נחל איתן. פי' ה"ר אכשילרד שהיה דינו קשה שמשם היו יוצאים תולעים ואוכלים הרוצח בכל מקום שהוא וכן משמעות איתן חזק וקשה:
פסוק ח:
כפר לעמך יש'. מדרש לעמך יש' אלו החיים אשר פדית אלו המתים שנפדים מממון החיים ומכאן סמך למזכירי נשמות ביו"הך ופוסקין עליהם צדקה:
פסוק ח:
ונכפר להם הדם. או' הרב"ש דכל זה צוה הקב"ה לעשות כדי שיהא מכיר לנרצח שמתוך כך שמא יבואו מכירים ויעידו ולא תהיה אשתו עגונה. ונר' להרב"ש דאעפ"י שארז"ל אין מעידין אלא א"כ ראו פרצוף פנים עם החוטם הוא עדות שאמ' מעידני על חוטמו ופרצוף פניו שהוא כך וכך והדיינים מבינים מתוך דברי העדים ומדמיונן שהוא זה אבל אם אמר מכיר אני ודאי שהוא זה ובטביעות עין גמור כאילו ראיתיו חי ודאי דאשתו לא תנשא אפי' לאחר כמה שבועות לפי' אם הוא מוחזק יכולין לבא להתבונן בו וההוא דטבע בדגלת ואסקוה אגישרא דשבוסתנא ואנסבה רבא לדביתהו בתר ה' יומי עדות הוא ודמיון דלא אמר מוחזקני בו אל נכון:
פסוק ט:
ואתה תבער הדם הנקי וכו' כי תעשה הישר. כלו' אם תעשה המצוה כהלכתה תבער הדם שתעביר הרוצח מתוך כל העיירות שבאות למוד ופרש"י דאתא לו' אם הרוצח נמצא אחר עריפת העגלה אין פוטרין אותו. וק' דהא איצטריך לן האי קרא פ' אלו נערות ופ' ד' מיתות לו' דהוקשו ש"ד לעגלה ערופה ותי' הר"ם מברונא דסוגיא דכתובות אתיא כמ"ד חנק חמור ולכך איצטריך האי קרא להקיש ש"ד לעגלה ערופה ולו' דאפי' קטל בן חורין הוא בסייף והאי תנא דהכא סבר כמ"ד חנק קל וא"כ ידעי' סייף בבן חורין מק"ו דעבד הקל ולא איצטריך להיקש. וא"ת ולמ"ד חנק חמור ואיצטריך האי קרא לעגלה ערופה להקיש ש"ד לעגלה ערופה מנ"ל שאם נמצא ההורג אחר העריפה מנין שאין פוטרין אותו וי"ל דנפקא ליה מדכתיב ולארץ לא יכופר לדם וכו' ולמאן דנפקא ליה מן ואתה תבער איצטריך ליה האי קרא לו' שאם נמצא הרוצח אחר יוה"ך שממיתין אותו דס"ד דליכפר יוה"ך על רציח' ספקא זו ואידך דמוקי ולארץ לא יכופר דהיכא דנמצא ההורג אחר העריפה מנ"ל היכא דעבר עליו יוה"ך. י"ל דנפקא מדכתי' כפר לעמך יש' אשר פדית ה' דהויא כפרה זו אפי' לאותם שיצאו ממצרים שעברו עליהם כמה יוה"ך הרבה דיוה"ך אינו מכפר על זה אם לא בהבאת העגלה ואידך לית ליה לדר"ש וכן פי' בפ' אלו נערות:
פסוק יב:
והבאתה אל תוך ביתך. שלא ילחצנה במלחמה לבא עליה כיון שהתירה לו בביתו. פלוגתא איכא בירושלמי איכא מ"ד שיכול לבעול בעילה ראשונה ולא אסרה תורה אלא ביאה ב' ואיכא מ"ד לא ביאה א' ולא ביאה ב' והכי איתא התם תרתי מילין אמריתו לנו משמיה דרב וליתהו כן. אתון אמרין לא אסרה תורה אלא ביאה שנייה ואנן אמרי אפי' ביאה ראשונה אלא לאחר כל המעשים. וי"מ לא ילחצנה במלחמה שלא יטול חליצתה ובגדים שעליה במלחמה וה"ק קרא והבאתה אל תוך ביתך ואח"ך והסירה את שמלת שביה מעליה:
פסוק יב:
ועשתה. לשון גידול כתרגומו ועשה קציר:
פסוק טז:
לא יוכל לבכר. וא"ת בשני בנים פשוטים נמי אינו יכול ליתן ירושת זו לזו וי"ל לפי דכתיב כי הוא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא בן השנואה שאין לבו דוה עליו וסד"א שלא יטול פי שנים לכך נאמר בכור דאפילו בן השנואה שאין לבו דוה עליו יטול פי שנים ולכך בכור נוטל פי שנים לפי שכל אותיות בכור כפולות ועולות פי שנים וא"ת והרי יעקב העביר נחלה מראובן שהיה בן לאה השנואה ונתנה ליוסף בן האהובה. וי"ל בפשיעתו של ראובן היה שהרי בא על פלגש אביו ויעקב נתן ליוסף שפרנסו הבכורה:
פסוק יח:
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ארז"ל על סופו נהרג שמבקש מזונותיו ואינו מוצא וסופו ללסטס הבריות וקשה דאפי' יהיה מלסטס לא יהיה חייב אלא מיתת סייף והוא נידון בסקילה וצ"ע:
פסוק כג:
כי קללת אלהים תלוי. שע"י שקלל נסקל ונתלה ואין זה כבוד מעלה שיאמרו הרואים זה היה מגדף והרים יד במלך. ד"א כתרגומו אם היקל במצות הבורא כבר נטל את שלו ודי לו בכך. וי"מ דיינים כמו אלהים לא תקלל כלומר אם תלין נבלתו על העץ אתה מכשיל בני אדם שרואים אותו ומקללים הדיינים שלא דקדקו בדינו להפכו לזכות כדאמר ב"ד ההורגים אחת לע' שנה נקראת קטלנית: