פסוק ב:שְׁכוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר מִיָּד ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״, וְאִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״, מַשְׁמָע לְאַחַר זְמַן אוֹמַר אֵלֶיךָ בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ תִּשְׁכּוֹן, וּמִיָּד וְתֵכֶף אָמַר לוֹ אֵיזֶה אֶרֶץ הוּא, וְהוּא דָּבָר תָּמוּהַ בַּפָּסוּק. וְהַקָּרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ הֲלִיכַת חוּץ לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁשָּׁם אֵין מָקוֹם לְגִלּוּי הַשְּׁכִינָה, וְאִם כֵּן לֹא יוּכַל לֵאמֹר אֵלָיו שָׁם בִּנְבוּאָה אֵיזֶה דָּבָר לְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה. לְפִיכָךְ ״שְׁכוֹן בָּאָרֶץ״ אֲשֶׁר שָׁם גִּלּוּי שְׁכִינָתִי, וְשָׁם ״אֹמַר אֵלֶיךָ״ בְּעֵת אֲשֶׁר אֶרְצֶה לֵאמֹר לְךָ אֵיזֶה דָּבָר נְבוּאָה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁאָמַר מִתְּחִלָּה ״שְׁכוֹן בָּאָרֶץ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״גּוּר בָּאָרֶץ״, כִּי ״שְׁכוֹן״ מַשְׁמָע יוֹתֵר דִּירַת קֶבַע מִן ״גּוּר״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן גֵּרוּת, לְפִי שֶׁמִּצַּד קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּשְׁכּוֹן בָּהּ כְּתוֹשָׁב, אֲבָל מִצַּד קְנִיַּת הַבְּרָכוֹת הַגּוּפָנִית תִּהְיֶה בוֹ כְּגֵר. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״ וְגוֹ׳, כִּי כָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו מְדַבֵּר בְּיִיעוּדֵי הַגּוּפָנִיּוּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״ (בראשית כג:ד) – גֵּר מִצַּד, וְתוֹשָׁב מִצַּד.
פסוק ח:וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וְגוֹ׳. לְפִיכָךְ הִרְהֵר אֲבִימֶלֶךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אִם בֶּאֱמֶת שֶׁאֲחוֹתוֹ הִיא, אִם כֵּן לָמָּה אֵינוֹ נוֹשֵׂא אִשָּׁה כָּל הַזְּמַן הָאָרֹךְ הַזֶּה? הִנֵּה וַדַּאי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ. עַל כֵּן ״וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ בְּעַד הַחַלּוֹן״ לִרְאוֹת מַה טִּיבוֹ וְעִנְיָנָיו.
פסוק י:וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וְגוֹ׳. כְּתִיב בַּאֲבִימֶלֶךְ ״עָשִׂיתָ לָּנוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְכֵן אָמַר אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם (בראשית כ:ט) ״מַה עָשִׂיתָ לָּנוּ״ וְגוֹ׳, וּפַרְעֹה אָמַר לְאַבְרָהָם ״מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי״ (בראשית יב:יח) לְשׁוֹן יָחִיד. וּבְסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק כָּתַב בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה, לְפִי שֶׁהַמִּצְרִיִּים שְׁטוּפֵי זִמָּה, עַל כֵּן אֵין חִלּוּק שָׁם אִם אָמַר ״אֲחוֹתִי הִיא״ או ״אִשְׁתִּי הִיא״, עַל כָּל פָּנִים הָיוּ מְזַנִּים בָּהּ. אֲבָל לִי לְבַד חָטָאתָ, כִּי אֲנִי מֶלֶךְ, הֲשּׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, עַל כֵּן הָיָה לְךָ לְהַגִּיד לִי הָאֱמֶת. אֲבָל אֲבִימֶלֶךְ אָמַר ״לָנוּ״ – לְכֻלָּנוּ חָטָאתָ, כִּי אֲנִי וְעַמִּי כֻּלָּנוּ צַדִּיקִים, וְלֹא הָיוּ נוֹגְעִים בָּהּ כְּלָל אִלּוּ הִגַּדְתָּ הָאֱמֶת.
פסוק י:וְתֵרוּץ זֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק, שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִין שֶׁהַמִּצְרִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שְׁטוּפֵי זִמָּה, הֲרֵי לֹא נָגְעוּ בָּהּ, אֶלָּא אָמְרוּ הֲגוּנָה זוֹ לַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה״. וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁהַמִּצְרִים אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים וְהֵם שְׁחוֹרִים, לֹא הֻרְגְּלוּ בְּאִשָּׁה יָפָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יב, יא), מִסְתָּמָא שֶׁאֵינָן שׁוֹלְחִים יָד בְּאִשָּׁה יָפָה. וְרָאִינוּ שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת שָׂרָה אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם ״הֲגוּנָה זוֹ לַמֶּלֶךְ״, אִם כֵּן לֹא רָצוּ לִקַּח מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם. וְאִם כֵּן יָפֶה אָמַר פַּרְעֹה ״מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי״, אֲבָל לֹא ״לְעַמִּי״, כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא הָיוּ נוֹגְעִים בָּהּ, כִּי מִיִּרְאַת הַמַּלְכוּת וַדַּאי לֹא יִגְּעוּ בַּדָּבָר הָרָאוּי לַמֶּלֶךְ לְבַד וְלֹא לָהֶם. אֲבָל עַמּוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ לֹא הָיוּ שְׁחוֹרִים וְהֻרְגְּלוּ בְּנָשִׁים יָפוֹת, וְאֵין מוֹרָא מַלְכוּת עֲלֵיהֶם בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהַכֹּל שׁוֹלְחִים יָד בְּאִשָּׁה יָפָה פְּנוּיָה, אִם כֵּן לָנוּ לְכֻלָּנוּ חָטָאתָ. וּרְאָיָה לָזֶה, שֶׁהֲרֵי אֵצֶל אֲבִימֶלֶךְ לֹא נֶאֱמַר ״וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ אֶל אֲבִימֶלֶךְ״ לֵאמֹר הֲגוּנָה זוֹ אֵלָיו, וַדַּאי בְּעִנְיָן כָּזֶה הָעָם כַּמֶּלֶךְ, לָכָךְ אָמַר ״מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ״. וּמַה שֶּׁאָמַר פַּרְעֹה ״הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ״, לְפִי שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁאַחַר שֶׁפְּטָרָהּ הַמֶּלֶךְ מִבֵּיתוֹ יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא חָפַץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְיִשְׁלְחוּ בָּהּ יָד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּאֲבִימֶלֶךְ, כִּי דַּוְקָא הַמִּצְרִים הָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה.
פסוק יט:וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. כָּתַב הָרַמְבָּ״ן וְכֵן בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק וְכֵן בְּסֵפֶר מְנוֹרַת הַמָּאוֹר, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵרַע לָאָבוֹת הָיָה סִימָן לַבָּנִים, עַל כֵּן מָצְאוּ מָקוֹם לִדְרוֹשׁ כָּל עִנְיְנֵי בְּאֵרוֹת אֵלּוּ עַל שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי מִקְדָּשִׁים שֶׁנִּקְרְאוּ בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כִּי כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה עַל שְׁנֵי בְּאֵרוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁי קָרָא רְחוֹבוֹת, כָּךְ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי עָשׂוּ הָאֻמּוֹת מְרִיבָה עִם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֶחֱרִיבוּהָ, אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ קָרָא רְחוֹבוֹת.
פסוק יט:וְאוֹסִיף אֲנִי מִשֶּׁלִי, לְהַרְחִיב פְּרָטֵי הָעִנְיָנִים שֶׁיַּסְכִּימוּ עִם דְּרוּשׁ זֶה, וּבוֹ יְתוֹרַץ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר, כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה׳ לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁמַּאֲמַר ״וּפָרִינוּ בָאָרֶץ״ אֵינוֹ טַעַם לִלְשׁוֹן רְחֹבוֹת, עַל כֵּן אַרְחִיב בּוֹ הַדִּבּוּר בִּפְרָטֵי הָעִנְיָנִים שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימִים עִם מַה שֶּׁקָּרָה לָנוּ וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. כִּי יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא ט:) שֶׁבְּבַיִת רִאשׁוֹן הָיָה מַצָּה וּמְרִיבָה וְשִׂנְאַת חִנָּם בֵּין נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רוֹעִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כג ד) ״וַהֲקִימֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים״. וְנֶחֱרַב הַבַּיִת בְּסִבַּת הַמְּרִיבָה שֶׁהָיְתָה בֵּין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה. וּבְבַיִת שֵׁנִי הָיְתָה מִדַּת הַשִּׂנְאַת חִנָּם בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּכֻלָּם עַד לְאֵין מַרְפֵּא. וְעַל כֵּן כְּתִיב בִּבְאֵר רִאשׁוֹן ״וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק״, לְרַמֵּז גַּם לֶעָתִיד שֶׁתִּהְיֶה מְרִיבָה בֵּין רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַגַּב גְּרָרָה רָבוּ גַּם רוֹעֵי הָאֻמּוֹת עִם יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ, כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין שְׁנַיִם הַמִּתְקוֹטְטִים עַל דְּבַר אֵיזוֹ עֵסֶק שֶׁבֵּינֵיהֶם, לְבֵין שְׁנַיִם הַמִּתְקוֹטְטִים בְּחִנָּם עַל לֹא דָּבָר כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ, וְזֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין בַּיִת רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי, כִּי הַשִּׂנְאָה שֶׁהָיְתָה בֵּין רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת רִאשׁוֹן הָיְתָה עַל עֵסֶק הַמַּלְכוּת, כִּי נֶחְלְקָה מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, וְטֶבַע הָעִנְיָן נוֹתֵן שֶׁאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, עַל כֵּן חָשַׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁחֲבֵרוֹ נִכְנָס בִּגְבוּלוֹ, וְעַל יְדֵי עֵסֶק זוֹ רָבְתָה הַמַּשְׂטֵמָה בֵּינֵיהֶם.
פסוק יט:אֲבָל שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי, הָיָה בְּחִנָּם עַל לֹא דָּבָר, כִּי אֲפִלּוּ הַפְּחוּתִים הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה עַל לֹא דָּבָר. כִּי עַל כֵּן נִקְרֵאת שִׂנְאָתָם שִׂנְאַת חִנָּם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה לְאֶחָד שׁוּם עֵסֶק עִם חֲבֵרוֹ, וְאֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, וְהַשָּׂטָן הָיָה מְרַקֵּד בֵּינֵיהֶם לְהַכְשִׁילָם זֶה בָּזֶה, כִּי מָצָא אֱלֹהִים עֲוֹנָם מִמָּקוֹם אַחֵר, עַל כֵּן הֱסִיתָם זֶה בָּזֶה לִמְצֹא עֲוֹנוֹ לִשְׂנֹא. לְכָךְ ״וַיַּחְפְּרוּ בְאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה״ (בראשית כו יט) — לֹא הִזְכִּיר בִּמְרִיבָה זוֹ הָרוֹעִים, רֶמֶז לִמְרִיבַת בַּיִת שֵׁנִי שֶׁהָיְתָה בְּכָל יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן קְרָאוּהָ שִׂטְנָה, כִּי לֹא מָצְאוּ סִבָּה אֶל דִּבְרֵי רִיבוֹתָם, כִּי אִם מַה שֶּׁהָיָה וַדַּאי הַשָּׂטָן מְרַקֵּד בֵּין קַרְנֵיהֶם אֲשֶׁר בָּהֶם יְנַגְּחוּ זֶה לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו לז) ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״.
פסוק יט:וּבַבְּאֵר הַשְּׁלִישִׁי לֹא רָבוּ עָלֶיהָ, כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יִבָּנֶה עַל יְדֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיה ט ו) ״לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ״, כִּי אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְּיָמָיו. עַל כֵּן נִקְרָא ״רְחוֹבוֹת״, כִּי אָז יַרְחִיב ה׳ אֶת גְּבוּלָם, כִּי בִּזְמַן שֶׁהַמְּרִיבָה מְצוּיָה אוֹ שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים, אַף בִּהְיוֹתָם בְּעִיר גְּדוֹלָה כְּאַנְטוֹכְיָא לֹא נָשָׂא אוֹתָם לָשֶׁבֶת יַחְדָּיו, וְאַף בְּמָקוֹם רַחֲבַת יָדַיִם מְאֹד צַר לָהֶם הַמָּקוֹם וְלֹא יִסְבְּלֵם, כַּאֲשֶׁר בַּעֲוֹנֵינוּ עוֹד הַיּוֹם מִנְהָג זֶה מָצוּי בֵּינֵינוּ. וּבְהֶפֶךְ זֶה, בִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרִינוּ בָאָרֶץ וְיִהְיוּ הַדָּרִים עָלֶיהָ רַבִּים עַד מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם רַחֲבַת יָדַיִם לָהֶם וְאֵין צַר לָהֶם, כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק א׳ (ז.) ״כַּד הֲוָה רְחִימְתִין עֲזִיזָא אַפּוּתְיָא דְּסַפְסֵרָא הֲוָה שְׁכִיבָן, הַשְׁתָּא דְלָא סְגֵי רְחִימְתִין פּוּרְיָא בַּת שִׁתִּין גַּרְמִידֵי לָא סְגֵי לָן״, עַד כָּאן. נֶאֱמַר ״כִּי הִרְחִיב ה׳ לָנוּ״, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרִינוּ בָאָרֶץ וְיִהְיוּ הַדָּרִים עָלֶיהָ רַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם רַחֲבַת יָדַיִם. וְעוֹד, שֶׁמָּצִינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמֵּחֲמַת הַמַּחֲלֹקֶת יָצְאוּ שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים מִן הָאָרֶץ מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ, עַל כֵּן אָמַר שֶׁבִּזְמַן מְצִיאַת הַשָּׁלוֹם וּפָרִינוּ בָאָרֶץ, כִּי לֹא יִצְטָרְכוּ לָצֵאת מִתּוֹכָהּ.
