהָסִיר מֵהֶם חֲשַׁשׁ מִכְשׁוֹל עָוֹן, כַּמּוּבָן מִמִּין הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים, וּמַאֲמַר וַנַּקְרֵב וְגוֹ׳ הוּא טַעַם הַקָּרְבָּן שֶׁהוּא לְכַפֵּר עַל הִרְהוּר עָוֹן, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁבָּת (שבת סד.) וּפֵרַשְׁתִּיהוּ בְּחִבּוּרִי (חפץ ה׳):
פסוק נא:כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה. הוֹדִיעַ בָּזֶה רִבּוּי הַשָּׁלָל שֶׁל מִדְיָן לְבַד הָיָה שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וְאָמַר עוֹד אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ אַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ הַכָּתוּב לְמַעְלָה בִּזַּת אַנְשֵׁי הַצָּבָא שֶׁבָּזְזוּ לְעַצְמָן, גַּם אֵין זֶה מְקוֹם הוֹדָעָה זוֹ, אֶלָּא בָּא לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא כָל כְּלֵי זָהָב שֶׁל מִדְיָן הָיוּ אֵלּוּ, אֶלָּא מַה שֶׁהֵבִיאוּ הַמְּמֻנִּים שֶׁל הַצָּבָא מִלְּבַד מַה שֶׁבָּזְזוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁמָּצְאוּ לָהֶם עֹשֶׁר גָּדוֹל.
פסוק נד:אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן וְגוֹ׳ לִפְנֵי ה׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּתַב בְּסֵדֶר זֶה שֶׁהִפְסִיק בֵּין זִכְרוֹן הַמָּקוֹם וּבֵין מַאֲמַר ״לִפְנֵי ה׳״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה׳ זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״? וְיִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה, כָּל הַמְפַנֶּה עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה, אֲפִלּוּ הוּא יִשְׂרָאֵל רָאוּי הוּא לְהַעֲלוֹת עוֹלָה כְּכֹהֵן גָּדוֹל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ כָּל כְּלֵי מַעֲשֶׂה שֶׁהֵרִימוּ הַפְּקוּדִים הָיוּ מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁפִּנּוּ עַצְמָן מֵהָעֲבֵרָה, וְהַכֵּלִים בָּאוּ מִגּוּף הַדָּבָר, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים ו:ו) שֶׁכָּךְ הָיָה מִנְהָגָם בְּאוֹתָהּ מִלְחָמָה: כְּשֶׁהָיוּ מַפְשִׁיטִים תַּכְשִׁיטֵיהֶם הָיוּ טָחִין פְּנֵיהֶם בְּטִיט וָרֶפֶשׁ וְהָיוּ פּוֹרְקִין נִזְמֵיהֶם מֵהֶם שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַה שֶׁסָּמַךְ מַאֲמַר ״לִפְנֵי ה׳״ לְמַאֲמַר ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת לִפְנֵי ה׳ כְּמַאֲמַר רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה, וְהָיָה הַדָּבָר לְזִכָּרוֹן.
