פסוק יא:לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל כוּ׳, נִרְאֶה שֶׁדִּקְדֵּק זֶה מִדְּלָא קָאָמַר ״לֹא תָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל מִן הַדָּבָר״, וּמִדְּקָאָמַר ״יָמִין וּשְׂמֹאל״ אַחַר ״אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּךְ קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי הָאֱמֶת אֵינוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל זוּלַת מַה שֶּׁהֵם יַגִּידוּ לְךָ שֶׁהוּא יָמִין וּשְׂמֹאל. וּבְטַעַם דָּבָר זֶה נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים וְנָתְנוּ טְעָמִים רַבִּים שׁוֹנִין דֵּין מִן דֵּין.
פסוק יא:וּכְפִי הָאֱמֶת אֵין אֲנִי רוֹאֶה שׁוּם קֹשִׁי בַּדָּבָר, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ג:): שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם, הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין וְהַלָּלוּ מְטַמְּאִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״ (קהלת יב יא), כֻּלָּן אֵל אֶחָד נְתָנָן כוּ׳. וְקָשֶׁה, הֲלֹא הָדְרָא קוּשְׁיָא לְדוּכְתַּהּ, וְסוֹף סוֹף הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה? אֶלָּא בֵּאוּר הַדָּבָר הוּא שֶׁבְּכָל דְּבַר טֻמְאָה וְטָהֳרָה יֵשׁ כַּמָּה פָּנִים לְטַהֲרוֹ וְכַמָּה פָּנִים לְטַמְּאוֹ, וְאִם הַתּוֹרָה טִהֲרַתּוּ הוּא מִפְּנֵי שֶׁהַצְּדָדִים הַמַּרְאִים פְּנֵי טָהֳרָה הֵם מְרֻבִּים יוֹתֵר מִן הַפָּנִים הַמַּרְאִים פְּנֵי טֻמְאָה, וְכֵן לְהֶפֶךְ. וְהוּא הַדִּין בְּדָבָר מֻתָּר וְאָסוּר, וְכָשֵׁר וּפָסוּל. וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יז.) שֶׁאֵין מְמַנִּין לְסַנְהֶדְרִין עַד שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַהֵר הַשֶּׁרֶץ מִן הַתּוֹרָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁאִם לִפְעָמִים צְרִיכִין לְהוֹרָאַת שָׁעָה לִפְסֹק נֶגֶד הַתּוֹרָה מִשּׁוּם ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״ (תהלים קיט קכו) אָז יָכוֹל הֶחָכָם אוֹ הַנָּבִיא לְצָרֵף לִסְבָרַת ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳״ אוֹתָן מִעוּט סְבָרוֹת שֶׁכְּבָר נִדְחוּ מֵחֲמַת הָרֹב וְלֵילֵךְ אַחַר הַמִּעוּט, כְּהוֹרָאַת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל. אֲבָל אִם אֵין הֶחָכָם אוֹ הַנָּבִיא יוֹדֵעַ שׁוּם סְבָרָא אֶל הַהֶפֶךְ, אָז לְעוֹלָם לֹא יְטַהֲרוֹ אֲפִלּוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, וַהֲרֵי הוּא מְחֻיָּב לְטַהֲרוֹ מִטַּעַם סְמֹךְ ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳״ לְמִעוּט סְבָרוֹת הַנּוֹטִין אֶל הַהֶפֶךְ וְאִתְרַע רוּבָּא דִּכְנֶגְדּוֹ. וְאִם בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה פּוֹסְקִים טָהוֹר עַל דָּבָר שֶׁהוּא טָמֵא מִן הַתּוֹרָה, הוֹאִיל שֶׁיֵּשׁ סְבָרוֹת גַּם לְטַהֲרוֹ, סְמֹךְ רוּבָּא שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה שֶׁהִסְכִּימוּ לְטַהֲרוֹ אֶל מִעוּט סְבָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּלָאו הָכֵי לְטַהֲרוֹ וְאִתְרַע רוּבָּא שֶׁל טֻמְאָה, כִּי נָתַן ה׳ כֹּחַ גַּם לְבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה לַעֲשׂוֹת סְבָרוֹת לְכָאן וּלְכָאן וְנִתְרַבּוּ הַסְּבָרוֹת הַנּוֹטִין לְצַד טָהֳרָה. וְעַל כֵּן יָפֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ג:): עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לֵב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין וְדִבְרֵי הַמְטַמְּאִין, כִּי כְּפִי הָאֱמֶת כָּל אָדָם צָרִיךְ לְכָל הַסְּבָרוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת מִן הַסַּנְהֶדְרִין עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה יָדוֹ בְּכָל הַסְּבָרוֹת. וּמִטַּעַם זֶה רָאוּי לְקַבֵּל מֵהֶם אֲפִלּוּ אִם אוֹמְרִים עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל, מִצַּד אוֹתָן סְבָרוֹת הַנּוֹטִים גַּם לְצַד שְׂמֹאל. וְזֶה דֶּרֶךְ נָכוֹן מְאֹד.
פסוק יא:וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁאָמְרוּ זֶה עַל הַדִּינִין, שֶׁאֵין לַדַּיָּן כְּלוּם אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דבה״י ב׳ יט:ו): ״וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט״, וְהוּא קָאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה ״בֵּין דִּין לְדִין״, כִּי הַכֹּל לְפִי רְאוּת עֵינֵי הַדַּיָּן – אָז הַדָּבָר מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ כִּי בְּיָדוֹ לָדוּן עַל פִּי אֹמֶד דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ח טז): ״אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם״. וְאָמַר ״שִׁפְטוּ״ עַל שְׁלָשְׁתָּן, וּ״בְשַׁעֲרֵיכֶם״ לְשׁוֹן שִׁעוּר, כִּי שְׁלָשְׁתָּן צְרִיכִין הַשְׁעָרָה שִׂכְלִית וְאֹמֶד הַדַּעַת לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם וְהָעִנְיָן, כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת הָאֱמֶת מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא, וְכֵן הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ טוֹב לְעַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם, כִּי כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם (סנהדרין עא:), וְכֵן הַמִּשְׁפָּט צָרִיךְ שִׁעוּר וְאֹמֶד הַדַּעַת בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
פסוק טו:שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ וְגוֹ׳. רַבִּים אוֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, בֵּאוּר מַסְפִּיק עַל הַסָּפֵק הַגָּדוֹל הַנּוֹפֵל עַל מִצְוָה זוֹ, שֶׁאִם הָיָה רְצוֹן ה׳ שֶׁלְּצֶדֶק יִמְלוֹךְ מֶלֶךְ כְּשֶׁיַּחְפְּצוּ הֵם, אִם כֵּן לָמָּה נִתְרָעֵם עֲלֵיהֶם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וַה׳ עִמּוֹ, כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ, מַשְׁמָע שֶׁהָיָה דָּבָר נִתְעָב בְּעֵינֵי ה׳? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַתַּרְעוֹמֶת הָיָה עַל שֶׁאָמְרוּ ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״, שֶׁיִּשְׁפּוֹט אוֹתָם בְּנִימוּסֵי הַגּוֹיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין פָּרָשָׁה זוֹ מִצְוָה, אֶלָּא הוֹדָעַת דְּבָרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, שֶׁכָּךְ יְבַקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד, וְהִתִּיר לָהֶם ה׳. וּמַהֲרִ״י אַבְּרַבְּנֵאל הֶאֱרִיךְ בְּוִכּוּחַ זֶה.
פסוק טו:וְאוֹמֵר אֲנִי דַּעְתִּי בִּקְצָרָה, שֶׁהָרָצוֹן הָאֱלֹהִי הָיָה שֶׁלְּצֶדֶק יִמְלוֹךְ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְהַטִּיל מוֹרָאוֹ עַל כֻּלָּם, כְּאָמְרוּ רז״ל (אבות ג ב): הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ כוּ׳. וְלֹא לְצֹרֶךְ הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁהֲרֵי הָיוּ בָּתֵּי דִּינִים קְבוּעִים בְּכָל עִיר, אֶלָּא לְצֹרֶךְ קִבּוּץ וְתִקּוּן הַמְּדִינוֹת. וְאַךְ בְּאוֹפֶן זֶה שֶׁתִּהְיֶה אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיהֶם, כִּי בָזֶה רָצָה ה׳, וְכֵן אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ (דברים לא כג): ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה״, טוֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, כִּי לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה יִשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, וְאִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה כְּשֶׁאֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְאָז וַדַּאי יֹאמְרוּ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קוֹרֵא כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת לִשְׁאוֹל מֶלֶךְ, ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״, שֶׁיִּהְיֶה מוֹרָאוֹ עָלַי, כִּי כֵן מַשְׁמַע לְשׁוֹן ״עָלַי״, שֶׁיִּהְיֶה עֶלְיוֹן עָלַי וּמוֹשֵׁל וְרוֹדֶה בִּי בְּחֶזְקַת הַיָּד, ״כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָי״, לַעֲשׂוֹת כַּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם שֶׁאֵינָן בּוֹעֲטִים בְּמַלְכֵיהֶם וּמְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם מָרוּת, וּמְצִיאַת זְמַנֵּנוּ יוֹכִיחַ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, כִּי שְׁאֵלָה זוֹ כַּהוֹגֶן כְּשֶׁיִּהְיֶה עָלֶיךָ מֶלֶךְ דְּהַיְנוּ אֵימָתוֹ עָלֶיךָ כַּמּוּבָן מִמִּלַּת ״עָלֶיךָ״.
פסוק טו:אֲבָל בִּימֵי שְׁמוּאֵל לֹא דִּבְּרוּ נְכוֹנָה, כִּי אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ״ (שמואל א׳ ח ו), לֹא אָמְרוּ ״עָלֵינוּ מֶלֶךְ״ אֶלָּא ״לָנוּ״, כִּי לֹא רָצוּ לְקַבֵּל מָרוּת שֶׁיִּהְיֶה מוֹרָאוֹ עָלֵינוּ אֶלָּא יִהְיֶה לָנוּ מָסוּר בְּיָדֵינוּ לְהָקִים מַלְכִין וּלְהַעֲדֵי מַלְכִין. וְהַיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ יַחֲנִיף לָנוּ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ: ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״ (שם ח ה), כִּי עִקַּר צֹרֶךְ הַחֲנֻפָּה הִיא בַּמִּשְׁפָּטִים, וּכְמִנְהַג אֲרָצוֹת אֵלּוּ שֶׁמְּקַבְּלִים אֵיזֶה רַב עַל זְמַן יָדוּעַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם, וְאַדְּרַבָּה אֵימָתָם עַל הָרַב, וְעַל כֵּן הוּא מֻכְרָח לְהַחֲנִיף לָהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְחוּהוּ. ״וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל״ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ״, כִּי עִקַּר הָאַשְׁמָה בְּמִלַּת ״לָנוּ לְשָׁפְטֵנוּ״, כִּי אִם יִהְיֶה לָנוּ וְלֹא עָלֵינוּ אֵיךְ יִהְיֶה שׁוֹפְטֵנוּ? ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְגוֹ׳ כִּי לֹא אוֹתְךָ מָאָסוּ״ (שם ח ז), כִּי אַדְּרַבָּה זֶה שִׁבְחֲךָ, כִּי אַתָּה מֻחְזָק אֶצְלָם שֶׁאֵין אַתָּה מַחֲנִיף לָהֶם, עַל כֵּן בִּקְשׁוּ בִּמְקוֹמְךָ מֶלֶךְ שֶׁיַּחֲנִיף לָהֶם בְּהֶכְרֵחַ, וּבָזֶה מָאֲסוּ אוֹתִי וְלֹא שָׁאֲלוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה, כִּי כָּל חֶפְצָם שֶׁהַמֶּלֶךְ יְבַטֵּל רְצוֹנִי מִפְּנֵי רְצוֹנָם. וְזֶה שֶּׁאָמַר ״מִמְּלוֹךְ עֲלֵיהֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר בָּזֶה מָאֲסוּ אוֹתִי מַה שֶּׁלֹּא רָצוּ שֶׁיִּמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ. וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם, ״אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם״ (שם ח ט), דַּוְקָא ״עֲלֵיהֶם״ וְלֹא ״לָהֶם״, כִּי בְּאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה׳. ״וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ (שם ח יא), כִּי אַף אִם לֹא תִבְחָרוּהוּ כִּי אִם לָכֶם, מִכָּל מָקוֹם סוֹפוֹ שֶׁבְּחֵמָה שְׁפוּכָה יִמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם, וְ״אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח״ וְגוֹ׳, וְזֶה עֹנֶשׁ שֶׁלָּכֶם עַל שֶׁלֹּא שְׁאַלְתֶּם כַּהוֹגֶן. ״וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם״ (שם ח יח), רוֹצֶה לוֹמַר וְלֹא ״עֲלֵיכֶם״, וְתֹאמְרוּ דֶּרֶךְ וִדּוּי שֶׁעָלָה בְּיֶדְכֶם הֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁבִּקַּשְׁתֶּם. ״וַיְמָאֲנוּ הָעָם וְגוֹ׳ וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ״ (שם ח יט), מַה שֶּׁאָמְרוּ ״לֹא״, הַיְנוּ דֶּרֶךְ וִדּוּי אָמְרוּ כֵן, לֵאמֹר לֹא נַחְפֹּץ מֶלֶךְ עוֹד בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁאַלְנוּהוּ תְּחִלָּה לֵאמֹר ״תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ״, ״כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ״ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳. וְכֵן נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ: ״כִּי יָסַפְנוּ עַל חַטֹּאתֵינוּ לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ״ (שם יב יט), וְרָצוּ לוֹמַר בַּתְּחִלָּה קוֹדֶם שֶׁשָּׁמַעְנוּ הָעֹנֶשׁ. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר. וּמוּבָן שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן בֵּין ״עָלֵינוּ״ לְ״לָנוּ״, וּמִצַּד דִּקְדּוּק רז״ל שֶׁאָמְרוּ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיכֶם (כתובות יז.), כִּי עִקַּר הַמִּצְוָה תְּלוּיָה בָּזֶה.
פסוק טו:וּמַה שֶּׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְגוֹ׳ וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ״ (שמואל א׳ ח כב), וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״עֲלֵיהֶם״, לְפִי שֶׁקַּבָּלַת הַמּוֹרָא תָּלוּי בַּמְקַבְּלִים וְלֹא ה׳ פָּעַל זֹאת אֶלָּא נָתַן לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שָׁוֶה לָהֶם לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו. עַל כֵּן אָמַר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה ״לָהֶם״, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה נָכוֹן לוֹמַר כֵּן כִּי אִם כִּדְבַר ה׳ שֶׁאָמַר ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״ כָּךְ הָיָה לָהֶם לוֹמַר.
פסוק יח:וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אִם עָשָׂה כֵן כְּדַאי הוּא שֶׁתִּתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ. רֶמֶז לַדָּבָר, כס״א רָאשֵׁי תֵּבוֹת כֶּסֶף סוּס אִשָּׁה, בִּזְכוּת שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר בִּשְׁלָשְׁתָּן יִזְכֶּה לֵישֵׁב עַל כִּסֵּא ה׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דבה״י א׳ כט כג): ״וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה׳״. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִן הַדְּבָרִים הַמְּסִירִים לִבּוֹ מִן ה׳ וּמַבְדִּילִין בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, כִּי הַרְבּוֹת כֶּסֶף וְזָהָב מְבִיאוֹ לִידֵי שִׁכְחַת ה׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח יג–יד): ״וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְגוֹ׳ וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳״. וְכֵן רִבּוּי סוּסִים סִבָּה לְהָסִיר בִּטְחוֹנוֹ מֵה׳ וְיִבְטַח בְּסוּס וָרֶכֶב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לא א): ״הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה וְעַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ״. וְזֶה שֶׁאָמַר: ״וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס״. אֵין הָאִסּוּר בְּלֶכְתָּם מִצְרַיְמָה לִסְחוֹרָה אֶלָּא עִקַּר הָאִסּוּר הוּא בַּעֲבוּר שֶׁרִבּוּי הַסּוּסִים מֵסִיר מִמֶּנּוּ הַבִּטָּחוֹן בַּה׳. עַל כֵּן צִוָּה שֶׁלֹּא יָשִׁיב הָעָם מִצְרַיְמָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת סוּס, כְּאִלּוּ הָיָה כָּל בִּטְחוֹנוֹ בְּסוּס וָרֶכֶב, אֲבָל לִשְׁאָר סְחוֹרוֹת מֻתָּר לָלֶכֶת מִצְרַיְמָה. וְטַעַם זֶה יָקָר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁדִּבְּרוּ בָּזֶה כָּל הַמְפָרְשִׁים. וְכֵן רִבּוּי נָשִׁים גּוֹרְמִים לְהַטּוֹת לְבָבוֹ מֵעִם ה׳, כְּדֶרֶךְ שֶׁנַּעֲשָׂה לִשְׁלֹמֹה.
פסוק יח:וְאָמַר וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְגוֹ׳. כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא בּוֹ וְיֵדַע לְהִזָּהֵר מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה. כְּנֶגֶד רִבּוּי הַכֶּסֶף אָמַר: ״לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״, כִּי הַכֶּסֶף מֵבִיא רוּם לֵב; וּכְנֶגֶד רִבּוּי הַנָּשִׁים אָמַר: ״לְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה: ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ״; וּכְנֶגֶד רִבּוּי הַסּוּסִים אָמַר: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל״, לוֹמַר שֶׁאִם יִבְטַח בְּסוּס וָרֶכֶב – יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, כִּי שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. אֲבָל אִם יִבְטַח בִּתְשׁוּעַת ה׳, יַאֲרִיךְ יָמִים וְלֹא יָמוּת.
פסוק יח:וְאָמַר בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. לוֹמַר שֶׁהַבּוֹטֵחַ בְּסוּס וָרֶכֶב מְבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה וְעֵזֶר מֵאַרְצוֹת הָעַמִּים וְלֹא בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא א): ״הוֹי הַיּוֹרְדִים מִצְרַיְמָה לְעֶזְרָה״ וְגוֹ׳. אֲבָל אִם לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים אָז יִמְצָא הַתְּשׁוּעָה בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, וְלֹא מֵאַרְצוֹת הָעַמִּים. וְרָמַז עוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה׳ הַמִּתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כג טו): ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ״, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְגוֹ׳ מִמִּי שֶׁהוּא בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
