פסוק א:ויהי רעב כו'. (א) אומרו מלבד כו' הוא מיותר. (ב) אומרו שכון בארץ אשר אומר אליך הוא מיותר ובלתי צודק. רק להולך אל מקום אחר ולא ידע לאיזה מקום אומר לו הוא ית' שכון במקום אשר אומר אליך כי אחר שרצונו ית' היה על המקום ההוא. כאומרו גור בארץ הזאת אם כן מתחל' הל"ל שכון בארץ הזאת. (ג) אחרי אומרו שכון למה חזר ואמר גור בארץ כו'. (ד) למה שינה הלשון משכון לגור. (ה) אומרו ואברכך כו' מורה שמצוהו על מנת לקבל פרס. (ו) אומרו כי לך כו' והקימותי את השבועה כי מה יתן ומה יוסיף לו כי יקיים שבועתו לאברהם והלא מאז נתחייב בה ואם הוא שלא יתנם לישמעאל הרי נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע. (ז) למה ייחס הברכות האלה והרביתי כו' לאברהם ולא ליצחק:
פסוק א:אמנם הנה כתבנו כי אברהם הורשה ללכת מצרימה מפני הרעב וכאשר נרא' מרז"ל. והנה היה מקום לומר כי אולי מה שמנע הוא ית' את יצחק מרדה מצרימה היה על כי לא היה הרעב גדול כאותו שבימי אברהם. לז"א ויהי רעב כו' מלבד הרעב הראשון כו' כלומר כי השני לו מתייחס אליו גדול כמוהו ועם שאברהם הורש' לא הורשה יצחק כי עולה תמימה היה. והנה הלך אל אבימלך מלך פלשתי' על היותו בעל ברית אביו להסתופף בצלו ויקר מקרהו שהי' אבימלך בגרר וע"כ הלך גם היא לגרר שהיא א"י לא שעש' עיקר מהיות גם שם א"י כי הי' לו כהיתר לצאת כאשר יצא אביו וזהו וילך יצחק אל אבימלך כי מזה עשה עיקר והיא גררה. והנה עדיין צריך לתת טעם למה לא יחוש יצחק מעצמו לבלתי צאת מהארץ אל היותו עולה לה' עד שהוצרך הוא ית' לצוותו על הדבר. אך הנה היה עם לב יצחק כי טוב טוב היה לכת מצרימה. למען יחשבו ממנו מעתה ד' מאות שנה שבפ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם משא"כ בא"י כי להם היתה כי הלא ניתנה לאברהם ולזרעו למורשה. ע"כ וירא אליו ה' ויאמר כו' והוא מה שכתבנו פ" לך לך כי עודנו אברהם בח"ל לא נראה אליו ה' כי אם ויאמר ה' אל אברהם מבלי הראות אליו והוא כי בא הדבר ע"י השתלשלות מסך משא"כ בארץ וזה מאמרו ית' אליו לך מארצך אל הארץ אשר אראך שאראך בה מראה משא"כ בח"ל וזה אומרו ית' אל יצחק שכון בארץ אשר לא תצטרך השתלשלות מסך כי אם שאומר אליך כי ממנו ואליך תהיה לך בה אמרתי משא"כ בח"ל:
פסוק א:או מעין זה אל תרד מצרימה כי הוא מקום שבמקום אשר ישכנו בו בני אדם אין אני מדבר אתך כאשר מצינו במרע"ה שאמר כצאתי את העיר אפרוש כפי כו'. ואמרו רז"ל (ש"ר פי"ב) שלא היה הוא ית' מדבר עמו תוך יישוב גילולי העיר אשר היא מלאה גילולים רק חוצה. זולתו במכת בכורות שהי' הכרח שלא לראות עוד פני פרעה והתנבא בפלטין שלו וזה יאמר שכון בארץ אשר או' כו' במקום שתשכון שם אומר אליך ואדבר בך ולא במצרים שתצטרך לצאת מהיישוב לשאומר דבר אליך. וש"ת שא"כ איפה איך יתקיים בך כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וארץ ישראל לכם היא אל תחוש ע"ז כי הנני מודיעך שאותו הגירות אחשבהו לך בארץ הזאת. וזהו אומרו גור בארץ הזאת כי אותו הגרות תעשנו פה ותרויח בזה כי ואהי' עמך והוא כי גם אם היית הולך ח"ל היתה שכינה הולכת אתך כמ"ש הוא ית' ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה עם כל זה המדרגה אשר תשיג פה לא יהיה בלכתי אתך שם כי שם היא מדרגת בחינת אהי' שבשכינ' וז"א כי אהיה עמך ולא אמר כי אנכי עמך:
פסוק א:ועוד תרויח שנית כי לא תתברך בהשתלשלות מלאך כי אם ואברכך בעצמי וע"פ דרכו רמז לו שלא יסמוך על אבימלך שהלך אליו גררה לאמר כי בשלומו יהיה לו שלום שיושפע ע"י שרו. כ"א אדרבה אני אהיה עמך ואברכך משא"כ הוא רק ע"י שרו. וש"ת הלא ארצנו היא כי לאברהם אמרת לך ולזרעך כו' הנה כי לאברהם עצמו ניתנה מאז הארץ ואתה אמרת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואיך יתקיים הגרות בארץ שהיא לנו אל תחוש כי עדיין לא נתתיה כי אם לך ולזרעך אין כו' שהוא אתן לעתיד ולא מעתה. וש"ת כי זו היא המתנ' שאחר התחיה אשר בזמן הזה כבר ניתנה. לז"א אח"כ והקימותי את השבועה וכו' כי עדין לא נתקיימ' כאשר נתבאר בסמוך בס"ד והוא כי מה שנאמר למעל' נתתי הוא לומר שהוא ודאי כאלו נתנה כבר אך הברכה לעתיד היא ולא שתחשב מעתה ושמא תאמר במה אבטח יהי כן לזרעי כי אולי לא יהיו כדאים ולא תתקיים בם ברכתי כי בשלמא ברכת אברהם שהוא מצד החסד תהיה על פי מדתו. אך ברכתי הלא תהי' ע"פ מדתי והוא מדת הדין אולי לא יזכו בדין לז"א אל תירא כי לא אשבע לך בפני עצמך שתהי' ע"פ מדתך כי אם שאקים לך את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שאני כורת עמך להקים לך שבועה שנשבעתי לאברהם שהיא על צד החסד והוא אצלי מאמר הכתוב אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק שהיא שבועתו של אברהם ליצחק ולא לו בפני עצמו לבל תהיה על פי מדת הדין וזה אחשוב ודאי שהוא טעם אל השבעו ית' לאברהם וליעקב ולא ליצחק:
פסוק א:או יאמר והקמותי כו' פן תאמר הלא מה שנשבעתי לאברהם הוא לך ולזרעך שמתקיים בו לאחר התחי' א"כ מה שנדרתי לזרע יהי' בך כי לך ולזרעך אמרתי. לז"א והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שמלת אביך מיותרת אך כיון לומר ואקיים מה שנשבעתי לו אחר שהי' כבר אביך שהוא מה שאחר העקידה שלא נאמר שם לך ולזרעך שלא נזכר רק הזרע בלבד באופן כשיתקיים אומר לך כי אם מעתה. וגם אינו מעתה בימיך יצחק. רק אחר היות זרעך ככוכבי השמים והיה בסוף ימי משה שנאמ' ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב והוא כי שם נאמ' והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים כו' ויירש זרעך כו' והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי. וזה מאמר הכתוב פה והקמותי את השבועה כו' איזו שבועה היא אותה שאמרתי והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי. וגם אמרתי והתברכו כו' וגם עקב כו' שהוא העתק אותה הברכה כמדובר. ועדין היה אפשר יהרהר יצחק ויאמר איך יתקיים הגלות בי ויהיה הוא ית' עמי ויברכני ואולי ינוכה זכיותי. לז"א הנה לא זו בלבד כ"א גם והרבתי כו' והתברכו כו' אין צריך זכות עצמך כ"א זכות אביך עקב כו' ואל תתמה כי הלא רבו זכיותיו כי שמע בקולי וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורתי. אך בדברו ית' עם אברהם עצמו לא האריך כל כך כי אומרים מקצת שבחו בפניו כו' ועל זה הביא ענין והתברכו בזרעך כל גוי הארץ לומר אם כל גויי הארץ מתברכם בזרעך עקב שמע אברהם כו' כ"ש אתה בנו יחידו שתתברך בזכותו ומבלי נכות זכותך. וע"פ דרכו רמז לו בל יבטח באבימלך בעל ברית אביו כי נהפוך הוא כי כל גויי הארץ מתברכים בזרע אברהם כ"ש שלא ית' יצחק בנו על יד א' מגויי הארץ הוא אבימלך ע"כ מעתה וישב יצחק בגרר ולא כאשר בתחלה שהלך בעצם אל אבימלך כנשען עליו ומאליו נמשך היות גררה כי שם בית אבימלך אחרי הודיע אותו את כל זאת מאז וישב יצחק בגרר על בחירת חן המקום. אך לא על היות שם אבימלך. כי נקטה נפשו מהשען עליו:
פסוק ז:וישאלו אנשי המקום כו'. ששאלו לאשתו ולא לו כי הוא יאמר אחותי מאימת מות פן יהרג לנושאה כי בעולת בעל יש להם. ע"כ שאלו לאשתו כי היא תאמר אישי פן יקחוה כי זה מוראה ולא תחוש פן יהרג בעלה כי ברית כרותה לאבימלך עם אביו. אך הוא בשומעו לא הניחה להשיב פן תאמר אישי הוא ויהרג. ע"כ קפץ והשיב הוא ויאמר אחותי היא ולא מיראת אבימלך כי הלא היה לבו בטוח בו על אשר כרת עם אברהם ברית. וגם יזכור מה שאירע לו עם שרה אמו. אך מה שירא לאמר אשתי הוא על אנשי המקום. וזהו פן יהרגוני אנשי המקום כו' וכאשר ארכו לו שם הימים נתן לב לאבימלך להסתכל בדבר. באומר כי לא יתכן היה יצחק שרוי בלא אשה ימים רבים. וישקיף וירא אותו מצחק שהוא ענין נשוק וחבוק אז ויקרא כו' הנה לפנינו כי אשתך היא ואומר אך הוא למעט כי לא ראה התשמיש ממש כ"א קרוב אליו שהוא הצחוק כמדובר ואיך אמרת אחותי היא. ולא אמר למה אמרת כלומר הנה כדי לשקר אתם מקרבים הדבר כמ"ש אברהם אחותי בת אבי כו' אך אתה איך אמרת אחותי היא. איך הוא התואנה שבקשת כי הלא אין זאת בת אביך. וזה יתכן כיון במלת אך לומר אברהם היתה שרה אשתו ואחותו בת אביו. אך זו הנה אשתך בלבד ולא אחותך בת אביך. ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות ומותר לשקר מאימת מות ע"ד נשבעים להרגים ולחרמים כו':
פסוק י:ויאמר אבימלך כו'. אמר הנה חשבת שהתנכלת עלינו ונהפוך הוא כי מה זאת עשית לנו כלומר כי חשבת עשות לנו. ומה זאת עשית לנו כלומר כי לך עשית היזק וחרפה ולא לנו. כי הלא כמעט שכב אחד העם את אשתך לא היינו אשמים בעדותך זו שאחותך היא. וזולת חרפתך היה העון תלוי על צוארך והיית צריך להביא עלינו קרבן אשם שהחטאת אותנו וזהו הבאת עלינו אשם. וע"פ דרכו רמז לו שאינה ראויה אלא לאחד העם הוא המיוחד שבעם הוא המלך ולא לזולתו. וא"כ אנשי המקום לא ישיתו לבם לכך וגם המלך לא יעשה נבלה זאת. וש"ת מי יוכיח שלא היו הורגים אותך אם ידעו שאשתך היא. או לבלתי שפוך דם על חשק זמה. או ליודעם כי אינה ראויה רק למלך. לכן מה עשה ויצו המלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו כו' למען יודע לכל כי א"א היא. ויראה כי אין נוגע בו ואלו היו להוטים אחרי זמה. מי היה מעכב שלא יהרגוהו במסתרים. שאם על עונש המיתה גם מבלי מצות המלך הוא בן מות השופך דם האדם. ומוראו הראשון במקומו עומד:
פסוק י:או יאמר בשום לב אל מלת לאמר כי העם למי יאמרו ואם הוא שצוה ע"י שליח לאמר לעם כל הנוגע כו' היל"ל אל בלמ"ד ולא את. שמורה כי העם הם האומרים. אך יהיה כי לא היה פחד תלקח רבקה רק למלך כי לא היתה ראויה לזולתו. ומי יערב אל לבו לקחתה והנה אם המלך היה שולח יד ביצחק לקחתה לו. מי יאמר למלך דבר בליעל. ע"כ ויצו אבימלך את כל העם לאמר כל הנוגע באיש כו' ואם כל העם אומרים. על מי תהיה האזהרה. הלא כל העם מזהירים. אך אין זה אלא לרמוז כי אל המלך נוגע הדבר שגם אליו יצוה לאמר לו להודיע שהוא מעתה מעניש על עצמו מיתה:
פסוק יב:ויזרע כו'. נצטרפו ב' זכיות. (א) היות יצחק. (ב) היות הארץ ההיא זבת חלב ודבש. וע"י כן וימצא בשנה ההיא שנת מארת רעב. מאה פעמים על מה ששיערו הכרי. כי אחר העמדת כרי לא היה סמוי מן העין. נתרבה מאה פעמים כשנמדד על א' ששיערוהו. והנה הל"ל ויברכהו ה' וימצא בשנה ולא אח"כ אך יאמר שמדד ומצא מאה שערים. וגם אחר שהיה ג"כ מדוד באופן שהיה בלתי סמוי מן העין וגם מדוד שאין הברכה שורה בהם. עם כל זה שב ויברכהו ה' ונתרבה עוד אחר כל זאת. ואחרי זאת היה הולך וגדל קו לקו עד כי גדל מאד בהדרגה. ולא בבת אחת מפני העין. והנה עד כה שלא היה שובו כ"כ גלוי. כי הי' תבואות וכיוצא הניתנים באוצרות לא קנאו בו פלשתים. אך כאשר ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה שהוא דבר המתפשט בשדות בכל הארץ. אז לבשו קנאה ויקנאו אותו פלשתים:
פסוק טו:וכל הבארות כו' בוש אבימלך מלאמר לו שילך מאתם ע"י עצמו והניח את עמו לסתום הבארות אולי ילך מאתם. והוא כל עוד המלך לא עשה לו רעה שתק גם לא רצה להלשין עבדים אל אדונם. ובראות אבימלך שלא נכוה בפושרים. דבר לו בעצמו. וזהו ויאמר אבימלך כאשר יבא ביארו בס"ד. ולהיות שסתמו בארות אביו. לא היה כי אם כדי שילך משם על כן אחר שהלך לו שב לחפור אותם. ולא חזרו לסתום אותם:
פסוק טז:ויאמר אבימלך כו'. בראות אבימלך את כל שפע טוב ברכת יצחק מה שלא היה כן לו ולעמו. עלה על רוחו כי השר המשפיע עליו ועל עמו ממנו היה גדל יצחק. אלא שלהיות יצחק יותר מוכן לקבל השפע. על כן היה העיקר בא אליו ומשיוריו בא אל אבימלך ואל עמו. מה שאין כן אם לא יהיה הוא שם שיהיה הכל בא עליהם בשפע נמצא הוא אוכל את שלהם וז"א כי עצמת ממנו מאד כלומר מה שעצמת ממנו הוא כלומר משלנו ע"כ לך מעמנו. אך אחר זמן לנסיעתו וראו כי לא נתוסף להם שפע על לכתו מעירם והוא כהצלחתו אז הצלחתו עתה אז חזרו ובא לו מגרר אבימלך ואחוזת מרעהו ויאמר להם יצחק כו' ויאמרו ראו ראינו כו'. לומר ראו מה שגדלת עלינו בהיותך עמנו. ואחר כך ראינו שלא נוסף לנו שפע בלכתך והכרנו בזה כי לא מהשר שלנו היית מושפע בהיותך עמנו רק כי היה ה' עמך ועל כן ונאמר עתה תהיא נא אלה בינותנו כו' על הרחקת נזק אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וגם על הבאת תועלת גם שלא עשינו הטבת רבות עמך בזה אנו מתפייסים כאשר עשינו עמך רק טוב שהוא דבר מועט. והוא מה שקבלנוך בארצנו וגם ששלחנוך מאתנו הנה גם בזה נתרצה שתכרות ברית שאם תשלח אותנו מארצך יהיה בשלוה וזה ונשלחך בשלום הנה הערנו מה שבקשנו בבואינו. ומה שאמרנו ראינו כי היה ה' עמך שהוא הראיה השנית במה ראינו זה. הלא הוא כי אתה עתה ברוך ה' כי הלא אחר לכתך מעמנו אתה לבדך ברוך ה'. ככל השפע שהיה לך עמנו מה שאין כן אנחנו רק כאשר היינו בתחלה בעודך עמנו:
פסוק טז:עוד יתכן בכונת אבימלך כענין מאמרם ז"ל על פסוק באת אלי להזכיר את עוני כו' כי אמרה הנה בתחלה היה הוא ית' מעריך מעשי עם מעשה בני עירי והיו טובים והיה ה' מצליחני אך עתה שבאת אצלי ונערכים מעשי וזכיותי אצל מעשיך ושלי כעורים ודלים ונזכר עוני. ועל דרך זה יאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו נמשך לך עוצם רב טוב, בהעריך הוא ית' מעשיך במעשנו מעביר כל הטוב הראוי לבא עלינו אליך נמצא כי עצמת ממנו מצדנו על כן לך מעמנו. ולבל יאמר יצחק הלא השיורין שיתפשטו לכם יגדל ממה שיהיה לכם אם תהיו לבדכם לז"א מאד. שאם כן לא היה העוצם עד מאד אך הוא על עריכת המעשיה. אך אח"כ חזרו אליו ואמרו ראו ראינו. כי אז ראינו ראייה א' ועתה ראייה אחרת והא' כי היה ה' עמך לבדך בהיותך עמנו במקום אנשים בערוך המעשים יחד ע"כ ונאמר כו'. ומה שראינו הראייה השנית הוא כי הלא אתה לבדך עתה בנחל גרר במקום שאין אנשים. ואתה עתה לבדך ברוך ה' ולא אנחנו גם שנפרדת ממנו ובטלה עריכה. ולא עוד אלא שמתחלה פה לא היה כי אם שהיה אלהים עמך. ואפשר שהברכה היתה מושכעת לך על ידי שר או מזל מה שאין כן לנו. אך אתה עתה במקום שאין אנשים. ברוך ה' שמברכך ע"י עצמו ולא אנחנו וטוב יהיה לנו בואך פה שירבה לנו שיורך:
פסוק ל:ויעש להם כו'. הורה להם כי רב חסדו מהם כי הם בשלחם אותו מאתם. ולא בבאו אליהם. לא עשו לו משתה עם היות אבימלך בעל ברית אביו. ועתה הוא עושה להם משתה:
פסוק ל:ועוד כי אבימלך לא ליוה את יצחק כשאמר לו לך מעמנו רק וילך יצחק מעצמו ופה וישלחם יצחק שהוא לויה כנודע מרז"ל (ב"ר פ' ס"ד) מה שהם לא עשו לו כן:
פסוק לה:ותהיין כו' טרם הביא ענין הברכות. הקדים זה להורות כי לא סיכל יצחק רעות בית עשו כנראה משפט הענין אך הוא כאשר נבאר בענין בס"ד: (א) ויהי כי זקן כו'. הן אמת כי א' מדרכי חסידתו ית' וגדול היא מאוד הלא היא לקרב את הצדיק לידי זכות ולהרחיק מן החטא וכמאמר רז"ל (חולין דף ז') אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לכ"ש כעובדא דרבי פנחס בן יאיר וכעובדא דחמריה דרבי חנינא בן דוסא שהיו מכין אותו ולא היה מהלך עד הסירם מעליו מנעלים של זולת בעליו וכמאמרם ז"ל (ב"ק דף צ"ג) על פסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה כו' ה' לא יעזבנו בידו ולפי דרכם יהיה אומר ולא ירשיענו כו' לומר שע"כ היה הדין נותן לחייב את הצדיק בדין. כי תקטרג מדה"ד לאמר הלא ע"פ בחירתו היה חוטא. לולא ה' עזרו ולא יהיה צדיק בדינו. אמנם זה חסדו ית' שלא ירשיענו בהשפטו וכמאמר השטן לר"ע ולר"מ אלמלא דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הייתי מחטיא' וזה מאמר הכתוב (שמואל א' א') רגלי חסידיו ישמור והוא לתת טוב טעם כי אדרבה את הרשע היה ראוי להרחיק מן החטא בל יאבד לגמרי והוא כי אחר או' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כי הוא ית' שם צדיקים ליסודות עולם. אמר כי ע"כ לקיים עולם בל ימוט רגלי חסידיו ישמור מהכשל בחטא. אך לא את הרשעים למה כי בחשך ידמו כי חשך טומאת מעשיהם אשר להם מונעתם מלקבל עזר משדי כי עביר' גוררת עבירה וצורך עזר משדי הוא אל הצדיקים כי לא בכח אשר לאיש יגבר בו מבלעדי ה' העוזר כענין צופה רשע כו' כמדובר:
פסוק לה:והנה מכלל מאמרנו זה יצא עתה מפי כל איש שומע גבר כיצחק אבינו תהיה מכשלת. אהוב את הרשע מאת הצדיק תחת ידו. וחפץ בברכת עשו מאת יעקב ולולא עשתה רבקה בערמה נטל עשו הברכות. ועוד נוסיף להפליא. כי הלא לא בסתר היתה רשעת עשו וצדקת יעקב. כי לעין כל מאז גדלו היה עשו יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים. ומה גם כי יעקב נולד מהול מן הבטן ועשו ערל ולא נמול בקטנותו לאדמימותו. ובגדלו מיאן למ"ד. ואיך יאהב אותו יצחק והוא ראשון למילת שמנה ולא עוד כי אם שאמרו רז"ל ריש שמות רבה (פ"א) כי אברהם ויצחק קבעו בית תלמוד עם יעקב עד למדוהו כל חכמתם ואז שלחוהו למדרשו של שם ועבר. אך עשו וישמעאל מאסו בתורה ומוסר ומי גבר כיצחק יגעל בטוב ויבחר ברע חלילה ואם עיני בשרו כהו בזקנתו עיני שכלו בעמדן עמודו והלא כמו זר נחשב נפתה לבי על קול דברו. באומרו היאך מעשרין את התבן. ויעצים עיניו מראות ברוע מעשיו המפורסמים לעיני הכל. ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) האומרים יודע ציד צד נשי אנשים ובועלן. וגם נשיו הקטר יקטירון יום יום לע"ג לעיני יצחק ורבקה. עד שקצו בחייהם כמאמרם ז"ל (שם) על ותהיין מורת רוח ועשו לא כיהה בהן. והן אמת כי מדברי רז"ל בב"ר יורה באצבע. כי יודע ידע יצחק באמת ובתמים צדקת הצדיק ורשעת הרשע. כי הלא אמרו כי כשמוע יצחק כי הקרה ה' אלהיך לפני. אמר יצחק יודע אני כי עשו אין שם שמים שגור בפיו. וע"כ רצה לנסות במישוש וכן אמרו רז"ל (שם) שא נא כליך. שחוז מאני זיינך בל תאכילני נבלות סני מאני זיינך בל תאכילני גזלות וחמסים. ועוד ארז"ל (שם פ' ס"ז) שנכנס גיהנם עם עשו ויחרד יצחק ואמר מי איפה כו'. שהיתה חרדתו מי נאפה כאן אני או בניו אמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך. כי אם הוא הצד ציד הוא עשו ואז נתקררה דעתו. הנה שבצרת יעקב לו צר ואת עשו שנא וגם לא ייחסו אזי לבן לקוראי בני. ועוד אמרו רז"ל (שם פ"ה) על הקול קול יעקב שנצטער על קול צעקת בני יעקב בחרבן ביתר ממה שעתיד להרוג בהן אנדריאנוס קיסר. וכן אמרו כי צוה את עשו שבזמן יעקב מתרפה מהתורה. שימשול בו ויגזור עליו שמדות. הנה כי יעקב הוא העובד את ה' ועשו הוא השוט לרדותו מדי עברו. ואם כן איפה את מי יאות לאהוב את שומר התורה. או את השוט המכה בו. הנה מכל זה נחה שקטה קושי סמיות עיני שכלו של יצחק מהכיר את הצדיק ואת הרשע:
פסוק לה:אמנם פי שנים תכפל אשמתו למה זה חפץ לברך את אשר שנא ה' ולא למד מאברהם שהוא ית' מסר הברכות בידו לברך את אשר ירצה ומיאן לבלתי הגיע חלק לישמעאל כמשל הפרדס שנטוע בו אילן חיים כו' אמר אם אני משקה את עץ החיים נמצאת עץ המות שותה עמו ומה גם עתה לברך את עץ המות לבדו ולא את עץ החיים. ואגב קושי הלז עוד נשימה לב אל הערות הכתובים ואניפה יד ליישבם יחד כולם בעזרתו ית' (א) באומרו ותכהין עיניו מראות כי מי לא ידע כי מראות הוא כהות העינים. (ב) אומר בנו הגדול לבלי צורך. ואומר אליו בני שהוא מיותר ויאמר לו מיד הנה נא זקנתי כו' וגם לשון נא לא יצדק כי אין הזקנה באה כרגע. (ג) אומרו לו צודה לי ומה בצע בהראות לו במה יצודם. שאמר אליו שא נא כליך כו' ושיצא השדה. (ד) אומרו שא נא. (ה) למה זה לא בחר בבהמה בייתיות ולא יצוה לצוד. ולא עוד אלא שהוצרך לצוותו מלנבל הצידה כמאמר רז"ל. והלא גם מטעמי הבייתיות ערבו לו ע"י יעקב. (ו) לו חפץ לברכו למה זה יצוהו על המטעמים. ושיאכלו אחרי כן יברכהו. ולא ברכו בלא כסף ובלא מחיר כאשר בירך יעקב את בניו. (ז) מה ענין אומר לו זה שלש פעמים צודה לי עשה לי הביאה לי כו' וגם אומרו ציד הוא מיותר. (ח) או' בעבור תברכך נפשי ולא אמר בעבור אברכך. וגם מלת בעבור יתירה. ויאמר לו ואוכלה ואברכך. (ט) באומרו ורבקה שומעת מהראוי יאמר ותשמע רבקה וכן אומרו ורבקה אמרה היל"ל ותאמר רבקה: (י) אומרו לאמר זה פעמים בפ' אחד אל יעקב בנה לאמר מדבר אל עשו אחיך לאמר ולא א' בהם יצדק בו לאמר לזולת. (יא) אומרה לפני ה' מה שלא אמר יצחק וכן אומרה לפני מותי. ויצחק לא אמר רק בטרם אמות. (יב) כי מהראוי תתחיל ותאמר מיד לך נא אל הצאן ולמה הקדימה ועתה שמע בקולי שכל הפסוק יראה מיותר. (יג) אומרה וקח לי משם מה ענין לי וגם למה חזרה לומר בעבור אשר יברכך לפני מותו. (יד) אומר הן עשו אחי איש שעיר כו' אולי ימושני אבי כו'. למה לא חשש על הקול. וחשש על המישוש אשר היא חששה רחוקה ממנה או יחוש אל אחרת קרובה מאד. והוא פן יבא עשו מן השדה וימצאנו שם ויתפוש כגנב במחתרת בעוד שיצחק אוכל לאטו טרם יקבל הברכות. (טו) באומרו והייתי בעיניו כמתעתע. כי הלא לא יהיה בעיניו אלא כפושע עובר רצון אביו. ומהתל ומרמה אותו וגוזל את אחיו הגדול. (טז) מה באה למעט באומרה אליו אך שמע בקולי. (יז) כי מהראוי להשיב על תוכחתו הוא עלי קללתך כי אלביש עורות גדיי עזים על ידך כו'. שהוא תיקון המישוש והן דברים של טעם. ולא מן השמים ירחמו ומפסיק בספור המאורע וילך ויקח כו' ותקח רבקה כו'. ואחר כך כלאחר יד מגיד איך תקנת המישוש באומרו ואת עורות כו' באומרו וילך ויקח ויבא לאמו היה די יאמר ויבא לה וידוע כי היא אמו. (יח) בבואו לפני אביו מה ענין אומרו תחלה אבי. ולא יאמר מיד קום נא שבה ואוכלה מצידי. (יט) או' אנכי עשו בכורך. איך פה קדוש יהיה כמהתל. (כ) מה זו תמיהה מה זה מיהרת למצא בני. האם הוא מן הפלא להזדמן צידה. (כא) אומרו ויאמר יצחק אל יעקב ולמעלה אמר אל בנו ולא הזכיר שמו. (כב) מה ענין כפל אומרו הקול קול יעקב והידים ידי כו'. (כג) למה חזר ואמר אתה זה בני עשו. (כד) אומרו גשה נא ושקה לי. מה בצע בנשיקה ההיא. (כה) מה ענין וי"ו של ויתן וענין הברכה:
פסוק לה:והנה טרם נבא אל הביאור נשים לב אל הערת המפרשים. והיא איך עשה יצחק עיקר מטיבות העה"ז הגשמיים מטל השמים ומשמני הארץ כו'. ואו' כי הן אמת שהן לא קצרה יד מרום שכל טוב וקדושת יצחק מהבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו עוד ב' ידע כי הלא בין שניהם חלקו העולמות כלם יעקב נטל לחלקו העולם הבא ועשו העולם הזה כי על כן היו דבריו אל עשו לאמר והיה כאשר תריד כו' כי כאשר יעקב יפרוק עול מצות ישלוט בו. הנה ידע כי יעקב בחר לו יה לקיים תורה ומצות אשר המה טוב העה"ב ועשו אין לו בו חלק רק למשול בעה"ז להצר ליעקב מדי עברו ומה גם לר' יוסי בר חלפתא בב"ר (שם פ' ס"ז) שאמר יצחק אל עשו אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדות ואתה שולט בו. אך אמנם למה שיצחק אוהב משפט וכל ישעו וכל חפץ. יקוב הדין את ההר ולא ישיג איש גבול רעהו. וכאשר אין לעשו חלק בעה"ב כן גם יעקב ישולל מטובות העה"ז ומותריו. כי לא חלקו הוא למען הנחילו עולם שכלו טוב בשלמות בכל מכל כל. כי טוב להם יאושרו אז מעתה. ולכן בראות את עצמו לפי דעתו קרוב לאסיפתו נתן את לבו לברך את בניו איש אשר כברכתו. לעשו להגבירו בטובות העה"ז כי הוא חלקו וליעקב אחרי כן בטובות העה"ב כאשר יאתה לו. והנה מצאנו און לנו באמרם ז"ל בב"ר וז"ל (שם ס"ה) והבאתי עלי קללה ולא ברכה. אפילו ברכה אחד שהוא עתיד ליתנה לי בסוף אינה נותנה לי ע"כ. הנה כי ליעקב היתה ברכה ערוכה ושמורה לתת לו בסוף ואין זה רק כי לעשו היה חפץ להנחילו בעה"ז מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן להיות גביר בעולם הזה כי הוא חלקו ואח"כ ליעקב בחלקו הצפון לו ולא היחל בעשו רק להיחל בגדול ואחרי כן בקטן יכלה. ועל פי דרך זה יתבארו הכתובים באר היטב. והוא בשום שכל והבין מאמר אחד שאמרו בב"ר (שם) וז"ל שא נא כליך זו בבל ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו. תליך זו מדי ויתלו את המן על העץ. קשתך זו יון כי דרכת לי יהודה קשת. וצא השדה זו אדום ארצה שעיר שדה אדום. ע"כ:
פסוק לה:וראוי לשים לב מה ענין מטעמיו אל בבל ומדי ויון ואדום. וע"פ דרכנו נשקיף ונראה מה ראתה רבקה להפר כונת אישה. ולסכן את יעקב אולי ימישהו אביו. או יקרה שבעודו יצחק אוכל טרם יברכנו. יבא עשו מן השדה ויתפס כגנב במחתרת ויפול בחרב אחיו ויחרה אף אביו עליו להביא עליו קללה ובכלל הדבר נשית לב אל מאמר יצחק אל עשו והיה כאשר תריד שאז"ל והוא מאמר המתרגם כד יעברון בני יעקב על פתגמי אורייתא כו'. כי א"כ מהראוי יאמר והיה כאשר יחטא תרדה בו:
פסוק לה:אמנם הנה יצחק ורבקה חלקו בכונותיהם. והוא כי הנה יצחק היה עם לבבו כי כאשר יעקב לבדו הוא הנוחל עולם הבא. כן עשו ינחל העולם הזה בהחלט. והוא כי הנה שליטת העה"ז נחלקה לד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום והם ד' מלכיות הרמוזים בצלם נבוכדנאצר. שבתריהון יקום אלהא שמיא מלכודי לעלמין לא תתחבל ואמר יצחק בלבו אחרי שאין לעשו חלק רק פה. יהי לו אשר לו לגמרי ותתקיים שליטת הד' מלכיות כולם בעשו היא אדום ישתעבדו תחתיו ישראל ד"פ מה שהתעתדו לגלות לד' מלכיות והן זאת כונת מאמרם ז"ל (שם) שא נא כליך זו בבל כו' כי ע"י עשותו מצוה זו. ע"י ד' דברים אלה. על יד לקיחת הכלים. תבורך בשליטת המעותדת לבבל. וע"י תליך תבורך בשליטת מדי. וע"י כן לא יפול המן להיות נתלה. כי שם לא נפל שדוד. רק על כי הממשלה לא לאדום היתה רק למדי. וע"י עשותך המצוה בקשת תבורך בשליטה העומדת ליון. כד"א כי דרכתי לי יהודה קשת כו' על בניך יון כו'. וע"י צאת השדה תזכה למלכות שלך. כי ע"י שהוא שלו לא הוצרך לזכור אליו דבר הניקח. רק יציאתו השדה. כי בין כך ובין כך המלכיות שלו היא. וכנגד מלכות בבל העתידה לצוד את יעקב בבלה. את צודה לי למען תצודם אתה. וכנגד מטעמי המן ביין. ע"י שבשביל משתה שהאכיל את ישראל בימי אחשורוש עברו ונענשו. ושע"י מטעמי המלך והמן שישבו לשתות בשלוח הספרים ותנתן דת בשושן. עשה לי מטעמים למען תהיה הממשלה לך. ולא שיהיה המן תחת המלך מדי. וכנגד יון המביא חיילותיו ובאו אל המקדש וההיכל. ופרץ פרצות והביאה לי. וכנגד המלכות הד' שחרבך תאכל בשר חללי ישראל. ואוכלה למען החזירך אז בממשלתך. וזה יהיה ענין יעבדוך עמים לעומת בבל שנא' עליו נתתי לו לעבדו ולעומת כורעים ומשתחוים להמן. וישתחוו לך לאומים ולא עבדי המלך כי המלכות שלך היא. ולעומת יון שלא החריבו המקדש ולא הגלו את ישראל. רק שגברה ידם לפרוץ פרצות הוה גביר ולעומת ממשלתך העצמיי וישתחוו לך בני אמך. הן זאת היתה כוונת יצחק ע"ה. אך רבקה רוח אחרת עמה. הלא הוא כי אמרה בלבה אם עצת יצחק היא תקים. מי יקום יעקב אחרי נפלו בגלות הראשון ואוי מי יחיה. והיא בשום לב אל מאמרו ית' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. כי מה לו להאריך ית' לו. ומה הוא הכלב המת עמלק לפניו ית'. שיהיה לו יתברך מלחמה עמו לדורי דורות ולא יכלנו כרגע ולא עוד אלא שיצוה את יהושע ואת ישראל יזכרו ולא ישכחו את אשר עשה עמלק כד"א ושים באזני יהושע. וכן זכור את אשר עשה לך עמלק כו' לא תשכח. והאם קצר חלילה כח ה' לבלע ולהשחית את עמלק כמו רגע. והוא שונא לו תכלית שנאה. ועוד ראוי להשית לב מה נשתנה גלות הזה האחרון מן הראשון. כי בזה לא נגאל עוד. עד נשוב עד ה' כל איש ישראל אז מאלינו טרם עת הקץ. או בעתה ע"י חבלי משיחנו. מה שאין כן בגאולת הגלות הראשון. כי שב ה' את שבותינו. בעוד נמצא אתנו כמה וכמה שנשאו נשים נכריות והולידו בנים ובנות. ונשכחו כמה מצות מהמון העם כי לא ידעו מה הוא וההיקש בזה. אמנם אין זה כי אם למה שהעיקר אצלינו שאין אומה נופלת עד תפול שרה תחלה. כד"א יפקוד ה' על צבא המרום כו'. ועוד ידענו כי סמאל שרו של עשו. הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. ע"כ בהעותינו אנו מוסיפים בו כח ובחיילותיו. וא"כ איפה מי יורידהו ארץ. ובידנו רצפת עונות וחטאים המקיימים אותו. ועל כן בעמדו תעמוד אומתו גם הוא לא תפול. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק. לבלתי הפילו כל עוד שלא הטהרנו ממעשנו ומעצבון רוע מעללינו. ולכן תוחלת מפלתו ממושכה מדור דור עד אחרית הימים. אשר הבטיחנו יוצרנו ית'. נשוב מעונינו אל ה' אלהינו תשובה שלמה. כנודע ממאמר רז"ל כי לא יבצר מלשוב אז על כל פנים. ואז יכול נוכל לעמלק ולכל אומתו. ולהיות כי יצר לב האדם רע. ואי אפשר לשוב יחד כולם מאליהם. ע"כ הוכן בחסד אל חבלי משיחנו. כי אז בכל צרתם אל אל יקראוהו. וישובו אל ה' הנשאר בציון והנותר בירושלים. וממוצא דבר נשקיף ונבין כי לו היתה יד עשו ושולטתו בחרבן בית ראשון ובגלות מדי. איככה נוכל וראינו ברעה אשר ימצא את עמו ואת שרו ובאבדן מולדתו. להשיב ה' את שיבת ציון ומשארות אשמותינו צרורות על שכמנו מחזיקים ומאשרים זד יהיר סמאל שמו שרו של עשו. ע"כ רבקה אמנו ייעצוה כליותיה על משמרתה תעמוד להפר עצת יצחק אישה. לבלתי השליט את עשו בלתי אם בממשלה המיוחדת לו. וזה מאמר אביו אליו כאשר לא נעשתה עצתו והיה כאשר תריד כו' לומר אל תחוש כי לא אבדת בהעדר הברכות זולתי מה שלא היה שלך אך והיה כאשר תריד בהגיע עת רדוי אשר לך הוד מלכות אז ופרקת כו'. עוד היה עם לבב רבקה. כי הנה אך טוב לישראל ייטב להם בעה"ז בשופע נמרץ כאשר ייטיבו מעלליהם בברכות אלו לבלתי ידחו מאחרי ה' בהעותם באומרם כי גם בהטיבם מעלליהם יצר להם. משא"כ בראותם כי כאשר בחוקותיו ית' ילכו יושפע להם רב טוב ונהפוך בהעוותם. כי אז יתרצו לשוב עד ה' כמאמרו ית' והיה כי יבאו אליך הברכה והקללה ושבת כו'. עוד ג' חששה בשומעה מאמר יצחק באומרו בטרם תמות. פן ידע את עתו כי נביא הוא ואולי יאסף טרם ברך את יעקב גם הוא את ברכתו. וטוב מעט לצדיק מהשאר קרח מזה ומזה אם תדחה השעה. לכן על כל אלה שתה לבה לעשות הדבר. ונבא אל ביאור הכתובים:
