פסוק ב:והשתנית. שני כסותך למען לא ידעו הרואים אשר את אשתי, כי חשב פן כשידעו אשר היא הולכת אל הנביא, יחקרו לדעת מה דבר עמה, ויהיה לו למוקש:
פסוק ב:למלך. שאהיה למלך, ונראה אם כן בזה שדבר ה׳ בפיו אמת:
פסוק ד:קמו עיניו משיבו. לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד:
פסוק ה:כזה וכזה. הדברים שאמר לה:
פסוק ה:והיא מתנכרה. עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם:
פסוק ו:למה וכו׳. רצה לומר: למה לך להתנכר לבל יכירך מי, הלא אנכי שלוח בחזות קשה רק אליך, לא יודע לאיש, ואין לך צורך להתנכר:
פסוק ט:מכל אשר היו לפניך. רמז בזה לשלמה ולרחבעם:
פסוק ט:אחרי גוך. כהמשליך דבר מה לאחוריו, לבל יראהו:
פסוק י:משתין בקיר. הוא הזכר, כי עושה קלוח ומשתין בקיר ולא כן הנקבה:
פסוק י:עצור. העושר, שהוא עצור ומעוכב בתוך הבית:
פסוק י:ועזוב. המקנה, שהוא עזוב בשדה:
פסוק י:בישראל. רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו:
פסוק י:כאשר יבער. רצה לומר: כאשר המבער יבער את הצואה מבלי ישאיר שארית, כן אבערו עד תומו:
פסוק יא:לירבעם. מבית ירבעם:
פסוק יא:כי ה׳ דבר. ובידו לקיים:
פסוק יג:דבר טוב. לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז״ל אמרו, שבטל משמרתו ועלה לרגל:
פסוק יג:בבית ירבעם. בכל בית ירבעם, נמצא רק בו דבר טוב:
פסוק יד:זה היום. רצה לומר: האנשים אשר הם זה היום בעולם, שכבר נולדו:
פסוק יד:ומה גם עתה. רצה לומר: גם מה אשר יולדו מעתה:
פסוק טו:כאשר ינוד הקנה. אשר לרוב רכותו, יתנודד במעט רוח, ויכה את עצמו בהעומד אצלו:
פסוק טו:מעבר לנהר. הוא נהר גוזן, כי לשם גלו כמו שנאמר במלכים ב (יז ו, יח א) ובדברי הימים (א ה כו):
פסוק טו:מכעיסים. המכעיסים:
פסוק טז:ויתן את ישראל. לדבר העונש הנזכר:
פסוק טז:אשר חטא. הוא עצמו:
פסוק טז:ואשר וגו׳. בעשות להם עגלי הזהב:
פסוק יז:תרצתה. אל תרצה, והיא היתה עיר המלוכה, עד עמרי שבנה את שומרון:
פסוק יז:בסף הבית. יתכן שעמד הבית בקצה העיר, כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה:
פסוק יט:אשר נלחם. מהמלחמות אשר נלחם:
פסוק יט:ואשר מלך. מענין המלוכה אשר מלך:
פסוק יט:על ספר וכו׳. ספר מיוחד היה להם, כתבו בו כל הקורות והספורים:
פסוק כא:ושם אמו. בא לומר, שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות:
פסוק כב:מכל אשר עשו. יותר ממה שהכעיסו אבותם בימי השופטים:
פסוק כג:גם המה. כמו שבנו בני עשרת השבטים:
פסוק כג:ותחת כל עץ רענן. חוזר הוא על הבמות והמצבות:
פסוק כו:ואת הכל. ולא השאיר מהם כלום:
פסוק כח:ישאום הרצים. להגן עליו מהאויב הבא פתאום:
פסוק כח:והשיבום. אחרי בוא לבית המלך:
פסוק ל:ומלחמה היתה. עם כי שב מלהלחם בדבר הנביא כמו שנאמר למעלה מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו:
פסוק לא:ושם אמו. חזר וכתבו, לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו: