פסוק א:אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות וגו' כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. יש לפרש דהנה קי"ל דאין נכון להוסיף לעשות הרחקה על התורה כי כל המוסיף דבר מותר גורע אכן קי"ל דבע"ת צריך להרחיק מן הקצה אל הקצה האחרון ויוסיף גדרים וסייגים והרחקות שלא יבוא עוד לידי עבירה והנה בשאר ע"א באמת היה די בביטול אך מפני שחטאו בע"א דפעור נמצא כדי שלא יחזרו ח"ו לסורם הוצרכו לאבד תאבדון וזה מה שמדייק בקרא כל הימים אשר אתם חיים דייקא ואתם החוטאים לכך אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' כי הבע"ת צריך לעשות תשובה באותו מקום כי באותו מקום שחטא נברא שם מזיק ולכך צריך ג"כ בעשיית תשובה באותו מקום כדי להרוג המזיק ולזה כל המקומות אשר עבדו שם הגוים ואתם בע"ת ולכן אבד תאבדון:
פסוק ג:ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום וגו' לשכנו תדרשו ובאת שמה. נראה לפרש דאיתא בספרי לשכנו תדרשו עפ"י נביא. נראה כוונתו שלא תעלה על דעתיכם אחרי שהקב"ה אמר אל המקום אשר יבחר באם תבואו לא"י ותראו הרים גבוהים הרבה ואינכם יודעים איזה ההר אשר בחר בו ה' ותבנו מזבח על ראש אחד מהרים ואם תראו שאין כאן השראת השכינה תהרסו אותו וכן על ההר השני עד שיראה לכם הר שבחר בו ה' לכן צוה ונתצתם את מזבחותם ולא תעשו כן ג"כ עד שתראה לכם הר שבחר בו ה' לנתוץ את המזבחות שבניתם מקודם כי אין נכון לעשות כן כי אם לשכנו תדרשו עפ"י נביא יאמר לכם ההר ואז תבנו עליו מזבח. או. נראה פירושו דאיתא בגמרא לא תעשון כן לה' אלהיכם אזהרה למוחק את השם ואזהרה לנותץ אבן מן המזבח אמר ר"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא יגרמו עונותיהם וכו' וקשה דלכאורה דברי ר"י אינם עולים יפה הלא כל התורה כולה כך היה דצוה שלא לעבוד ע"א נמי יקשה וכי תעלה על דעתך אלא ודאי דלכך צותה תורה שלא תעלה על דעתך נמצא מה מקשה ר"י ועוד דהנה הנביא צוח באמת ואת מזבחותיך הרסו ועוד למה מקשה ר"י נמי על מחיקת ה' וכי תעלה על דעתך אלא ודאי צוה שלא יעלה על דעתך ומה מקשה על אזהרת נתיצת מזבחות וכי תעלה על דעתך אכן. נראה דפירושו כך הוא דאיתא בגמרא כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כנגדו וחשיב שם כולם וקשה הא לצוות הש"י לא מצינו היתר בשום מקום שכנגדו בתורה אך מצינו גם בתורה היתר נגד איסור היינו בפרשת סוטה שמוחקים הפרשה עם השמות אבל לנתיצות המזבח לא מצינו היתר בתורה וזהו מכוון בדברי ר"י לא תעשון כן לה' אלהיכם אזהרה למוחק את השם ולנתיצת המזבח וכי תעלה על דעתך וכו' בשלמא מחיקת ה' מצינו היתר בפרשת סוטה ועל זה אמר הכתוב שפיר לא תעשון כן למחוק השם כי אם אל המקום אשר יבחר שם מותר מחיקת ה' בפרשת סוטה אבל לנתיצת המזבח היכן מצינו היתר בשום מקום וזה מרמז ר"י בלשונו וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות שיהי' היתר לנתיצה שיהיה שייך פסוק של אחריו כי אם אל המקום ולזה קאמר ר"י שבאמת אינו קאי על נתיצת מזבח רק שלא תגרמו:
פסוק ה:כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו. נראה דרצונו לומר דלא יהיה לכל שבט מקדש בפני עצמו רק בחלקו של שבט א' יבנה בהמ"ק וי"א שבטים היה חלקם ג"כ בו כי לכל שבט היה שם של י"ה החנוכי הפלואי וי"א שבטים י"א שהוא במספר ו"ה ובזה נשלם שם הוי"ה ב"ה וזה שאמר מכל שבטיכם והטעם לשום את שמו שם דייקא או י"ל דהנה עכו"ם עושין ע"א שלהם על ההרים כדי באם אחד בא מארץ רחוקה היה רואה מרחוק הע"א והלך בדרכה משא"כ במקדש היה סימן אחר כמ"ש רש"י בחומש ענן קשור עליו ומזה היו יודעין שכאן מקום המקדש וזה שאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם לבנות מקדש שלכם בראש ההרים רק אל המקום אשר יבחר ה' כי לשכנו תדרשו ובאת שמה באם שתראה ענן קשור עליו תדע שזהו מקום מקדשו עוד י"ל טעם דלא היה מקדש בראש ההרים כי כל דבר פרהסיא יש בו שליטת עין הרע דלכך נשתברו לוחות הראשונות כידוע אבל לע"ל יהיה נכון הר בית ה' בראש ההרים מטעם דלא יהיה עה"ר שולט בארץ או יש לפרש לשכנו תדרשו ובאת שמה הנה ארץ ישראל היא ת' פרסה על ת' פרסה והאיך היו ישראל יכולין להביא קרבנותיהן כי רחוק הדרך מאוד רק באמת כשהיה רק בדעתם לילך לירושלים היה להם מיד קפיצת הארץ וז"ש לשכנו תדרשו ר"ל כשתדרשו רק לשכנו היינו שיהיה רק בדעתכם לילך לירושלים תיכף מיד ובאת שמה כי יהיה לך קפיצת הדרך ודו"ק:
פסוק ז:ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם וגו'. הנה לא כתיב אלהים בפרשה זו שלא ליתן פ"פ לבעל דין לחלוק כי מדת הדין אמר נפש החוטאת תמות אכן מדה"ר אמר יביא קרבן ויכפר והנה הזוהר כתב עבדו את ה' ביראה דחילא ורחימא אכן אהבה ואהבת את ה' אלהיך והנה לפני מדה"ד אין שייכות לאכול רק לפני מדה"ר וזהו ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם דייקא ולמה יהיה האכילה כדי שתשרה השכינה מתוך השמחה ואין שמחה אלא בבשר וזהו ושמחת:
פסוק ח:לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו'. וקשה הא במדבר נמי היו מקיימין את התורה רק י"ל דהנה כל זמן המשכן לפעמים כשהיו נוסעין עם המשכן איזה שבועות והורידו המשכן נמצא היה אי אפשר להם לאכול רק שחוטי חוץ ובאמת היו שוחטים ואוכלין אבל בשילה או בהמ"ק שהיה עומד במקום אחד ולא נסעו כלל לא היו רשאים לאכול שחוטי חוץ וז"ש לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים ויש לתת טעם למה מכונה ירושלים בשם נחלה דהנה עפר אתה ואל עפר תשוב מטעם דאדם נברא מעפר כשחטא תבוא אמו ותקנח צואת בנה אמו היא עפר ואין המקום מכפר כמו מקום המזבח שמשם נברא אדה"ר וזאת העפר מכפרת עליו ומטהר אותו מעונותיו כנחל שמעלה האדם מטומאה לטהרה לכן יכונה ירושלים בשם נחלה לשון נחל:
פסוק י:ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח. ומקשים המפרשים פשיטא כיון שהניח מכל אויביכם שישבתם בטח אך נראה לבאר דהנה אע"פ שיש שלום בין ישראל לאומות פעמים אין שלום בין ישראל בין אחד לחבירו ושונאים זה את זה בלב ואיתא ונתן ה' לך לב רגז בבבל כתיב אבל לא בא"י כדאיתא במעשה במס' נדרים שהיו כועסים זה על זה עד שלא עברו את הירדן וז"ש ועברתם את הירדן ואז לא יהיה לב רגז והניח לכם, מכל אויביכם מהאומות וגם וישבתם בטח ר"ל שיהיה שלום בין אחד לחבירו יהודה לא יצור באפרים ואפרים לא יצור יהודה במהרה בימינו אמן:
פסוק יא:והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם וגו'. נראה דנסמך למעלה על הפסוק והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח דיש לתת טעם על דישראל לא היו מחויבין לבנות בית הבחירה עד אחר ירושה וישיבה רק. נראה דבאמת היה זה ענין גדול להניח הבית והרכוש ולילך למרחוק לירושלים רק הבטיח לנו המקום לא יחמוד איש ארצך כי שלוחי מצוה אינם ניזוקין ואמרו אף בחזרה דכתיב ופנית בבוקר וגו' אך אמרו במקום דשכיח הזיקא לא אמרינן דשלוחי מצוה אינם נזוקין ולכך בעת מלחמה דשכיח הזיקא אי אפשר לבנות בית המקדש לעלות לרגל פן יבוזו זרים חילו כי שכיח הזיקא אמנם כאשר תנוח מכל אויב א"כ לא שכיח הזיקא ותוכל לעלות לרגל כי אז שלוחי מצוה אינם ניזוקין לכך תבנה אז בית הבחירה לעבוד שם לה':
פסוק יא:לשכן שמו שם וגו'. לעיל כתיב לשום שמו שם ופירש רש"י דלעיל מיירי במשכן שילה וכאן מיירי בבית עולמים והא דשינה הלשון נראה הפירוש לשכן קרוי על שם משכן שנתמשכן דהא כשהחריב הקב"ה את בית המקדש נתמשכן אזי חצי השם שלו לבנות את בית הבחירה ולכך בזמן הזה אין משתמשין רק בחצי שם היינו שם י"ה אבל ו"ה נתמשכן עד שיבנה בית מקדשנו במהרה בימינו ואז יהיה השם שלם כבתחלה וא"כ הוי לשכן שמו עבור השם דהיינו לבנות בית הבחירה אבל לעיל מיירי במשכן שילה דלא שייך זה כלל לכך כתיב לשום שמו:
פסוק יא:וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'. נראה לבאר דאית' בגמר' אמר ר' ישמעאל לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה ויש להבין הא איתא בגמר' כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת ור"י בלתי ספק שהיה עוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת ולמה עלה על דעתו להקריב דווקא קרבן ממש ועוד למה דייק שמינה דווקא מה לי אם שמינה אם רזה הוא לרצון לפני ה' ונראה דאיתא בגמר' דרגילין היו לומר בימי הקדמונים קודם הלימוד איזה מילת' דבדיחות' ולבאר דרך הלצה ליתן טעם לזה דאמרו חז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד כי לפי קדושת ישראל אסור להם לשוח שיחת חולין כלל אבל באמת מפני מה תיקנו לשוח מילתא דבדיחות' קודם הלימוד רק דאית' דבכל המצות תיקנו חכמים ליתן חלק לסם שלא יקטרג על ישראל ולכך בתפילין תיקנו שיהיו השערות מגולין קצת והנה בלימוד אין לס"א חלק בה כלל ולכך תיקנו לומר איזה מילתא דבדיחות' קודם הלימוד וזה שאמר ר' ישמעאל לכשיבנה בית המקדש אבי' חטאת שמינה דבאכילה זו באמת יש כח קצת לס"א ולכך לא רצה לעסוק בתורת חטאת כי מה חלק יגיע לס"א ממנו רק בחטאת מעליא שזה נאכל לכהנים ועתה אבאר הפסוק דלעיל בפסוק דאיירי במשכן שילה לא כתיב כלל וכל מבחר נדריכם רק כ"א דמיירי בבית עולמים דהנה ידוע מה שכתבו חכמי הפילוסופים שבשר שמינה ממהר יותר להסריח מבשר כחוש ואיתא במפרשים דמבחר היינו בשר שמן ואיתא בפרקי אבות דאחד מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו לבהמ"ק הוא שלא הסריח בשר הקודש מעולם ולכך לעיל קאי על משכן שילה דאם יקריבו מבחר שהוא בשר שמן יסריח דבמשכן שילה לא היה זה הנס כלל ולכך באמת היו מקריבין בהמות כחושות אבל כאן דמשתעי קרא בבית עולמים ובאמת היו יכולין להקריב אפי' בשר שמן ולכך כתיב כל מבחר נדריכם היינו בהמות שמינות וטובות:
פסוק יב:ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו' והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם. הטעם שבחר בירושלים כי איך ישמח הלוי אתך שאתה תשב בביתך והוא רק כאורח ואיך יהיה שוה בשמחה אתך ולכך בהילוכך לירושלים הכל אורחים כעם ככהן כלוי א"כ אין נפשו עגומה הואיל היותו אורח כי שם כולם אורחים וגרים וא"כ השמחה שלימה ואין נפשו דואגת עליו כלל. השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה הנה יש לפרש כי ודאי מתחלה תבחר בהר המוריה כי בטוח אתה ששם משכן אלהים אמנם אם תראה שאם בהר אחר בחר ה' לשום אות ומופת כמו בהר הכרמל בימי אליהו שירד שם אש מן השמים היש שער השמים יותר מזה ותאמר גם בזה אעלה זבח כי רואה אני ששם מקום שכינה ושם נתקבל ברצון זבחי אלהים וקאמר השמר לך כי זה היה חוץ לגדר אבל לעולם השכינה בחר בציון ובירושלים גם כבר כתבתי כי נימוסיהם על ההרים הרמים כדי שיכירו מרחוק מקום עבודת אלילים שלהם וגם יראו תמיד העבודת אלילים בכל מקום שהולכים ויתקע עבודתם בלבם מבלי פנות וא"כ גם אתה תחשוב כן ולכן תחשוב להעלות עולתיך במקום אשר תראה דייקא במקום גבוה שתראה אותו תמיד ויהיה תמיד מזבחך לזכרון בלבך והזהירה התורה על זה. באופן אחר נראה לפרש כי במשכן שילה קדשים נאכלים בכל מקום קדשים נאכלים בכל הרואה וגם בירושלים לולי החומה היו הקדשים נאכלים בכל הרואה כמ"ש התוס' בשבועות פרק ב' וא"כ תחשוב כיון שהורשה לאכול שם קדשים ש"מ שהוא מקום קדוש א"כ אף קרבן אקריב באותו מקום לכ"א כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך וגו' ולא בהר הכרמל שהוא משבט אחר ולא מבנימין וגם בכל הרואה הוא משבט אחר ולא מבנימין כי רצועה יוצאה מיהודה לבנימין וגם בחר ה' בבנימין היותו קטנו של שבטים כי ה' מאס בגדולים ולכך לא בחר ה' בהרים הרמים ולא בראש ההר רק בין כתיפיו שכן לענוה ונמיכת רוח וא"כ אין לך לבחור הרים הרמים הנראים כי בחר ה' בקטנים וצנועה ומכוסה ולצנועים חכמה והבן וזה ביאור הכתוב דאמר שמואל לשאול אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה ר"ל דלא תהא קטן בעיניך במה שאתה מצעיר שבשבטים אדרבה ראש שבטי ישראל אתה דזה גודל ענותנותו של הקב"ה. רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר נראה לבאר דאיתא בגמר' אמר ר"ח אנא בעניותי לא אכלי ירקא ובעשירותי לא אכלי ירקא בעניותי לא משום דגריר טפי ובעשירותי לא משום דבאתר' דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורא ולהבין לתת טעם לדבר וכי ר"י היה רעבתן כל כך למלא כריסו דוקא בבישר' וכוורא רק הענין הוא כך דהנה ארבע יסודות המה והם דומם צומח חי ומדבר הוא השומר מצות ה' ואם לא שמר מצות ה' כראוי אזי צריך עוד להתגולל בעולם השפל רק לפי מדרגת הנשמה הוא מתגולל אם הוא מדרגה קצת אזי מתגולל בחיה או בהמה ואם הוא במדריגה שפילה מתגולל בדומם או למעלה מזו בצומח וכמה צער גדול יש לו והנה ידוע דאם בא גלגול רע לאדם לא די שאינו מתקן הגלגול כי הגלגול רע למאוד ואינו יכול לתקנו אולם דאפי' הגלגול מקלקל אותו ומפתהו לסור מדרך הטוב לדרך עקש ופתלתול וז"ש ר"ח באתרא דליעול ירקא דאין בו גלגול טוב ויכול ח"ו לקלקל אותו ליעול בשרא וכוורא דהוא גלגול טוב וז"ש הכתוב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר בשר דייקא שהוא יותר טוב לנשמתך ונפשך מאכילת ירק:
פסוק טו:הטמא והטהור יחדיו יאכלנו כצבי וכאיל. נראה לבאר דאית' בגמר' דבמדבר היה אסור להם בשר תאוה אלא שלמים רק הטמא דלא היה רשאי להקריב שלמים בטומאתו והיה מוכרח לאכול בשר תאוה והחיות היה מותר אף לטהורים כי א"א כלל בהקרבה וזה פי' הפסוק הטמא והטהור יחדיו יאכלנו שהטמא מותר בבשר תאוה כמו שהטהור מותר בבשר תאוה כצבי וכאיל שא"א בהקרבה:
פסוק טז:רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים. נראה לבאר סמיכת הכתוב דלא תאמר איך יאכל טמא וטהור הא יטמא אוכלין וישראל אכלו חולין בטהרה וא"כ ה"א דמותר לאכול דם וא"כ אינו מכשיר דה"א דהוי כמו מוהל של בשר ומי פירות דאין מכשירין לזה קאמר דלא כן הוא רק הדם לא תאכלו:
פסוק טז:על הארץ תשפכנו כמים. דהנה יש אומה במדינות אנדיאן שחשבו דיש בבהמה נפש מעליא ובאם הבהמה מתה אזי קוברים הדם ותרצה ג"כ לעשות כמותם ולכך הזהירה התורה על הארץ תשפכנו כמים:
פסוק יז:לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ותרומת ידך כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. נראה לבאר דשער היינו מקום מושב זקנים וסנהדרי עיר כדכתיב ועלתה יבמתו השערה ודרשינן ויאכלו זבחים לפני אלהים דכל האוכל בסעודה שת"ח מסיב בו כאילו אכל לפני אלהים כי שם השכינה שורה א"כ יעלה בדעתך לאכול שם והוי כאוכל בבהמ"ק קמ"ל דלא ולכך נאמר תרומת ידך אלו בכורים דאמרי' כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים א"כ ס"ד לאכול בצירוף זקני עיר בכורים וקאמר הטעם כי לפני ה' אלהיך תאכלנו כי שם אצל ת"ח כתיב לפני אלהים אבל לא שם הויה כי שמו העצם כביכול אינו שורה רק בבית המקדש והקרבנות הם כולם לשם העצם כידוע ולכך אין לך לאכול רק בבהמ"ק כי שם העצם שם הויה שורה:
פסוק יח:אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלהיך בכל משלח ידיך. דהנה אם האדם רואה תדיר על מי שהוא שפל ממנו בודאי הוא שמח בחלקו אבל אם רואה תדיר ונותן עיניו בעשירים גדולים באמת יש לו צער וחומד ממון של חבירו כי רוצה ג"כ להיות עשיר כמותם וזהו ביאור הכתוב אתה ובנך ובתך ואמתך והלוי וא"כ אם אתה תראה באלו שאינם חשובים כ"כ ויכולתך יותר מהם ובודאי ושמחת לפני ה' אלהיך בכל משלח ידיך כפי אשר יתן לך הבורא ותשמח בו:
פסוק יט:השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך. נראה לבאר דאלו תטעון אלו היה ללוי חלק בא"י לא היה לו רק חלק י"ב ועכשיו מקבל תרומה ומעשר וכדומה מלבד מ"ח ערים שניתנו לו ועוד תטעון דבשבט לוי כתיב יורו משפטיך ליעקב וכל המורה משבט לוי קאתו וא"כ תאמר בלבבך דהדיין אינו רשאי לקבל מתנות ואיך אתן לו מאומה ולכך הזהירה התורה השמר לך פן תעזוב את הלוי ולמה באמת מותר לתת ללוי ולכך אמר כל ימיך על אדמתך כי שלו הוא ומן הראוי לו דהנה על אדמתו אתה יושב כי אין לו חלק בארץ וזהו שדייק כל ימיך על אדמתך כי הקב"ה נתן לו זה עבור אדמתו:
פסוק כ:כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. נראה לבאר דאיתא שאלו לחכמים ולא פירשוהו ולנביאים ולא פירשוהו היינו על מה אבדה הארץ ולא ידעו הכל לפרש הדבר עד שהקב"ה בעצמו אמר על עזבם את תורתי ולהבין למה באמת לא ידעו וכי לא קראו ק"ש פעמים בכל יום דכתיב פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וגו' רק. נראה דודאי ידעו דבשביל זה גלינו בעו"ה מארצנו על שהיינו מורדים בה' אלהינו ולא אבו בדרכיו הלוך ולשמוע בתורתו רק ידוע דא"י נקרא ארץ צבי מה צבי עורו מחזיק את בשרו אף א"י מחזקת את היושבים בה רק לאחר שמרינו ופשענו וגלינו נתכוצה א"י ג"כ וזה היה שאלתם על מה אבדה הארץ ארץ דייקא דהא היא אינה חוטאת כלום ועל מה נענשה ויאמר ה' על עזבם את תורתי דידוע דהתורה ארוכה מארץ מדה ומקוצר המשיג בקושי גדול יש להשיגה אך אם יהגה בו תמיד אז מביט בשכלו ומתרחב עד מאוד וזה בזה תליא אם אנו לומדים תורה ומתרחבת אצלנו אז א"י ג"כ מתרחבת אבל אם אינם עוסקים בתורה היא מתקצרת וזה שאמר הקב"ה על אשר עזבו את תורתי וא"כ התורה הוא קטן בערכו ולכך אבדה הארץ צבי ג"כ והנה מצינו בגמר' ששאל אחד מחבירו דבר בדבר הלכה ולא ידע להשיבו ולמחר שאל לו אותו הדבר עוד הפעם והשיבוהו כהוגן אמר ליה למה לא השבת לי אתמול א"ל על שלא טעמתי טעם בשר פירש רש"י לא דקדקתי יפה ולהבין. נראה דאיתא כל מי שהוגה יפה בתורת ה' טועם טעם בשר וזהו שפי' רש"י ולא דקדקתי יפה היינו שלא טעמתי טעם בשר ולכך ע"ה אסור לאכול בשר דהוא לא יכול לדקדק כלל וזה פי' הכתוב כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך דהיינו שא"י יהיה מתרחב והולך א"כ צורך להיות שהתורה ג"כ מתרחבת אצליכם וא"כ שפיר ואמרת אוכלה בשר היינו לדקדק יפה שהוא טעימת בשר:
פסוק כא:כי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך. הנה בא הכתוב לאסור להם בשר נחירה שהיה מותר להם במדבר ויש ליתן טעם לזה דהענין הוא כל מה שאוכלין הכל להוציא נצוצות וגלגולים כמ"ש האר"י על פסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' ובעשבים וצמחים הנשמות יותר גרועות מן הגלגולים אשר בבעל חי כמ"ש האר"י על לא בעניא אכלי ירקא וא"כ לכאורה תקשי למה עשבים וצמחים נוכל לאכול אף דלא שייך בהו תיקון השחיטה ובעלי חיים שנשמת הגלגולים ונצוצות שבתוכם יותר מעולים למה יצטרכו דוקא תיקון שחיטה אבל הטעם שגם הבעלי חיים אוכלים עשבים וצמחים ויש בבעלי חי שני גלגולים גלגול עשבים וגלגול עצמם ע"כ בעשבים די להם בתיקון הברכה שמברכים עליהם משא"כ בגלגול בעלי חיים שיש להם ב' גלגולים צריכין שני תיקונים תיקון הברכה לגלגול עשבים ותיקון שחיטה לגלגול עצמם והנה במדבר היו הבהמות אוכלין עשבים מה שהבאר היה מעלה מגן עדן כמבואר בתרגום והיה הכל מעין גן עדן ובודאי לא היה בהם גלגול רע לתקנו כי הוא כולו טוב ולכך במדבר הותר להם בשר נחירה ולא מקדם דבימי יוסף כתיב טבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה וכן אח"כ כשבאו לא"י וז"ש כי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך:
פסוק כב:אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל. כי אין לגד בהמה דקה בא"י משום ישוב א"י רק בחורשין היינו יערות מקום משכן החיות וזהו הרמז כאשר יאכל צבי ואיל שהם בחורשין כן בזה האופן תוכל לאכול בקר וצאן:
פסוק כג:רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם היא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר. וקאמר שני טעמים כי הדם הוא הנפש ובו נפש הבהמה ואם תאכלנו ידבק בך נפש בהמה ושנית ולא תאכל הנפש עם הבשר דהרי חוזר הדבר לקדמותו והרי הוא כאוכל אבר מן החי ושמא תחשוב כמו שחשבו אנשי הודו כת פתגרי הקוברים הדם באמרם כי בו כלול נפש וא"כ צריך קבורה לכך אמרה התורה לא תעשה כן רק על הארץ תשפכנו ולא תטעה בדעות הנפסדות כאלה:
פסוק כד:לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. דהנה כתב הרמב"ם בספר המורה דנאסר הדם משום דהמצרים היו עושין כישוף עם הדם שהיו אוכלין אותו וע"י כך היו מתדבקין בהם רוחין ושידין ולילין ומורידין השפע מהחמה שטבעה להראות אבנים טובות ומרגליות והשפיע הכל למקום אחד ולכך נקרא כישוף שמכחישין פמליא של מעלה שהקב"ה אינו רוצה בכך דאל"כ היו לו לבראות כך וזהו פירוש הכתוב מרבה הונו שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ושלא במשפט פירושו שהרבה היינו ע"י כישוף ולכך יעזבנו בחצי ימיו אבל קשה הא איתא בגמ' דשלמה עשה כל מיני מגדים ואילנות של זהב ושם פירשו המפרשים דהשפיע השפע מהחמה לכאן רק נוכל לומר דזה הי' בבהמ"ק וזהו פי' הפסוק כסא כבוד מרום מראשון שהוא מרום במעלה יתירה ולכך באמת היה מותר ע"י השבעות בשמות הקדושים וכיון שבמצרים היו אוכלין דם להוריד השפעה ע"י רוחות ושידין שנתדבקו בהם ע"כ הזהירה התורה לא תאכלנו רק שמא תירא לשפכו החוצה כי ישארו בו רוחות ויתדבקו בך על זה אמר על הארץ תשפכנו כמים כי ידוע שהמים אינם מתדבקין בהם רוחות ע"כ אין כישוף שולט במים וזה שאמר אם תשפכנו על הארץ ג"כ לא יהיו רוחות מתדבקין בו כמו במים וז"ש למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה' ור"ל שזה הישר בעיני ה' שלא תהיה אחר כישופים לשנות הטבע ולהכחיש פמליא של מעלה ואין זה ישר בעיני ולמען זאת ייטב לך ולבניך אחריך שגם לבניך ייטב שלא תעזבנו בחצי ימיך:
פסוק כז:ועשית עולתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל. הואיל ונאמר למעלה כי אכילת בשר ודם הוי כמו אבר מן החי ודם אסור משום דיבוק השדים והוי ס"ד דלמזבח ג"כ יאסר ממשקה ישראל מן המותר לישראל קמ"ל כי שם מותר וז"ש ועשית עולתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך כי עולה שכולו כליל תיכף יתדבקו באש של מעלה ודם זבחיך היינו שלמים ישפך על מזבח ה' והבשר נאכל לבעלים היינו והבשר תאכל ואין כאן דיבוק הרוחות:
פסוק כח:שמור ושמעת את כל הדברים האלה וגו' למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. היינו לעשות סייג ולהוסיף ולקדש עצמו במותר לו וזהו הטוב והישר בעיני ה' ודרשו חז"ל לילך לפנים משורת הדין. וזהו הסייגים שהם לפנים משורת הדין וזהו שמור ושמעת לעשות משמרת למשמרת בסייגים וגדרים שהכל לפנים משורת הדין ולכך וטוב לך כי המצוה בעצמה אין לו שכר עליה בעולם השפל כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין לעשותה ע"מ לקבל שכר אבל על התוספת של סייגים וגדרים יש שכר בהאי עלמא וזהו למען ייטב לך כי תעשה הישר והטוב דהיינו לפנים משורת הדין ואז ייטב לך ויהיה לך שכר גם בהאי עלמא והבן:
