פסוק א:והיה כי תבא. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ [ספרי].
פסוק א:וירשתה וישבת בה. מלמד שלא נתחייבו בבכורים עד לאחר כבישה וחלוקה .
(קדושין ל"ז ב')
פסוק ב:ולקחת. אמר ר' יוסי בר חנינא, בצרן לבכורים ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך, מביא ואינו קורא, מאי טעמא, דכתיב ולקחת והבאת – עד שתהא לקיחה והבאה באחד וליכא .
(ב"ב פ"א ב')
פסוק ב:מראשית. אין מביאין בכורים אלא משבעת המינים, ואם הביא משאר המינים לא קידש, דאמר קרא מראשית – ולא כל ראשית .
(מנחות פ"ד ב')
פסוק ב:מראשית. אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת [ספרי].
פסוק ב:כל פרי וגו'. תנא רבי יוסי, מראשית כל פרי, פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה, הביא ענבים ודרכן מניין, ת"ל תביא .
(חולין ק"כ ב')
פסוק ב:אשר תביא מארצך. כ"ז שמצויים על פני ארצך, מאימתי מביאים, מעצרת ועד החנוכה [ספרי].
פסוק ב:מארצך. אין מביאין בכורים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ואם הביא לא קידש, דאמר קרא מארצך ולא כל ארצך .
(מנחות פ"ד ב')
פסוק ב:מארצך. תניא, רבן גמליאל ברבי אומר, נאמר כאן ארץ ונאמר להלן (פ' עקב) ארץ, מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ, מלמד שאין מביאין בבורים אלא משבעת המינים .
(שם שם)
פסוק ב:מארצך. למעוטי חוץ לארץ .
(חולין קל"ו א')
פסוק ב:ושמת בטנא. מלמד שטעונים כלים [ספרי].
פסוק ב:והלכת אל המקום. מכאן אמרו נגנבו או אבדו חייב באחריותן, נטמא בעזרה נופץ ואינו קורא .
(שם)
פסוק ב:אשר יבחר ה'. זה שילה ובית עולמים .
(שם)
פסוק ג:אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הכהן שלא היה בימיו, אלא זה כשר ונתחלל, מכאן לבן גרושה ובן חלוצה שעבד עבודתו כשרה .
(קדושין ס"ו ב')
פסוק ג:הגדתי היום. הפריש בכוריו ומכר את שדהו מביא ואינו קורא, והשני – מאותו המין אינו מביא, דאמר קרא הגדתי היום, פעם אחד הוא מגיד ואינו מגיד פעם שני .
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ז)
פסוק ג:לאבותינו. הגר מביא ואינו קורא, לפי שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו [בכורים פ"א מ"ד].
פסוק ג:לתת לנו. פרט לנשים ולעבדים [ספרי].
פסוק ד:ולקח הכהן הטנא. נטמאו הבכורים – הסלים נתנים לכהנים, דכתיב ולקח הכהן הטנא .
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ז)
פסוק ד:ולקח הכהן הטנא. מכאן אמרו, העשירים מביאים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים נתנים לכהנים [ספרי].
פסוק ד:הטנא מידך. למד על הבכורים שטעונים תנופה, כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם (פ' צו) ידיו תביאנה, מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בעלים אף כאן בעלים, הא כיצד, כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף, דברי ר' אליעזר בן יעקב .
(מנחות ס"א א')
פסוק ד:מידך. מכאן לבכורים שנקראו תרומת ידך .
(יבמות ע"ג ב')
פסוק ד:לפני מזבח ה'. אי לפני מזבח יכול בדרום, ת"ל (פ' י') לפני ה', אי לפני ה' יכול במערב, ת"ל לפני מזבח, הא כיצד, מגישן על קרן דרומית מערבית ומניחה בדרומית של קרן .
(ירושלמי בכורים פ"ג ה"ד)
פסוק ד:לפני מזבח ה'. מלמד שכל זמן שיש מזבח יש בכורים ובזמן שאין מזבח אין בכורים [ספרי].
פסוק ה:וענית. בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא, התקינו שיהיו מקרין את כולם וסמכו על הכתוב בתורה וענית, אין עניה אלא מפי אחר .
(ירושלמי בכורים פ"ג ה"ד)
פסוק ה:וענית ואמרת. ולהלן הוא אומר (כ"ז י"ד) וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש .
(סוטה ל"ב א')
פסוק ה:ואמרת לפני ה'. מלמד שהבכורים טעונים ודוי .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"ב)
פסוק ה:ארמי אבד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להאבד, ומעלה על לבן הארמי כאלו אבדו [ספרי].
פסוק ה:לגוי גדול. מלמד שהיו ישראל מצוינים שם .
(שם)
פסוק ז:את ענינו. זו פרישות דרך ארץ .
(יומא ע"ד ב')
פסוק ט:ויביאנו וגו'. ויביאנו אל המקום הזה – זה בית המקדש, או אינו אלא זה א"י, כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ – הרי א"י אמורה, הא מה אני מקיים אל המקום הזה, זה בנין בית המקדש [ספרי].
פסוק ט:ויביאנו וגו'. בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת .
(שם)
פסוק ט:ארץ זבת וגו'. מביאים בכורים מעבר הירדן ואע"פ שאינה זבת חלב ודבש, והא כתיב ארץ זבת חלב ודבש, א"ר יונה, ארץ – אשר בה זבת חלב ודבש .
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ח)
פסוק י:הנה הבאתי. מלמד שפעם אחת הוא מביא ואינו מביא שתי פעמים .
(שם שם ה"ז)
פסוק י:ראשית פרי. כיצד מפרישין את הבכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שביכר, קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים, דאמר קרא ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, בשעת הבאה פרי, הא בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין .
(שם פ"ג ה"א)
פסוק י:אשר נתתה לי. הקונה שני אילנות בתוך של חבירו, מביא ואינו קורא, מאי טעמא, ראשית פרי האדמה אשר נתת לי כתיב .
(ב"ב פ"א א')
פסוק י:אשר נתת לי. מכאן אמרו, האפטרופוס והעבד והשליח והאשה והטומטום והאנדרוגינוס, מביאין ואין קורין, שאין יכולים לומר אשר נתתי לי [ספרי].
פסוק י:והנחתו. תניא, רבי יהודה אומר, והנחתו זו תנופה, או אינו אלא הנחה, כשהוא אומר (פ' ג') והניחו, הרי הנחה אמורה .
(מנחות ס"א ב')
פסוק י:והנחתו. מלמד שטעונים הנחה ב' פעמים, אחת בשעת קריאה ואחת בעת השתחואה [ספרי].
פסוק יא:ושמחת. מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא, דכתיב ושמחת בכל הטוב [אין קריאה אלא בזמן שמחה] .
(פסחים ל"ו ב')
פסוק יא:ושמחת בכל הטוב. אמר רב מתנא, מניין לבכורים שטעונים שירה, אתיא טוב טוב, [כתיב הבא ושמחת בכל הטוב וכתיב התם (כ"ח י"ז) בשמחה ובטוב לבב, מה התם שירה אף הכא שירה] .
(ערכין י"א א')
פסוק יא:ולביתך. מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא .
(גיטין מ"ז ב')
פסוק יב:שנת המעשר. שנה שאין בה אלא מעשר אחד, הא כיצד, מעשר ראשון ומעשר עני, ומעשר שני יבטל .
(ר"ה י"ב ב')
פסוק יב:ונתתה. א"ר אבהו, התורם משלו על של חבירו, טובת הנאה שלו, דאמר קרא את כל מעשר תבואתך ונתתה .
(תמורה י' א')
פסוק יב:ונתתה ללוי וגו'. האומר קונם שאיני נהנה לבריות יכול ליהנות מלקט שכחה ופאה אבל לא ממעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ונתת ללוי לגר וגו' .
(נדרים פ"ד ב')
פסוק יב:ואכלו בשעריך. א"ר יוחנן, אף החצר קובע למעשר, שנאמר ואכלו בשעריך, והני מילי בחצר המשתמרת, דכתיב (פ' י"ג) בערתי הקודש מן הבית, מה בית המשתמר אף חצר המשתמרת .
(ב"מ פ"ח א')
פסוק יב:בשעריך. [אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית , והני מילי דמעיילי ליה דרך שער דכתיב בשעריך], לאפוקי דמעייל ליה דרך גגות וקרפיפות .
(שם שם)
פסוק יב:בשעריך. מלמד שאין מוציאין אותו מן הארץ לחוץ לארץ [ספרי].
פסוק יב:ושבעו. תן להם כדי שבעם, מכאן אמרו (פאה פ"ח מ"ה) אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים .
(שם)
פסוק יג:ואמרת. ודוי מעשר נאמר בכל לשון, מאי טעמא, ילפינן אמירה אמירה מסוטה, מה להלן בכל לשון אף כאן בכל לשון .
(סוטה ל"ב ב')
פסוק יג:ואמרת. כל היום כשר לודוי מעשר, דכתיב ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית, וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך .
(מגילה כ' ב')
פסוק יג:בערתי הקדש וגו'. בערתי הקודש זה מעשר שני ונטע רבעי נתתיו ללוי – זה מעשר לוי, וגם נתתיו – זו תרומה ותרומת מעשר, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני לקט שכחה ופאה, מן הבית – זה חלה [מעש"ש פ"ה מ"י].
פסוק יג:בערתי הקדש וגו'. הבכורים חייבים בביעור דאמר קרא בערתי הקודש – הקודש העליון משמע .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"ב)
פסוק יג:בערתי הקדש וגו'. הבכורים אסורין לאונן, דאמר קרא בערתי הקודש וגו' לא אכלתי באוני ממנו, הקודש – הקודש העליון במשמע .
(שם שם)
פסוק יג:בערתי הקדש וגו'. חד בר נש הוי מפיק מעשרותיו כתקונן [לימים הוו בעו רבנן רחמי], אמר ליה ר' מנא לההוא גברא, קום אמור בערתי הקודש מן הבית [ירוש' תענית פ"א ה"ד].
פסוק יג:מן הבית. א"ר ינאי, אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר בערתי הקודש מן הבית .
(ב"מ פ"ח א')
פסוק יג:ככל מצותך וגו'. ככל מצותך אשר צויתני, הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות [מעש"ש פ"ה מי"א].
פסוק יג:אשר צויתני. לא נתתיו למי שאינו ראוי [ספרי].
פסוק יג:לא עברתי וגו'. לא עברתי ממצותיך – לא הפרשתי ממין על שאינו מינו ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש [מעש"ש פ"ה מי"א].
פסוק יג:ולא שכחתי. לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו .
(שם שם)
פסוק יד:לא אכלתי. מניין שהשתיה בכלל אכילה, אמר ר' אבא, דכתיב לא אכלתי באוני ממנו .
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"א)
פסוק יד:באני. הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות [מעש"ש פ"ה מי"ב].
פסוק יד:ממנו. א"ר יצחק, מניין לערל שאסור במעשר, נאמר ממנו במעשר ונאמר ממנו בפסח, מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו .
(יבמות ע"ד א')
פסוק יד:ולא בערתי ממנו. ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא .
(יבמות ע"ג ב')
פסוק יד:בטמא. הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות [מעש"ש פ"ה מי"ב].
פסוק יד:בטמא. בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא .
(יבמות ע"ג ב')
פסוק יד:בטמא. מניין למעשר שני שנטמא שאין מדליקין בו, ת"ל ולא בערתי ממנו בטמא .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק יד:ולא נתתי וגו'. במה אנן קיימין, אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי, אם לחי הוא אסור – למת לא כש"כ, אלא איזהו דבר שמותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה, מכאן לסיכה במעש"ש חוץ לחומת ירושלים שעובר בעשה .
(ירושלמי מעש"ש פ"ב הי"א)
פסוק יד:למת. לא לקחתו ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים [מעש"ש פ"ה מי"ב].
פסוק יד:למת. אמר ריש לקיש א"ר סמיא, מניין למעשר שנטמא שמותר לסוכו , שנאמר ולא נתתי ממנו למת, למת הוא דלא נתתי, הא לחי דומיא דמת נתתי, איזהו דבר ששוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה .
(יבמות ע"ד א')
פסוק יד:שמעתי וגו'. שמעתי בקול ה' אלהי – הביאותיו לבית הבחירה, עשיתי ככל אשר צויתני, שמחתי ושמחתי אחרים בו [מעש"ש פ"ה מי"ב].
פסוק טו:השקיפה וגו'. אנו עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו, השקיפה וגו' וברך את עמך וגו' .
(שם שם מי"ג)
פסוק טו:השקיפה וגו'. א"ר הונא ב"ר אחא, בוא וראה כמה גדול כחן של עושי מצוה, שכל השקפה ארורה וזה בלשון ברכה, ולא עוד אלא שכתוב בו היום הזה [ירוש' מעע"ש פ"ה ה"ה].
פסוק טו:השקיפה וגו'. תני, עד השקיפה היו אומרים בקול נמוך, מכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה .
(ירושלמי סוטה פ"ט הי"א)
פסוק טו:ממעון קדשך. מכאן דמעון נקרא שמים .
(חגיגה י"ב ב')
פסוק טו:וברך וגו'. וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות , ואת האדמה בטל ובמטר ובולדות בהמה , כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות [מעש"ש פ"ה מי"ג].
פסוק יז:את ה' וגו'. [דרש רבי אלעזר בן עזריה] את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שאמרתם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ .
(ברכות ו' א')
פסוק יז:את ה' וגו'. את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, מכאן שנשבענו להקב"ה שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת .
(גיטין נ"ז ב')