פסוק ד:אל נחל איתן, לנחלא בַיָר. ר"ל שלא נזרע בו ולא נעבד מעולם, כמו שת' "והאדמה לא תשם" (בראשית מ"ז י"ט) "וארעא לא תבור" וכמו "שדה בור" בתלמוד, וכמו "אם אוביר ולא אעבד" (בבא מציעא ק"ד ע"ב) ומלשונו משמע שמפרש "נחל" היינו עמק כמ"ש רש"י והרשב"ם במס' ב"ב נ"ה ע"א והר"ש במס' פאה פ"ב מ"א. ולא כמ"ש הרמב"ם (בפירוש המשנה וכן בחבורו) "נחל השוטף בחזקה" גם משמע שסובר כר' יונתן (סוטה דף מ"ו ע"ב) דלא יזרע היינו להבא, ולעבר ידעינן מאיתן, ופלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אליבא דרבא, היינו לעבר דר' יאשיה סבר שהוא לעכוב, ולר"י אינו לעכוב, רק למצוה ולכן אף שאינו אותן כשר ומתני' כר' יונתן ודו"ק היטב בסוגי' שם. וכבר האריכו בזה מהרי"ק ובאר שבע והתוי"ט וחכם צבי ומיני תרגומא (ומ"ש שהת"א סובר לעתיד, מדת' "ולא יתפלח"ביו"ד ולא באל"ף, בכ"י הוא באל"ף, ובחומשי רוו"ה "די לא אתפלח בה ולא יזדרע").
פסוק ח:כפר לעמך, כהניא יימרון כפר לעמך. הוא ע"פ המפורש במשנה (סוטה דף מ"ו) "והכהנים אומרים כפר לעמך כו' וע' בכ"מ (פ"ט מהלכות רוצח הלכה ג') שהביא ג"כ דברי הת"א בזה, ומזה ראיה שהמשנה דסוטה היתה לפני אונקלוס.
פסוק ח:דם נקי, חובת דם זכי. ובפסוק שאח"ז ת' "אשדי דם זכי" משום דגבי המצוה לבער הדם שייך לומר שפיכות הדם" משא"כ פה בבקשתם אל ה' יחלו את פניו לבלי יתן עליהם חוב הדם הנקי [ובכ"י גם פה הנוסח אשר]
פסוק י:אויביך, בעלי דבבך, ונתנו, וימסרנון. אף שבעברית בא בל"י, דרכו לת' בל' רבים.
פסוק יא:וחשקת, ותתרעי. וכן לעיל (בראשית ל"ד ח') "חשקה נפשו" ת' "אתרעיאת" לא כן לעיל (ז' ז') "חשק ה'" ת' "צבי ה'" משום כבוד ה'.
פסוק יב:והבאתה אל תוך ביתך, ותעלנה לגו ביתך. מפסוק זה גם מפסוק שאח"ז ששינה לת' "אם לא חפצת בה" שהוא בל' עבר "אם לא תתרעי בה" בל' עתיד וכן בכל הפרשה, משמע קצת שסובר כדעת רש"י בקדושין (כ"ב ע"א) שגם במלחמה אסור לבוא עליה אפי' ביאה ראשונה אלא אחר כל המעשים האלה, ודלא כשיטת ר"ת הובאה (שם בתוד"ה שלא ילחצנה), שביאה ראשונה מותרת במלחמה, ע"ש.
פסוק יב:ועשתה את צפרניה, ותרבי ית טופרנהא. אע"פ שאונקלוס ת' מפי ר' אליעזר, ור"א סובר בספרי, ועשתה היינו "תקוץ" והביא ראיה מן "ולא עשה שפמו" דגבי מפיבושת, כבר כתבתי בהקדמה כוללת שבירושלמי מגילה איתא שתרגם לפני ר"א ור"י ולא מפיהם ואפשר שגם בבבלי הוא ט"ס, ועי' שם וברמב"ן. ובמיני תרגומא.
פסוק יד:תתעמר, תתגר. וכ"ה לקמן (כ"ד ז') ואפשר שהוא מל' "תגר" שהוא סוחר כמו שת' (בראשית ל"ז כ"ח).
פסוק טו:כי תהיין, ארי תהוין. כ"ה בכמה נוסחאות בת', ולא "יהוין" ביו"ד ולעיל [במדבר ל"ו ג'] החלטנו שצ"ל ביו"ד שכן הוא לנסתרות, ותהוין בתי"ו הוא לנמצאות, וכבר העירונו שם שבפסוק זה יש שתי נוסחאות "יהוין, ותהוין".
פסוק טז:לא יוכל, לית לה רשו. וכן לא תוכל לאכל בשעריך, לא תוכל לזבח את הפסח, לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (לעיל י"ב י"ז, ט"ז ה', י"ז ט"ו) בכולם ת' "לית לך רשו" ר"ל כי באמת היכולת בידו, אבל התורה לא נתנה לו רשות, וע' במיני תרגומא שהביא דברי הרמב"ן שאחרי הביאו דברי הת"א בזה אמר "והטעם לא תתן יכולת לנפשך לעשות ככה והוא מפליג באזהרה וכו' " ומהר"י אבוהב פי' ע"ז "ולפי שהיה נראה מלשון אונקלוס שאם עשה עשוי, לזה אמר הרב ז"ל והטעם וכו'" (ולא אוכל להתאפק מהביא פה מה שראיתי בס' שערי תשובה לרבינו יונה ז"ל שפי' גם דברי הנביא בירמיה ג' "הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל" ר"ל שנעשו לך כהיתר).
פסוק יז:יכיר, יפרש. לא ת' כלעיל (בראשית מ"ב ח') אפשר שכוונתו לכלול דעת ר' יהודא (קדושין ע"ד ע"א), וע"ז ע"ב) "יכיר יכירנו לאחרים", ואפילו לרבנן צריכא לכשנפלו לו כשהוא גוסס, ע"ש ברש"י ותוס',
פסוק יז:ימצא, ישתכח. היינו מוחזק שמצוי לו, וכדרשת רז"ל שהובאה ברש"י שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא לאחר מיתת האב כבמוחזק.
פסוק יז:לו משפט הבכרה, ליה חזיא דיגא דבכירותא. אף שבשאר מקומות ת' "משפט" הוא "דין" אפשר ששינה פה משום שהוא רק סברא מצד היושר, וכמ"ש בספרי "מלמד שהבכורה יוצאת בדיינים" ובפרט לפמ"ש הגר"א דבבן ז' ובבן ט' קמיירי קרא.
פסוק יח:ויסרו, ומלפן. הוא ל' מוסר ותוכחת דברים, ולקמן (כ"ב י"ח) ת' "ויסרו, וילקון" ואפשר שלא סבר ליה דרשת ר' אבהו (כתובות דף ע"ז ע"א, וסנהדרין דף ע"א ע"ב) ולאו דלא תאכלו על הדם הוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו, וכמ"ש הכ"מ (בהל' ממרים פ"ז הלכה ו') ועדיין צ"ע. ואפשר משום שפשט הקרא הזה איירי לאו בב"ד לכן ת' "ומלפן" שהוא רק מוסר דברים, משא"כ לקמן שמדבר מזקני העיר, ע"כ ת' "וילקון".
פסוק כ:זולל וסובא, זלל בשר וסבי חמר, הוא כמ"ש במשנה (סנהדרין דף ע' ע"א) "מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה תצי לוג יין, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו".
פסוק כג:קללת אלהים תלוי, על דחב קדם ה' אצטלב. ר"ל על שחטא לה' כבר לקח עונשו ופי' לפי הפשט שמוסב על האדם החוטא, ולכן כתיב "תלוי" בל"ז ואלהים הוא לפי' זה קדש.