א שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִמֶּ֑ךָּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצֻרֹ֖ת בַּשָּׁמָֽיִם׃ ב עַֽם־גָּד֥וֹל וָרָ֖ם בְּנֵ֣י עֲנָקִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ וְאַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתָּ מִ֣י יִתְיַצֵּ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י עֲנָֽק׃ ג וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙ אֵ֣שׁ אֹֽכְלָ֔ה ה֧וּא יַשְׁמִידֵ֛ם וְה֥וּא יַכְנִיעֵ֖ם לְפָנֶ֑יךָ וְהֽוֹרַשְׁתָּ֤ם וְהַֽאַבַדְתָּם֙ מַהֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לָֽךְ׃ ד אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶיךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃ ה לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ ו וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה׃ ז זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר לְמִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּֽאֲכֶם֙ עַד־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָֽה׃ ח וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃ ט בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃ י וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל׃ יא וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית׃ יב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה׃ יג וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ יד הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃ טו וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃ טז וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶתְכֶֽם׃ יז וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃ יח וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כָּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃ יט כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא׃ כ וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא כא וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַחְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃ כב וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־יְהוָֽה׃ כג וּבִשְׁלֹ֨חַ יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת־פִּ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ׃ כד מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃ כה וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃ כו וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהוָה֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ כז זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃ כח פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָרֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהוָ֔ה לַהֲבִיאָ֕ם אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הוֹצִיאָ֖ם לַהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר׃ כט וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג ביאור המלות

רלב"ג

פסוק א:
שמע ישראל אתה עובר היום את וגו'. ביאר להם שהגוים שהם באים לרשת הם גדולים ועצומים מישראל ושם בני ענקי שלולי יד השם יתעלה לא יוכל איש להתיצב לפניהם עם שהם בערים גדולות בשמים לרוב גובה הבירות והמגדלים והמבצרים אשר שם ולזה צריך אתה לדעת שלא יהיה נצוחך אותך מצד עצמך אך השם יתעלה הוא המשמיד אותם מפניך:
פסוק ד:
אל תאמר בלבבך בהדוף יי' אלהיך וגו'. ביאר לך כי לא בצדקתך ירשו הארץ אך ברשעת הגוים הם כי לולי רשעתם לא ענשם השם יתעלה בזה העונש כי מעשה ידיו כלם ולזה אמר לאברהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה ולפי שלא תספיק זאת הסבה לבד בהורשת הארץ לישראל ביאר שזה הטוב היה לישראל מצד ברית השם יתעלה עם האבות לא בצדקת ישראל לבדה כי אל היתה עדין באופן שתספיק בכמו זאת ההשגחה הנפלאה והנה היה התועלת בזה אולי אם יחשבו ישראל כי צדקתם היתה סב בירושת הארץ עם רשעת הגוים ההם הנה בראותם כי כל הגוים עובדי ע"ז לא ייראו אם יעשו כמעשיהם שיורשו מן הארץ כי אינם צדיקים מהם בדדרך שיתן להם הש' יתע' הארץ בצדקתם אך עתה שידעו כי רשעת הגוים היתה הסבה בזה ולא היתה הארץ לישראל כי אם מצד ההשגחה הפרטית אשר היה דבוקה באבות יש לירוא שברשעתם תאבד הארץ מהם ע"י שאר הגוים כשתהיה להם מצד ההשגחה הכללית:
פסוק ו:
וידעת כי לא בצדקתך וגו'. ביאר להם כי לא בצדקתם יתן להם השם יתעלה הארץ לפי שהם עם קשה ההעתק מהפחיתיו' אשר גדלו עליהם במצרים ויורה זה כי מעת צאתם ממצרים עד בואם לערבות מואב היו תמיד ממרים עם השם יתעלה וזה כי בהיות משה בהר חורב לקבל התורה סרו ישראל מהר מאמונת השם יתעלה עם מה ששמעו באזניהם עשרת הדברים מהש' יתעל באמצעות הקול הנפלא ועשו להם עגל מסכה.
פסוק ט:
והנה ספר אז לישראל היותו יושב אז בהר מ' יום ומ' לילה בזולת אכילה ושתיה והלוחות שנתן לו השם יתע' היו כתובים באצבע אלהים והיו בהם עשרת הדברים ששמעו כם בזה האופן הנפלא במעמד הר סיני לפרסם לכל ישראל אלו הנפלאות וספר שכבר רצה השם יתעלה להשמידם אז לולי תפלת משה והוא ירד מן ההר וראה חטא ישראל הנפלא והיה זה סבה אל ששבר הלוחות מרוב כעסו כאלו הורה בזה כי לשואת נתן תורה לישראל כי תכף עברו על היותר קשה מנה והוא דבור לא יהיה לך:
פסוק יח:
ואתנפל לפני השם בראשונה מ' יום וגו'. ירצה לפי מה שאחשו' כי הראשונ' בסוף המ' יום כשרא' משה כעס השם יתע' על יש' התנפל לפניו ובקש ממנו שלא יכלה עמו באפו ואחר ירד תכף לנקו' העון כפי מה שאפשר כי לא יתכן שיתפלל לשם יתעלה בעדם והם עדין מחזיקים ברשעתם ולזה ירד תכף מההר ושבר הלוחות בראותו מעשה העגל וצוה להרוג כי העובדים ולשרוף העגל להאבידו ואחר זה היה יותר נכון שיבקש מה' ית' שישוב חרון אפו מישראל אחר שביער הרע מקרבם. והתנפל לפי השם יתעלה בראשונה. שהתנפל לפניו שלא יכלם תכף כמו שזר עליהם ועמד בזה ההתנפלות השני מ' יום ומ' ילה בזולת אכילה ושתיה עד שנעתר לו השם יתעלה וכבר ביארנו על דבר קרח כי יתכן שיענש בחטא אחד כל העם מצד היותם מתאחרים ולזה לא הספיק למשה בערו הרע מקרב ישראל להשיב חרון אפו מהם והוא אפשר שנאמר כי זה בראשונה שב אל אמרו מ' יום ומ' ליה לחם לא אכלתי ומים לא שתישי ויהיה הרצון בזה וכבר התנפלתי לפי יי' וכמו שעמדתי בראשונה מלאכול ולשתות מ' יום ומ' לילה כן עמדתי אז מלאכול ולשתות מ' יום ומ' לילה:
פסוק כ:
ובאהרן התאנף יי' וגו'. הנה אף השם יתעלה היה על אהרן על שכבר היה סבה באופן מה לחטא ישראל ואף על פי שהיתה כונתו טובה כמו שביארנו בפרש' כי תשא והעד שהיתה כונתו טובה שכבר נמחל לו ונתנה הכהונה לו לזרעו וזה לא היה ראוי אם היה חושב להעשות כומר לע"ז אך היה ראוי שיהיה ענשו יותר חזק מהאנשים שהשתחוו לעגל שלפי יתרון מעלת החוטא ראוי שיהיה העונש יותר גדול ועוד כי משה זכר בזה המקום שהתפלל על ישראל אחר הריגתו לחוטאים ולזה הוא מבואר כי הוא התפלל על אשר לא חטאו בזה מצד עצמם ואמר אחר זה ואתפלל גם בעד אהרן וזה ראיה שלא חטא אהרן בזה כי אם במקרה אך הצילם מהחטא לפי כוחו ומפני מה שנמשך במקרה מהחטא לישראל בסבתו הוצרך אל שיתפלל משה עליו להצילו מההשמד וכבר הרחבנו המאמר בזה בפרשת כי תשא.
פסוק כד:
והנה להשים הספור לבאר להם שהם היו תמיד ממרים עם הש' יתע' זכר להם ענין מה שהקציפו השם יתעלה בתבערה ובמסה ובדבר המרגלים קודם שיבאר הענין מהתפלה שהתפלל לשם יתעלה בהר להשיב חרון אפו על כל החטא שהיה בעשיית העגל כבר ביארנו ענין התפלה הזאת הפרש' כי תשא וממה שבארנו שם התבאר הכונה במה שנזכר התפלה בזה המקום כי הכונה אחת ואם הומר הלשון והסדור בדברים: