פסוק א:לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ וְגוֹ׳ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם. דָּרְשׁוּ רז״ל (ברכות יט:): פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, כְּגוֹן זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ. וְיֵשׁ לְפָתְרוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (אבות ד כג): וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ, וְאֵין חִלּוּק בֵּין קִלְקוּל בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ הַכֹּל אֶחָד, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ. עַל זֶה אָמַר: ״לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ שֵׂיוֹ נִדָּחִים״, כְּשֶׁהֵם נִדָּחִים לְגַמְרֵי, כְּגוֹן טוֹבְעִים בְּנָהָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, ״וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם״ צָרִיךְ אַתָּה לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמְךָ כְּלֹא רוֹאֶה. אָמְנָם ״הָשֵׁב״ רָצָה לוֹמַר אִם יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי הֲשָׁבָה שֶׁאֵינָן נִדָּחִים לְגַמְרֵי אֶלָּא אֶפְשָׁר לְךָ לְהָשִׁיב אֶת נִדְּחָם, אָז ״תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ״, חַיָּב אַתָּה לְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ.
פסוק ב:וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ וְגוֹ׳ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ב״מ כז:): דָּרְשֵׁהוּ אִם הוּא רַמַּאי. וּמִכָּל מָקוֹם ״אוֹתוֹ״ קָאֵי עַל הַשּׁוֹר אוֹ שֶׂה, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁיָּבֹא אָחִיךָ וְיִדְרוֹשׁ בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְהַיְינוּ עַל יְדֵי סִימָנִים, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא דוֹרֵשׁ אוֹתוֹ זֶה הַשּׁוֹר וְלֹא אַחֵר. וּמִמֵּילָא שַׁמְעִינָן שֶׁצָּרִיךְ לִדְרוֹשׁ אִם אֵינוֹ רַמַּאי, אֲבָל הַמִּקְרָא אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרְאֵ״ם, שֶׁ״אוֹתוֹ״ קָאֵי עַל אָחִיךָ, וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם״ אַחַר שֶׁאָמַר ״וּמְצָאתָהּ״ דְּאָתֵי לְיָדֵיהּ מַשְׁמַע (שם כז.), לְפִי שֶׁהַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, שֶׁאִם יָבֹא אָחִיךָ וְיִדְרוֹשׁ וְיֹאמַר שׁוֹר בְּסִימָן זֶה וְזֶה נֶאֱבַד לִי, וְיַשִּׁיאֲךָ יִצְרְךָ לְהִתְעַלֵּם וּלְהוֹרוֹת הֶתֵּר לְעַצְמְךָ, שֶׁמָּא רָאָה אוֹתוֹ אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אוֹ תִּרְצֶה לְהַטִּיל דֹּפִי בְּסִימָנָיו כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ בְּדִינֵי אָדָם, מִכָּל מָקוֹם לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם מִפְּנֵי עַיִן שֶׁלְּמַעְלָה, הָרוֹאֶה וּמַכִּיר בְּתַחְבּוּלוֹתֶיךָ.
פסוק ז:לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. לָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר גַּם אֵצֶל כִּבּוּד אָב וָאֵם בְּדִבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת, וּלְשׁוֹן ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ מַשְׁמַע שֶׁמִּמֵּילָא נִמְשָׁךְ לְךָ טוֹבָה מִזֶּה. וְהִנֵּה בְּכִבּוּד אָב וָאֵם הַדָּבָר פָּשׁוּט שֶׁאִם תְּכַבֵּד אָבִיךָ וְאִמֶּךָ אֲזַי מִמְּךָ יִרְאוּ בָּנֶיךָ וְכֵן יַעֲשׂוּ גַּם לְךָ כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, וְכֵן כְּשֶׁיִּרְאוּ בָּנֶיךָ שִׁלּוּחַ הָאֵם בָּעוֹפוֹת יִלְמְדוּ קַל וָחוֹמֶר, שֶׁאִם אַתָּה נוֹהֵג כָּבוֹד בַּמּוֹלִידִין אֲפִלּוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים קַל וָחוֹמֶר שֶׁיִּנְהֲגוּ כָּבוֹד בְּמוֹלִידֵיהֶן. וּשְׂכַר שְׁנֵיהֶם אֲרִיכוּת יָמִים לְפִי שֶׁשְּׁנֵי מִצְווֹת אֵלּוּ מַחֲזִיקִים הָאֱמוּנָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ סִבָּה לְכָל סִבָּה וּמִשְׁתַּלְשֵׁל הַדָּבָר עַד הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ, כָּךְ כָּל נוֹלָד יֵשׁ לוֹ מוֹלִיד עַד הַמּוֹלִיד הָרִאשׁוֹן יִתְבָּרַךְ, וְאֵלָיו רָאוּי לַחֲלֹק כָּבוֹד, וּמִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ חָלַק לְכָל הַמּוֹלִידִין הַמִּשְׁתַּלְשְׁלִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִסִּבָּה לְסִבָּה. עַל כֵּן הִזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת אֵצֶל מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, כִּי הַשַּׁבָּת הַבָּא לְזֵכֶר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם גּוֹרֵם לְקַיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, לְהוֹצִיא מִדַּעַת מַאֲמִינֵי הַקַּדְמוּת הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין לָעוֹלָם שׁוּם הַתְחָלָה וְהַכֹּל מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, וּלְפִי סְבָרָתָם הַנִּבְעֶרֶת אֵין יִתְרוֹן לַמּוֹלִיד עַל הַנּוֹלָד. וַאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהַמּוֹלִיד הָרִאשׁוֹן יִתְבָּרַךְ חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְכָל הַמּוֹלִידִים הַמֻּשְׁפָּעִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ טַעַם כִּבּוּד אָב וָאֵם וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן. וּמִטַּעַם זֶה סָמַךְ הַמִּצְוָה לְמִצְוַת ״כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא תצא א): קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, תִּזְכֶּה לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ. מַה עִנְיָן זֶה לָזֶה? אֶלָּא לְפִי שֶׁמִּצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן מְבִיאֲךָ לִידֵי אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנָאוֹ וְחִדְּשׁוֹ, עַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה תִּזְכֶּה גַּם אַתָּה לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ. וְזֶהוּ יְסוֹד הָאֱמוּנָה, וּכְתִיב (חבקוק ב ד): ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הוּא דָּבֵק בִּמְקוֹר חַיִּים, עַל כֵּן שְׂכָרוֹ אֲרִיכוּת יָמִים. וְלָכֵן דָּרְשׁוּ (בד״ר ו ב) עַל שִׁלּוּחַ הַקֵּן פָּסוּק ״אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס״ (משלי ה ו).
פסוק ח:כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְגוֹ׳ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. מִלְּשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב) שַׁבְקֵיהּ לְרַוְיָא דְּמִנַּפְשֵׁיהּ נָפֵל, כָּךְ תֵּיבַת ״מִמֶּנּוּ״ שָׁב אֶל הַנֹּפֵל, וְאָמַר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר: וְכִי הַמַּעֲקֶה מְבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה כַּאֲשֶׁר זֶה רָאוּי לִפּוֹל? עַל כֵּן אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי אַתָּה לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי מִי שֶׁדָּמָיו בּוֹ וְרָאוּי לִפּוֹל לָמָּה יִהְיֶה זֶה בְּבֵיתֶךָ, וּמִכָּל מָקוֹם הָרָאוּי לִפּוֹל לֹא יִנָּצֵל עַל יְדֵי הַמַּעֲקֶה, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ, מִנַּפְשֵׁיהּ נָפִיל, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם מִישׁוֹר. אֲבָל אִם לֹא תַעֲשֶׂה מַעֲקֶה אָז יִפּוֹל מִמְּךָ וְלֹא מִמֶּנּוּ מֵעַצְמוֹ, וַה׳ רָצָה שֶׁהוּא עַצְמוֹ יַפִּיל אֶת עַצְמוֹ כִּי מִיָּדוֹ הָיְתָה זֹאת לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, ״מִמֶּנּוּ״ שָׁב אֶל הַמַּעֲקֶה, כִּי הָרָאוּי לִפּוֹל יִפּוֹל אֲפִלּוּ מִן הַמַּעֲקֶה, וְאֵין הַמַּעֲקֶה מַצֶּלֶת כִּי אִם הַבִּלְתִּי רָאוּי לִפּוֹל.
פסוק ח:וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא תצא א): אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת מַעֲקֶה תִּזְכֶּה לְכֶרֶם, מַה עִנְיָן הַמַּעֲקֶה אֶל הַכֶּרֶם? אֶלָּא לְפִי שֶׁהַיַּיִן מַפִּיל אֶת הַשִּׁכּוֹר, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט: מַה הַגֶּפֶן בּוֹצְרִין אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיגִין לְאָדָם וּמַפִּילִין אוֹתוֹ כוּ׳, עַיֵּן סוֹף פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (מ קמו), לְפִיכָךְ דַּוְקָא אַחַר עֲשִׂיַּת הַמַּעֲקֶה הַמַּצֶּלֶת מִן הַנְּפִילָה תִּזְכֶּה לְכֶרֶם וְלֹא קוֹדֶם לָכֵן, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ, רֶמֶז לַדָּבָר, ״כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל״ סוֹף תֵּיבוֹת עוֹלֶה לְמִסְפַּר יַיִן. וְתֵדַע כִּי פָּרָשַׁת שִׁלּוּחַ הַקֵּן מַתְחֶלֶת בְּכָ״ף וּמְסַיֶּמֶת בְּמֵ״ם, דְּהַיְינוּ בֵּין הַכֹּל סָמֶ״ךְ, וְכֵן פָּרָשַׁת מַעֲקֶה וְכֶרֶם מַתְחִילוֹת בְּכָ״ף וּמְסַיְּמוֹת בְּמֵ״ם, עַל שֵׁם ״סוֹמֵךְ ה׳ לְכָל הַנֹּפְלִים״ (תהלים קמה יד), כִּי בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו: עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא גּוֹזָלוֹת, וְעָלָה וְנָפַל וָמֵת, הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? וּסְמָכוֹ ה׳ לִתֵּן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ (חולין קמב.). וּבַעֲשִׂיַּת מַעֲקֶה סָמַךְ לְכָל הַנֹּפְלִין הָרְאוּיִין לִפּוֹל. וּבְ״לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם״, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד (ברכות כב.), וְעַל יְדֵי זֶה יִגְרוֹם לוֹ תּוּקַד אֵשׁ (קידושין נו:). אָמְנָם כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹרֵעַ עַל זֶה הָאֹפֶן, סָמַךְ ה׳ לְכָל הַנֹּפְלִים בְּמַפּוֹלֶת יָד. וְקָרוֹב לָזֶה פֵּרֵשׁ הָר״י בַּעַל הַטּוּרִים. וּמִתּוֹכוֹ תִּרְאֶה מַה שֶּׁהוֹסַפְתִּי מִשֶּׁלִּי.
