פסוק א:לֹא תִזְבַּח וְגוֹ׳ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם. וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, כְּפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁבָּא הַכָּתוּב לֶאֱסוֹר מוּם עוֹבֵר, רָמְזוּ בְּתֵיבַת יִהְיֶה לוֹמַר כָּל הֲוָיַת מוּם בֵּין קָבוּעַ בֵּין עוֹבֵר. וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר שֶׁאִם הֻחְלַט בָּהּ אֵבָר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ בַּעֲלַת מוּם וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְחָתְכוֹ, הֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא חֲתָכוֹ הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תִזְבַּח וְגוֹ׳ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁעַתָּה אֵינוֹ מוּם כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת מוּם לֹא תִזְבָּחֶנּוּ.
פסוק ב:כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ. אָמְרוֹ בְּקִרְבְּךָ, לְחַיֵּב עַל הַדָּבָר לִבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יִמָּצֵא הָאִישׁ עוֹשֶׂה הָרַע, וְאַחֲרֵיהֶם יִתְחַיְּבוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מה:) דָּרְשׁוּ ״שְׁעָרֶיךָ״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בוֹ. וְאָמְרוּ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁעַל מְנָת כֵּן ה׳ נְתָנָהּ לָךְ.
פסוק ב:לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. פֵּרוּשׁ, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּרִית ה׳, וְלָזֶה צָרִיךְ שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ וְיוֹדִיעוּהוּ מַה גָּדְלוּ מַעֲשָׂיו הָרָעִים. גַּם רָמַז שֶׁאִם אָמַר לַמַּתְרִים שֶׁהוּא נִשְׁבַּע לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שֶׁקָּדְמָה לוֹ בְּרִית עַל זֶה וְאֵין שְׁבוּעָתוֹ חָלָה לְבַטֵּל הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּרִית ה׳ וְיֵהָרֵג.
פסוק ו:יוּמַת הַמֵּת. כָּפַל לוֹמַר הַמֵּת, לְהָעִיר כִּי אִם לֹא נִמְצְאוּ לוֹ עֵדִים וְהַתְרָאָה – בֶּן מָוֶת הוּא לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא שֶׁבְּעֵדִים וְהַתְרָאָה יוּמַת בִּידֵי אָדָם הַמֵּת שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
פסוק ח:כִּי יִפָּלֵא וְגוֹ׳ לַמִּשְׁפָּט. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לַמִּשְׁפָּט״, לְהָעִיר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ דִּינִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּמוֹרֶה שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹרוֹת מִשְׁפָּט, וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (סנהדרין פו.) תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָאָה פָּטוּר. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי בַּבְּרַיְתָא (סנהדרין פז.) שֶׁדָּרְשׁוּ פִּטּוּר תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָאָה מֵאָמְרוֹ ״כִּי יִפָּלֵא״ – בְּמֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין, וְכָתְבוּ רַשִׁ״י וְתוֹסָפוֹת בְּהַנֶּחְנָקִין שֶׁפֵּרְשׁוּ מֻפְלָא – מֻמְחֶה וּלְמַעוּטֵי תַּלְמִיד, וְהָרַמְבַּ״ם פֵּרֵשׁ (הלכות ממרים פ״ג ה״ה) שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא מִי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָּבָר מֻפְלָא. וּמֵעַתָּה לְפִי זֶה אָמְרוֹ לַמִּשְׁפָּט לוֹמַר שֶׁאֵין הַדִּין הָאָמוּר בְּזָקֵן זֶה אֶלָּא בְּהוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן״, עַד כָּאן. וְהִנֵּה מִפָּסוּק זֶה אֵין הוֹכָחָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂהוּ עַל פִּי הוֹרָאָתוֹ, וְלֹא אִם הוֹרָה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת, וּלְמֵדִין לָהּ מֵאָמְרוֹ ״לַמִּשְׁפָּט״ שֶׁאִם הוֹרָה לַאֲחֵרִים חַיָּב.
פסוק ח:אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי יִפָּלֵא וְגוֹ׳ לַמִּשְׁפָּט, הֲגַם שֶׁהָיָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וְהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ כַּוָּנַת הַחוֹלְקִים, וְנִמְצָא הַדִּין לֹא כֵן הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּב עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְכוּ׳, לֹא יוּמַת. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ הָרַבִּים הַחוֹלְקִים עָלָיו, לֹא יוּמַת עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ אֲשֶׁר יַגִּידוּ עָלָיו בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְכֵן מוֹכִיחִים הַדְּבָרִים בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין פח:).
פסוק ט:וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ. פֵּרוּשׁ, עָלֶיךָ אַתָּה לִדְרוֹשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ טַעַם הַדִּין, וְהֵם גַּם כֵּן חַיָּבִים לְהַגִּיד לְךָ טַעַם דִּבְרֵיהֶם, אֲבָל אִם לֹא דָּרַשׁ אֵין חִיּוּב עֲלֵיהֶם לְהַגִּיד לוֹ.
פסוק י:וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר. פֵּרוּשׁ, לֹא מִבָּעְיָא הַמִּשְׁפָּט עַצְמוֹ שֶׁהִגִּידוּ לְךָ, אֶלָּא אֲפִילוּ מִשְׁפָּטִים אֲחֵרִים הַנִּבְנִים עַל פִּי שְׁמוּעָה זוֹ, כִּי כַּמָּה מִשְׁפָּטִים יִסְתַּעֲפוּ מִפְּרָט מִשְׁפָּט אֶחָד.
פסוק יד:כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳ שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ׳. מֵאָמְרוֹ כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ, מַשְׁמַע כִּי לֹא מִצְוַת ה׳ עֲלֵיהֶם לִמְלוֹךְ מֶלֶךְ, אֶלָּא אִם יֹאמְרוּ הָרְשׁוּת בְּיָדָם, וּמִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר שׂוֹם תָּשִׂים, שִׁעוּר הַלָּשׁוֹן מוֹכִיחַ שֶׁמִּצְוַת ה׳ הִיא לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
פסוק יד:וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִנּוּי הַמֶּלֶךְ שְׁנֵי גְּדָרִים: אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה הַמִּבְטָח בּוֹ לְהַנְהִיג הַמִּלְחָמוֹת בְּעֹצֶם חָכְמָתוֹ וְלָצֵאת כְּגִבּוֹר בְּיוֹם קְרָב כְּסֵדֶר מַלְכֵי הָאֻמּוֹת, וְזֶה הוּא דָּבָר שָׂנאוּי בְּעֵינֵי ה׳, כִּי סֵדֶר מַלְכֵי הָאֻמּוֹת לֹא יֵלְכוּ בָּהֶם אַחֲרֵי כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא אַחֲרֵי תּוֹעֲלִיּוֹת הַחוּשִׁיּוֹת, הֲגַם שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בּוֹ דָּבָר טוֹב מֵהַמֻּשְׂכָּל, גַּם יָשִׂימוּ בּוֹ כִּסְלָם וְתִקְוָתָם וּמִן ה׳ יָסוּר לְבָבָם. וְגָדֵר שֵׁנִי הוּא לִכְבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּכְדֵי שֶׁה׳ יַעֲשֶׂה בִּזְכוּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה ה׳ מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים וּבְיַד מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, וְצֵא וּלְמַד מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ וְכוּ׳, וְדָבָר זֶה הוּא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.
פסוק יד:וְלָזֶה בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב כָּאן וְאָמַר כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם וְגוֹ׳, וְזֶה גָּדֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכַרְנוּ, וְגָמַר אוֹמֵר שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא יָקוּם הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה, אֶלָּא הַמְּשִׂימוֹת שֶׁתָּשִׂים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספתא סנהדרין פ״ג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּמֶלֶךְ הַמִּתְמַנֶּה בְּסֵדֶר זֶה אֵינוֹ כְּסֵדֶר מֶלֶךְ הַמִּתְמַנֶּה עַל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּדִבְרֵיהֶם ״כְּכָל הַגּוֹיִם״. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר שׂוֹם תָּשִׂים הִיא מִצְוָה וּשְׁלִילַת גָּדֵר שֶׁכְּנֶגֶד תְּנָאֶיהָ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לְהַקְדִּים מַאֲמַר וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה וְגוֹ׳ לְהָעִירְךָ אֶת אֲשֶׁר יְכַוֵּן אֵלָיו, לִשְׁלֹל אוֹתוֹ בְּמַאֲמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים״ וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיִיתִי מֵבִין שֶׁאוֹסֵר לָשׂוּם מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם, וַהֲגַם שֶׁיֹּאמַר ״אֲשֶׁר יִבְחַר״, אֵין מוּבָן שֶׁבָּא לֶאֱסֹר כְּכָל הַגּוֹיִם וְיִהְיֶה זֶה וָזֶה, וְלֹא חָשׁ לְהָבִין בְּמַאֲמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים״ שֶׁהוּא רְשׁוּת מִכֶּפֶל ״שׂוֹם תָּשִׂים״.
פסוק יד:וְתִמְצָא שֶׁה׳ הִקְפִּיד עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ בִּימֵי שְׁמוּאֵל לָתֵת לָהֶם מֶלֶךְ (שמואל א ח:ה), וְהָעִנְיָן קָשֶׁה, לָמָּה יַקְפִּיד ה׳ עֲלֵיהֶם, וַהֲלֹא לוּ יִהְיֶה שֶׁכַּוָּנַת ה׳ בְּפָסוּק זֶה לִרְשׁוּת וְלֹא לְמִצְוָה, סוֹף סוֹף הָרְשׁוּת נְתוּנָה. וּכְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ יֵשׁ מָקוֹם לַה׳ לְהַקְפִּיד עַל הַדָּבָר, כֵּיוָן שֶׁצִּוָּה ה׳ עֲלֵיהֶם לְבַל יֹאמְרוּ לָשׂוּם מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וְשָׁאֲלוּ הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ (שמואל א ח:ה) ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״, לָזֶה הִקְפִּיד ה׳. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹאֲלִים לָהֶם מֶלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא לְכֹחַ וְלִגְבוּרָה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם, הָיוּ מְקַיְּמִין מִצְוַת עֲשֵׂה.
פסוק יד:וְרָאִיתִי בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (סנהדרין כ.) שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ – לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד תַּרְעוֹמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. וּדְבָרֵינוּ עוֹלִין לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְלֹא לְדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, וַהֲגַם שֶׁהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְיַשֵּׁב הַכָּתוּב לִסְבָרַת רַבִּי נְהוֹרַאי שֶׁפְּשַׁט אָמְרוֹ ״שׂוֹם תָּשִׂים״ יַגִּיד שֶׁמִּצְוַת ה׳ לָשׂוּם מֶלֶךְ.
פסוק יד:וְאֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ כְּשֵׁרִים וְלֹא יִשְׁאֲלוּ מֶלֶךְ, וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א יב,יג) ״וַה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם״, גַּם ה׳ יַחְפּוֹץ לִהְיוֹת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל יִכָּנְסוּ בְּגֶדֶר שְׁאֵלָה שֶׁחֲפֵצִים בְּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, אָז מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּאָמְרוֹ ״שׂוֹם תָּשִׂים״. וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב שׂוֹם תָּשִׂים אֶלָּא אַחַר מַאֲמַר וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה אֲפִלּוּ אַלִבָּא דְּרַבִּי נְהוֹרַאי יְפָרֵשׁ שׂוֹם תָּשִׂים מִצְוָה אַחַר שֶׁיֹּאמְרוּ ״אָשִׂימָה״ וְגוֹ׳:
פסוק כ:לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ו:א) ״וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה״, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי בְּאֶמְצָעוּת קְרִיאַת הַתּוֹרָה לֹא יָרוּם לְבָבוֹ וְגוֹ׳, וּכְנֶגֶד הַיִּרְאָה אָמַר לִפְנֵי זֶה ״לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה״.
