פסוק א:ויהי אחר הדברים האלה פרש״י אחר דבריו של שטן וכו׳ וי״א אחר דבריו של ישמעאל. מה שפרש״י כך היינו משום דאמרינן בעלמא כל מקום שנאמר אחר סמוך, והכא לא מצינן למימר הכי כמו שפירש רש״י כאן. ואותה שנה קדמה לעקדת יצחק שתים עשרה שנה. וי״מ אחר הדברים האלה שכרת אברהם ברית עם אבימלך לו ולנינו ולנכדו שלא ברשות הקב״ה וארץ פלשתים נתנה לו ולזרעו כדכתיב ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, וגם ביהושע כל ערי חמשת סרני פלשתים מנויות בכל גבול ארץ ישראל והקב״ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה לפיכך והאלקים נסה את אברהם קינתרו וציערו לשון על נסותם את ה׳ מסה ומריבה, והנם זועפים מתורגם נסיסים בנס וקצף דדניאל כלומר נתגאית בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם ועתה לך והעלהו לעולה ותראה מה הועילה כריתת הברית. דבר אחר נסה את אברהם לשון נסיון ולא נסהו בשבילו שהכל גלוי וידוע לפניו מה שהיה והוה ועתיד להיות אלא הביאו לידי נסיון לפני מדת הדין שהיתה מקטרגת לפניו עליו ולהודיע לבריות כמה נדבו לבו לעשות רצון בוראו ולא יוכלו לקטרג עליו.
פסוק ב:אל ארץ המריה האמוריה, ארץ האמורי כמה תיבות חסרות אל״ף וימש חשך. לא יהל שם ערבי.
פסוק ב:והעלהו שם לעלה אמר לפניו רבונו של עולם וכי יש קרבן בלא כהן א״ל כבר מניתיך כהן הה״ד נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק.
פסוק ג:ויקח את שני נעריו כאן לא פי׳ רש״י מה שפי׳ גבי שני נעריו דבלעם ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה.
פסוק ד:וישא אברהם את עיניו וי״ו דוישא יתירא היא.
פסוק ה:שבו לכם פה ירא היה פן יעכבוהו מלשחוט את בנו.
פסוק ה:עם החמור נהג בהר בחומרא גדולה שלא נהג שם בהמתו.
פסוק ה:[ונשתחוה ונשובה שלפי צורך השעה אפשר לשנות הדבור].
פסוק ח:יראה לו השה לעלה אע״פ שנאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, ירא היה שמא יהא יצחק נשחט, אמר שמא שכב יצחק עם אשה קודם העקידה והוליד בן או בת ונמצא מקוים כי ביצחק יקרא לך זרע שהרי כבר באותו פרק היה בן שבע ושלשים שנה.
פסוק ט:ויבן שם אברהם וגו׳ ויצחק לא בנה שהרי הטמינו אביו בשעת הבנין שלא יפיל עליו השטן אבן לפוסל במום.
פסוק ט:את המזבח מזבח לא נאמר ללמדך הוא מזבח שהקריבו בו ראשונים אדם הבל נח ובניו.
פסוק יא:אברהם אברהם פעמיים, כך מנהג הקורא בחפזון אפילו בלשון לעז.
פסוק יב:עתה ידעתי הכל גלוי לפניו אלא פירש עתה הודעתי כמו ידעתיך בשם שתרגום שלהם לשון גדול שם.
פסוק יג:אחר נאחז בסבך אחרי כן ראה את האיל נאחז בסבכי היער וכן קדמו שרים אחר נוגנים. אחרי כן באו נוגנים ושבו העבים אחר הגשם אח״כ בא הגשם. וראהו כשהוא נאחז כמו שפרש״י, אז הבין אברהם כי מאת הקב״ה שם אבל אם היה עומד אצלו כשאר אלים היה אברהם סבור שמא משל אחרים הוא ואבד מהם. דבר אחר אחר היותו נאחז, בקרניו בסבכי היער.
פסוק יד:ה׳ יראה אברהם אומר כך ה׳ יראה ויהיה לי לעד כי עשיתי מצותו כי יודע אני שיאמר היום בכמה מקומות בהר ה' אשר אברהם הוליך בנו שמה יהא נראה לנו אם יוכל לכבדו לשחוט את בנו וכשיראו בני חוזר עמי יאמרו כי כחשתי לאל ממעל ומאסתי בדבריו ולא יאמינו כי מה׳ היתה הסבה והקב״ה יראה כי לא מריתי דבריו ויהיה לי לעד.
פסוק טו:[ויקרא מלאך ה׳ אל אברהם שליחו של ה', וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״ה].
פסוק טז:[בי נשבעתי נאום ה' שליחו של ה׳ וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״ה].
פסוק יז:וכחול אשר על שפת הים כך נמצאו בימי שלמה.
פסוק יט:וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הלך, אלא נטמן בגן עדן שלש שנים. ד״א הלך לו לבית עבר ללמוד תורה.
פסוק כ:ויהי אחרי הדברים האלה פרש״י בהר המוריה בשובו היה אברהם מהרהר ויאמר אילו היה בני וכו׳ וא״ת הרי בפרשת לך לך גבי אחר הדברים האלה פרש״י כל מקום שנאמר סמוך אבל מקום שנאמר אחרי מופלג והיכן מצינו אחרי סמוך אלא יש לומר אחר סמוך דווקא, ואחרי פעמים מופלג ופעמים סמוך. שלימא סדרא דפרשת וירא
