פסוק א:וספר שחלה אביה בן ירבעם, להגיד שכבר התחיל ענשו להראות במיתת בנו, שהיה שלם ונכבד מכל בית אביו כמו שיזכור:
פסוק ב:והנה צוה ירבעם לאשתו שתלך לשאול מאחיה הנביא על חליו, כי הוא היה נביא אמת והוא הגיד לו על מלכותו והיה אם כן מצליח בעניניו, וצוה אותה שתשתנה באופן שלא יכיר אותה אדם, לפי שהנביא אם היה מכיר אותה לא היה רוצה להנבא מפני השנאה אשר היה לו עם ירבעם על רוע מעשיו. או נאמר שלא אמר זה כדי שלא יכירה הנביא, כי אם ירבעם היה מאמין בנבואתו יאמין שהנביא בהכרח ידע מי היתה השואלת ומחשבתה ותכלית שאלתה, אבל אמר זה מפני הרואים שלא יראו שהמלכה הלכה לשאול מה יהיה באחרית הימים, ותהיה השאלה ההיא סבה שידעו ישראל תשובת הנביא, ואולי תהיה רעה על חטאיו, והיה רצון ירבעם שלא ידע אדם דבר מהייעודים הרעים האלה פן יהיו לו למוקש, ולזה אמר ולא ידעו כי זאת אשת ירבעם, לפי שמפני הרואים חשש ולא מפני הנביא שבהכרח היה יודע שיכיר אותה:
פסוק ג:והנה צוה אותה שתקח בידה עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש, לפי שהיה מנהגם כשהיו הולכים לשאול דבר מהנביא היו נושאים אליו מנחה. ונקודים הוא פת יבש ומתובל בתבלין, ובקבוק הוא כלי שפיו צר הנקרא בלעז בארי"ל:
פסוק ד:וספר הכתוב שהיה אחיה זקן מאד עד שכהו עיניו מראות, ואמרו כי קמו עיניו מראות, ר"ל שנעדרו עיניו מראות ברוב שיבתו, ולפי שלעת הזקנה תיבש הלחות ויקומו יתרי העין ויכנס בת העין לפנים, לכן אמר קמו עיניו. ובפרק חלק (א"ה כמדומה לי שגם עיני הרב היו כהות בזה, כי הלך אחר אומד דעתו או אחרי דעת אחרים כסומא, ולא השתדל לראות איזה דרך ישר ישכון אור מאמרי רז"ל, כי זה כמה פעמים שגה ברואה והלך אחרי המתע', וכן עשה בזה המקום, כי המאמר הזה לא נמצא בשום מקום בפ' חלק, אבל בב"ר פר' ס"ה דף ע"ב ע"ג תמצאנו, וגם הילקוט מביאו משם דוק ותמצא:) אמרו, כל המעמיד בן או תלמיד שאינו הגון עיניו כהות, מנא לו בבן? מיצחק, ומנא לן בתלמי'? מאחיה השלוני, שהיה ירבעם בן נבט תלמידו:
פסוק ה:(ה-ו) והנה השם יתברך הודיע לנביא שאשת ירבעם היתה באה לשאלו וצוהו מה שיאמר ויגיד אליה ולכן בהיותה נכנסת בפתח ביתו אמר לה בואי אשת ירבעם למה זה את מתנכרת ואנכי שלוח אליך קשה, ר"ל הנה הנבואה והייעוד אשר בא אלי אינו לפרסמו לבני אדם אבל הוא להגידו אליך, ולכן לא תצטרך להתנכר:
פסוק ז:והיתה הנבואה שאחרי שהרימו האל יתברך מתוך העם, ר"ל שלא היה מלך ולא בן מלך כ"א כאחד העם, (ח) ושלא היה המלכתו מכח ההשתדלות או במקרה כי אם בהשגחת השם, וז"ש יען אשר הרמותיך ואקרע את הממלכה מבית דוד, כלומר שכיון שהממלכה לא הוסרה מבית דוד כי אם בעבור שנטה שלמה לבדו מאחרי השם, אם כן איך אפשר שירבעם ירשיע ממנו ויוסיף לחטוא ויתמיד במלכותו? (ט) וזהו ותרע מכל אשר היו לפניך, רמז לשלמה ולרחבעם, ותלך ותעשה לך אלקים אחרים ומסכות להכעיסני ואותי השלכת אחרי גוך, כלומר שעבד אלקים אחרים ועזב דרכי התורה האלקית, לכן יהיה מהעונש שלא תתמיד מלכותו:
פסוק י:ולא יחשוב שיהיה זרעו כזרע שלמה, שעם היות שנקרע מלכותו הנה נשאר לו שבט אחד וג"כ נשאר לו הרבה מאוצרות שלמה אביו, כי הנה לא ישאר לירבעם לא די המלך יושב על כסאו, אבל אפילו משתין בקיר ועצור ועזוב לא ישאר בביתו. וחז"ל (עיין רד"ק) פירשו משתין בקיר על הכלב שהוא עושה השתנתו בקיר, כי לא ישאר ממנו אפילו כלב אחד. ואפשר לפרשו על האדם הזכר שהוא משתין בקיר, כי הנשים משתינות בארץ לא בקיר. ואחרי שאמר שלא ישאר לו בן יורש מלכותו, זכר שגם כן לא ישאר לו מטלטלים, ר"ל עושר ונכסים, ועל זה אמר עצור ועזוב שעצור הוא הממון שיעצרו אותו באוצר, ועזוב הוא המקנה שיעזוב אותו האדם בשדה. ונראה לי שעצור הוא מגזרת (שופטים י"ח ז') יורש עצר, שהוא המלכות, וכאלו אמר שלא ישאר ממנו עצור, ר"ל מולך, ולא עזוב, רוצה לומר מגורש מהמלכו' ונעזב מאדנות, לפי שלא ימלט מזרעו אדם לא עם מעלה ולא בלתה, וזהו אמרו עוד וביערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תומו, והגלל פירשו חז"ל (ב"ק פ"א ב' ב') שהוא השן שמגלל המאכל, ואפשר לפרש גלל על הרוח המגלגל, שיבער ויפזר כל מה שיפגוש במקום שהוא סובב ועולה משם, כן יבער השם יתברך אחרי ירבעם עד תמו: ואחרי שזכר אבודם וכלותם, זכר עוד אופן אבודם וכלותם שתהי' בחרפ' ובקלון גדול, (יא) וזהו אמרו המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי ה' דבר.
פסוק יב:(יב-יג) ועל ענין הנער השיבה שהוא לבדו יבא אל הקבר יען נמצא בו דבר טוב, ואמרו חז"ל בפרק אלו מגלחין (מ"ק כ"ח ע"ב) שבטל פרדסאות שהושיב אביו בדרכים למנוע ישראל שלא יעלו לרגל. ונתן אליה בזה מופת שבבוא רגלה העירה אשר היה יושב הנער חולה שמה ימות הילד:
פסוק יד:ויעדה עוד שיקים ה' מלך על ישראל אשר יכרית בית ירבעם, ואמרו זה היום ומה גם עתה, פ' כדברי יונתן שיכרית זרע ירבעם ובניו אשר הם חיים היום, כי בימיהם יבא העונש וגם הנולדים מעתה והלאה יכרית גם כן (טו) ולפי שישראל חטאו אחרי ירבעם ונתפתו אחריו כעם שאין בו שרש וקיום כלל, הנה יהיה ענשם שינודו כקנה במים, שבמעט מהסבה יתנועע מצד אל צד, ובסוף יתשם ה' מעל אדמתם. והנה יהיה העונש הזה מדה כנגד מדה, הם עזבו בית השם הקיים והאמיץ בבנינו וילכו אחרי ההבלים ההם, לכן גם הם ילכו וינודו כאשר ינוד הקנה במים, הם עזבו ירושלם ובית המקדש, גם השם יתברך יתשם מעל אדמתם וישליכם אל ארץ אחרת. ובאמרו מעבר לנהר, רמז לנהר כוש, כי שם הגלם מלך אשור בשני הפעמים, בפעם הראשונה הגלה מה שהיה מהם מעבר לירדן, והם שני השבטים וחצי השבט, כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א' ה' כ"ו), והפעם השנית הגלה השאר בימי הושע בן אלה, כמו שיבא אחרי זה:
פסוק טז:וזכר שכל הרע הבא על ישראל ירבעם יהיה סבתו, כי הם המליכוהו עליהם והוא החטיא' והביאם לגלות, וזהו אמרו ויתן את ישראל בגלל חטאת ירבעם, ר"ל שיתן את ישראל ביד האויבים, או שיתנם לקללה בגלל חטאת ירבעם שהוא חטא והחטיא את ישראל.
פסוק יז:(יז-יח) והנה התאמת מופת הנביא, שמיד בבוא אשת ירבעם בסף ביתה מת הילד וספדו אותו כדבר האלקים אשר דבר בידי אחיה. הנה הדברים האלה שסופרו בכאן ראה כותב הספר לזכור מחטאת ירבעם והנבואות שבאו על זה אליו ולאשתו, (יט-כ) ואמנם יתר ספוריו, אם מהמלחמות אשר נלחם, ואם מעניני המלכות אשר מלך, הנה היו כתובים בספר דברי הימים אשר נעשה לספור מלכי ישראל. והנה לא זכר עזרא הדברים האלה מספורי ירבעם שנכתבו פה בדברי הימים, לפי ששם לא היה הכוונה לכתוב ולספר דברי מלכי ישראל כי אם ספורי מלכי יהודה, ולכן האריך שם בספורי רחבעם ולא זכר מחטאת ירבעם ונבואותיו דבר:
פסוק כא:ורחבעם בן שלמה וגומר. אחרי שהשלים לספר עניני ירבעם, חזר לספר עניני רחבעם שהיה מלך יהודה, וזכר שהיה בן ארבעים ואחת שנה במלכו, וזה יורה שלא סכל את ידיו בנטותו אחרי עצת הילדים להיותו נער בשנים כי היה בן ארבעים שנה ויותר, והנה שלמה אביו מלך נער בשנים והיה זקן בחכמה, ורבעם היה בהפך נער בחכמה ובדעת וזקן כפי השנים. וכבר כתב המדיני (אריסט"ו) בספר המדות שאין הפרש בין הנער כפי המדות והנער כפי השנים. וזכר עוד שמלך ביהודה שבע עשרה שנה בירושלם, שהיה העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם, ואמר זה להגיד שזה היה ראוי שיניעהו לעשות הישר והטוב בעיני השם מפאת המקום אשר היה עומד עליו אדמת קדש הוא, אבל היתה אמו נעמה העמונית, ונטה לטבע המקור אשר ממנו חוצב וחטא עמה, כי הנה נזכר בדברי הימים (דברי הימים ב' י"א י"ז) שעם היות שמלך שבע עשרה שנה, הנה לא עמד ביראת ה' ובעבודתו כי אם שלש שנים הראשונים ממלכותו, ובשאר השנים חטא בעבודה זרה, ולרמוז לזה אמר בכאן ושם אמו נעמה העמונית, שהיא היתה בירושלים עובדת עבודה זרה בזקנת שלמה כמו שנזכ', והיא הביאה בנה לחטוא יותר ממה שהטתו לקדושה ולעבוד את ה':
פסוק כב:והנה אמר שעשה יהודה הרע בעיני ה' ויקנאו אותו, ר"ל שהכיעסוהו יותר מאשר עשו אבותיהם בחטאתם אשר חטאו, להגיד שמרשעת המלך וחטאתיו נמשכו העם לחטוא ולהרשיע, כי בהיות המושל רשע עובד ע"ז כל משרתיו היו רשעים וכל עמו עושים כמוהו, (כג) ולזה אמר ויבנו גם המה, ר"ל שכמו שבנה רחבעם ואמו כן בנו הם גם כן במות לע"ז, (כד) וגם קדש היה בארץ, לפי שעשו ככל תועבות הגוים אשר הוריש השם ית' אותם מפניהם, ולא שתו לב שהקיאה אותם הארץ על חטאתם וילמדו לעשות כמעשיהם:
פסוק כה:והנה השם יתברך הענישם מיד על רשעתם, כי עלה שישק מלך מצרים על ירושלם בשנה החמשית למלכות רחבעם. ואתה תראה שרחבעם שלש שנים נטה אחרי ה' כמו שנזכר בד"ה, ובשנה הרביעית עבד ע"ז הוא ויהודה עמו, ומיד בשנה החמשית קבל ענשו על ידי שישק, והיה זה לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כדבריהם ז"ל, (יבמות קכ"א ע"ב) ולכן האריך אפו לבני ישראל על חטאתם ולא האריך לבני יהודה שהיה בית ה' וקדושתו ביניהם, וכמאמר הנביא (עמוס ג' ב') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. ואמנם למה עלה שישק מלך מצרים על ירושלם, לא נזכר בכתוב סבת השנאה, וידמה ששישק להיותו אוהב את ירבעם מן הזמן ההוא אשר ברח אצלו במצרים, בא לצור על ירושלם להלחם בה בעבור ירבעם, ובדברי הימים (דברי הימים ב' י"ב) כתוב שהביא שישק על ירושלם אלף ומאתים רכב וששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר באו עמו לוביים תכיים וכושיים, וילכוד את ערי המצדות אשר ליהודה ויבא עד ירושלם, ושעשו בני יהודה תשובה ויכנעו לפני ה' וישלח אליהם את שמעיה הנביא לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפלטה ולא תתך חמתי בירושלם ביד שישק כי יהיו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבדות ממלכות הארצות. והנה היה להם גם כן זה מדה כנגד מדה, הם בחרו אלקים אחרים והיו עובדים אותם, ועם שותפות עבוד' הבית המקודש שהיו עובדים לה' בביתו ולאלקים אחרים בבמותיהם, היה מהעונש שגם כן הם ידעו עבודתו ית' ועבודת מלכי האדמה אשר עלו להלחם בם.
פסוק כו:ולפי שהיה רחבעם נשען על העושר שנשאר לו מאביו, כי עם היות שנתפזר בזקנתו ממנו הרבה, הנה נשאר לו עכ"פ כמות רב ממנו, לכן היה מהעונש ששישק לקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ואת מגני הזהב אשר עשה המלך שלמה, כי שלשת מאות הצנה וכלי בית יער הלבנון וכלי משקה המלך אשר עשה זהב כבר נתפזרו בימי שלמה בזקנתו כמו שכתבתי.
פסוק כז:(כז-כח) וזכר הכתוב שעשה רחבעם תחתם מגיני נחשת ושהפקיד אותם על ידי שרי הרצים שהיו שומרים תמיד פתח שער בית המלך, באופן שכאש' היה בא המלך מביתו אל בית ה' ישאו הרצים אותם המגינים לפניו, ואחרי שובם השיבום אל תא הרצים, והוא הבית אשר היו שם הרצים שומרים פתח שער בית המלך. והנה עשה רחבעם זה מיראתו את מרד העם שהיה מתירא מהם, ולזה לא היה הולך ובא אל בית ה' כ"א בהיו' אנשי החיל סביבו שומרי' את ראשו.
פסוק כט:זהו מה שרא' הספור להגיד מעניני רחבע', ואין ספק שדברי' רבי' אחרים קרו בימיו, אבל לא רא' לכתב' כי אינם מכוונתו, והם היו כתובי' על ספר אחד שנעש' מספורי דברי הימים של כל מלכי יהודה, כי שם נכתבו ספורי רחבעם עמהם, וזה מורה שלמעלת שלמה נעשה לו ספר א' מספוריו בפני עצמו ולמלכי יהודה כלם נעשה ספר אחר, לפי שהי' שלמה שקול כנגד כלם:
פסוק ל:והנה זכר שכל ימי רחבעם היה לו מלחמה עם ירבעם, לפי שעם היות שנעדר ממנה בהתחלת מלכותו בדבר שמעיה הנביא, הנה אחר כך אחז בה.
פסוק לא:והנה זכר הכתוב בכאן פעם שנית אחרי זכרון מיתת רחבעם שהיה אמו נעמה העמונית, עם היות שכבר זכרו למעלה, להגיד שגם בשעת מותו לא עשה תשובה ולא שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו, כי אפילו באותו עת היה נמשך אחרי ע"ז אמו, ולזה אחרי שאמ' כאן וישכב רחבע' עם אבותיו ויקב' עם אבותיו בעי' דוד, אמר ושם אמו נעמה, כלומר נקבר היה עם אבותיו אבל לא היה לבבו כלבבם, כי הוא היה בן נעות המרדות, והנה אם כן זכר זה למעלה להגיד כאשר נטה לבבו לעבודה זרה, ועתה יזכור אותו להודיע מעלת נפשו בעת מותו שחיה בחטא ומת בפשע, והותרה בזה השאלה החמשית:
פסוק לא:ואחרי פירוש פסוקי הפרשה והיתר שאלותיה ראוי שנשתדל להשיב תשובה מספקת לשאלה הששית אשר הערותי מהסרת המלכות מבית דוד וזרעו בהפך מה שיעד השם יתברך לדוד ע"י נתן הנביא, וכבר יוכל המשיב להשיב על הספק הזה דרך כלל, שכאשר יעד הקב"ה לדוד (שמו' ז' י"ד) בחטאת בניו וזרעו שלא יסיר המלכות ממנו אבל יענישם בנגעי בני אדם, לא אמר זה על חטא ע"ז כי אם על שאר העונות, וכמו שיורו עליו דברי היעוד באמרו אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרותי מעם שאול אשר הסרותי מלפניך, וידוע ששאול לא חטא בע"ז אבל עבר על מצות ה', ולזה אמר שבנו של דוד יהיה לו לבן, ר"ל שיאמין באלהותו ולא יטעה אחרי אלקים אחרים כבן שיכיר את אביו וישמור כבודו והוא ית' יהיה לו לאלקים ולאב, כי לא יהיה לו אלוה אחר, ועם ההנחה הזאת מהאמונה השלמה בו יתברך הנה בהעותו, ר"ל כאשר בנו וזרעו יעותו דרכיהם ויחטאו בשאר החטאים ממצות עשה ומצות לא תעשה, יוכיחם השם בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, ר"ל שלא יהיה העונש עונש מלכים שהוא הסרת המלכות, כי אם עונש שאר האנשים ונגעי שאר בני אדם, אם מהחלאים או שאר הצרות הכוללות לבני אדם לא המיוחדות למלך במה שהוא מלך, וזהו וחסדי לא יסור ממנו, שהוא המלכות, כאשר הסרותי מעם שאול, ר"ל כי עם היות ששאול נענש בהסרת המלכות בהחלט על חטאיו, הנה זרע דוד לא יענש כן. הנה לא אמר בכל זה אם ילכו אחרי אלקים אחרים או אם ישתחוו לאלקי נכר הארץ, כי זה אין ספק שיחייב הסרת המלכות, כי אחרי שהמלך יושב על כסא ה', הנה כאשר יסור לבבו מאחרי ה' לא יהיה משורת הדין שישב עוד על כסאו, אבל בהכרח יסירהו השם יתברך מהמלכות ולא ישב עוד במקומו בארץ, אחרי אשר לבבו נוטה מאחריו, ומפני זה נאמר שם לדוד ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם, רוצה לומר כאשר יהיה ביתך וממלכתך נכון עד עולם, רוצה לומר שלם באמונותיהם שהוא השלמות האמתי באמונות, אז יהיה הכסא נכון עד עולם לא בזולת זה התנאי כמו שפירשתי שם, ומפני זה גם כן אמר שלמה בתפלתו ועתה ה' אלקי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל, רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני וגומר, שביאר היות ירושת המלכות בתנאי שזרע דוד ישמרו את דרכם לפני השם, ר"ל בענין האמונה ועבודת אלוהותו יתברך כדוד, אבל אם יעבדו ע"ז כבר נפסלו ונפרדו מהיותם מזרע דוד, ולכן לא ירשו עוד מלכותו לפי שאינם בניו, ואחרי ששלמה ורחבעם נטו מאחרי השם באמונתם ונמשכו אחרי הע"ז, אם בעבדם אליה ואם בתתם מקום בארץ לנשיהם ובני ביתם לעבדה, היה משורת הדין שיוסר מהם המלכות האלקי, ואחרי כן כאשר ישראל כלו עבדו אלקי העמים ויעזבו את ה' נעזבה הארץ מהם והמלכות מזרע בית דוד, והיה החטא מתיחס לעונש ומדה כנגד מדה, הם לא רצו לתת לאלוה יתברך העבודה וההכנעה והאמונה אשר היו מחויבים בה ואשר הורישו מאבותם ועזבוהו, גם הוא יתברך לא רצה לתת להם ארצו וכסא מלכותו ויגל ישראל מארץ ה' וזרע בית דוד הוסר מכסאו, ולא עבר הקב"ה אם כן על שבועתו ולא חלל בריתו ומוצא שפתיו אשר דבר לדוד לא שנה. זהו הדרך הכולל בתשובת זה הספק והוא האמת בעצמו. וכבר נוכל להשיב עוד לזה, שאף שנודה שמה שיעד האל יתברך לדוד על זרעו אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם שנאמר גם על חטא ע"ז, הנה לא עבר יתברך שבועתו ולא שקר באמונתו ודבריו, לפי שלא יעדו שזרעו תמיד ימלוך על כל השבטים, אבל שלא יסירהו מהמלכות, ר"ל בהחלט מהיות מלך לא על השבטים כלם ולא על מקצתם, וכמו שאמר וחסדי לא יסיר ממנו כאשר הסרותי מעם שאול אשר הסרותי מלפניך, והנה משאול הוסר המלכות בהחלט ולא נשאר מזרעו מולך לא על כל ישראל ולא על מקצתו, וההסרה אשר כזאת יעדו יתברך לדוד שלא יעשה לזרעו, ולכן בהיות שהסיר מרחבעם קצת המלכות ונשארו עמו שבט יהוד' ובנימן, הנה היה הייעוד קיים ועומד ולא עבר השם יתב' עליו, ואולי שלרמוז לזה אמר אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ר"ל שיוכיחהו וייסרהו בשישאר עמו שבט אנשים לא השבטים כלם כי אם שבט יהודה שהיה נכלל עמו בנימין כמו שזכרתי למעלה, וכן אמר אחיה לירבעם והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד, ושגם כן ייסרהו בנגעי בני אדם שהם החלאים ושאר המצוקות, הנה אם כן בימי רחבעם לא נתבטל הייעוד שבא לדוד על התמדת כסא מלכותו ביד בניו וזרעו, כיון שנשאר מלך יהודה מזרעו. ואמנם בבית שני לא היו החשמונים מלכים, אבל היו אנשי חיל יראי אלקים אשר קמו בעבור כבוד השם יתברך וכבוד ביתו להלחם עם האויבים, לפי שמימי צדקיהו מלך יהודה אשר בני ישראל הפליגו לחטוא נחרבה ירושלם וגלתה יהודה, ובהיות ישראל נגלה מאדמתו לא היה מקום למלוך איש מבית דוד, ואם לא היה ישראל עומד באדמתו לא היה אפשר שימלוך עליהם אדם לא מזרע דוד ולא מזרע אחר, כי היה עקר היעוד וכוונתו שבהיות מלך בישראל יהיה מזרע דוד ולא מזרע אחר, ולכן תמצא שאחרי אותו הייעוד ישב דוד לפני השם והתפלל על קיומו, והיה עקר תפלתו על ישראל ואחר כן על כסאו, להיותם מצטרפים והיה בלתי אפשר שיתקיים מלכותו וכסאו כי אם בקיום עם ישראל, וז"ש שם ויגדל שמך עד עולם, לאמר ה' צבאות אלקים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך, רוצה לומר שבהיות שמו עד עולם והשם הוא שיי' צבאו' יקרא אלקי ישרא' ויהיה אלקים עליהם והם יהיו עמו ונחלתו בארצו אשר נתן לאבותם, אז יהיה בית דוד וכסאו נכון לפניו, אבל אם חטא ישראל ועזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל, ובעבור זה נזורו אחור ויגל יהודה מעל אדמתו, לא היה אפשר שתתמיד מלכותו וכסאו בהעדר העם, ואותו הגלות אשר נגזר על ישראל בימי צדקיהו המלך, הוא עצמו אשר אנחנו בו היום הזה, ופקידת בית שני לא היתה גאולה שלמה, כי לא שבו השבטים הגולים לארץ אחוזתם ולא נתקיימו הנבואות שנבאו בגאולה האמתית ותנאיה, אבל היתה פקידה חלושה שכורש פקד את העם לתת להם רשות לעלות ירושלם, ושבו בנים לגבולם מעט מהרבה, ותמיד היו נכנעים אם למלכי פרס ואם לרומיי', ואף בביתם אשר עשו לא היה ארון העדות ולא אש מן השמים ולא נבואה ואורים ותומים ושאר הדברים המורים על קדושת הבית ושרות השכינה בתוכה, ולכן כאשר חסרו מהם אותם הדברים הקדושים והאלקיים, חסר גם כן מהם מלכות בית דוד להעדר העם ולהעדר האלהות השוכן בתוכם, ולא היה זה אם כן בטול הייעוד. ואמנם תלונת המשורר (תלים פ"ט) כאשר תשתדל היטב לא תמצא שהיתה כוונתו להתרעם נגד האל יתברך למה הסיר הממלכה מזרע דוד, כי אם לעורר רחמיו שישיב שבות עמו, וכמו שמשה ע"ה כשהתפלל על מעשה העגל על ישראל לקח זכות אבות להסתייע ממנו כמו שאמר (שמות ל"ב י"ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת וגומר, כך איתן האזרחי לקח זכות דוד להגין בעד עמו, והיה תכלית דבריו שבעבור החרפה הנמשכת לזרע דוד יקבץ השם יתברך פזוריו ויביאם לארצו, באופן שימלוך זרע דוד עליהם, ולזה אמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וגו', רוצ' לומ' שישראל היו מאושרים כאשר היו הולכים בתורת ה' ובאור פניו, כי הוא היה תפארת עוזמו וגומר, ואז בהיותם טובים וישרים בלבותם דברת בחזון לחסידיך, רוצה לומר כי כאשר היו ישראל מאושרים ודבקים באלקיהם היתה השגחתו דבקה בהם, עד שהקים להם מלך נאמן והוא דוד ונתן לו מכחו ואמצו ועזרו. ואמר גם כן מה שהשפיע על שלמה בנו שגם כן היה דוד ויוצא מחלציו באמרו ושמתי בים ידו וגו', הוא יקראני אבי אתה וגומר, אף אני בכור אתנהו וגומר, ושיעדו בהתמדת כסאו וקיומו כימי השמים, ואם בניו וזרעו יהיו חטאים בהיותם עוברים על מצות התורה, הנה יפקוד עונם בשבט, רוצה לומר בנגעים ובחלאים, או בשבט שימליכו על שבט אחד לבד, כמו שהיה ברחבעם כפי מה שפירשתי, אבל חסדו לא יסור ממנו, שהוא המלכות, כמו שהסירו משאול, אבל יהיה ענינו כענין השמש והירח, רוצה לומר שהם מפאת עצמם מאירים, ואם לפעמים ילקו יהיה זה בסבת הארץ לא שיהיה הלקות במאורות עצמם, וכן יהיה הענין בזה שזרע דוד תמיד ישב מוכן למלכות אם לא ילקה מפאת העם שהם במדרגת הארץ, וזהו אמרו וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק, ר"ל שהעד שהוא הירח הוא תמיד נאמן אבל פעמים יסתר אורו בסבת עבירות הארץ, וכן יהיה ענין זרע דוד שפעמים יוסר מלכותו בסבת ישראל. ופירש הנמשל בזה באמרו ואתה זנחת ותמאס וגומר, ר"ל זנחת ותמאס בישראל אשר זכר, ובעבורם התעברת עם משיחך ובסבתם נארת ברית עבדך וגומר, רוצה לומר שקלל ברית דוד וחולל לארץ נזרו, לפי שפרץ כל גדרותיו שם מבצריו מחתה, והגדרות והמבצרות הם שבטי ישראל, וחולל כתר המלך כאשר העם נתן למשסה ולבוזזים, ועליהם אמר שסוהו כל עוברי דרך וגומר, הרמות ימין צריו וגומר, שזה כלו על ישראל נאמר. ואמר אף תשיב צור חרבו על זרע דוד הנזכר, יאמר ואם ירצה המלך מזרע דוד לעמוד על עמו ולהציל את בני מלכותו, אתה אלקינו צורנו תשיב אחור חרבו ולא הקמותו במלחמה, ועם זה נחרב הבית המקודש שהיה מטהר ומלבן כל הפשעים והעונות, ועליו אמר השבת מטהרו, ובזה כסאו לארץ מגרת. ובעוד ימים מעטים נהפך שמחתם ליגון, וזהו הקצרת ימי עלומיו, כי הימים אשר היו ישראל על אדמתם שהמשיל בעלמות ובחרות היו מעטים, וימי הגלות רבו כמו רבו שהם נמשלים לזקנה ולמיתה, ועל זה התפלל שאעפ"י שעונותיהם הטו אלה ישוב ירחמם, וזהו אמרו עד מה ה' תנאף לנצח תבער כמו אש חמתך, ושאין ראוי שישים נגד עיניו חטאת ישראל ושהלכו אחרי ההבל ויהבלו, כי הנה גם כן כל האומות הולכים אחרי ההבל, וזהו זכור אני מה חלד, כלומר מה חלק אני מהמציאות, ועל מה שוא בראת כל בני אדם, שכלם מאמינים בשוא נתעה ואין להם גלות כישראל, כי אינם סובלים מהרעות כי אם המות וזו כוללת היא לכל אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה מות וגומר? וגם תשים נגד עיניך החסדים הראשונים אשר עשית עם אבותינו במצרים בהיותם עובדי ע"ז כמו שנזכר בספר יחזקאל, (יחזקאל ט"ז וכ') ועוד תשים כנגד עיניך זכות דוד עבדך וזהו נשבעת לדוד באמונתך, ובעבור כל זה זכור ה' חרפת עבדיך, רוצה לומר החרפה שישראל סובלים בגלות, שאתי בחיקי כל רבים עמים, שאני סובל חרפת כל העמים הרבים אשר נתפזרתי שם, וזהו אשר חרפו אויביך ה', ר"ל חרפ' עבדיך שאמרתי היא אשר חרפו אותם אויביך, או יאמר שהאויבים היו חרפים את השם יתברך, וזהו אשר חרפו אויביך השם, וגם כן אשר חרפו עקבות משיחך, רוצה לומר איחור ביאת משיחך שעתיד להגלות, שעקבו' נאמר על הפסיעות או על העכובים, לפי שהעקב הוא באחרית האדם, ואנחנו אין אנו מתרעמים ומחרפים אותך והמשיח על זה חלילה וחס, כי ברוך ומבורך יהיה שמך לעולם אמן ואמן. הנה התבאר מזה שלא היה כוונת המשורר לעשות תרעומת ותלונה מהאל יתברך, כי אם לחלות פניו שימהר יחישה מעשהו ויביא משיח צדקו, והנה תלה תפלתו בזכות דוד ובייעוד זרעו, לפי שכאשר נחלק המלכות אמר הקב"ה לירבעם ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים, וזה מוכיח שעוד תשוב המלכות הכללי לכסא דוד ולזרעו, ולכן היה מתפלל שיעשה עמו אותו חסד אשר יעדו, וכמו שיעד על זה הנביא יחזקאל עליו השלום (שם ל"ז ט"ז י"ז) ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד וגומר, וביאר הנמשל באמרו הנה אני לוקח את בית ישראל מן הגוים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם גוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד וגומר, ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם וגומר:
