פסוק ב:נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. וּמֹשֶׁה שִׁנָּה וְאָמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״. וְעוֹד קָשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר. מְנָא לֵיהּ לְרַשִּׁ״י לוֹמַר כֵּן, שֶׁמָּא הָיָה נֶעֱצָב עַל מִיתָתוֹ, וְכִי בַּעֲבוּר זֶה לֹא הָיָה לוֹ לְהָקִים דְּבַר ה׳, וּמִי כָּמוֹהוּ מְקַיֵּם דְּבַר ה׳ בְּלֹא אִחוּר? וּמַה שֶּׁאָמַר: ״וַיִּמָּסְרוּ״, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל כוּ׳ עַד שֶׁנִּמְסְרוּ בְּעַל כָּרְחָם – לֹא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ הַהֶכְרֵחַ אֲשֶׁר הֱבִיאָם לָזֶה.
פסוק ב:וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁהַמִּדְיָנִים שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשׂוּ, אַחַת לַשָּׁמַיִם, כִּי הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבִזְנוּת, וְאַחַת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי הִפִּילוּ בַעֲצָתָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי מַה שֶּׁעָשׂוּ לִי שְׁרִי וּמָחוּל, כִּי אִם רַבּוּ פִּשְׁעֵי הָאָדָם מַה יַּעֲשֶׂה לּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הַנְּקָמָה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל כִּי רַבָּה רָעָתָם. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ״, וּכְבָר יָדַע מֹשֶׁה רֹב חִבַּת יִשְׂרָאֵל אֶל מַנְהִיגֵיהֶם, אָמַר בְּלִבּוֹ: אִם אוֹמַר אֶל יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם כַּאֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לִי מִפִּי הַגְּבוּרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּיתָתִי תְּלוּיָה בִּנְקָמָה זוֹ, אִם כֵּן יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁמָּחַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חֶלְקוֹ כָּךְ אֲנַחְנוּ נִמְחֹל לָהֶם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָנוּ וְלֹא נְבַקֵּשׁ נְקָמָה כָּל כָּךְ מְהֵרָה, כִּי בְּיָדֵינוּ לְאַחֵר זְמַן הַנְּקָמָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ מֵאִתָּנוּ. וּמֹשֶׁה לְפִי שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת דְּבַר ה׳ בְּלֹא אִחוּר, שִׁנָּה וְאָמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״, וְיַחְשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ הַנְּקָמָה בַּעֲבוּר כְּבוֹדוֹ, אִם כֵּן חֵלֶק גָּבוֹהַּ מִי יַתִּיר לְאַחֲרוֹ, וּבָזֶה יִהְיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַלְתָּר. וְעַל הֶכְרֵחַ זֶה נֶאֱמַר: ״וַיִּמָּסְרוּ״, כִּי מֵאַחַר שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״ עַל כֵּן הָיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת בְּלֹא אִחוּר, וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁעָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר, שֶׁהֲרֵי הָיָה בְּיָדוֹ לְהַמְשִׁיךְ זְמַן הַנְּקָמָה אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּהֲוָיָתָן.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁכָּתַב תְּחִלָּה ״מִדְיָנִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כֵּן נֶאֱמַר ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״, לְפִי שֶׁבְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵם רַבִּים, כְּאִלּוּ רַבִּים עָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁעָשׂוּ, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָם נֶחְשָׁבִים כִּי אִם לְאִישׁ אֶחָד, כִּי כֻּלָּם כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ.
פסוק ב:וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״בְּמִדְיָן״, בַּשַּׂר שֶׁל מִדְיָן לְמַעְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד י): ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ״, שֶׁדָּרְשׁוּ (דב״ר א כב) עַל שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳״, כִּי לַה׳ הַמִּלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא לְאָדָם.
פסוק ו:אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ כוּ׳ (סוטה מג), פֵּרוּשׁ שֶׁבּוֹ הָיָה מֹשֶׁה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַשְׁאִיר לָהֶם שֹׁרֶשׁ וָעָנָף, כִּי בְּלָאו הָכֵי הָיָה פִּינְחָס שׂוֹנֵא לָהֶם מִצַּד הַמְּכִירָה שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרַיְמָה (בראשית לז לו), מָקוֹם מְיֻחָד לִזְנוּת, וְעַתָּה אָחֲזוּ הַמִּדְיָנִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ לְפִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה הוּא יִגְמֹר, הַיְנוּ שֶׁסִּימָן מָסַר לוֹ, כַּאֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לְהַפִּיל אוֹתָם, כִּי הִפִּיל אֶת כָּזְבִּי בַּת מֶלֶךְ, כָּךְ נָפֹל יִפְּלוּ כֻּלָּם לְפָנֶיךָ. וּבְלִי סָפֵק שֶׁהָיָה לוֹ לֵב אַמִּיץ כְּנֶגְדָּם יוֹתֵר מִן אֶלְעָזָר אַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלוּ לְפָנָיו וְנִמְסְרוּ בְּיָדוֹ, וּבִשְׁבִיל שֶׁהִתְחִיל הַמִּצְוָה הָיָה לוֹ לְהָבִיא הָעִנְיָן לִידֵי גְּמַר הַמִּצְוָה, כִּי אִם מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה קַל וָחֹמֶר שֶׁחֵלֶק מִמֶּנָּה יִגְרֹר כֻּלָּהּ. וּמֹשֶׁה לֹא רָצָה לֵילֵךְ לְפִי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּמִדְיָן וְהָיָה יָרֵא שֶׁאִם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִתְרַשְּׁלוּ בְּאֵיזֶה דָּבָר יִתְלוּ הַחֶסְרוֹן בְּמֹשֶׁה, וְיֹאמְרוּ שֶׁהָיָה חָס עַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִתְגַּדֵּל שָׁמָּה.
פסוק ו:וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״, אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים כִּי שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף הוּא חֵלֶק חֲמִשִּׁים מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, לְכָךְ הֵבִיאוּ הַשָּׁלָל אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים כְּשִׁעוּר סְתַם תְּרוּמָה בֵּינוֹנִית. וּמִדְּקָאָמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״ מַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (מטות ג) שֶׁלָּקַח שְׁנֵי אֲלָפִים מִכָּל שֵׁבֶט. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר אַלְפַּיִם לַמַּטֶּה, לְפִי שֶׁרַק אֶלֶף לַמַּטֶּה הָלְכוּ לַמִּלְחָמָה וְאֶלֶף יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים, וּבֵין הַכֹּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף לִנְקֹם מֵהֶם מַה שֶּׁהִפִּילוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל.
פסוק ו:וּמַה שֶּׁכָּתַב ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אֶלֶף מִמַּטֶּה״, לְפִי שֶׁגַּם זְכוּת הַמַּטֶּה הָלַךְ עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, וְהָאֶלֶף הָיָה צֵרוּף לַמַּטֶּה עַצְמוֹ כִּי זְכוּתָם מְסַיַּעְתָּם, וּלְכָךְ נָתְנוּ מִן הַשָּׁלָל גַּם לְכָל הָעֵדָה.
פסוק טו:הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁטָּעוּת זֶה בָּא לָהֶם לְפִי שֶׁכְּבָר יָדְעוּ צִוּוּי ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ וְגוֹ׳ – עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, (יבמות ס ט) לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְקַדֵּם בְּלֶחֶם וּבְמַיִם. וְיָדוּעַ שֶׁעִקַּר טַעַם רִחוּקָם הוּא בַּעֲבוּר שֶׁהֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת, וְתָלָה הַדָּבָר בְּמַה שֶּׁלֹּא קִדְּמוּם בְּלֶחֶם וּמַיִם כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, שֶׁלְּכָךְ לֹא קִדְּמוּם בְּלֶחֶם וּבְמַיִם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים מִן טֹרַח הַדֶּרֶךְ, וְיִהְיוּ מֻכְרָחִין לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶם וְלִשְׁתּוֹת מִן צַרְצוּר יַיִן כְּדֵי לְהַרְגִּילָם לְעֶרְוָה, כִּדְמַסִּיק בְּסַנְהֶדְרִין (קו.). וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעִנְיַן הַזְּנוּת הָיוּ הַנָּשִׁים עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְרַחֲקוּ הַנָּשִׁים, לְפִי שֶׁכָּל עִקַּר פְּעֻלָּה זוֹ עָשׂוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם הִפְקִירוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם וְהִכְרִיחוּם עַל הַזְּנוּת, כִּי מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ בְּצִוּוּי בַּעֲלֵיהֶם אוֹ אֲבִיהֶם. וּמִכָּאן יָצָא לָהֶם טָעוּת זֶה לוֹמַר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִתְרַחֲקוּ הַנָּשִׁים שֶׁל עַמּוֹן וּמוֹאָב מִלָּבֹא בִּקְהַל ה׳ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָיוּ פּוֹעֲלֵי הַזְּנוּת, כָּךְ בְּמִלְחֲמוֹת מִדְיָן לֹא נִצְטַוּוּ לַהֲרֹג הַנָּשִׁים כִּי הָיוּ מֻכְרָחִים בְּכָל מַה שֶּׁעָשׂוּ. וְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: ״הֵן הֵנָּה הָיוּ״ וְגוֹ׳, בִּשְׁלָמָא מִצְוַת עַמּוֹן וּמוֹאָב לְדוֹרוֹת דִּין הוּא שֶׁלֹּא לִקְנֹס הַנָּשִׁים מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל בְּמִדְיָן שֶׁנִּצְטַוִּיתֶם לְהָרְגָם, קַל וָחֹמֶר שֶׁהַנָּשִׁים בִּכְלָל, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ טו): ״וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ״, וְטַעֲמוֹ לְפִי שֶׁבָּאָה לְאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, כָּךְ הַנָּשִׁים, כִּי הֵן הֵנָּה בְּעַצְמָם הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶבֶן נֶגֶף וּמִכְשׁוֹל, וְהָיָה לָכֶם לִלְמֹד מִן דִּין הַבְּהֵמָה אֶל דִּין הַנָּשִׁים הַלָּלוּ.
פסוק טו:וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כה יז) פֵּרַשְׁנוּ שֶׁלְּכָךְ לֹא צִוָּה לְהַשְׁמִיד אֶת מוֹאָב, לְפִי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה וְהָלְכוּ אֶל בְּנוֹת מוֹאָב לְפַתּוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כה א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, אֲבָל בְּנוֹת מִדְיָן צֹרְרִים הֵם לָכֶם, כִּי הֵמָּה בָּאוּ לָכֶם, כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְנוּ כָּל זֶה בִּרְאָיוֹת. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל זֶה אָמַר מֹשֶׁה לְבַטֵּל טָעוּתָם: ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי הֵמָּה הָלְכוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְפַתּוֹתָם, וְאֵינָן דּוֹמִים לִבְנוֹת מוֹאָב, כִּי עַל כֵּן לֹא נִתְרַחֲקוּ הַנָּשִׁים מִלָּבֹא בִּקְהַל ה׳ לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ הֵמָּה הַמַּתְחִילִין. אֲבָל בְּנוֹת מִדְיָן הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּתְחִילִין בַּקַּלְקָלָה כָּאָמוּר.
פסוק יז:וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף. מַה עִנְיָן הַטָּף לְכָאן, שֶׁהֲרֵי לֹא יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה כִּי אִם עַל הַנָּשִׁים. וְעוֹד, ״הִרְגוּ״ וַ״הֲרֹגוּ״ לָמָּה לִי? וְנִרְאֶה שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לָהֶם: ״הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה״, בֵּין רְאוּיָה לִבָּעֵל בֵּין אֵינָהּ רְאוּיָה, וְלָמָּה לֹא יְדַעְתֶּם מִסְּבָרָא שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֶתְכֶם שֶׁחַסְתֶּם עַל הַנָּשִׁים אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁכְּבָר זְנִיתֶם עִמָּהֶם אוֹ לְפִי שֶׁדַּעְתְּכֶם עוֹד לִזְנוֹת עִמָּהֶם. וְעַתָּה אַף אִם אוֹמַר לָכֶם שֶׁתַּהַרְגוּ הַנְּקֵבוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא תֵּצְאוּ מִידֵי חֲשָׁד זֶה, כִּי יֹאמְרוּ, אִלְמָלֵא שֶׁצִּוִּיתִי לָכֶם שֵׁנִית לֹא הֲרַגְתֶּם אוֹתָם. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁתַּהַרְגוּ כָּל זָכָר בַּטָּף תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַנְּקֵבוֹת, וְאָז יֹאמְרוּ שֶׁבָּאתֶם לְהִמָּלֵךְ בִּשְׁנֵיהֶם כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּטַּף וְנָשִׁים, לְפִי שֶׁבַּטַּף אֵין מָקוֹם לַחֲשֹׁד אֶתְכֶם, וּבְוַדַּאי יֹאמְרוּ שֶׁלְּכָךְ לֹא הֲרַגְתֶּם הַטַּף לְפִי שֶׁהֱיִיתֶם מְסֻפָּקִים בָּהֶם וּבָאתֶם לְהִמָּלֵךְ בְּמֹשֶׁה, כָּךְ יֹאמְרוּ גַּם עַל הַנָּשִׁים, וּבָזֶה תֵּצְאוּ מִידֵי חֲשָׁד זֶה. וּלְכָךְ אָמַר ״הִרְגוּ״ וַ״הֲרֹגוּ״, כִּי לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי לַטַּף וְנָשִׁים לְכָל אֶחָד טַעַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי הַנָּשִׁים נֶהֱרָגִים בְּדִין, כִּי ״הֵן הֵנָּה הָיוּ״ וְגוֹ׳, וְהַטַּף כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִן הַחֲשָׁד. וּלְכָךְ אָמְרוּ בַּסּוֹף: ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ לַעֲבֵרָה, כִּי אָמְרוּ נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִן חֲשָׁד זֶה.
פסוק יז:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה״ מִיָּד וְתֵכֶף ״הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף״. כִּי לֵית דֵּין צְרִיךְ בְּשַׁשׁ (ברכות מ) וְעִכּוּב, אֲבָל ״כָּל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ הֲרֹגוּ״, אֲבָל לֹא תֵּכֶף, כִּי אִם אַחַר שֶׁיִּוָּדְעוּ לָכֶם עַל יְדֵי הַצִּיץ אֵיזוֹ רְאוּיָה לִבָּעֵל. וּמִכָּאן רְאָיָה לְמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה (כח לו) שֶׁהַצִּיץ הָיָה מְכַפֵּר עַל הַזְּנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג ג): ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״, וְהָיָה כָּתוּב עָלָיו ״קֹדֶשׁ לַה׳״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה. וּמִטַּעַם זֶה הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִּיץ, מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁגָּרְמָה שֶׁהוֹרִיקָה פְּנֵי כָּל הָרְאוּיָה לְמִשְׁכָּב. וְזֶה טַעַם יָקָר.
