רש"י כי תצא למלחמה במלחמות הרשות הכתוב מדבר כו' שמעתי פי' מפי רבינו שלמה לורי' ז"ל דה"פ דק' לרש"י מיד בתחלת הפסוק אם במלחמת א"י שהיא חובה הכתוב מדבר לא שייך לומר כי תצא וגו' דאין נופל לומר כי תצא אלא כשיצא האדם מארצו או ממקום קבוע שלו וילך למקום אחר להלחם שם אבל עכשיו שהם לא היה להם מקום קבוע שדרו שם אלא הי' באים לארץ לכבוש אותם לשבת שם היה לו לומר כי תבא אל הארץ ונלחמתם עמהם וגו' מאי כי תצא אלא ה"ק כי תצא מארצך שאתה תדור שם לחוצה לארץ למלחמה וגו' והרי במלחמות הרשות הכתוב מדבר ואח"כ אמר רש"י וכי תימה היא גופא קשיא למה לא קבע הכתוב דין של פרשה זו על מלחמת א"י ועל זה משיב שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו כו' ונ"ל שמעתה לא יקשה מה שמקשין על רש"י למה לא פי' כן לעיל בפרשת שופטים גבי כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב וגו' שהרי שם ג"כ מדבר במלחמת הרשות ובמלחמת א"י אין לומר אחריו והיה כקרבכם אל המלחמה וגו' ודברו השוטרים וגו' וכל אותה הפרשה אלא במלחמת הרשות לא פי' רש"י כן למעלה מפני שאין כוונתו לפרש כאן מלת כי תצא דפי' כי תצא כמו שפרשתיו הוא פשוט בעיניו ואין צריך לפרש ואין כוונת רש"י בכאן לפרש אלא לסיים דבריו בפי' דושבית שביו כו' שפירושו לרבות כנעניי' שבתוכה כו':
פסוק י:
בא"ד ושבית שביו לרבות כנעניים שבתוכה פירש דאל"כ שביו למה לי ושביתם היה לו לומר הקשה הרא"ם וא"ת תיפיק לי' מקרא דוהיה כל העם הנמצא בה והיו לך למס ועבדוך שפרש"י לעיל וכן תניא בספרי כל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה שהם ניצולים כמותם שכיון שלמדנו משם שהכנעניים הנמצאי' בתוך שאר האומות שהשלימו נידונים כמותם להחיו' את כולם האנשים והנשים והטף הוא הדין נמי יש ללמד שהכנעניים הנמצאים בתוך שאר האומות שלא השלימו נידונים כמותם להחיות נשיהם וטפם ע"כ ותרצו שם ולי נראה דאינה קושיא דודאי מצרך צריכי תרוייהו דאי מפסוק והיו לך למס ועבדוך ודאי היינו למדין ממנו שכמו שכשנמצאים באומות שהשלימו לדונם כמותה להחיות כן כשנמצאים בתוך שאר האומות שלא השלימו שיהיו נידונים כמותם להחיות נשיהם וטפם אבל שיהיו מותרות לקרב אותם כל כך לקחת אותם לנשים כשיחשוק בה ביפת תואר כולי האי לא הקל בהם הכתוב שהרי עיקר הלאו דלא תתחתן עלייהו קאי לכך הוצרך לכתוב כאן בפי' שהם כמו שאר האומות בדין יפת תואר והא דכתיב ושבית שביו לא להתיר להשבות קאמר דלזה אין צריך קרא דלמדנו מקרא דלעיל אלא כשיזדמן שישבה אותה ויחשוק בה מותר לו לקחת אותה לאשה ואי כתב הכא ביפת תואר ולא כתב לעיל גבי מס ועבדוך כל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה ה"א דוקא הכא גבי יפת תואר שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע לכך התיר הכנעניות כשישבה אותם כמו שאר האומות ולא להתיר לשבות בא הכתוב אלא כשיזדמן שישבה אותה תוך שאר שביות ובשעת שבייה לא ידע שהיא כנענית והחיה אותה ועתה חשק בה התירתה לו התורה כדי להשקיט תוקף היצר הרע שאם לא יתירנה לו ישאנה באיסור אבל להחיות אותה לעניין מס ועבדוך אפי' במקום שהשלימו לא התיר להחיותה משום המס ועבדות רק הרוג יהרגם ולא יחיה כל נשמה לכך צריך למכתב תרוייהו נ"ל:
פסוק יא:
רש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ע"כ פי' דאם לא כן יפת תואר למה לי דהא אם יחשוק בה אפי' אינה יפת תואר משמע שהותרה לו אלא ה"ק כל אשה שהיא בעינך יפת תואר שתחשוק בה היא מותרת לך ולמאי הלכתא כתבה דמנ"מ שהיא יפת תואר בעיניך אלא ה"ק משום שתלך אחר עיניך אני מתירה לך הא אי לאו הכי לא הייתי מתירה לך והיינו כנגד יצר הרע:
פסוק יא:
בא"ד אשת אפי' אשת איש ע"כ מה שפרש"י אשת שפירושו אשת איש אחר שפי' ולקחת לך וגו' והוא מוקדם בפסוק נ"ל משום דקודם שפי' ולקחת לך וגו' וסופו שישנאיה וגו' יש לפרש אשת ר"ל פנויה ואע"ג דהיא מלה סמוכה יש ממנה בהפסק כמו נפל אשת אבל אחר שפי' ולקחת לך שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ושאם ישאנה ישנאיה הוצרך לפרש דאשת זו ר"ל אשת זו אשת איש דאי בפנויה הוה שמעינן מיניה דגויה פנויה אסורה מן התורה כיון שהחמי' בעונשה ואנן ק"ל בגמרא דגויה פנויה אין איסורה מדברי תורה לכך מפרש דאשת זו אשת איש ולא פנויה ועליה נאמרה העונשים הללו:
פסוק יד:
רש"י והי' וגו' הכ' מבשרך שסופו לשנאותה ע"כ פי' מדכתיב והיה אם לא חפצת בה ולא כתיב ואם לא חפצת בה והיה למה לי אלא לישנא דודאי הוא ודאי יהיה דבר זה שלא תחפוץ בה וגו':
פסוק יח:
רש"י בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל כו' ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו מה שכתב רש"י הדין הזה שאינו חייב עד שיגנוב כו' ואח"כ אמר הטעם על הדין ההוא על שם סופו כו' ולא פי' בשום פסוק שצריך לפרשו וזה אין דרכו של רש"י שאינו מביא בפי' החומש אלא דבר שצריך לפרש בו פשט הכתוב נ"ל משום שרוצה רש"י ליישב מה שיש להקשות על פירושו שפי' על ויסרו אותו שפירושו שמתרין בו ומלקין אותו שיש לדקדק למה מלקין אותו שהרי בפסוק משמע דקים ליה בדרבה מיניה דהיינו בסקילה ואם המלקות הוא בשביל שלא שמע לקול אביו וקול אמו בפעם הראשון שעדיין אינו חייב סקילה והסקילה היא אחר כך כשישנה עוד בעבירה זו שלא ישמע לקול אביו וקול אמו פעם שנית אחר מלקות הראשון זה לא מצינו בשום עבירה שעונשה שפעם הראשון חייבתו התורה מלקות וכשישנה בה אחר המלקות יהא חייב מיתה לכך הוצרך לומר שבן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב כו' כלומר המלקות היא בשביל שלא שמע לקול אביו ולקול אמו בפעם הראשון אבל המיתה אינה אלא כשיוסיף בחטאו חטא על פשע דהיינו שיגנוב ויאכל תרטימר בשר כו' ולפי שגם על זה יש לדקדק וכי משום הוספת הגניבה יש לחייבו מיתה שהרי אין חיוב הגניבה מיתה אלא תשלומי כפל לכך הוצרך לסיים דבריו ולומר ובן סורר נהרג על שם סופו כו' לא על הגניבה של עכשיו:
פסוק כא:
רש"י וכל ישראל וגו' מכאן שצריך הכרזה בב"ד כו' כבר הקשה הרא"ם לעיל בפרשת שופטים מ"ש גבי וכל ישראל ישמעו וייראו דזקן ממרה שפי' רש"י שם שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל דס"ל כר' עקיבא ומ"ש גבי בן סורר ומורה שפרש"י וכל ישראל ישמעו וייראו מכאן שצריך הכרזה בב"ד פלוני נסקל על שהי' בן סורר ומורה כרבי יהודא עכ"ל ותרצו שם ואני שמעתי תירוץ מפי רבינו ר"ש לוריא משום דהכא גבי בן סורר ומורה ס"ל דעת ר' יודא פשוט יותר משום דק"ל דבן סורר ומורה אינו נידון אלא בעודנו בן ולא איש ואם יהיה ממתינין במיתתו עד הרגל שמא בין כך ובין כך יגיע שיהיה איש ויפטר מדינו לכך ס"ל לרש"י שממיתין אותו מיד שיגמור דינו ואין ממתינין לו עד הרגל אלא פי' דוכל ישראל ישמעו וגו' דגבי בן סורר ומורה הוא שמכריזין בב"ד ואין להקשות אם כן היכי דידוע שלא יגיע לידי איש עד הרגל למה אין ממתינין לו דמשפט אחד כתיב ואין מחלקין במשפט בן סורר ומורה זה למשפט בן סורר ומורה אחר: